דרכי תשובה - ד רי

ביבש ובין בלח שייך בי' דין דשיל"מ עיי"ש ועי' מזה בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ס"ז באריכות:

(נו) אע"פ שי"א דמקרי דשיל"מ. עבאה"ט מ"ש והעיקר אינו כן דלא הוי דשיל"מ הואיל ולצלי לא נאסר ועי' בחוו"ד לעיל סי' ס"ש בביאורים ס"ק י"ט שכתב לחלק בזה בין הא דמעשר שני חשוב דשיל"מ לאכלו בירושלים אף דלירושלים לא נאסר מעולם וכתב דהוא משום דבעינן דוקא שיהא לו מתירין לדבר שהי' חשוב איסור מקודם ומעשר שני קודם שבא לירושלים הי' עליו שם איסור וכשבא לירושלים הותר משא"כ בחתיכה זו דלא הי' עלי' שם איסור דהא מותר לאכלה באומצא וכשנצלה לא הותר שם האיסור דלא הי' עלי' שם איסור מעיקרא רק לקדירה ועל זה לא יהי' לה היתר עיי"ש ועי' ביד יהודה שם בפיה"א סק"ס ובפיה"ק שם ס"ק צ"ב שכ' דמדברי החוו"ד הנזכר מבואר דהיכא שהי' מתחלה אסור לאכול באומצא והי' עלי' שם איסור כגרזן שהי' בו דם שפירש הוי דשיל"מ ולא בטל וז"א דאין חילוק בין אם חל עלי' שם איסור בתחלה או לאו ואפי' הי' בו דם שפירש שאסור באומצא רק בצלי ג"כ לא הוי דשיל"מ עיי"ש אמנם לפמש"ל סי' ס"ט (ס"ק צ"ו) דלדידן בלא"ה הוי הפסד גדול אם אין מתירין אותו רק לצלי כי אין אנו יודעין איך לתקן הצלי שיהא ראוי לאכילה בודאי אין לה היתר מטעם הי"א שכ' המחבר דכל היכא שהמאכל מתקלקל לא הוי דשיל"מ וכדברים אלו כתבתי ג"כ ע"ד הרב ערוגות הבושם לעיל סי' פ"ז סוף אות א' שכתב דאם נכבשה תתיכת בשר בחלב ונאסרה ונתערבה אותה חתיכה בחתיכות אחרות אע"ג דיבש ביבש בטל ברוב או בס' מ"מ אסורים כל החתיכות בבישול דהוי דשיל"מ בצלי דצלי אינו אסור מה"ת ואע"ג דאכתי אסור עכ"פ מדרבנן שפיר מקרי דשיל"מ וכמ"ש הפוסקים דחמץ בפסח הוי דשיל"מ אחר הפסח אע"ג דגם לאחר הפסח אסור עכ"פ מדרבנן משום חמץ שעבר עליו הפסח עיי"ש ולפי האמור הנה מלבד מש"ל סי' פ"ז (ס"ק י"ג) דהעיקר כהסוברים דגם צלי הוי דרך בישול ואסור מה"ת אלא אפי' למ"ד דצלי לא הוי אלא מדרבנן מ"מ לפמש"ל לא הוי דשיל"מ כיון דלדידן נתקלקל החתיכה כשצולין אותה ואינה ראוי אצלינו עוד למאכל וכנזכר:

(נז) כל איסור שלא הי' ניכר וכו' עי' במשנה למלך פרק א' מהלכות מטמא משכב ומושב הלכה רד ובס' דורש לציון דרוש י"ג דף פ' ופ"א ובהגה מבהמ"ח שם ועי' בשיורי ברכה סוף סי' זה שהביא על דברי הרמ"א בזה במ"ש כל איסור שלא הי' ניכר וכו' שמצא כת"י לרבני המערב שכתבו דל י"א כגון שהי הרבה ביצים במקום א' ובאת תרנגולת וישבה עליהם ואין אנו מכירים אותה ביצה לא מקרי דשיל"מ עכ"ל ועי' בשו"ת יהודה יעלה (להמהר"י קיב"ו) חי"ד סי' ו' שהאריך טובא בעובדא כזו בכמה דפין ועיי"ש במ"ש בזה לדינא אמנם יעוין בשפ"ד לעיל סי' צ"ב סוף סק"ח שמבואר מדבריו דהא דאמרינן דכשלא הי' ניכר האיסור מקודם אף שהוא דשיל"מ בטל זה דוקא כשלא הי' ניכר האיסור במציאות בפ"ע אלא שנולד מעורב אבל כשהי' האיסור ניכר במציאות בפ"ע אלא שלא נודע לנו עד אחר שנתערב שפיר אמרינן בכה"ג דשיל"מ עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' ק"א סק"ו):

