דרכי תשובה - ד רה

ובזה נראה לי דגם הפרמ"ג מודה לאסור וה"נ (ל) אם לבנו בה מאכל. עי' באה"ט מ"ש כיון דלחזותא עביד לא בטל ועי' בשו"ת הר"ן סי' ע' מ"ש לענין חזותא אי מלתא הוא או לאו ומסיק דהיא בעיא דלא איפשיטא בב"ק דף ק"א ונקטינן שאיסורא דרבנן לקולא עיי"ש ועי' במנחת כהן חלק ג' פרק ג' מ"ש בענין זה ולדינא העלה דכל דבר שנעשה לחזותא כל שנותן בו מראה הו"ל כאלו הוא נותן טעם וחשוב כאלו האיסור הוא בעין ואינו בטל אבל דבר שלא נעשה לחזותא כלל כגון יין אדום של איסור שנתערב ביין לבן או במים של היתר כל שאינו נותן בו טעם אע"פ שמראהו עדיין ניכר מ"מ כיון שלא נתנו היין לתת בהם מראה ה"ז בטל עיי"ש אכן בעיקר הדין הדבר שהחליט דכשנעשה לחזותא המראה פוסל בו אע"פ שאין הטעם נרגש עי' במנח"י כלל ע"ד סק"ה שהשיג על המ"כ בזה והעלה בראיות דאפי' באיסור דאורייתא אמרינן חזותא לאו מלתא הוא ואם נתבטל הטעם ואינו נרגש אף שנעשה לחזותא ועדיין ניכר החזותא לאו מלתא הוא ומותר זולת בבגד דקיימא לצביעה בזה שייך חזותא משא"כ במידי דאכילה דבטעמא תליא מלתא כל שאין הטעם נרגש אמרינן דחזותא לאו מלתא הוא אפי' מדרבנן עיי"ש וכ"כ בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) לדינא עיי"ש ועי' בפר"ח סק"ה מ"ש בענין זה וכתב לחלק בין איסור דאורייתא לדרבנן דבאיסורי דאורייתא אזלינן לחומרא ולחוש לחזותא אבל באיסור דרבנן חזותא לאו מלתא הוא עיי"ש ועי' בכ' חק לישראל בהשגותיו על הפר"ח שכ' לחלק בזה בין איסורי אכילה לאיסורי הנאה דבאיסורי הנאה שפיר יש להחמיר בזה משא"כ באיסור אכילה עיי"ש ועי' בהגהות הגאון הח"ס ז"ל שכ' שאין לזוז מפסק הפר"ח בזה ודלא כהמנח"י עיי"ש ועי' בשו"ת שיבת ציון סי' ב' ובס' אמרי בינה בדיני בב"ח ותערובות סי' ז' ובשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ס"ז וס"ח וע' מזה בס' מי נדה (מהגאון מהרש"ק ז"ל) על מס' נדה דף ס"ב ע"ב ובספר פתח הדבור חלק ג' סי' רס"ד אות ד' (בד"ה והנה לפי רהיטא) ועי' בכנפי יונה שהאריך בענין זה והעלה ג"כ דבאיסור הנאה אמרינן חזותא מלתא הוא אפי' באיסור דרבנן אבל בדבר שאינו אסור בהנאה רק באכילה אמרינן דחזותא לאו מלתא עיי"ש באריכות ועי' בפרי תואר סק"ג שכתב ג"כ כעין זה וכתב דמ"מ אפילו באיסור הנאה לא אמרינן דחזותא מלתא אלא במקום דידעינן בנפשי' דאית לי' הנאה מצבע אבל היכא דלית לי' הנאה בהצבע אפי' באיסורי הנאה אמרינן חזותא לאו מלתא וכתב שם דמ"מ גם בדבר שהוא מותר בהנאה לפעמים אוסרין משום הצבע היכא דמרגישין הטעם מעט רק שאינו טעם גמור או אי אית בי' ג"כ חזותא בצירוף תרווייהו חזותא וקצת טעמא מחמרינן גם בדבר שאינו אסור בהנאה אבל גם זה הוא רק מחומרא בעלמא עיי"ש ועי' בביאור הגר"א סק"ו ובפלתי סק"ג שהשיגו ג"כ ע"ד הפר"ח הנזכר וכ' לדינא דחזותא אינו אלא כמשהו ואינו אוסר רק באיסורי משהו עיי"ש וכ"כ החוו"ד ריש סי' זה לדינא עיי"ש ועמ"ז לעיל ריש סי' ק' מ"ש בדברי המנח"כ והפר"ח והמני"י הנ"ל ומצדד להחמיר דגם באיסורי אכילה חזותא מלתא הוא ולא בטל אף בשאר איסורים ויש מקום לומר דהוי איסור דכיון דניכר המראה מה"ת לא בטל ומיהו אם יש ג"כ ביצים כשרים ובלא הכשרים לא הי' חזותא יראה להתיר אף באיסור תורה וגם כ' דאף שאין בידינו להכריע להקל בחזותא מ"מ עכ"פ זאת אומר דאם לבנו מאכל בביצת נבילה כמו שעושין ברוסיא במשקה שקורין בארש"ט שמלבנים יש להקל שיכול אף לכתחלה להרבה עד שיהא החזותא בטל וזה בביצת נבילה דהוי רק איסור דרבנן אבל בביצת טריפה דהוי איסור תורה לא מהני תקנה זו ואסור להוסיף בידים עיי"ש ועי' בשבילי דוד אות מ"ש בדברי הפרמ"ג בזה ועי' בשו"ת שעד נפתלי סי' ק' ובשו"ת חקרי לב חלק א' חיו"ד סי' רי"ג (דף ט"ז ע"ב) ובשו"ת עמודי אש בדיני או"ה סי' י"ג אות י"ג מ"ש בענין זה באריכות ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש:

וכתב שם עוד בכנפי יונה ודע דגם בדבר שנאסר משום חזותא לא אמרו אלא מראה גמור אבל אם אין שם רק שינוי מראה מעט לכ"ע שרי דודאי שינוי מראה אינו מזיק דהא א"א שטפה א' לא ישנה מראיתה במקצת עד שאין נרגש לעין הרואה ועל כל זה אינו אוסר עד שיהא מראיתו ניכר עיי"ש:

ועיין בנשמת אדם להלכ' פסח סי' כ"ה שכתב לאסור בפסח היין שמסננין אותו על נייר צבוע מחשש שמעורב בהצבע יי"ש וע"י הסינון נעשה בו מראה ואסור בדבר האסור בהנאה ובמשהו עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ח שהביאו והשיג עליו כי אין בזה שום איסור וכן במה שרבים פורשים משתיית קאפפ"ע בפסח מחשש שצובעים אותם ויש חשש שמערבים יי"ש בהצבע גם בזה אין לחוש דזה עדיף מחרכו קודם זמנו דהצבע כבר נתייבש לגמרי ואין בה שים ממשות והתערובות חימוץ שבו הוא כעפרא ועיי"ש בפיה"ק סק"י מ"ש בגוף הדין דחזותא מלתא הוא או לאו עיי"ש:

ועיין בשו"ת שואל ומשיב תליתאי חלק א' סי' ל"ע שנשאל ע"ד צביעת היי"ש רזאל"ע שהפאבריקי"ן צובעין אותן בצבע הנעשה מתולעים הנקראים קאצינעלי"ן אם מותרין כיון שיש ספק אם כבר עבר עליהם יב"ח וכ' דנראה לאסור עפ"ד הפרמ"ג דבדבר הניכר לא שייך ביטול במאכלות אסורות ובסוף דבריו דחה זה דיש לומר דכיון דלאחר יב"ח התולעים מותרים שוב אין האיסור ניכר דדלמא הוא אחר י"ב חודש ולדינא כ' שם דלצבוע היי"ש בזה לכתחלה בודאי אסור דהוי כעושה ס"ס בידים אכן אותן היי"ש הצבועים שכבר נצבעו בו יש להתיר עיי"ש:

ועיין בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' ט"ו (בד"ה וגם) שכ' ע"ד הצ"צ והמנח"י בענין החלב חטה שנותנין בהיין כדי לצחצחו שאסור משום דחזותא מלתא הוא וכתב הוא ז"ל דלדעתו לא שייך בזה דין חזותא דדוקא בביצה שליבנה בה מאכל דניכר מראה הביצה במאכל אמרינן דחזותא מלתא הוא ולא בטל אבל בנדון דהצ"ל הנזכר כיון דלא ניכר מראה החלב חטה בהיין כלל דהא החלב חטה אין עושה פעולה כי אם להצליל היין מן השמרים המעורבים בו ויעמוד על מראיהו העצמי ואין שייך לדין הזה דין חזותא עיי"ש:

(לא) לבנו בה מאכל. עבאה"ט מ"ש דכל שנותנין זה בזה לתקן מקרי מין במינו ועי' במ"א או"ח סי' תקי"ג סק"ז שכ' דדוקא בשניכר המראה אז אמרינן דאם בא לתקן הקדירה נחשב למין במינו ולא בטל אבל אם אינו ניכר במראה אלא בטעם בטל אע"פ שבא לתקן הקדירה כגון מים ומלח בעיסה עיי"ש ובמחה"ש שם ועי' בשפ"ד סק"ו שכ' דנראה דעת הש"ך דגם אם אינו ניכר במראה כלל רק בטעמי לבד מקרי מין במיצו ולא בטל עיי"ש ועי' בש"ע התניא ז"ל בהלכות יו"ט שם סעי' ז' ובקו"א סק"ב שהעלה כן בראיות לדינא דכל שנותנין בקדירה כדי לתקן הקדירה מקרי מין במינו אפי' אינו ניכר במראה וכתב דהך בא לתקן אין פירושו שיש בו כדי לתקן דאם נתן הביצה בתבשיל לתקנו ויש בה כדי לתקן אינה בטילה אפי' בדבר שאין לו מתירין ועוד כיון שיש בה ס' כנגדה היאך אפשר שתתן טעם אלא דמיירי שבביצה זו בלבד. אין בה כדי לתקן אלא ע"י שמערב עמה דברים אחרים ומ"מ כיון שהיא באה בתבשיל לתקנו נחשבת מין אחד עם התבשיל ודבר שיש לו מתירין במינו לא בטל עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ט ובפיה"ק ס"ק י"א מה שהאריך בזה ובמ"ש בזה לדינא:

(לב) שמלאוה בתרנגולת אינה בטלה. עט"ז סק"ו שכ' דמ"ש הרמ"א שמלאוהו בתרנגולת הוא כי היכא דלהוי ממשו של איסור ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"י ובפיה"ק ס"ק י"ב מה שהאריך בביאור ענין זה דגבי מילוי מה הוא ממשו של איסור דהא אם לקח המילוי לא נשאר בהתרנגולת רק הטעם לבד והגם דנאסרת מחמת שהביצה מבשמת נמי את גוף התרנגולת מ"מ הא ממשו אין כאן וגם גוף הדבר קשה שיתבשם התרנגולת ביותר מס' ואף דלפעמים נותנין מעט ביצה בבשר הרבה שחותכין דק דק אינו אלא לדבק בעלמא ואם יש ס' בהמילוי עצמה נגד הביצה בודאי מותר ואם אין ס' בהמילוי עצמה ממילא המילוי נ"נ דאע"ג דאינו דבוק בתולדה מ"מ כיון שדרך הביצה להיות בשם וכיון שמעורב בכל המילוי בודאי דכל המילוי נ"נ וצריכין ס' נגד כל המילוי אף בודאי דכל הקדירה מצטרף לס' ואין צריך בהעוף עצמה ס' וכתב דכ"ז הוא בביצה אסירה וכאמור אך במה ששכיח לפעמים שנותנן בהמילוי ביצה ואח"כ נמצא שיש בה קורט דם בזה אין להחמיר לומר בה דכל המילוי