דרכי תשובה - ד רט

סעיף ד (מט) יש מי שאומר וכו'. עי' בחידושי הגרעק"א שהביא בזה דעת המהרש"ל ביש"ש (חולין פרק ח' סי' פ"ז) שחולק דגם היכא שהמאכל מתקלקל מקרי דשיל"מ עיי"ש אמנם יעוין בב"ח ובמנח"י כלל ע"ד ס"ק י"ח שהביאו דברי המהרש"ל הנזכר ודחו דבריו וכ' שאין לזוז מהכרעת המחבר דהיכא שמאכל יתקלקל לא חשוב דשיל"מ עיי"ש ועי' בשו"ת תשואות חן סוף סי' כ"ז שכ' דכיון דבגוף ההיתר שאם נתקלקל המאכל לא אמרינן דשיל"מ חולק המהרש"ל וס"ל דאף כשמתקלקל המאכל חשוב דשיל"מ ע"כ נכון לבעל נפש להחמיר לעצמו אם אין המאכל מתקלקל לגמרי עיי"ש וכיוצא בזה כתב ביד דוד בהגהות ב"י אות י"ד בשם הס' קהל יהודה דקלקול קצת לא נתבאר מה דינו ויש להחמיר כיון דגם בנתקלקל לגמרי איכא מאן דאסר עיי"ש ועי' בשו"ת תורת חסד (מהגאון מלובלין ז"ל) על האו"ח סי' כ' סוף אות ג' שכ' בפשיטות בשם האחרונים דאפי' אם יתקלקל המאכל ונפגם במקצת שייך ג"כ חומרת דשיל"מ אם לא כשנתקלקל לגמרי עיי"ש וע' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קמ"ח שנשאל כמה יהי' שיעור של קלקול אם צריכין שיתקלקל לגמרי או דסגי במה שמתקלקל מעט והשואל הביא מהפרמ"ג דבעינן שיתקלקל לגמרי (ונראה שט"ס תי' פרמ"ג וצ"ל כו"פ כי בפרמ"ג לא נמצא זה רק בכו"פ ס"ק י"ב) והרב השואל רצה לדחות סברה זו והוא ז"ל האריך בראיות לחזק דין זה להחמיר דבמה שמתקלקל קצת כשימתין עד למחר חשוב שפיר דשיל"מ ולא בטל ממנו דין דשיל"מ אלא אם מתקלקל הרבה עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ה שמבואר מדבריו להדיא דלא בעינן שיהא נתקלקל לגמרי שאינו ראוי לשום אדם אלא דגם כשעדיין ראוי לגר אפ"ה בטל ממנו דין דשיל"מ עיי"ש ועי' במ"ז בסי' שאח"ז סק"ב ובשפ"ד שם סק"א ועי' מזה בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הד' סי' ל"ז באורך ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) שהביא מדברי הראשונים שכ' דלחם הוי דשיל"מ דאינו מתקלקל בהמתנה יום א' וכ' דנראה דזה דוקא בלחם מצה וגלוסקאות וכיוצא שאינם מתקלקלים אבל בלחם חטה חמץ הדבר ידוע שמתקלקל בהמתנה גם ביום א' שביום השני מאפייתו אין טעמו. כביום שנאפה ע"כ אין לדין בו דין דשיל"מ וכמו כן בפשטיד"א וכיוצא בזה ג"כ לא שייך דין דשיל"מ כיון שמתקלקל גם בהמתנת יום א' ע"כ אם עירבו ביצה שנולדה ביו"ט עם שני ביצים אחרים ועשו מהם פשטיד"א לא שייך דין דשיל"מ דבודאי יאבד טעמו כשימתין למחר דאין טעמו טוב רק כשהוא חם אך בסוף דבריו סיים בצ"ע כיון שכתב הכו"פ דדוקא כשהמאכל מתקלקל הרבה עיי"ש אמנם הנה המעיין בכו"פ שם יראה ממה שהביא ראי' מהא דביצה שנולדה ביו"ט הוי דשיל"מ דיכול להמתין למחר והלא הדבר ידוע כי ביצה בת יומא הוא משובח יותר ובע"כ בעינן שיתקלקל הרבה אבל במה שמתקלקל מעט ויצא מכלל ביצת בת יומא בזה חשוב עדיין דשיל"מ אמנם הנה יען כי אנו רואין שלחם חטה וכן פשטיד"א מתקלקל הרבה יותר בהמתנת יום א' מביצה בת יומא כי על ביצה בת יומא לא שכיח כלל מי שיקפיד משא"כ על לחם ופשטיד"א שהכל מקפידים טובא והוא נ"מ גדולה בעיני העולם ע"כ נראה דגם להכו"פ יש להקל דלא הוי דשיל"מ וצ"ע:

(נ) אם האיסור בעין. כגון ביצה וכיוצא בה. ביאור הגר"א ס"ק י"א:

(נא) האיסור בעין. עי' במשנה למלך פרק ה' מהלכ' מעילה שכ' בדעת הרא"ש דכל דלא אתחזק איסורא אע"ג דהוא דשיל"מ אזלינן בתר רוב עיי"ש ועי' בס' שמחת יהודה הספרדי סי' ט' שהביאו והוכיח שדעת הרשב"א דאפי' לא אתחזק איסורא לא אזלינן בדשיל"מ בתר רובא ועיי"ש במה שהאריך בזה ובמ"ש בזה לדינא:

(נב) או שיש עדיין ממשות וכו'. כמו מים ומלת ביאור הגר"א ס"ק י"ב:

(נג) אבל טעמו בטל. עבאה"ט ופת"ש ועי' בשו"ת הרדב"ז בחדשות סי' תקס"ב ועי' ביד דוד בהגהות ב"י אות ב' מ"ש מהרדב"ז סי' תפ"ז עיי"ש ועי' בשלחן גבוה או"ח סי' תמ"ז ס"ק ל"ד מחודש י"ד ועי' במנחת כהן חלק ג' מס' התערובות פרק ב' ובפר"ח סק"ט שכ' שכן עיקר לדינא כדעת הב"ח והש"ך עיי"ש וכן נראה דעת הפרמ"ג בשפ"ד סק"ט להחמיר בזה עיי"ש וע' בס' לחם יהודה (להרב מהר"י עייאש ז"ל) בפרק י''ז מהלכות מאכלות אסורות מ"ש בזה באריכות ועי' עוד בשפ"ד לעיל סי' צ"ב סוף סק"י ובשער התערובות חלק ג' סוף פרק ב' (בד"ה ודבר שיש לו מתירין) ובפרמ"ג או"ח סי' תקי"ג בא"א סוף סק"ו וסי' שי"ח במ"ז סוף ס"ק ט"ו וכ"כ הלב"ש בחידושי דינים ס"ק רנ"ט לדינא עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל נ''ג סוף סעי' כ"א שכ' דבמקום שאין צורך גדול יש להחמיר בדשיל"מ גם בטעה לבד עיי"ש ועי' עוד במ"ז לעיל סי' פ"ו סק"ט (בר"ה ודע) שנסתפק אם נולדה ביצה ביו"ט ובישלה בקליפתה עם שאר ביצים שאינן קלופות מי נימא דהא דקיי"ל דביצה בקליפתה אין אוסרת דמיא בעלמא פולטת היינו דטעם קלוש הוא ואין בו כדי ליתן טעם א"כ בתורת ביטול קאתינן עלה ולפ"ז בדשיל"מ לא מהני ביטול ואסור או דלמא דמ"ש דמיא בעלמא הוא ר"ל שאינו טעה כלל רק מיא וזיעה בעלמא הוא ואין בו כח לצאת ואף משהו לא הוי ובדשיל"מ נמי נמי שרי עיי"ש איברא כי כאן במ"ז סק"ו כתב הפרמ"ג בפשיטות דאפי' משהו לא הוי עיי"ש וכ"כ באו"ח בסי' תקי"ג שם בא"א סק"ז דבאין קלופין שרי דאפי' משהו לא הוי עיי"ש ועי' מזה במשמרת שלום לעיל סי' פ"ו במ"ז סק"ט שם. ועי' במנח"י כלל ע"ד סק"ח מיקל הרבה בדין זה דהיכא דליכא רק טעמא לחוד כגון שגוף האיסור ניטל משם רק שפלט שם טעם אותו הטעם אינו חמור כ"כ לאסור בשביל דבר שיש לו מתירין אלא אם נימוח ונתערב גוף האיסור אף דליתא בעיני' בזה יש לו דין דשיל"מ עיי"ש וכ"כ החוו"ד לדינא (ותמהני שלא הביא דברי המנח"י שכבר קדמו בזה) והנה בכנפי יונה השיג ע"ד המנח"י וכ' דמעיקרא ליתא להאי חילוק כלל עיי"ש אולם יעוין בש"ע התניא באו"ח סי' תקי"ג סעיף ה' ובקו"א כם סק"ג שכ' שכן הוא נכון לפסק הלכה כמו שהכריע המנח"י עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס''ק ט"ו ובפיה"ק ס"ק י"ח מ"ש בזה והעלה דהעיקר לדינא כדעת המחמירים לכן כל בעל נפש יחמיר לעצמו בכל ענין אך הרוצה לסמוך על הרמ"א בזה לא יקיל זולת ביבש שבולע מיבש אבל לא בלח הנבלע ביבש וכן לא ביבש הנבלע בלח כיון שהפליטה היוצאה מהיבש הוא בעין בהלח עיי"ש:

(נד) בטל. עי' בס' ערוגות הבושם אות ז' שעמד על המחקר אם אמרינן חנ"נ בדשיל"מ ונ"מ דאם נתערב דבר שיל"מ במינו בששים דלא בטל ואח"כ נתערב הכל באינו מינו דבאינו מינו בעל דאמרינן סלק את מיני' כאלו אינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו א"כ לא בעינן באינו מינו רק לבטל האיסור לבד וא"צ ששים נגד הכל וכ' דמדברי הנקה"כ נראה דס"ל דאמרינן בדבר שיש לו מתירין חנ''נ עיי"ש אמנם בגוף הדבר דפשיטא לי' דאמרינן סלק בדשיל"מ ע"ל (ס"ק כ"ו) ולעיל סי' צ"ח (ס"ק ל"ט) שהבאתי דעת כמה מחברים דלא אמרינן בדשיל"מ סלק וא"כ אין נ"מ בכל דבריו וצ"ע:

(נה) אם אין איסורו מחמת עצמו. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הפת"ש מתשובת פני ארי' עי' בנקודת הכסף שעמד בסברה זו וכ' ומ"מ מדברי מהרא"י ומהרש"ל נראה להדיא דאפי' (אם האיסור הנבלע הוא) אינו מינו של החתיכות כיון דהחתיכה שנבלע בה האיסור הוא מינו דהחתיכות לא בטל דמאחר שיהא מותר לאחר זמן אין חילוק עכ"ל (ובתשו' פני ארי' שם לא הביא כלל לדברי הנקה"כ בזה) ועי' בשפ"ד סק"י שנותן קצת פנים מסבירות לזה עיי"ש וכנראה שהוא פשוט בעיניו הדבר שכן הוא וכל שהחתיכה הוי מינו של שאר החתיכות שייך בו דין דשיל"מ אע"פ שגוף האיסור הנבלע בהחתיכה שאנו דנין עליהם הוא אינו מינו ועי' בפלתי סק"ז אמנם ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ז ובפיה"ק ס"ק י"ט העלה דהעיקר לדינא לחלק בכך דאם הבלוע שהחתיכה נאסרה ממנה הוא אינו מינו של החתיכות לא מחמרינן בזה לדין דין דשיל"מ ואף אם נאסרה החתיכה מהבלוע באופן דאמרינן בי' חנ"נ מחמת הבלוע מ"מ אמרינן אין הנאסר וכו' אבל אם הבלוע הוא מינו של התערבות הב' בין