ועיין בס' מקור חיים על הלכ' פסח סי' תמ"ז בביאורים סוף סק"ח דאם נתערב קמח חטים בקמח שעורים ואח"כ נדר אחד מקמח חטים דהוי בכלל דשיל"מ עיי"ש ועי' בגליון מהרש"א שנסתפק בזה ומצדד לכאן לכאן עיי"ש ותמהני שלא הביא מדברי המקור חיים הנ"ל ועי' בפרמ"ג או"ח בפתיחה למ"ש סי' תמ"ז (בד"ה שאלה) ועי' בחידושי הגרעק"א שהביא דברי המקור חיים הנזכר והשיג עליו בפשיטות דכיון דבתחלת חלות האיסור הי' מעורב בהיתר ולא הי' נקרא עליו שם איסור מעולם לא הוי דשיל"מ עיי"ש וכדברים אלו כתב ג"כ ביד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א ס"ק מ"ג אות כ' וכאן ס"ק י"ט עיי"ש ועי' בס' מנחת פתים מ"ש בזה אמנם יעוין בס' ערך שי שהביא דברי הגרעק"א הנזכר והעלה שדברי המקור חיים הם עיקר ונכונים לדינא ואין קושיות הגרעק"א כדאי לדחות דברי המקור חיים מדינא עיי"ש ועי' בשו"ת חוות יאיר סי' קל"ג שכתב בפשיטות דאם נתערבה האם ואח"כ שחט בתה מותר לשחוט ביום א' מן התערובות כיון שבשעה שנעשה איסור כבר הי' בתערובות ולא הי' האיסור ידוע מקודם בפ"ע אף רגע א' עיי"ש והביאו במ"ז ס"ק א' והסכים עמו עיי"ש ועי' בשו"ת נאות דשא סי' כ"ה ובס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הד' סי' ל"ז ועי' בשו"ת דבר משה מה"ת סי' נ"ח מה שהאריך בענין זה ובמ"ש בזה לדינא ועי' בס' חקר הלכה אות ד' ערך דשיל"מ אות ח' שנסתפק בביצה שנולדה בשבת שלפני יו"ט דאסורה ביו"ט משום הכנה ונתערבה בשבת אי הוי דשיל"מ כי יש להסתפק מאימת חל איסור הכנה דאם מתחיל עוד בשבת ומשעה שנולד רביע עלי' האיסור לאכול ביו"ט אז שפיר הוי דשיל"מ אכן אם נימא דהאיסור מתחיל רק ביו"ט שאסור ביו"ט לאכול דבר שהוכן בשבת שלפניו ואז יש לומר דלא הוי דשיל"מ כיון דבשעת חלות האיסור דהיינו ביו"ט כבר הוא בתערובות ואף דגם בשבת הי' אסור משום מוקצה ונולדה בשבת גופי' מ"מ זה הוי איסור אחר ואותו האיסור של שבת חלף והלן לו ועתה שהאיסור שכעת משום הכנה שאסור ביו"ט הוא בא לעולם ע"י תערובות וסיים בצ"ע אמנם בגוף הדבר שהניחו האחרונים להנחה מוחלטת דכל שנולד האיסור בתערובות לא אמרינן דשיל"מ עי' בס' ערך שי שהתפלא על גוף דברי האחרונים בזה מה שמדמין דיניהם לדינו של המרדכי שהביא הרמ"א כי הלא המחבר לא כתב דינו רק כלח ולא ביבש וגם בלא"ה לא דמי דיניהם לדינו של המרדכי עי"ש באורך ועי' בשו"ת בכורי שלמה חיו''ד סי' ב' וסי' י' מה שהאריך בענין זה שם תשו' הגאון מקוטנא ז"ל שהוכיח כן בפשיטות מדברי הרמ''א באו"ח סי' תמ"ז דהא דאמרינן דאיסור הנולד בתערובות לא הוי דשיל"מ הוא רק בלח בלח משא"כ ביבש ביבש אפי' נולד האיסור בתערובות אינו בטל ועיי"ש בסי' ה' וסי' ז' מה שהאריך בזה:

(נח) שלא היה ניכר קודם שנתערב