דרכי תשובה - ד כ

שכיח הדבר שנימוח ע"י בישול ראשון או עכ"פ אכלו אותו וא"כ אם איתא שהי' מבושל לא הי' בו מוח. ואמנם בעצמות הרכות צריך ס' נגד כל העצם והמוח דלא ידעינן כמה נפיק מיני'. וכל זה בנמצא בתבשיל כשהוא רותח עכשיו אבל אם נמצא בתבשיל שהי' רותח ועכשיו הוא צונן אמרינן כיון שעכשיו הוא צונן א"כ מה"ת מעמידין הקדירה על חזקתה שהוא עתה לפנינו ואמרינן השתא נפלה וכו' אלא כיון שהאחרונים ס"ל דמחזיקין מזמן לזמן עכ"פ מדרבנן ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה ס"ק ל' וסי' ק"ד ס"ק כ"ו) וא"כ ה"נ צריך ס'. והכל לקולא דאם העצם יותר מן המוח לא בעינן רק נגד המוח דאיכא ס"ס שמא עכשיו נפל ואת"ל מקודם שמא הי' חי אבל אין לומר שמא לא הי' בו מוח כלל כיון שהוא נגד החזקה דסתם עצם יש בו מוח ואם המות יותר מן העצם לא בעינן רק נגד העצם דאיכא נמי ס"ס שמא עכשיו נפל ושמא הי' מבושל שאז מסתמא אין בו מוח ובעצמות הרכות בעינן ס' נגד כלו ומ"מ כשנמצא עכשיו שהקדירה צוננת ויש הפסד מרובה צ"ע לפי מה שהוכחנו לעיל הרבה פעמים דלא מחזקינן כלל מזמן לזמן עכ"פ בבדוק וכו' ומי שלבו שלם לסמוך על עצמו להתיר בהפ"מ יש לו סמך מדעת או"ה וכו' אך כבר כתבתי וכו' שהרמ"א אוסר ומי יבא אחר הכרעת הרמ"א וכו' וכל זה כשנמצא על הכירה במקום שמבשלין אבל אם נמצא בקערה לא מחזקינן בודאי ממקום למקום וכו' עכ"ל וע' בחמודי דניאל הלכות בב"ח אות מ"ו שכ' דאם נמצא עצם בתבשיל של חלב אם ידוע שהעצם נתבשל תחלה עם הבשר שעליו אין להתיר מטעם ס"ס שמא העצם אינו ב"י ואת"ל שהוא ב"י שמא נתבשל עם איזה תבשיל שהבלוע מתקלקל ונעשה נטל"פ ע"י התבשיל דזה דוחק וכו' וליכא רק ספק א' שמא הוא אינו ב"י ואין להתיר אא"כ יש ספק אם נתבשל כלל בזה יש להתיר דהוי שפיר ס"ס שמא לא נתבשל ושמא אינו ב"י וכן אם נמצא העצם בתבשיל של בשר ויש חשש שמא הוא מבשר טריפה ג"כ יש להתיר דהוי ס"ס שמא מבשר כשר ושמא אינו ב"י ואם ידוע וניכר שהעצם נתבשל תחלה רק שיש ספק אם נתבשל עם הבשר שעליו או שמא נתפרק מהבשר שעליו בעודו חי אזי מסתמא לא נחשב זה לספק דאין דרך העצם להתפרד מהבשר רק לאחר הבישול והכל הוא לפי העצם כי יש עצמות שנתפרקים חיים מהבשר ויש דוקא לאחר הבישול וכ' שם דאם נמצא עצם במאכל חריף אזי אין להקל רק כשנמצא עצם במאכל בשר והחשש הוא שמא הוא מטריפה דבזה אכתי יש ס"ס שמא לא נתבשל כלל ושמא הוא מבשר כשר אבל בנמצא בחלב דצריכין לצרף הספק שמא הוא אינו ב"י כנ"ל בזה אין להקל דבדבר חריף גם באינו ב"י אסור ועיי"ש עוד בהלכ' תערובות הא' אות מ"א מ"ש עוד בענין זה בעצם שנמצא בתבשיל ואין בו מוח רק שיש ספק אימתי נתבשל העצם עם הבשר ושמא נתבשל היום א"כ הרי העצם בלוע מבשר כמו שאר כלי ב"י וכ' להקל מטעם ס"ס שמא לא הי' העצם ב"י ואת"ל שהי' ב"י שמא בשלו בו בדבר שהוא נטל"פ אך כ' דאם נמצא העצם במאכל חלב חריף איכא לעיונא אם יש להתיר דהא לא שייך זה הספק שמא הוא אינו ב"י ומ"מ כ' דיש להקל גם בחריף כיון דקיי"ל להלן סי' צ"ו סעי' ב' להקל בדבר חריף אפי' רק בספק א' משום דדעת המהר"מ דלא הוי ד"ח רק קורט של חילתית וסיים בצ"ע ועיי"ש עוד בהלכ' בב"ח אות ל"ב מ"ש לענין אם נמצא עצם בתבשיל חריף שבשלו בקדירה של חלב ומצדד שם ג"כ להקל מטעם דלהחשש שהדבר חריף מחליא גם אינו ב"י לנ"ט לשבח סגי בספק א' ע"כ כל שיש ספק שמא לא נתבשל העצם מקודם עם בשר אין להחמיר ובפרט די"ל דהוי גם בזה ס"ס דיש עוד ספק שמא בישלו אותו תחלה בדבר שהיא נטל"פ להבלוע שבעצם ומ"מ לדינא סיים בצ"ע עיי"ש ועי' בדלתי תשובה סי' צ"ט סק"ג ובשו"ת אוריין תליתאי סי' צ' מ"ש בזה באריכות:

