דרכי תשובה - ד רח

להשהותן מעל"ע ולאחר מעל"ע כולן מותרין בלי הגעלה ובמין בשאינו מינו בע"כ צריך להגעילן כולם עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ד מ"ש בזה ולדינא העלה דהיכא דהוי רק איסור דרבנן א"צ הגעלה ומ"מ גם במין במינו והאיסור אינו אלא מדרבנן אי מצי להגעיל כולם בלי הפסק רק מעט מן המעט יש להחמיר לחוש לדעת המהרי"ל בזה עיי"ש ועי' במנח"י כלל ל"ט סק"ז שכתב ג"כ שיש להצריך הגעלה אך כ' דכשמגעיל כלי א' סגי עיי"ש ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' ס"ו מ"ש בזה ומצדד לחלק בין אם נאסרה הכלי מאיסור דאורייתא או מאיסור דרבנן עיי"ש ועשפ"ד סק"ח מה שהאריך בזה וסיים סוף דבר הכל נשמע דיראה לומר לכאורה דכשנתערב כלי שבשלו בה בשר נבילה עם כלי שבישלו בה בשר שחוטה בטל ברוב כדין יבש ביבש מין במינו וכלי חרס דלא שייך בה תקנה דהגעלה די לחוש לחומרא להסיר כלי א' ושאר הכלים ישהנו מעל"ע דלענין זה נמי דשיל"מ הוא ובכלי דשייך בי' הגעלה יגעול כל הכלי ולא מהני במגעיל רק א' לבד ואם נתערב כלי בשר בין חולבות עכ"פ ס' בעינן שמא ידיחם יחד וכו' וצ"ע עכת"ד ומבואר מדבריו דבכלי בשר בשל חולבות או כלי איסור בהיתר במין בשאינו מינו בע"כ צריך ס' כלים והיכא דליכא ס' בע"כ צריך להגעיל כולם ובכלי חרס דא"א בהגעלה אסור כל התערובות אמנם בחוו"ד בביאורים סק"ג וחידושים סק"ז כי דאם כי לכאורה הי' נראה לחלק בין אם הבלועות הם ממינים שוים בין אם הם ממינים שאינם שוים דאם הבלועות שוים והאיסור שנבלע בכלי א' היא מין במינו בבלוע של שאר הכלים יש להחמיר לכתחלה להגעיל הכלים שאפשר בהגעלה ובכ"ח שא"א בהגעלה מותר אבל בבליעות ממינים שאינן שוין כגון כלי בשר שנתערבה בין כלים חולבות יש לאסור בכ"ח שא"א בהגעלה דהא שייך החשש דכשיבשל יורגש טעם האיסור ויהי' ניכר האיסור אבל מסתימת הפוסקים נראה דבכ"מ מהני שהויי מעל"ע ויש להקל גם כשהבליעות הם ממין בשאינו מינו כגון מבשר ומחלב אם הוא בכ"ח דא"א בהגעלה דכל שיש רוב מהני ואין לאסרן דכיון דמשהי אותן מעל"ע סגי עיי"ש ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג שהשיג ג"כ על הפרמ"ג בזה והעלה דכל שיש רוב סגי ואין צריך ס' וישתמש בכולן כמין הכלים שהם רוב ואם אין הפסד יסיר אחד אבל ביש הפסד א"צ להסיר כלל וישתמש הכל כפי הרוב ולא כפי המיעוט עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ד ובפיה"ק ס"ק ט"ז מה שהאריך בזה