דרכי תשובה - ד רו

נ"נ כיון דחנ"נ אינו אלא מדרבנן לא מחמרינן בביצה שנמצא בה ק"ד כמבואר לעיל סי' ס"ו אלא אמרינן דסגי בס' נגד הביצה לבד וכל הקדירה מצטרף לבטל הביצה אך עכ"ז המילוי עצמה אסורה כיון שע"י הבישול נקרש הביצה במקומו עיי"ש:

(לג) אינה בטילה. עט"ז להלן סי' רי"ו סק"ז שכ' דבדבר שיל"מ לא שייך ההיתר דזה וזה גורם עיי"ש ועי' בס' עצי לבונה שם ובשו"ת שבסוף הס' אבני מלואים סי' ו' וביד מלאכי בכללי הדינים אות רי"ד ובשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' רכ"ג (בד"ה תו הקשה) ועי' בס' שדי חמד בחלק הכללים מערכת ז' כלל ה' מ''ש בזה באורך:

סעיף ב (לד) כשהמתיר עתיד לבא. עפת"ש מ"ש מהצמח צדק ושכן הסכימו עמו הפר"ח והמנח"י ועי' בפרמ"ג בשער התערובות חלק ג' פרק ב' (בד"ה אמנם ובד"ה וגם) מ"ש ע"ד הצמח צדק בזה. ועי' עוד במנח"י שם שכתב בשם מהר"י הלוי בתשו' סי' ל"א דלא מקרי דשיל"מ אא"כ היתר שיבא אח"כ הוא היתר ברור אבל אם לא יבא אח"כ ההיתר בבירור רק שיהי' עדיין בספק פלוגתא דרבבתא אע"פ שעתה הוי האיסור ברור לא אמרינן שימתין כדי שיהי' אח"כ עכ"פ רק ספק איסור ולא מקרי דשיל"מ והוא ז"ל השיג עליו דגם בכה"ג מקרי דשיל"מ דכל מה דאפשר לעשות בהיתר עדיף עיי"ש והביאו במ"ז סק"ז בקצרה עיי"ש ועי' מזה בס' בית מנחם סי' ד' וה' באריכות ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"א ובפיה"ק ס"ק י"ג מ"ש בזה ולדינא העלה דיש חילוק בזה בין אם יהי' אח"כ ספיקא דאורייתא או רק מדרבנן דאם יהי' אח"כ איסור מחמת ספיקא דאורייתא נכונים דברי המהר"י הלוי הנ"ל דלא הוי דשיל"מ אכן אם אח"כ יהי' אסור רק מספיקא דרבנן אע"פ שכעת ג"כ אסור רק מדרבנן מ"מ כיון שאח"כ יהי' רק ספיקא דרבנן שפיר הוי דשיל"מ וכמ"ש המנח"י עיי"ש. ומ"ש הפת"ש מהפרמ"ג ותשו' הגרעק"א באמר קונם עלי וכו' ונתערבה דאיסור נדר לא חל כלל כיון דלא הוי בכולל וכו' עי' בחוו"ד בביאורים סוף סי' זה ובס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) ובשו"ת בית שלמה חאו"ח סי' קי"ג אות ט' ע"ש ע"ד הפרמ"ג בזה ועי' במ"ש עוד מזה הפרמ"ג בעצמו באו"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר א' אות כ"ה וסדר ג' אות ל"ג ובפתיחה, הכוללת להלכות פסח חלק ב' בדיני תערובות בשיטה הששית אות ט"ז:

(לה) של ספק טריפה. עבאה"ט ומה שהביא הקושיא מר' משה מלבוב עי' בשו"ת כנפי יונה סי' י' מה שהאריך בקושיות הבאה"ט בזה אמנם הנה קושיא זו כבר מפורסמת הוא מהגאון בעל עבודת הגרשוני ועי' בשו"ת צמח צדק סי' ס"ט ובכו"פ מ"ש בזה ועי' במ"ז סק"ז מ"ש ע"ד הצ"צ והכו"פ בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ב מ"ש ע"ד בזה ועי' בס' מנחת יהודה (מהרב מהרי"ל אופינהיים) ותמצא שם תירץ אחר לקושיא זו דר"ל ולא אמרינן דאם נמתין אפשר שתטמין התרנגולת ויותרו כולם או שפחי' התרנגולת י"ב חודש דמשום הא אין לו דין דיש לו מתירין לפי שאין המתיר בודאי וגם אין בידו עכ"ד ועי' בדברינו להלן (ס"ק ס"ב) שכ' מהס' ערוגות הבושם דבבעה"ח בלא"ה לא שייך לומר דהוי דשיל"מ להמתין עד שיחי' ומותרין כיון דמזונתן עליו וצריך להוציא הוצאות לאכלם:

אמנם בעיקר הדין שהמציא הבאה"ט דביצה ספק טריפה שנולדה ביו"ט לא הוי דשיל"מ עי' בצמח צדק שם שכ' דגם בביצה ספק טריפה שנולדה ביו"ט הוי דשיל"מ והסכימו עמו הפר"ח סק"ו והמנח"י ס"ק י"א עיי"ש ועי' בס' תפארת למשה שמתרץ ג"כ דברי המחבר כמ"ש הבאה"ט ומ"מ לדינא סיים בצ"ע עיי"ש בפרמ"ג בשער התערובות חלק ג' פרק ב' (בד"ה דשיל"מ) מ"ש בזה אכן כאן במ"ז שם העתיק דברי הצמח צדק הנ"ל וכ' שכן הסכימו עמו הפר"ח והמנחת יעקב עיי"ש:

ועיי"ש בתשו' צמח צדק שנסתפק אם נמצא ספק של ב' איסורים בדבר א' ואיסור א' הוא דבר שיל"מ ואיסור הב' הוא דבר לו מתירין אם האיסור שיל"מ גורר את האיסור שאין לו מתירין לאסרו או דלמא דהאיסור שאין לו מתירין גרור להאיסור שיל"מ להתירו ופסק להחמיר דסוף כל סוף שייך לומר עד שתאכלנה באיסור תאכלנה בהיתר ואמרינן שהאיסור שיל"מ גורר להאיסור שאין לו מתירין לאסור עיי"ש ועי' בשו"ת היכלי שן סי' כ"א וכ"ב מה שפלפל בדברי הצ"צ בזה באריכות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(לו) שאין המתיר בודאי. כתב בנקה"כ וז"ל מצאתי בגליון או"ה בכת"י של אבי זקני על הא דכתב האו"ה חתיכה שנאסרה מחמת תיק"ו לא אמרינן שיל"מ כשיבא אלי' דזה לא מקרי דשיל"מ לפי שאז אגלאי מלתא שלא נאסרה מעולם ולא דמי לביצה שנאסרה ויש לה מתירין וכ' רמ"א עליו בגליון ולא אמרינן וכו' הטעם דאינו בודאי שיבא לידי היתר כדאמרינן גבי ביצה ספק טריפה דשאני התם דהוי האיסור ברור כל ימי הספק לכן שגם ההיתר יהי' אחריו דאי אבל כאן שהאיסור אינו ברור דהא אליהו יכול לבא בכל שעה מיד והתם לא נוכל לומר טעם דהכא דהא ע"כ הצרכנו לאסור שם פעם אחת מכח ספק כל י"ב חודש א"כ אפי' איגלאי מלתא למפרע דלא הוי טריפה מקרי שפיר