(קב) ועיקרי קרנים וכו'. לרבותא נקיט דאע"ג דעיקרי קרנים הם תחת העור סמוך לבשר וכן טלפים הרכים אע"פ שהם דומים קצת לבשר אפ"ה אין להם דין בב"ח. שלחן גבוה ס"ק כ"ז:

(קג) הרבים. עבכנה"ג בהגהות הטור אות כ"ב שכתב דמלת הרכי"ם חוזר ג"כ לקרנים עיי"ש ועי' בשלחן גבוה שם שכ' שתיבת הרכי"ם קאי ג"כ על העצמות ור"ל דאף העצם הרך אע"פ שיש בו לחלוחית וטעם בשר ונאכל אפ"ה המבשלו וכן האוכלו פטור ועי' בס' מקור מים חיים מ"ש בענין זה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' במנח"י בתשו' שבסוף הס' סי' ט"ו שכ' דדוקא בעצמות הרכים יש איסור באכילה עיי"ש וע' בשפ"ד ס"ק כ"ב שהתפלא עליו דהא כאן משמע דעצמות הקשים נמי אסורים באכילה ולא הרכים דוקא וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בעצי לבונה מה שהתפלא על הפרמ"ג בזה ועי' ביד אברהם בגליון מה שכתב בזה ופסק דדוקא בעצמות הרכים שבישלם בחלב הוא דצריך ס' נגדם אבל עצמות יבשים שבשלם בחלב אין צריך ששים נגדם וכמ"ש כל האחרונים עיי"ש ועי' בס' יד אלימלך סי' ח' מ"ש בדין זה באריכות:

(קד) פטור. עבאה"ט מ"ש אבל איסורא מיהו איכא ועי' בפרי תואר ס"ק ט"ו שכ' דאף המבשל עור וגידין וכו' במי חלב ובחלב שחוטה ובחלב זכר אסירים באכילה מידי דהוי אבשר חי' ועיף בחלב שחיטה עכ"ל ועי' בדברינו לעיל (ס"ק נ"ו):

והנה בפרי תואר שם ובשפ"ד ס"ק כ"ב כתבו דכל הני אסירים באכילה עיי"ש ומשמע מדבריהם דרק באכילה אסורים אבל לא בבישול אמנם בחגורת שמואל ס"ק י"ז ובחכמת אדם כלל מ' סוף סעי' ו' כתבו דאסורים גם בבישול מדרבנן עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"ה לדינא דכל הני אסירים באכילה ובבישול רק בהנאה מותרין עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק כ"ה):

(קה) וכן האוכלם פטור. עבאה"ט מ"ש אבל אסורא מיהו איכא וע' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ז ובפיה"ק ס"ק ל"ו שהעלה דדוקא העיר והגידין והקרנים והעצמות הן עצמן נאסרים מחמת החלב הנבלע בהם אבל החלב אינו נאסר מעור וגידין ועצמות כיון שאין להם טעם כלל עיי"ש:

סעיף ח (קו) אינם בכלל מי חלב. עבאה"ט מה שהראה מקום לדלעיל סי' פ"א ועפר"ח לעיל סי' פ"א ס"ק י"ד שכ' דמי חלב שהוא הנסיובא ג"כ אין אסור מה"ת עיי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק ט"ז מ"ש בזה וכ' דהוי ספיקא דאורייתא עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק כ"ג שהביא דברי הפר"ח הנ"ל וסיים ולענין דינא אין לנו אלא דברי המחבר ואפי' בהפ"מ יש לאסור בהנאה ומיהו אם יש עוד ספק אי מצטרפין דלהוי ס"ס או לאו איני אומר לא איסור ולא היתר וצ"ע כעת בזה עכ"ל:

(קז) זהו הנקרא מי חלב. ע"ל סעי' ו' דמי חלב בבשר אסור עכ"פ מדרבנן (וע' בדברינו שם ס"ק פ') ועי' בס' בית דוד חיו"ד סי' ל"ד שנשאל בחולה שאין בו סכנה שאמר הרופא שצריך לבשל תרנגולת שלמה במים הנופלים מהגבינה לחה כשמקפיאין אותה שהוא נסיובא דחלבא מבלי מליחת התרנגולת כדי להוציא המים באלנבו"ק וזה רפואתו לשתות מים אלו והורה לצלות התרנגולת תחלה כדי להנצל מאיסור דם ויכול לצלותו בלי מליחה תחלה כלל ויבשלו הנסיובי דהיינו המים הנופלים מהגבינה דע"י הבישול מה שיש קצת חלב נקפה וצף למעלה וישליכו אותו ואח"כ יסננו איתו עד שישאר המים צלולים ואותו המים אין בהם משום איסור בב"ח כלל ויכולין שפיר לבשלו עם התרנגולת וישתה החולה אע"פ שאין בו סכנה עיי"ש והביאו השלחן גבוה ס"ק כ"ח מחודש א' ובמחזיק ברכה וביד אפרים סעי' י"ח לדינא עיי"ש:

(קח) מי חלב. עי' בשו"ת אוהל יוסף (להמהר"י מולכו ז''ל) חיו"ד סי' כ"ד באמצע התשו' שכתב שם לענין הנרות שנעשים מחמאה וחלב (תרבא) דאינו עובר בהם משום בישול בב"ח משום דרק במבשל בשר בחלב ממש כמו שיצאה מבטן הבהמה הוא שאסרה התורה אבל המבשל בשר בחמאה ביון שנשתנה ממה שהיתה בשעה שיצאה מבטן הבהמה שנחלק ממנה המי חלב רק השומן