דרכי תשובה - ד רד

דמחמרינן בדשיל"מ לאסור גם בספיקו זה דוקא באיסור חפצא דכיון דהאיסור תלוי בהחפץ אמרינן דאם הוא דשיל"מ שלאחר זמן יהא מותר לגמרי מחמרינן שלא יאכלנה עתה אף בספק איסור אבל באיסור גברא כיון שהחיוב או האיסור רביע עלי' בזה וכיוצא בזה ובכל עת יכול לבא לספיקות כאלו לא גזרו עליו חז"ל מחמת דשיל"מ עיי"ש לדרכו:

(כ) נולרה ביו"ט. עי' במ"א או"ח סי' תקי"ג סק"ד שמצדד להקל בזה בנולדה בסתם יו"ט דדוקא ביו"ט אחר שבת יש להחמיר דהוי ספק בדאורייתא עיי"ש ועמ"ז כאן סוף סק"ד שהביאו וכתב שדבריו דחוקים עיי"ש ועי' בב"ח שכתב דבמקום הפסד מרובה יש לסמוך אמקילין בביצה שספק אם נולדה ביו"ט (היינו בסתם יו"ט) שנתערבה באחרות עיי"ש אכן בש"ך סק"ב השיג עליו ועי' במנח"י כלל ע"ד סק"ב שכ' דאין דברי הש"ך שהשיג על הב"ח שהקיל בהפ"מ מוכרחים להמעיין בש"ס ופוסקים עיי"ש אכן בשפ"ד להלן סי' ק"י ס"ק נ"ט כתב בפשיטות להחמיר בכ"מ כדעת הש"ך עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"ק סק"ו דלאו דוקא ביו"ט אחר שבת אלא אפי' בספק אם נולד בסתם יו"ט יש להחמיר בכ"מ עיי"ש אמנם בחכמת אדם כלל נ"ג סעי' י"ש כ' דאין להחמיר בזה אלא ביו"ט אחר שבת וספק אם נולדה ביו"ט אבל ביו"ט דעלמא יש להתיר לצורך גדול והראה מקום לדברי המ"א הנ"ל עיי"ש ועי' בש"ע התניא באו"ח הלכ' יו"ט שם סעי' ד' שכ' דביו"ט א' (אפי' לא הוי ביו"ט אחר שבת) יש להחמיר אפי' לצורך גדול אכן ביו"ט ב' של גליות (דלא הוי אחר השבת) יש להתיר התערובות אם הוא צריך לביצים הללו לצורך שמחת יו"ט עיי"ש ובקו"א שם אות ב':

(כא) ונתערבה באחרות. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי' בב' תערובות אסור בדשיל"מ ועי' בדברינו להלן סי' ק"י (ס"ק קצ"ג):

(כב) אסורות. עי' בפרי תואר סק"א שכתב דבכ"מ לא החמירו לאסור גם בספיקו בדשיל"מ אלא דוקא בדבר דאתחזק איסורא אבל אם לא אתחזק איסורא והספק הוא בעיקר הדבר אם הוא מותר או אסור כל דהוי ספיקא דרבנן ולא חל האיסור מעיקרו לא גזרו חז"ל עליו משום דשיל"מ דכל כי האי דשרי מעיקרא לא חדשו בו רבנן חומרא עיי"ש לדרכו אמנם בשפ"ד לעיל סוף סי' ק' (בד"ה הבדל) כ' דבדשיל"מ אין הבדל בין אם הספק הוא בגוף האיסור או לאו בכ"מ הולכין להחמיר כיון שאפשר לאכול בהיתר בלי ספק כלל עיי"ש ולא הביא דברי הפרי תואר הנזכר וצ"ע:

(כג) ואם נתערבה בשאינה מינה. עי' בפרמ"ג בשער התערובות חלק ג' סוף פרק ב' שכ' ממשמעות הש"ע בדוכתא טובא דאף דשיל"מ בלי שום מעשה רק הזמן ממילא קאתי אפ"ה שלא במינו בטל עיי"ש ועשפ"ד ס"ק י"א שכתב די"ל דדוקא בדבר שיל"מ ע"י שימתין למחר דהיינו שההיתר תלוי בזמן ועכשיו אין שום צד היתר בזה הוא דמחלקינן בין מינו לשאינו מינו אבל בדבר דאמרינן דהוי דשיל"מ הואיל ויש עצה לאכלו תיכף באופן ההיתר כגון בפת שאפאו עם הצלי לדעת הרי"ף דהוי דשיל"מ הואיל ויכול לאכלו עכשיו עם בשר בזה הוי דשיל"מ אפי' באינו מינו ואינו בטילה עיי"ש:

(כד) נתערבה בשאינה מינה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דהכא אזלינן בתר שמא ועי' מ"ז סק"ב שכ' שאלה ביצה שנולדה ביו"ט שנתערבה בביצות עופות ממינים אחרים וכן דגים שניצודו ביו"ט ונתערבו במינים הרבה מדגים מהו דינם. תשובה נראה לי דהביצים כולם אסורים משום דשיל"מ דהוי מין במינו בשמא אבל בדגים בכה"ג דשני מינים אם הם שלמים הוי אינו מינו אם יש עכ"פ ששים בטל דלא שייך בו דין דבר שיל"מ עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ז ובפיה"ק סק"ט מ"ש בזה והעלה ג"כ דביצים מכמה מיני עופות הוי תמיד מין במינו בשמא אפי' שלימים ואם נתערב כמה מיני עופות ודגים תלוי אם הם שלימים אם לאו דכשהם שלימים נחשב מין באינו מינו ואם נחתכו הו"ל מין במינו ואם נתערבו כמה מיני עופות או דגים שלימים ונחתכו לאחר שנתערבו אם נודע מקודם שנחתכו כבר נתבטלו ואם לא נודע מקודם צ"ע ומ"מ לדינא יש להקל ועיי"ש עוד שהעלה דשאור של חטין ושאור של שעורים וכן חלא דחמרא וחלא דשכרא הוי מין במינו אבל עיסה או קמח או פת א' של חטין וא' של שעורים הוי שני נים ועיי"ש עוד שהעלה דאם קנה לו זה השם לאחר שנתערב הו"ל ג"כ מין במינו מיהו אם התערובות גרם לו שיקנה השם של זה הדבר שנתערב בו אז לא נחשב מין במינו אלא אם כן בא לו זה השם בעוד שלא נתערב עיין שם באריכות:

ודע דמ"ש כאן דבאינה מינה בטל בס' ר"ל שהיא אינו מינו בין בשמא ובין בטעמא אבל אם הוא אינו מינו רק בשמא אבל בטעמא הוא מינו בודאי דסגי ברוב וא"צ ס' וכמבואר לעיל סי' צ"ח סעיף ב' עיין שם:

(כה) בשאינה מינה בטל בס'. עפרמ"ג או"ח סי' של"ה בא"א סק"ד שהעלה מדברי המ"א שם דכל דשיל"מ באינו מינו דצריך ס' אם נתרבה אח"כ לא אמרינן חוזר וניעור דהואיל ואינו אסור אלא ליומי ולמחר יהי' מותר ובכה"ג לא אמרינן חוזר וניעור אמנם לדינא אינו מחליט הדבר עיי"ש ועי' בשפ"ד כאן ס"ק י"א שכ' בפשיטות דבשיל"מ לא אמרינן חוזר וניעור עיי"ש לדרכו אמנם במקור חיים סי' תמ"ז בביאורים ס"ק ח' כ' להיפוך דגם בדשיל"מ שייך דין חוזר וניעור עיי"ש וע' בס' מנחת פתים לעיל סי' צ"ט שהביא דברי הפרמ"ג באו"ח שם וכ' דמדברי המ"א שם אין ראי' די"ל דהמ"א מיירי רק לענין טלטול ובזה שפי' אפי' באינו מינו אינו חוזר וניער וכו' אבל בדשיל"מ במיני דאכילה שפיר חוזר וניער עיי"ש באורך קצת ועי' בשו"ת שואל ומשיב תליתאי חלק א' סי שפ"ד מ"ש בזה באריכות:

(כו) מינה. עי' במ"ז לעיל סי' צ"ה סק"ה (בד"ה שאלה) דמבואר מדבריו דפשיטא לי' דאם נפל דשיל"מ למינו ואינו מינו דאמרי ס"ק את מינו כאלו אינו ויותר ראיתי בס' ערוגות הבושם אות ז' שמצדד דאם נתערב דשיל"מ במינו בששים דלא בטל שיהא מותר לערבו באינו מינו ולבטל דכשנתערב במינו ואינו מינו אמרינן סלק את מינו כאלו אינו ושאינו מינו רבי עליו ומבטלה ולא הוי' כמבטל איסור לכתחלה דהא אין כאן איסור כיון שנתבטל במינו בששים רק שהחמירו משום שיכול לאכלו בהיתר אבל בזה אין שום איסור דנימא דאסור לבטל לכתחלה עיי"ש ועי' בס' חקר הלכה אות ד' ערך דשיל''מ שנסתפק בדשיל"מ שנתערב עם עוד איסור א' שהוא מינו כגון ביצה שנולדה ביו"ט וביצה טריפה שנפלו צנ"ט זיתי ירקות או בטל או לאו דזה לא דמי לשאר דשיל"מ שנתערב במינו ואינו מינו שכתב הפרמ"ג דסלק את מינו כאל אינו ואינו מינו רבה עליו ומבטלו דהכא אם נימא סלק את מינו כאלו אינו יאסר מטעם דליכא ס' ובע"כ צריך אתה לבא לאיסורים מבטלין זה את זו והם מין במינו ודשיל"מ וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם לפמש"ל סי' צ"ח (ס"ק ל"ט מכמה גדולי המחברים דבדבר שיל"מ לא אמרינן סלק ממילא דאין נ"מ בכל דברי המסברים הנ"ל בזה (וע"ל ס"ק נ"ד מ"ש עוד מזה) ועי' בשו"ב שואל ומשיב תליתאי חלק סי' שפ"ד:

(כז) בטלה בס'. ודע דאם בישלה באינה מינה דבטלה בששים להמחבר לעיל סי' צ"ח ביו"ט בעלמא אם נתערבה בפחות מס' מותר להוסיף בידים עד ששים. שפ"ד סק"ו:

(כח) בס'. היינו בביצה קלופה אבל באינה קלופה א"צ ס' אפי' משהו ליכא וכל זה בדיעבד אבל לכתחלה אסור לבשלה עם שאר ביצים אפי' באינה קלופה. שפ"ד שם. ועי' בדברינו לעיל (סק י"ב) ולהלן (ס"ק נ"ג):

(כט) מיהו אם לבנו בה מאכל. עשפ''ד סק"ג שכתב מהיש"ש חולין פרק כ"ה סי' פ"ח דאם נתערבה ביצה זו שנולדה ביו"ט בכמה ביצים אחרים ולבנו איתם מאכל ויש מכולן טעמא וחזותא אע"פ שמביצה הא' לבד לא הי' בהתבשיל טעמא וחזותא אפ"ה אסור התבשיל דכיון דדשיל"מ אפי' באלף לא בטל נעשו כולן גוף האיסור והפרמ"ג המה על זה דמשמע מדבריו דגם בנתערבה הביצה ביותר מס' ביצים אוסרין אח"כ התבשיל אך ביותר מששים כיון דעביד לחזותא רהרי קיי"ל לעיל סי' צ"ב דדבר הנאסר במשהו לא נ"נ וסגי אח"כ בס' וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום בא"ד ג' מ"ש ע"ד השפ"ד בזה ועי' ביד אברהם להלן סעי' ג' באמצע הדיבור שכ' דאם נתערב איסור לח מדשיל"מ בהיתר לח ואח"כ נתערב מזה התערובות בהיתר אחר לח נאסר גם התערובות הב' במשהו עפ"ד הט"ז סי' צ"ב ס"ק ט' דבלח בלח אמרין תרי משהו שהרי יש משהו מהתערובות הראשון בהשני עיי''ש