והעלה ג"כ דאפי' כשהבליעות הם מין בשאינו מינו לעולם סגי ברוב וא"צ ס' אלא שצריך להשהותן מעל"ע וגם צריך להגעיל כלי א' ובכלי חרס דא"א בהגעלה יסיר כלי א' והמחמיר שלא להשתמש בהם כלל תע"ב. וכל זה אם נתערבו תוך מעל"ע אבל אם נתערבו אחר מעל"ע מותרין לגמרי וכן מותר לאחר המעל"ע לערב התבשילין זה בזה ועיי"ש עוד ולעיל סי' ס"ט ס"ק צ"א שכתב דאם נתערב כלי עץ א' שנבלע בו איסור ע"י אש שאין לו תקנה בהגעלה וללבנו א"א בין שאר כלי עץ שנאסרו ע"י שנבלע בהם איסור ע"י חמין שיש להם תקנה בהגעלה אע"פ שכעת כולם אסורים אפ"ה בטל הכלי דלא מהני לה הגעלה בין שאר הכלים דמהני להו הגעלה ויגעיל כולם א' א' עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש מהכו"פ דגם אם הוא כעת איסור דאורייתא וכשימתין יהי' אסור רק מדרבנן הוי דשיל"מ וצריך להמתין כמו בחמץ בפסח אע"פ דלאחר הפסח עדיין אסור מדרבנן עשפ"ד סוף ס"ק הנ"ל מ"ש ע"ד הכו"פ בזה ועי' במ"ז סק"ז שכ' ג"כ דאם מרויחין במה שממתין מאיסור דאורייתא לדרבנן הוי דשיל"מ עיי"ש ועי' מזה עוד בדבריו בפרמ"ג או"ח סוף סי' תס"ז במ"ז בקיצור דינים אות ה' ואות ו' שכתב דאם אחד בישל דם דגים מכונס הרבה בכלי עם קשקשים דשרי כמ"ש ביו"ד סי' ס"ו ונפל מעט דם בהמה שיש ששים הנה אם הי' בכלי ראשון בודאי שרי אך אם הי' בכלי שני דאינו מבשל י"ל דהוי דשיל"מ שיבשל וירויח מדאורייתא לדרבנן דדם שבישלו אינו מדרבנן ואף שי"ל דלא הוי דשיל"מ כיון שצריך הוצאה מעט עצים מ"מ אם דרך המאכל לאכול חם ונתקרר ודרכו בלא"ה להתם ורוצה לאכול דאין רשאי לאכלו עד שיחמם עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב תליתאי חלק ג' סי' כ"ו שהביא כן גם מדברי הר"ן ורש"י דמשמע מדבריהם דכל שיש לו מתירין לאחר זמן שלא יהי' אסור מה"ת אע"פ שנשאר גם אח"כ איסור דרבנן מקרי דשיל"מ עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ב ובפיה"ק ס"ק י"ד שהעלה בראיות דלדינא אין להחמיר דכל שלא יהי' ניתר לגמרי אע"פ שלא יהי' אח"כ רק איסור דרבנן לא הוי דשיל"מ עיי"ש ועי' בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הד' סוף סי' פ"ד שהביאו וציין לדברי הפרמ"ג או"ח סי' תרע"ז בא"א ס"ק י"ב דבדבר שלאחר זמן יהי' מותר מן הדין ורק משום חומרת הפוסקים נשאר באיסורו נקרא דשיל"מ דלא החמירו הפוסקים באופן דאתי מיני' קילא לענין דשיל"מ וציין לתשו' ח"צ סי' פ"ו ומראה מקום לכמה מקומות בזה עיי"ש:

