דרכי תשובה - ד רז

דשיל"מ אי לאו טעמא דהתם וכן נראה לי עכ"ל ומבואר מזה דדוקא בספק טריפה כיון שבע"כ צריך להמתין י"ב חודש או עד שתתעבר ותלד אז צריכין לידע שהמתיר עתיד לבא בודאי אבל בשאר ספק איסור שעתיד להתברר ויכול להיות שיתברר באותה שעה בלי המתנת זמן מה אז אע"פ שאין המתיר עתיד לבא בבירור הו"ל בכלל דשיל''מ סעיף ג (לז) כלי. עפת"ש מ"ש מהצל''ח דדוקא גבי ענין אכילה שייך דשיל"מ משא"כ בענין טלטול לאיזה צורך כיון שיכול לטלטלו היום וגם מחר לא הוי דשיל"מ ועי' במלא הרועים ערך דשיל"מ אות ו' שהביא דברי הצל"ח בזה וסיים דכל זה הוא לטעם רש"י אבל לטעם הר"ן משום דהוי מין במינו אין לחלק בזה וראוי להיות אסור בהנאה ובטלטול היום וגם למחר עיי"ש אמנם הנה במ"ז לעיל סי' צ"ט ס"ק י"ב (בד"ה ומדי דברי) הקשה ע"ד הש"ס ביצה דף ד' ע"ב כי מהפך בהיתרא מהפך ופרש"י והרא"ש דהאיסור בטל ברוב והיכי בטל והא הוי דשיל"מ וסיים ע"ז וז"ל ואם היינו אומרים דדבר שיל"מ לא בטל היינו אכילה אבל טלטול בעלמא לא אמרו כנראה ממרוצת דברי הר''ן פ"ק דיו"ט הוי אתי שפיר עכ"ל ומבואר מדבריו דגם לטעם הר"ן לא שייך בטלטול דין דשיל"מ יעי' בשו"ת תורת חסד (מהגאון מלובלין ז"ל) חאו"ח סי' ל"ח אות ג' מ"ש בזה וכתב דמדברי הש"ך סק"ח לא משמע דס"ל כדברי הצל"ח מדהוצרך להשהות הכנים מעל"ע משום דשיל"מ שהרי גם בכלים שייך האי סברה שיכול להשתמש בהן היום וגם מחר עיי"ש ועי' מזה בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ב' סי' תק"נ ובחלק ג' סי' כ"ח (בד"ה והנה) ובסי' קנ"א איברא כי בנו"ב תניינא חלק או"ח סי' ע"ה השיג שם רב א' על דבריו בצל"ח שם מדברי תוס' בעירובין והודה לו הנו"ב שמדברי התוס' יש שתירה לחילוקו אבל דבריו אינם נסתרים בזה כי הוא כתב לחלק כן רק לדעת רש"י ואין אחריות דברי התוס' עליו ועי' עוד בדבריו בחלק אה"ע שם סי' ל"ח (בד"ה ואחר) שהעמיד יסוד על סברה זו לענין ספק מעוברת חבירו דלא שייך לומר דהוי דשיל"מ אחר כ"ד חודש שהרי יכול להיות עמה תוך זמן ואחר זמן עיי"ש ועי' בשו"ת עמודי אש בקונטרס דיני או"ה סי' ז' אות ה' ובשדי חמד חלק הכללים מערכת הד' סי' פ"ו מה שהאריכו בענין זה ובמ"ש בזה לדינא ועי' בס' מגדים חדשים אות ד' מ"ש בדברי הצל"ח בזה והעלה דבע"כ גם לדברי הצל"ח היכא דאין צריך רק שהייה מועטת או רק הוצאה מועטת או טירחא קלה אף שיכול לעשות בשעה זו וגם לאחר זמן אפ"ה הוי דשיל"מ ועיי"ש במה שההפלא על הפת"ש בזה באורך ועי' מזה בס' דלתי תשובה לעיל סי' פ"ט סק"א (לח) שנאסר בבליעת איסור. כתב ביד אברהם כי זה מיירי שבלעה איסור שאין לו מתירין אבל אם בלעה איסור שיל"מ כגון חמץ בפסח תלוי בפלוגתת הפוסקים אי טעמא בטל בדשיל"מ דלדעת הרמ"א גם בכה"ג בטל אבל לדעת המחמירים דגם טעמא לא בטל בדשיל"מ בודאי אם בלע הכלי איסור שיל"מ אינה בטלה עיי"ש:

(לט) בבליעת איסור. עבאה"ט מ"ש מהש"ך שצריך להסיר כלי א' לחומרא ועי' בשו"ת דברי מנחם סי' ס"ג בכלי חרס של בשר שנתבשל בו חלב בתוך מעל"ע שבשלו בו בשר וידעינן בודאי שהחלב שנתבשל כעת הי' בה ששים עד הבשר שנתבשל בו תוך מעל"ע לבישול החלב ואח"כ נתערב אותו הכלי בין שאר כלים של חלב ואינו ניכר ועיי"ש במה שהאריך בזה וסיים כיון דלדעת הבעה"ט אפי' הי' הכלי ניכר הי' מותר לבשל בה חלב כיון דהתירא בלע וגם הוא אחר מעל"ע כעת ואף דלא קיי"ל כהבעה"ט מ''מ בכה"ז שנתערב אפשר דכ"ע מודים דלאחר מעל"ע מותרים כל הכלים ומה שהש"ך כתב דלחומרא יש להסיר כלי אחד מ"מ הכא יש לומר דמודה דלענין זה עכ"פ יש לסמוך על הבעה"ט שלא ליצטרך להסיר אחד מהם ועוד דגם הש"ך לא כתב רק בכלי שנבלע בה איסור דלית לי' פסידא דבלא"ה כלי א' טריפה הי' משא"כ בנ"ד בנתערב כלי בשר בין כלי חלב או איפכא בודאי גם הש"ך מודה דאין צריך להסיר אך יען כי המהר"י בן לב מחמיר יותר בכלים של בשר וחלב וגם העולם נוהגין שלא להגעיל מבשר לחלב או איפכא וא"כ יהי' נראה בעיני המון כדבר תימא ע"כ יש להחמיר להסיר כלי א' מהם אע"פ שהוא שלא לצורך כלל עיי"ש באריכות:

(מ) ואינו ניכר בטל ברוב. ומטעם דבר שבמנין אין לאסרו דהא כלי הוא דבר שבמנין כיון שאין איסורו מחמת עצמו ובכל הדברים החשובים בעינן איסור מחמת עצמו. מ"ז סק"ח. (מא) ניכר. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט מהב"ח שהשיג על המהר"י בן לב בענין קערה של חלב שנתערב בקערות של בשר דס"ל דלא בטל ברוב והב"ח תפס עליו וכו' עפר"ח סק"ח שכתב דכלי חלב שנתערב בכלים של בשר בלא"ה אינו בטל כיון דמצינו למיקם אטעמא למטעם קפילא והו"ל כאיסור הניכר שאין לו ביטול עיי"ש וכ"כ עוד להלן סי' ק"ט סק"ד עיי"ש ועי' בשו"ת בשמים ראש סי' שנ"ב ועי' בכו"פ סוף סק"ה שהשיג על הפר"ח דזה לא הוי בכלל איסור הניכר עיי"ש איברא כי בשער התערובות חלק ג' פרק ג' נותן פנים מסבירות לדברי הפר"ח בזה (והבאתי דבריהם להלן סי' ק"ט ס"ק מ"א) (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ח ס"ק מ"ה) ועי' מזה בס' בן אברהם על דיני ספיקות סוף סי' מ"ט באריכות ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות ב' מ"ש בדברי הפר"ח בזה ומדחה ג"כ ראיותיו עיי"ש ועי' בחידושי הגאון מהרא"ל צינץ על הלכ' בב"ח ותערובות דף כ"א וכ"ב מ"ש בדין זה וסיים לדינא דכלי של חלב שנתערב בכלי בשר אף שהפלתי יפה כתב בזה דא"א לנו לסמוך אטעימת קפילא אפי' לחומרא מ"מ יש לנו להחמיר ולחוש לדברי הפר"ח עכ"פ דכ"ז שהכלי הוא ב"י לא יבשלו בו דשמא אם יבשלו בו יהי' נטעם האיסור ונרגש ונהי דהוי ספיקא מ"מ הרי ספיקא דאורייתא לחומרא והיכא דאיכא לברורי צריך לברר אבל לאחר מעל"ע כיון דמה"ת שרי לא מטריחינן לברורי כלל עיי"ש באריכות:

(מב) בטל ברוב. עבאה"ט סוף סק"ו ומה שסיים גם הט"ז פסק שיש להכשיר כל הכלים ע' בט"ז סק"ח שכ' דאה שמתירין הכלים מ"מ אסור לערב התבשילין מכל הכלים כדין יבש ביבש דלהלן סי' ק"י דאסור לאכלן כולן ביחד ומה"ט צריכין לזהר להכשיר תיכף הכלים ולא ישהנו זמן מרובה דיש לחוש שמא בזמן מרובה ישתכח התערובות ויבא לערב התבשילין שמתבשל בכל הכלים של התערובות ויבא לידי איסור עיי"ש ועשפ"ד סק"ח (בד"ה ומה) שמתמה על הש"ך סק"ח שמביא מהב"ח בקערה חולבת בין קערות בשר דבטלה אמאי הא באינו מינו אפי' יבש צריך ששים מטעם שאם יבשלם יתן טעם ועכ"פ ליבעי ששים ותירץ דלא שכיח הוא לערב יחד ע"כ בטל ברוב עיי"ש ומשמע מדבריו דאם הוא בגווני שיש לחוש שיתערב יחד בודאי צריך מדינא הגעלה אמנם יעוין בס' בית אברהם (מהגאה"ק מהר"א מטשעכאנאווע זצללה"ה) בחידושי פוסקים דף צ"א ע"ג שמתרץ קושיות הפרמ"ג בזה כיון דמדינא יבש ביבש בטל ברוב וכל תבשיל בפ"ע הוא מותר רק אח"כ שיערב כל התבשילין יחד יהי' אסור הנה אז הוי נ"ט בר נ"ט דהתירא כיון דעד שעת התערובות הי' מותר מן התורה כל א' ואחר בפ"ע מטעם ביטול ברוב וכתב דגם מ"ש הט''ז דאסור לערב התבשילין מכל הכלים אינו נראה דדוקא בסי' ק"ט דהוי גוף האיסור יש פוסקים דסוברים דאסור לבשל אחר הביטול דע"י הבישול נעשה לח בלח דצריך ששים משא"כ הכא דלא הוי אלא טעמא בעלמא וכיון דקודם התערובות מהתבשילים אין על הכלים שם איסור וגם לא על התבשיל א"כ גם אח"כ אי אפשר לחול עליו שם איסור דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא אלא דבכלים שאפשר שידיחם יחד בזה יש להחמיר אפי' לאחר מעל"ע דהא מ"מ איכא איסורא דרבנן גם באינו ב"י עיי"ש:

(מג) ברוב. עבאה"ט ופת"ש מ"ש בדברי המהרי"ל שצריך להגעיל הכלים ועי' בפר"ח שם שמבואר מדבריו לדינא דבמין במינו צריך