דרכי תשובה - ד ריד

נסרחו אח"כ עד שנפסלה מאכילת אדם אינו לוקה רק שאסורין באכילה עיי"ש ועי' במ"ז סק"ב שהתפלא ג"כ ע"ד הפר"ח בזה והביא מדברי האו"ה דמבואר מדבריו דעכברא דמתא אע"פ שהוא מאוס ופגום מעיקרו אפ"ה אם נסרח אח"כ בטל חשיבותייהו והניחו בצ"ע עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים וחידושים סק"ג שכ' כן בהחלט לדינא דנמלה ושרץ ושאר בריות המאוסים ופגומים מעצמם בתולדה אם נסרחו ונפגמו אח"כ מכמות שהי' אפי' רק פגם מועט מ"מ כיון שנתקלקלו מכמות שהי' מתולדתן בטל חשיבתן עיי"ש:

(יג) כיוצא בה. עבאה"ט ופת"ש ועשפ"ד ס"ק י"ד (בד"ה הנה מתשובה) שהוכיח מתשו' הרמ"א דה"ה דבר המעמיד אף שנטל"פ לא בטל כמו בריה עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט מהש"ך כגון חהר"ל עפר"ח סק"ב שמבואר מדבריו דגם לענין חהר"ל בעינן שיפגום לגמרי עד שאינו ראויה לגר עיי"ש ועי' במ"ז סק"ב שמתמה עליו בזה דהא לענין חהר"ל ודאי כל שנסרח רק קצת תו אינו ר"ל וא"כ כל שפוגמין התבשיל תו בטלין עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש לענין דשיל"מ עמ"ז סק"ב (בד"ה ודע) שכ' לחלק בזה דאם נפגם כ"כ עד שנפסל מאוכל אדם בטל הוא דעפרא בעלמא הוא אבל אם לא נפסל לגמרי מאכילת אדם וראוי עדיין קצת ודאי כל דהוי דשיל"מ לא בטל וכן הדין בחמץ בפסח עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ החוו"ד בביאורים וחידושים סק"ב עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ד שכתב שיש להקל בכל אלו להתיר בהם הנטל"פ רק בתערובות טעמן לבד אבל לא בתערובות ממשן עיי"ש:

(יד) אינן בטלים. עבאה"ט מ"ש אבל כשהן בעצמן פגומין וסרוחין בטל חשובותייהו ובטלים ועט"ז שכ' דהן בטלין ברוב ועמ"ז שם שכ' דר"ל דהיכא דלא נסרחו לגמרי רק במקצת אז צריך עכ"פ רוב אבל בנסרחו לגמרי אפי' רוב אין צריך עיי"ש (וע"ל סק"ו):

סעיף ב (טו) א"צ שיפגום לגמרי. עי' בדברינו לעיל סי' צ"ב (ס"ק קפ"ח) מ"ש לענין נר של חלב (בציר"י) אם הוא נטל"פ ועי' בד"ק לעיל סי' ס"ד ס"ק י"א שכתב שהי' עובדא לפניו בסכין שהי' מלוכלך בחלב (בציר"י) במה שחתכו בה חלב ולאחר שעבר עליו שנה חתכו בה מלח ומלחו בה בשר והי' תערובות בכל הכלים והפ"מ והורה להקל להתיר הכלים אחר מעל"ע ע"י ס"ס ספק שהחלב נפסל מאכילת כלב כי כן נוטה הדעת בחלב שאינו מהותך ששהה הרבה כ"כ וספק שהי' ס' בהבשר ובכל התבשיל נגד בעין חלב שהי' על הסכין עיי"ש:

ולענין עוף שבלעה או שאכלה חלב (בציר"י) ואח"כ הקיאו אם יש עליו דין חלב וכן מה הדין אם נתעכל החלב במעי' קצת ועדיין ניכר במראיתו ובמשמושו שהוא חלב אם יש עליו עוד תורת איסור חלב עי' בפר"ח ובשפ"ד ובכנפי יונה לעיל סוף סי' פ"ג ובבאר הגולה לעיל סוף סי' ס"ח ובדברינו לעיל סי' ס"ח שם (ס"ק):

