דרכי תשובה - ד ריא

עבאה"ט מ"ש מהש"ך וכן חביות מלאה ענבים שלמים וכו' ועי' בס' בית האוצר בש"ך ס"ק י"ב שהניח זה בצ"ע דזה הוי כמו מין בשאינו מינו ולא שייך דבר שיש לו מתירין דהא אפי' חמרא חדתא בענבי אי אזלינן בתר שמא הוי מין בשאינו מינו עיי"ש:

(נט) ניכר קודם שנתערב. עבאה"ט מ"ש מהש"ך כגון גיגית מלאה ענבים וכו' ועי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א ס"ק ס"ג וכאן ס"ק י"ח ובפיה"ק ס"ק פ"א שהעלה דכיון דבסמ"ג ובמרדכי לא נזכר דין זה רק באיסור דרבנן בגיגית ענבים וכו' שהוא איסור מוקצה שאסור רק מדרבנן ושכן הוא דעת כמה פוסקים דבדאורייתא יש להחמיר גם בכה"ג ע"כ כל בעל נפש יש להחמיר על עצמו שלא לסמוך ע"ז רק באיסור דרבנן עיי"ש:

(ס) קודם שנתערב. עי' פלתי סק"ח שהעלה דדוקא שההיתר הי' ניכר מקודם רק האיסור לא הי' ניכר אבל אם ההיתר ג"כ לא הי' ניכר ובאו לעולם מעורבין אפילו אם אין לו מתירין לא בטל עיי"ש ובמ"ז לעיל סי' ס"ט ס"ק ל"ה במוסגר ובשו"ת נו"ב תניינא חיו"ד סי' נ"ד ובחוו"ד כאן בביאורים סק"ז ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קל"ז שכ' שהדבר ברור כשמש שכן הוא עיקר לדינא עיי"ש ועי' מזה במשמרת שלום במ"ז סק"א (בא"ד ג') ובחידושי דינים שבסוף סי' הקודם אות י"ב ובמקומות שציין שם (ועי' בדברינו לעיל ס"ק נ"ז וסי' ק"א ס"ק ו'):

(סא) שנתערב. עבאה"ט מ"ש כגון גיגית מלאה ענבים וכו' ועי' ביד יהודה שם שהעלה דבע"כ אין להקל בזה רק בדומיא דגיגית ענבים וכו' אשר מתחלה לא הי' עלי' שם איסור כלל דמתחלה הי' כל הענבים היתר גמור והאיסור מוקצה רבוע על היין שנולד אח"כ ואיסור זה לאו איסור פרטי הוא על דבר מיוחד דהא בכל דבר שבעולם שייך איסור מוקצה בכל א' לפי ענינו. אבל בדבר שיש בו איסור פרטי על זה הדבר בעצמו כגון חלב לגבי בשר או בשר לגבי חלב מכ"ש חמץ קודם פסח וכל כיוצא בזה אע"פ שאיסורן בא בתערובות מ"מ לא הוי נולד האיסור בתערובות כיון שגם מעיקרא עמדה באיסור שאסרה התורה ועיי"ש מ"ש עוד בענינים אלו כמה חילוקי דינים:

(סב) בטל אע"פ שהוא דשיל"מ. עי' בדברינו לעיל (ס"ק נ"ז) שהבאתי מתשו' חוות יאיר סי' קל"ג דבהמה שנתערבה באחרות ושחט לברתה דמותר לשחוט מהתערובות דלא הוי דשיל"מ כיון שבא האיסור לעולם בתערובות עיי"ש ועי' בכו"פ אות ח' ועי' במ"ז סק"א מ"ש ע"ד החו"י והכו"פ הנ"ל ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קס"ד ובשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קל"ז ובמהרי"ט אלגזי להלכות בכורות להרמב"ן פרק ג' ועי' בס' משמרת שלם במ"ז סק"א ועי' בערוגות הבושם אות ג' שכ' דבלא"ה לא קשה מדוע לא אמרינן בספק או"ב דהוי דשיל"מ דבבעלי חיים בלא"ה לא שייך לומר שיל"מ להמתין עד שיהי' מותרין כיון דמזונותן עליו וצריך להוציא הוצאות לאכלם עיי"ש (ועי' מזה בדברינו לעיל ס"ק ל"ה):

(סג) מי שנדר מדבר אחד. עפת"ש מ"ש מהמהרי"ט רוקא בכה"ג וכו' אבל אם אסר דבר על חבירו בקונם וכו' ועי' בשו"ת מוצל מאש סי' ה' שמצדד בזה דלא כהמהרי"ט עיי"ש ועי' בס' בגדי שש הספרדי אות ו' מ"ש בדברי המהרי"ט ותשו' מוצל מאש הנזכר והביא ג"כ ראיות דכל שהבעלים בעיר אע"פ שנתערב לאדם אחר נקרא דשיל"מ כיון שהבעלים בעיר ויכולין להתיר ודלא כהמהרי''ט וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ג שפסק בהחלט כדעת המהרי"ט ולא מיבעיא לדעת הר"ן דהאוסר דבר על חבירו בקונם ועבר ונהנה ממנה דהנהנה לוקה דבודאי לא מקרי דשיל"מ אלא אפי' לדעת הרמב"ם דהמהנה לוקה מ"מ הא לדידי' אינו אסיר רק לחבירו וחבירו א"א לשאול עליו ולא הוי אצלו דשיל"מ עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א ובגליון מהרש"א שכ' דאם אסר הדבר לעצמו וגם לאחרים י"ל דאף להמהרי"ט גם לאחרים אינו בטל עיי"ש:

(סד) שגדר מדבר א'. עפת"ש מ"ש מתשו' בית יעקב וחשובה מאהבה דוקא נדר אבל נשבע לא הוי דשיל"מ דלא הוי מצוה לאתשיל ומ"ש מהחוו"י במי שנדר מחבית יין ונשבע שלא יהיר נדרו וכו' וכתב דלדעת הבית יעקב הנ"ל גם זה לא הוי דשיל"מ מאחר שהי' כאן שבועה ועי' מזה בכנפי יונה ובשו"ת תשובה מאהבה חלק ג' סי' של"ו ושל"ז מ"ש עוד בזה ועי' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קכ"ג מ"ש בזה ועי' בשו"ת בית שלמה חאו"ח סי' קי"ג אות ט' שהסכים להבית יעקב דשבועה לא הוי דשיל"מ עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת חוות יאיר סי' ק"ל שכתב דאם נדר מאיזה דבר ונשבע שלא ישאל על נדרו הוי דבר שיל"מ לשאול מקודם על השבועה ואח"כ על הנדר כיון דמצוה לשאול על הנדר לצורך מצוה יכול ג"כ לשאול על השבועה עיי"ש ועי' בס' בגדי שש אות ח' מ"ש ע"ד החו"י בזה ועי' ביד יהודה שם ס"ק כ"ד שכתב לדינא כהחו"י עיי"ש:

(סה) מדבר אחד וכו'. היינו שנדר מיין זה ונתערב ממנו טפה בחבית אף באינו שוה בטעמא אבל הוא שוה בשמא הו"ל מין במינו כגון שנדר מחומץ יין ונתערב בחומץ שכר דהו"ל מין במינו ושייך דין דשיל"מ ולא בטל ודוקא אם אמר חומץ יין זה אבל אם אמר חומץ יין סתם ונתערב ברוב חומץ שכר מותר דתו לא מקרי חומץ יין. ואם אמר חומץ יין שאני טועם או חומץ יין זה שאני טועם ונתערב בחומץ שכר אם יש בהחומץ שכר ס' הגם דשוה בשמא מ"מ כיון שאין בו טעם חומץ יין עוד מותר. יד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ב ועיי"ש בפיה"א ס"ק י"ט:

(סו) אחד. עפת"ש לעיל ס"ק ד' שהביא מדברי המ"ז סק"ז שנסתפק במי שנדר שלא לאכול בשר זה והוא נבילה ונתערב אי חשיב דשיל"מ משום דמרויח איסור דנדר או דלמא כיון דקיי"ל דאין אחע"א שפיר בטל והעלה דאף דאאחע"א היינו למלקות אבל תרי איסורים איכא והוי דשיל"מ ועיי"ש עוד במ"ש ע"ז מדברי תשו' הגרעק"א סי' ס"ה ועי' בס' בגדי שש בסוף סי' זה שהביא דברי המ"ז הנזכר והשיג עליו דמה מצוה איכא בזה ליתשל עליו כיון דבלא"ה אסורים וגם הביא ראי' דלא כהפרמ"ג בזה עיי"ש ועי' בס' ערך שי שהביא דברי הרב בגדי שש הנזכר ומדחה ראייתו ומ"ש דלא הוי מצוה למתשל ז"א דהא אחר שנתערב ונתבטל האיסור דנבילה יש מצוה למתשל וכתב דלפ"ז לא הוי דשיל"מ בזה רק אם נדר מבשר זה ונתערב כולו אבל אם לא נתערב כולו ונשאר עדיין מבשר נבילה זה שלא נתערב והוא נדר גם ממנו לא הוי דשיל"מ כיון דאין מתירין נדר של דבר איסור כדלקמן סי' רכ"ח סעי' ט"ו עיי"ש ועי' בס' חקר הלכה בערך איו איסור חל על איסור סוף אות א' שכתב דבלא"ה דברי הפרמ"ג צ"ע דהא באיסור שאוסר אדם על עצמו יש ב' דעות להלן סי' רט"ו סעי' ה' אם נדר חל על נבילה וטריפה וא"כ להי"א שם דס"ל דנדר חל על נבילה וטריפה פשיטא דהוי דשיל"מ ואין זה ענין לאין איסור חל על איסור וככל נדרים דהוי דשיל"מ משום דמרויח האיסור של בל יחל וגם