דרכי תשובה - ד רג

כל יב"ח]:

(יא) אם נתערבה. עפת''ש מ"ש לענין אי אמרינן בדשיל"מ כל דפריש מרובא פריש והביא מדברי המ"א סי' תקי"ג ס"ק י"ג שכתב דלא אמרינן בדשיל"מ כל דפריש וכו' ועי' בס' בגדי שש להלן סי' ק"י אות ה' שעמד על המחקר בזה וכתב שדבר זה יהי' תלוי בפלוגתת הפוסקים אם אמרינן באיסור דרבנן דין חהר"ל דלדעת המחבר דס"ל דאפי' באיסור דרבנן אמרינן דחהר"ל לא בטל ואפ"ה פסק דבנמצא הלך אחר הרוב א"כ ה"ה בדשיל"מ אמרינן דבנמצא הלך אחר הרוב אף שגם דשיל"מ שייך גם באיסור מדרבנן אבל לדעת החולקין שם על המחבר וס"ל דחהר"ל באיסור דרבנן בטל א"כ אין ראי' ממה דקיי"ל בחהר"ל בנמצא הלך אחר הרוב דאם אמרו זה בחהר"ל הוא משום שכן באיסור דרבנן בטלה גם בחהר"ל ע"כ מקילין גם קולא זו דבנמצא הלך אחר הרוב משא"כ בדשיל"מ דקיי"ל דאפי' בדרבנן לא בטל לכך לא אמרינן ג"כ כל דפריש מרובא פריש עיי"ש ועי' ביד יהודה להלן סי' ק"י בפיה"ק ס"ק ס"ט שכ' בפשיטות דאף אם פירש קודם שנודע האיסור לא אמרינן בדבר שיל"מ כל דפריש מרובא פריש עיי"ש ועפרמ"ג או"ח בפתיחה הכוללת להלכ' יו"ט חלק ב' פרק א' אות כ"ח שהביא דברי המ"א הנ"ל וכ' בשם היש"ש דס"ל דאין הולכין בדשיל"מ בתר רובא וכ' הוי יודע דאם נולדו ט' קופות ביצים בחול וקופה א' נולדה ביו"ט אחר שבת ופירש א' מהם בזה יש להקל דברובא דאיתא קומן י"ל דכ"ע מודים דהולכין בתר רובא אפי' בדבר שיל"מ דעדיף טפי מרובא דליתא עיי"ש:

אמנם בגוף דברי המ"א הנזכר עי' במחה"ש שם שהביא בשם השיטה מקובצת מהריטב"א בשם רבו דאמרינן גם בדשיל"מ כל דפריש וכו' עיי"ש וכ"כ בפרמ"ג או"ח סי' תל"ט בא"א סק"ב לדינא דאמרינן בדשיל"מ כל דפריש מרובא פריש ועיי"ש עוד בסיף סק"ה (ועי' מזה בשו"ת בן יהודה סי' צ"ו ועי' במשנה למלך פרק ז' מהלכ' מעילה הלכה ו') וכ"כ בש"ע התניא באו"ח סי' תקי"ג בקו"א סק"ב דהעיקר לדינא דאזלינן בדשיל"מ בתר רובא ודלא כהמהרש"ל וכמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' רצ"ג דאף בחדש שהוא דשיל"מ אזלינן בתר רובא עיי"ש אמנם בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ב' סי' ב' העלה דהעיקר לדינא להחמיר דלא אזלינן בדשיל"מ בתר רובא כל דלא אתחזק התירא כיון שנוכל לצאת מידי ספק אם נמתין למחר ועיי"ש במ"ש לדחות דברי הצל"ח המובא בפת"ש כאן ועיי"ש עוד בחלק א' סי' רל"ז ועי' בשו"ת שאילת שלום קמא סי' ג' באמצע התשו' שכתב דלצורך יש לסמוך להקל בזה עיי"ש ועי' בשו"ת תורת חסד (מהגאון מלובלין ז"ל) חלק או"ח סי' י"ח ובשו"ת מנחת משה חיו"ד סי' כ' וסי' כ"ג מ"ש בזה ג"כ לחלק דהיכא שהספק הוא בדשיל"מ גופא כגון ביצה שנולדה ספק היום ביו"ט ספק אתמול לא אזלינן בתר רובא אבל אם הספק הוא בבהמה אם היא כשרה או לאו או שהיא טריפה ולענין זה אנו מחזיקין אותה לנבילה מחמת הרוב אז מותר לשחוט אחריו בנה או אמה דבכה"ג לא מחמרינן בדשיל"מ ואמרינן דמהני רוב גם בדשיל"מ ועיי"ש עוד בתורת חסד שהביא מהיש"ש דבאיכא תרי רובא בודאי מהני בכ"מ גם בדשיל"מ ועיי"ש עוד שנסתפק אם אמרינן כן גם בדאיכא חזקה בהדי רוב א' אי חשיב לענין זה כתרי רובא להתיר בדשיל"מ עיי"ש:

(יב) בין שלימה. עמ"א סי' תקי"ג סק"ז שכ' דאם בישל ביצה שנולדה ביו"ט שלימה בקליפתה עם שאר ביצים אפי' ס' אין צריך ועי' במחה"ש שם שכ' דמשמע מדברי המ"א דאפי' שלא בהפ"מ שרי אמנם לפ"ד הרמ"א ביו"ד סי' פ"ו סעי' ו' מבואר דאין להתיר בלא ס' אלא בהפ"מ דוקא עיי"ש ועי' ביד יהודה לעיל סי' ע' בפיה"א ס"ק י"ב. ועי' להלן (ס"ק כ"ח וס"ק נ"ד):

(יג) בין מרופה. עי' בקונט' וועד חכמים ש"א סי' פ"ב בעובדא שאירע שנולדה ביצה ביום א' דר"ה ועירבו וטרפו הביצה עם הרבה ביצים וכ' דלכאורה כיון שהיתה ביצה טרופה והי' העובדא ביום א' דר"ה י"ל דשפיר בטלה ולא הוי דשיל"מ לפי המבואר בש"ס נדה דף י"ז דביצה קלופה שעבר עלי' הלילה בלא קליפה רוח רעה שורה עלי' א"כ אם נמתין עד לאחר ר"ה יאסרו כולם משום רוח רעה ודוקא ביו"ט של גליות שיכול לאכלם בלילה שפיר הוי דשיל"מ משא"כ בנ"ד ביו"ט של ר"ה דקיי"ל נולדה בזה אסורה בזה אם ימתין עד לאחר ר"ה יאסרו כולם משום רוח רעה דמלשון הגמ' משמע דגם בדיעבד אסור ועיי"ש במה שכ' בזה אמנם לדינא הביא מדברי המרדכי דאין המנהג לחוש להך סכנה משום דהך רוח רעה לא שכיח בינינו ע"כ נראה דאף מאן דמחמיר על עצמו וקפיד בזה משום סכנה מ"מ עכ"פ לענין דשיל"מ יש להחמיר שלא יהי' חומרא קולא עיי"ש:

(יד) אינה בטלה אפי' באלף. עט"ז סק"א דלא הוי רק גזירה דרבנן אבל מדאורייתא חד בתרי בטל אפי' בדשיל"מ ועפר"ח סק"א ולעיל סי' ק' סק"ג ובמ"ז סק"א ועי' מזה בשדי חמד חלק הכללים מערכת הד' סי' מ' באריכות:

(טו) בטלה. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ג' שכתב בשם הר"א מלוניל בס' תמים דעים דלא אמרו חז"ל דשיל"מ לא בטל אלא בדבר שאסור לכל העולם כעת אבל בדבר שגם כעת אינו אסור לכל העולם לא שייך דין דשיל"מ עיי"ש ועשפ"ד סק"ב שהביאו והתפלא עליו דהרי נדרים הוי דשיל"מ אף שמותר לכל העולם חוץ מזה שנדר ממנו עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת נודע ביהודה תניינא חיו"ד סי' נ"ג שהביא כדברים האלו בשם המהרש"ל ביש"ש ביבמות פרק ח' סי' ל"ד והתפלא מהא דנדרים הוי דשיל"מ ועיי"ש במה שמתרץ דברי המהרש"ל בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף סי' זה מה שהתפלא על הרב השואל ועל הנו"ב הנזכר ועיי"ש במ"ש לחלק בענין זה:

(טז) אפי' באלף. עי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' תקנ"ו שכ' לולא דמסתפינא מחברייא הוי אמינא דהא דקיי"ל בכל דבר דלא בטל אפי' באלף הוא רק באופן שאפשר לבא לידי נתינת טעם באיזה אופן שיהי' אבל בדבר שא"א לבא לידי נתינת טעם בשום אופן לא גזרו דלא ליבטל ובזה מתרץ מה שקשה לי מעולם להאוסרין בפסח בצונן במשהו איך שותין האנשים היושבים על הנחלים כמו עיר דובנא וכדומא שכל מימיהם הם מנחל שוטף והלא על כל הנחלים עומדים ריחיים וטוחנין מאל"ץ בפסח שהוא חמץ גמור והאבק מהקמח נתפזרה במים ולדברי הפוסקים הרי נאסר כל הנחל ובע"כ לחלק כדאמרינן דהוא משום דכל שאי אפשר לעולם לבא לידי נתינת טעם לא גזרו חז"ל דלא בטל כלל עיי"ש ועי' ביד יהודה על הלכ' שחיטה בהשמטות להלכ' תערובות שבסוף הס' סי' ק"ה שהביאו וכ' שהוא סברה אמיתיית כי כן מבואר להדיא בריטב"א ע"ז בהא דמים במים במשהו הוא דוקא בתלושין אבל אם נפלו מים אסורין לנהר לא נאסר הנהר ושכן הורו רבו ז"ל הלכה למעשה בכומר שזרק מים של ע"ז לבאר דאינו נאסר במשהו עיי"ש באריכות ועי' בס' ערר שי לעיל סי' י"ג שהוכיח ג"כ דבנפל איסור משהו במים המחוברים לקרקע בטל דא"א להחמיר ולאסור דהוי גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה דאלת"ה אם חמץ או שאר איסור דשיל"מ נפל בסוף העולם לנהר יאסר כל הנהר ויאסרו כל המעיינות ג"כ דארעא חלחולי מחלחל ובע"כ דלא גזרו להחמיר במים המחוברים עיי"ש:

(יז) ואפי' ספק וכו' עש"ך סק"ב ולהלן סי' ק"י ס"ק נ"ו דאפי' ס"ס לא מהני בדשיל"מ ועשפ"ד סק"ג מ"ש בזה ואי"ה להלן סי' ק"י סעי' ח' יתבאר דין זה ועיי"ש בדברינו (ס"ק קצ"ד):

(יח) ספק. עי' בפר"ח או"ח סי' תצ"ז ס"ק ג' ובפמרמ"ל בפתיחה הכוללת להלכות יו"ט חלק ב' פרק א' אות כ"ז שכתב דהא דקיי"ל דבדשיל"מ אפי' בספיקא דרבנן לחומרא זהו דוקא בספק מעשה כמו ספק אם נולדה ביו"ט אבל בספק פלוגתא או בעיא דלא אפשיטא אף בדבר שיל"מ אזלינן לקולא בדרבנן עיי"ש וכ"כ השאגת ארי' סי' ס' ובשו"ת מהר"י לבית לוי סי' ל"א ובכנפי יונה ובתשו' הגרעק"א סי' ס"ה ועיין שם בהגה מבהמ"ח אות א' ובחידושיו ליו"ד סוף סי' ט"ו (בד"ה העיקר) וביד אברהם להלן סי' ק"י על הש"ך ס"ק נ"ט ועי' בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' ג' מ"ש בזה באורך ועי' בדברינו להלן סי' ק"י (ס"ק קצ"ז) ובדיני ס"ס (ס"ק שכ"א ושכ"ב):

(יט) אם נולדה ביו"ט. עי' ביד יהודה בפיה"א סק"ה ובפיה"ק סק"ה שהעלה דכל מה