(טז) אפי' פוגם קצת. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דדבר שאינו נותן טעם לא לשבח ולא לפגם אסור ועי' בפרי תואר סוף סק"ד שפסק כן לדינא אמנם במנחת כהן בס' התערובות חלק א' פרק י' ובפר"ח סק"ב השיגו על הש"ך בזה והביאו ראיות להקל ויותר מזה התפלא הפר"ח שם כי הש"ך בעצמו כתב להלן סוף סי' קי"ד על היתר הכרכום וז"ל בארצות האלו שהכרכום הוא יבש כעץ א"כ אפי' ימצא חוט בשר יבש לית לן בה וכמש"ל סי' פ"ז סק"י בהגה גבי עור קיבה שנתייבש כעץ שרי עכ"ל הש"ך וזה היפך מ"ש כאן עיי"ש ועי' במנח"י כלל פ"ה סק"ע שהשיג ג"כ על הש"ך בזה אך כתב שיש לחלק בזה בין שיש לו טעם בעצמותו רק שאינו נותן טעם בקדירה ובין דבר שהוא ממש כעץ ואין לו בעצמותו שום טעם דדבר שהוא כעץ שאין לו שום טעם כגון קיבה שנתייבשה ונעשה כעץ בעלמא שאין לו שום טעם בפני עצמו אינו אוסר חוץ מגיד הנשה אע"פ שהוא כעץ ואין שום טעם הנה הוא גזירת הכתוב לאסרו אף בכה"ג משא"כ בשאר איסורין אכן בדבר שיש לו טעם בפני עצמו רק שאינו נותן טעם בתבשיל זה לא לשבח ולא לפגם זה אוסר עיי"ש ולפ"ז שפיר יתכן ג"כ הפסק של הש"ך דלהלן סי' קי"ד בכרכום דהבשר שבתוכו כיון שנתייבש עד שנעשה כעץ ואין לו בפ"ע ג"כ שום טעם שפיר אינו אוסר. ועשפ"ד סק"ב מ"ש לתרץ דברי הש"ך הנזכר להצילו מתמיהת האחרונים וכ' לחלק בזה בין אם נתערב ממשו של איסור או שאין בו אלא טעמא דבנתערב ממשו של איסור ונימוח ממשו בתבשיל אז אם אינו נותן טעם לא לפגם ולא לשבח אסור דלאכלו בפ"ע י"ל דאפי' איסור תורה אית בי' ע"כ בנתערב בתבשיל צריך ס' מדרבנן עכ"פ משא"כ אם אין בו ממשו של איסור אינו איסר אפי' מדרבנן גם בדליכא ס'. ועיי"ש עוד שכ' דגם בנתערב ממשו אפי' בנתערב באינו מינו אפ"ה כיון שאינו נותן טעם בהתבשיל א"צ ס' כ"א מדרבנן ע"כ אם יש ספק אם נתערב יש להקל אפי' אין ס' כדין כל ספיקא דרבנן עיי"ש:

(יז) פוגם קצת. עי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ב שהביא מדברי הרמב"ם דבדברים שצריכין להיות מבושמים כגון יין ושמן ודבש אם מערב דבר אשר יתקלקל ריחו הוא בכלל נטל"פ ומה"ט קיי"ל דכשמערב שומן הבשר או הדגים ביין הוא נטל"פ עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק ע') (יח) איסור מועט. עבאה"ט ועי' פרי תואר סק"ב שכתב מהאו"ה דה"ה דאין חילוק בין לח ליבש ובין במינו ובין שלא במינו עיי"ש ועי' מזה בדברינו להלן (ס"ק ל"ד):

(יט) מועט. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאין חילוק בין נמחה ללא נמחה ועי' שפ"ד סק"ב ועי' בהגהות הגאון החתם סופר ז"ל מהד"ק דהטעם דמותר גם בלא נמחה דאע"ג דפוגע בגוף האיסור והוא לא נפגם לגמרי ולא נסרח עדיין כנבילה אפ"ה שרי כיון דבאמת קיי"ל דיבש ביבש בטל ונהפך האיסור להיתר גמור אי לאו דיתן טעם לכשיבשלם משא"כ שלא יתן אלא טעם פגום וכ' דלפ"ז ממילא נשמע לדינא דכשאינו נמחה ועתיד להשביח אסור אפי' בשעת הפגם משום שהוא פוגע בגוף האיסור והוא אינו בטל עדיין דעתיד ליתן טעם משובח עכ"ד:

(כ) אבל איסור מרובה לתוך היתר מועט וכו'. עי' בס' מנחת כהן בספר התערובות חלק א' פרק ט' שכתב דאפילו האיסור הוא רוב נגד ההיתר ונמחה בעין בהתערובות אפ"ה לא גזרו חז"ל להפסיד היתר המועט עיי"ש והביאו במ"ז סק"ב ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ד שכ' דהא דמשמע דכשנפגם לגמרי אפי' איסור מרובה מותר קשה להבן הטעם דהא כשהאיסור הוא בעין אפי' נפגם לגמרי הוא אסור מדרבנן עכ"פ א"כ איך סברה דכשיפיל בתוכו טפה אחת של היתר שיהא מותר דבע"כ צריך לומר דמיירי שנופל האיסור לתוך ההיתר באופן ששייך לומר קמא קמא בטל ולפ"ז נשמע ממילא דכשנפל בבת אחת או היתרא לגו איסורא אסור כשהאיסור מרובה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"י שהשיג על החוו"ד שדוחק לומר שהטוהמ"ח מיירי רק בנפל מעט מעט אלא גם בנפל בב"א או היתרא גו איסורא מיירי רק דבע"כ לא אמרו להתיר להדיא לאכילה כל שאין עכ"פ מחצה על מחצה אא"כ צריך לו לאיזה רפואה אפי' אין בו סכנה ועיי"ש במ"ש עוד כמה חילוקי דינים בזה ועי' בס' גן נעול כפתור א' פרח י"א אות ד' באמצע התשו' מ"ש בענין זה והעלה בביאור הענין דבע"כ דכל שאינו אוכל האיסור בעין רק בתערובות היתר אף שההיתר הוא מיעוט והאיסור הוא מרובה אפ"ה כל שנפגם לגמרי ואינו ראוי למאכל אדם מותר אפי' מדרבנן דאף דאכלה במתכוין אפ"ה אמרינן דדעתו רק על ההיתר שלא נפסל מאכילת אדם אבל על האיסור שנפסל לאכילת אדם אין דעתו לאכול רק מחמת שרוצה לאכול ההיתר הוכרח לאכול גם האיסור הואיל ואל אפשר בענין אחר אבל אם אוכל האיסור בעיני' בלי שום תערובות היתר כלי