(מד) ואין דנין אותו בדשיל"מ. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דמ"מ צריך להשהות הכלי עד שיהי' אינם ב"י דאז שרי מן התורה ועי' בשו"ת צל הכסף חלק ב' ביו"ד סי' ד' שכתב דמסתבר להקל שא"צ להמתין עד אחר מעל"ע עיי"ש ובמח"כ נעלם ממנו דברי הש"ך בזה כאשר יראה הרואה שם ועי' בשו"ת שאילת יעב"ץ חלק ב' סי' ע"ד (בד"ה גם מה שכתב) מ"ש בדברי הש"ך בזה ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות י"ג שכתב דלפ"ז ממילא דה"ה בכ"מ דמתירין כלי ע"י ס"ס צריך לשהות עד שלא יהי' ב"י ולא דמי לדין דנמצא קערה חולבת בין כלים של בשר דלעיל סי' צ"ה דמתירין הכלים מיד דהתם ה"ט משום דלא מחזקינן ריעותא ועיי"ש בדבריו בהלכ' תערובות הב' אות ז' מ"ש עוד מזה באריכות:

(מה) דנין אותו כדשיל"מ עבאה"ט מ"ש דמ"מ לענין שיצטרך להשהות הכלי מעל"ע שלא יהי' ב"י לזה הוי דשיל"מ ועי' בשו"ת חסד לאברהם תניינא חיו"ד סי' כ"ט בעובדא שתחבו כף חולבת ב"י בקדירה של בשר ולא הי' ס' לבטל והוא לא ידע ואכלו הבשר ונתערבה קדירה זו בב' קדירות אחרות של בשר ובלילה לקחו אחת מהקדירות ובישלו בה בשר שנית ואח"כ ראו כף חולבת מלוכלך ברוטב של בשר ונזכר שתחבו בבוקר בקדירה של רוטב ולזה רצה השואל לומר דכיון דכתב הש"ך דכלי של איסור שנתערבה ברוב לא בטילה וצריך להשהות כולן מעל"ע משים דהוי דשיל"מ א"כ ממילא כיון שנאסרה הקדירה לבשל בה היום משום דשיל"מ ממילא דגם התבשיל אסור והוא ז"ל מדחה דברי השואל בשתי ידים והעלה דאין לאסור התבשיל מכמה טעמים וגם נראה דלא שייך לדון בזה דשיל"מ רק לענין להתיר הבישול בכלי זו לכתחלה כיון שאינו רוצה להנות מטעם שבכלי רק מהכלי עצמה הוי דשיל"מ ע"י שהיי' מעל"ע אבל בתבשיל זה שנבלע בו טעם המאכל של איסור לא שייך בזה דשיל"מ דהרי טעם האיסור לא הי' לו מתירין אלא שישהה עד שיבטל טעמו וזה לא חשוב דשיל"מ עיי"ש באריכות:

(מו) לפי שצריך להוציא עליו הוצאות. חבל אם אין צריך להוציא עליו הוצאות אע"פ שהדבר עדיין מחוסר מעשה ואין ההיתר בא כ"א ע"י מעשה מ"מ כל דהוי בידו לעשות מעשה זו ולא הוי שום צד איסור בעשייתו הו"ל דשיל"מ כן הוא פשוט בפוסקים ועי' בט"ז להלן סי' שכ"ג סק"ב וביד יהודה כאן בפיה"א ס"ק י"ג ובפיה"ק ס"ק י"ז ועי' בחכמת אדם כלל נ"ג ריש סעי' כ"ג שמבואר מדבריו דמ"מ היכא דאיכא טורח גדול דמי לוין דאיכא הפסד גדול דלא הוי דשיל"מ:

(מז) הצריך להוציא עליו הוצאות. עי' בשערי דעה סוף סק"ג שהוכיח דדוקא כשצריך להוציא הוצאות עי"ז לאבוד הוא דלא הוי דשיל"מ אבל במה שצריך להוציא הוצאות לקנות דבר שלא יאבד ממנו עי"ז שפיר הו"ל דשיל"מ דהא לכאורה קשה בהא דש"ס ב"מ פ' הזהב דפריך ונייתי דמאי דלכאורה קשה דהא בע"כ יהי' צריך לקנות הדמאי מע"ה ויוציא הוצאה ובע"כ צ"ל דזה לא חשיב הפסד במה שצריך לקנות כי לא יפסיד כלל ע"כ לא חשיב הוצאה עיי"ש:

(מח) הוצאות עי' בפרי תואר ס"ק ה' שכ' שיש להסתפק אם האיסור מתקרר וצריך להוציא הוצאות לחממו אי הוי בכלל דשיל"מ לדעת הרשב"א ולדינא כ' דבהפסד מועט כזה לא מקרי הפסד ויש להחמיר עיי"ש: