דרכי תשובה - ד יט

ממנו לחלוחית החלב לגמרי ובהאפר אין בו עוד שום איסור בב"ח אכן מדברי הפרמ"ג שהבאתי שם שהשיג על הסלת למנחה בזה והביא מדברי הרמב"ם דלא מהני בזה מה שנשרף לחלוחית החלב עיי"ש אין צד היתר מכח זה אלא מחוורתא כתירוצו הג' דבע"כ לא אסור אלא אפר בב"ח בעצמו שנשרף ונעשה אפר אבל אם נשפך בב"ח לאפר כירה לא נאסרו בהנאה כיון דהוי נטל"פ וכנזכר וע' בס' דברי יוסף סי' תק"ע אות ד' מ"ש בזה באריכות והעלה דמ"מ בדיעבד אם עשה מים לחפיפות הראש מאפר כירה בכלי אע"פ שבישל האפר בהכלי לא נאסרה וא"צ הגעלה עיי"ש:

(צד) יש לאסור ג"כ להשתמש. עבכנה"ג בהגהות הטור אות ז' שהוכיח מלשון המהרי"ו דלא החמירו בזה רק מחשש איסור אכילה אבל להחמיר לאסור גם בהנאה לא חששו כ"כ לאסור ולא כתבו רק שלא להסתפק מאותן המים לאכילה לא לבשר ולא לחלב אבל שלא למידי דאכילה מותר להשתמש בו וכ' דמלשון הרמ"א משמע דלאו דוקא לבשר אי לחלב אסור להשתמש במים הללו אלא אף לדגים ופירות אסור להשתמש בהם לכתחלה עיי"ש:

(צה) מן הקדירות. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבקדירות של מתכות מותר אף לכתחלה דחוזר ומתלבן ע"י האש וכ"כ בכנה"ג שם עיי"ש וכ' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"ג וז"ל ולא ידעתי אופן קביעתם כי כפי הנראה א"א להוחם אצל האש בלא מים כי נתקלקלו מיד וכל שיש בהם מים היאך מתלבנים וגם הגעלה אינו וצ"ע עכ"ל:

(צו) של התנורים שבבית החורף. כ' בשפ"ד ס"ק כ"א ובתנורים שלנו בבית החורף שאין רגילין להתבשל שם כלל ודאי שרי ומיהו יש לזהר שלא לשאוב מים בכלי חולב ואח"כ בכלי בשר דפעמים שהם מלוכלכים ולא הי' ב' נ"ט להיתר ויש למחות ביד העושים כן עיי"ש:

(צז) ואף לכתחלה וכו'. כ' בס' שאול בן הלוי וז"ל נראה לי דלא קאי אלא אשתים האחרונים לפי ששם כבר בטל טעם החלב באפר ובקדירות תנורים בודאי לאו בני יומן הוא ומעטים הניצוצות ובטלו ונפגמו אבל בשתים הראשונות אסור בודאי בקדירות עכו"ם לפי שאף בבשר טריפה ונבילה חייב משום בישול בב"ח וכו' וכן באידך לערב מי הדחה נמי אסור שמא יערבם באילפס ראשון וכו' עכ"ד אמנם יעוין בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות י"ח שמבואר מדבריו דגם במחתה אש תחת קדירה של עכו"ם הוא רק משום חומרא בעלמא דהא סתם כלי של עכו"ם אינו ב"י וכל בב"ח שאינו אסור מה"ת מותר בבישול ובע"כ דכיון דמתחלה הי' בו חלב גמור החמירו בו קצת עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק פ"ד). סעיף ז (צח) אבל המבשל שליא וכו' פטור. עי' בהגהות יד אברהם לעיל סי' פ"א סעי' ד' מה שהקשה ע"ד הש"ך במ"ש כאן דגם שליא בחלב פטור אבל אסור ומשמע דג"כ אוסר תערובתו והרי מבואר שם בסי' פ"א דשליא הוא פירשא בעלמא ומותר לגמרי עיי"ש ובמח"כ לא ראה מ"ש הפר"ח והפרי תואר שם דשליא האמור שם אינו שליא ממש אלא עור הבא נגד פניו וכאן ר"ל שליא ממש (ועי' בדברינו שם ס"ק ס"ב):

(צט) או עור עשפ"ד ס"ק כ"ב שכ' וז"ל באלו שעורן כבשרן שחשב הרמב"ם פ"ד הלכה כ"א מהלכות מאכלות אסורות נמי עור שליל ועור שתחת האלי' ועור בית הבושת דהוי מה"ת כבשר ה"ה לענין בב"ח אפשר שאסור באכילה ובהנאה עכ"ל ועי' בשו"ת תשובה מאהבה חלק ג' בגליון הש"ע כאן שהביאו וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת עזרת ישראל סי' צ"ה בעובדא שהניחו רגל על האש לחרוך השער אחר המליחה ונגע בקדירה עם חלב והביא השואל דברי הרמב"ם דעור הארכובה אינו כבשר וע"כ רצה לדמותו לדין שני כלים הנוגעים זה בזה שאין אוסרים זה את זה בנגיעה כמש"ל סי' צ"ב סעי' ח' ועיי"ש במ"ש בזה וכ' דמה שרצה השואל להחליט שעור הרגל הוא רק כמו כלי להלכה אי אפשר לסמוך על זה דהא חזינן דלענין מליחה אין העור של הארכובה חשיב הפסק והמלח מוציא הדם מן הבשר דרך העור דהא מותר למלוח ע"ג השער וגם אולי נחשב העור עם הרגל לחתיכה אחת ע"כ לא אוכל להחליט עוד בזה וסיים בצ"ע עיי"ש באריכות:

(ק) וגידים. עי' בס' מקור מים חיים מ"ש בענין אם כל הגידין במשמע ואם גם הגידין הרכין אינם בכלל בשר לענין בב"ח והניח לדינא עיי"ש:

(קא) ועצמות. עפת"ש מ"ש בדין תבשיל של חלב שנמצא בתוכה עצם חלל ויש ספק שמא הי' בו מוח ועי' בס' בן אברהם בדיני ספיקות סי' ל"ד מ"ש בענין זה באורך ועי' בבית מאיר להלן סי' צ"ה שהסכים להמנח"י להחמיר כי דבריו מסתברים עיי"ש ועי' מזה בשב שמעתתא מהגאון בעל הקצה"ח) שמעתא ג' פרק ה' ועי' בשו"ת בית שלמה חלק ב' מיו"ד סי' רכ"ג באמצע התשובה מ"ש ע"ד הס' ש"ש בזה עיי"ש וע' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' ק"ח ועי' ביד אפרים שהביא דברי המנח"י והבל"י בזה וסיים שם בקיצור דינים לסי' זה סעי' י"ט דאותן עצמות שרגילות הוא שיש בו מוח ודרכו לצאת בבישול יש להחמיר בתבשיל מעט שאין בו ס' כפי אומד הדעת נגד המוח שבעצם ואם אינו מאותן העצמות הידועים שקורין מאר"ך ביי"ן אין להחזיק איסור ולומר שהי' בו מוח כלל עכ"ד ועי' בשפ"ד להלן סי' צ"ט סק"א מ"ש בזה וסיים דהכל הוא לפי ראות עיני המורה דבעצם יבש וישן בודאי אין חוששין אבל בנמצא עצם שיש לתלות לפי ראות עיני המורה שהי' בו מוח ונפל וא"א להכיר השומן בתבשיל משום שהתבשיל עב ולא ידעינן אי נפל לארץ קודם שנפל העצם להתבשיל יש להחמיר דבזה הוי שכיח לאיסורא טפי משום דשכיח יותר שנמס בתוך התבשיל ממאי דנימא שנפל המוח לארץ בעודנו חי ע"כ באינו מינו דקיי"ל דספיקו לחומרא יש לאסור ואף במינו יש לעיין אם יכולין להקל בזה. וכ' שם עוד וז"ל ויראה לי אם העצם סתום מכל צד ויש בו מוח אף שלא נחסר מהמוח כ"א קצת משערין נגד כל המוח כמו בכל חתיכה דלא ידעינן כמה טעם נפק מיני' וכו' ואם נמוח כל המוח יכולין לשער נגד כל החלל ואין דומה ללב שא"א לשער נגד חללו משא"כ כאן עכ"ל ועי' ביד יהודה להלן סי' צ"ט בפיה"א סק"ו מ"ש בזה לדינא עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' צ"ט ס"ק ל'):

ודע דכל זה הוא בנפל עצם מבהמה לחלב ברותח דכלי ראשון שיש בו דין בישול דהוי חשש איסור בב"ח דאורייתא וה"ה אם נפל עצם מבהמה או עוף נבלה או טריפה שנטרפה בטריפות דאורייתא לאינו מינו דאוסר מה"ת בנ"ט עד ס' אבל אם נפל עצם עוף לחלב או עצם של טריפות דרבנן או אף של טריפות דאורייתא רק שנפל למינו ואיכא רוב דאינו אוסר התערובות מדאורייתא הנה מבואר מלשון המנח"י בתשו' שם במה שסיים וז"ל ואף שיש לחלוק ולדחות הראי' שהביא מ"מ קשה להקל בחשש וספק איסור דאורייתא עכ"ד ומבואר מדבריו דאם אירע כזאת בחשש וספק איסור דרבנן גם הוא ז"ל מודה שאין להחמיר וכן מבואר בשפ"ד שם דהמנח"י לא החמיר רק בספיקא דאורייתא באינו מינו עיי"ש ועי' בבינת אדם שער רוב וחזקה סי' מ"ג מה שהאריך בדין זה ולבסוף סיים וז"ל ולפ"ז יתבאר לנו שאילתא דידן במצא עצם חלול שמוחזק שהי' בו מוח לעולם הוא בחזקה זו ולא מהני החזקות כשרות דקדירה של חלב דהוי חזקה נגד חזקה וא"כ צריך ס' מדאורייתא נגד המוח ודוקא שיודע שהי' חי רק שמסופק אם כבר נפל ממנו המוח מכבר אבל אם הוא מסופק אם הוא חי או מבושל מכבר ולא שייך לאוקמי אחזקה שהי' חי דאע"ג שהי' חי פעם א' מ"מ כיון שחזקה זו עשוי להשתנות ומצוי לא מקרי חזקה כלל ולכן צריך ס' נגד כל העצם והכל לחומרא שאם המוח יותר מן העצם כגון בעצם דק צריך ס' נגד המוח ואם העצם עב ביותר מן המוח צריך ס' נגד כל העצם שמא הי' מבושל כדאיתא ביו"ד סי' צ"ט אבל לא חיישינן שמא הי' מבושל וגם יש בו מוח דהדבר מצוי שעצמות הגדולות כמו הקוליות