דרכי תשובה - ד קצט

שכתב דבחהר"ל וכיוצא היכא שהדין נותן שהחתיכה עצמה אסורה ונפלה לקדירה אחרת גם פליטתה אסורה דאל"כ אתה אומר דחתיכה א' מבהמה זו אסורה וחתיכה הב' מאותה בהמה מותרת ואנן קיי"ל שאין לומר בב' חתיכות מבהמה אחת שא' אסירה והב' מותרת וכמ"ש הט"ז להלן סי' ק"י סק"ה עיי"ש ועי' מזה בשו"ת דברי יעקב סי' ס"ו באריכות איברא כי גם דעת הפרמ"ג בדיני ס"ס דלהלן סי' ק"י הות י' נראה כדעת הגרעק"א דכיון דהפליטה אינו ר"ל נתבטלה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ז ובפיה"ק ס"ק ל"ז וסוף ס"ק ל"ה מ"ש בזה והביא כמה ראיות שאין להחמיר בזה גם הביא מדברי האשכול שמבואר מדבריו דבאמת גם קודם שנחתכו נתבטלו מן התורה רק שחז"ל גזרו דכל זמן שהיא חשוב ור"ל אין לאכלו ע"י ביטול א"כ ממילא דלא שייך לומר דחתיכה א' מותרת וחתיכה ב' אסורה דבאמת אינה אסורה רק דחז"ל גזרו דכל זמן שהיא ר"ל לא יאכלו אותה וממילא דעל פליטתה לא שייך כלל גזירה כיון שאינו ר"ל ואינו דבר חשוב עיי"ש ועי' מזה עוד בסי' שלפ"ז (ס"ק ל"ז):

(פח) אחת. דוקא בנתערב רק חתיכה אחת טריפה אבל אם נתערב ב' חתיכות טריפות בכמה חתיכות לא מהני מה שנחתכה חתיכה א' להתיר אותה חתיכה דהא ודאי נשאר חתיכה א' הר"ל מאיסור בתוך התערובות. ט"ז להלן סי' ק"י סק"ה עיי"ש ולענין אם נתתכו ב' עי' בדברינו להלן (ס"ק צ"א):

(פט) מותרת. עבאה"ט מ"ש מהאו"ה שדין זה מיירי ביש ס' בהיתר נגד האיסור ועי' מ"ז ס"ק י"ג דהאו"ה מיירי בקדירה שיש בה דבר לח מש"ה הצריך ס' דוקא כדין יבש בלח דהא יבש ביבש במיני פשוט הוא דסגי ברוב אפי' ליכא ס' וכל החתיכות אפי' הר"ל מצטרפות להרוב דלא נ"נ ביבש עיי"ש וכדברים האלה כתב גם החוו"ד בביאורים סק"ז וכ' שם עוד דבע"כ גם בהי' בהקדירה רוטב ואינו מינו לא נאסרה הקדירה בלא הי' ס' רק רוב לבד אא"כ הי' כל התערובות בתוך הקדירה אבל אם לא הי' כל התערובות של החהר"ל בקדירה אחת כגון שהי' בהקדירה רק חתיכה אחת שנתתכה וב' חתיכות של מינו שלא נחתכו הי' קוץ לקדירה פשוט הוא דגם הרוטב ואינו מינו שבתוך הקדירה מותרים דכיון דהחתיכה בעצמה מותרת לאכלה בעין מחמת שנתבטלה בהשנים שחוץ לקדירה איך יהי' טעמו אוסר שאר דברים שנתבשלו עמו בקדירה זו ולא הי' טעמו של החתיכה חמור מגוף החתיכה וע"כ מיירי האו"ה שכולן בתוך הקדירה ואז שפיר אמרינן דאף שאותה החתיכה שנחתכה מותרת מ"מ שאר התערובות שבתוך הקדירה אסור כדלהלן סי' ק"ט עיי"ש ועי' בס' יד אלימלך סי' כ"ו שכתב דבע"כ מ"ש החוו"ד דכאן מיירי שכל התערובות הוא בתוך הקדירה וכו' לאו דוקא כל התערובות דאפי' אם נשאר רק חתיכה א' מהתערובות בתוך הקדירה שלא נחתכה צריך ששים כנגדה וכמ"ש החוו"ד בעצמו לעיל סי' ק' בביאורים סק"ו דאם לקח חהר"ל אחת מהתערובות ובישל בפחות מששים נראה דאוסר הרי משמע מדבריו דפשוט הוא דאפי' נגד חתיכה אחת הר"ל שנשאר בהקדירה צריך ג"כ ששים עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שכתב דאם הי' התערובות של החתיכות הר"ל חוץ לקדירה ואח"כ נפלה חתיכה א' מן התערובות לתוך הקדירה שיש בה אוכלין פחות מס' ונימוח דמותר כל התבשיל שבקדירה דכיון דנימוח אזדא לה חשיבתה והוי כמו נחתך עכ"ד ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ח ובפיה"ק ס"ק ל"ה מ"ש בזה והעלה דבנפלה חתיכה א' מהתערובות לקדירה ונתרסקה שם צריכין ס' בהקדירה כנגדה ואז מותרת היא כ"כ אבל באין ס' נאסרה כל הקדירה עיי"ש:

(צ) ממה נפשך. עי' בפרי תואר סק"ט שכתב דאפי' בלא הטעם דאיכא ממ"נ מותרת אותה החתיכה משום דאמרינן כל דפריש מרובה פריש עיי"ש. (צא) ממה נפשך. ע' מ"ז ס"ק מ"ד שכ' דאם נתערבו ב' חתיכות טריפות בד' כשרות ונחתכו ב' אותן הב' מותרים אף דליכא ממ"נ דיש לחוש עדיין שמא נחתך א' מהטריפות וא' שהכשרות ונשאר עדיין חתיכה א' מאיסור הר"ל וא"א להתיר חתיכה א' ולאסור חתיכה הב' מבהמה אחת אפ"ה מותרים הב' הנחתכים עיי"ש וכדברים אלו כתב ג"כ להלן סי' ק"י במ"ז סק"ה ממשמעות לשון הט"ז עיי"ש (וע"ל ס"ק צ"ו):

(צב) אם היא של איסור וכו'. פי' אף אם תמצא לומר שהוא של איסור מ"מ כיון שאין אתה מכירה תו נתבטלה ונעשה היתר ע"י התערובות ומותר לאכלה ועי' ביד יהודה בפיה"א לעיל סי' ס"ט ס"ק ס"א וכאן ס"ק י"ד וט"ו ובפיה"ק ס"ק ל"ו. ופשוט הוא דכל זה ביש עכ"פ ג' חתיכות ונחתך א' ונשאר ב' אבל אם אין שם רק ב' חתיכות הר"ל ונחתך א' אין שום צד היתר ואף אם יש בהקדירה ס' כנגדה כל הקדירה אסורה ועי' ביד יהודה בפיה''א ס"ק ט"ז ובפיה"ק ס"ק ל"ז וה"פ. ויותר מזה כתב בפרי תואר סק"י דאם הי' ג' חתיכות הר"ל ונחתך א' ונשאר שנים ואח"כ נחתכה עוד א' מהב' הנשארים דאסורה אותה שנחתכה באחרונה כיון שלא נשאר רוב אח"כ לומר מרובא פריש עיי"ש והסכים עמו במ"ז ס"ק י"ד וכתב דה"ה אם נתערבו ב' חתיכות טריפות בד' כשרות ונחתכו ב' מקודם ונשאר ד' ואח"כ נחתכו עוד ב' דהב' שנחתכו באחרונה אסורים מה"ט דליכא רוב לומר דמרובה פריש אך כתב דכ"ז הוא בנתתך לאחר שנודע התערובות אבל אם נחתך קודם שנודע ואח"כ נודע התערובות אז גם בנשארו שנים ונתתך א' יש להקל בהפ"מ עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ז ובפיה"ק ס"ק ל"ט שהאריך טובא בזה והעלה בכמה ראיות מש"ס ופוסקים דאף שלא נשאר רק ב' ונחתך א' מהם ולא נשאר עוד כדי ביטול ברוב אפ"ה כל הנחתכים כשרים ויותר מזה כתב דאפי' לא נשאר רק א' אם הוא נחתך אח"כ גם הוא מותר והביא גם מדברי האשכול הנ"ל דכל תערובות חהר"ל באמת גם קודם שנחתכו נתבטלו רק שחז"ל גזרו דכל זמן שהוא חשוב אין לאכלו וא"כ ממילא דיהי' איך שיהי' דאחר שנחתך ויצא מכלל דבר חשוב לא גזרו וממילא מותר עיי"ש:

(צג) נחתכו רובן. כתב במ''ז ס"ק י"ד ודע דחילוק יש בין נחתכו רובן לנחתך א' היכא שנתערבו ב' חתיכות טריפות בתוך הרבה חתיכות כשרות דבזה אם נחתך רק א' תלוי בפלוגתת הט"ז והש"ך דלהלן סי' ק"י דלדעת הט"ז שם גם אותה חתיכה שנחתכה אסורה ואלו בנחתכו רובן לכ"ע מותרין אותן שנחתכו אפי' להט"ז עיי"ש ועי' בשו"ת פנים מאירות חלק א' סי' ק"ה ועיין בשו"ת עמודי אש בדיני או"ה סימן י"ג אות י"ד מה שכתב ע"ד הפנים מאירות בזה באריכות עיין שם ועיין ביד יהודה בפירוש הארוך ס"ק ט"ז:

(צד) לומר שהאיסור מהרוב. עי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות ד' שעמד על המחקר בענין זה דלכאורה נראה דהא דמחמרינן לאסור אותן שלא נחתכו כל כך שיכול האיסור לבטל בהם דלכך לא מצינו למתלי דהאיסור נחתך דמה חזית לאסור אלו אסור אלו כמ"ש הש"ך להלן ס' קי"א ס"ק י"א משא"כ אם נחתכו כ"כ שיכול האיסור לבטל בהם מותר דתלינן דהאיסור נחתך כמש"ל סי' קי"א סעי' ה' דאם יש בקדירה א' כדי לבטל תלינן דהאיסור נפל לתוכה אמנם לדברי הט"ז שכ' בס"ק י"ד דכל שנשתנה מקדמותו מן הרוב היא אין להקל בנ"ד דהא יש לנו לומר דרק ההיתר נחתך אבל האיסור שהוא מן המיעוט לא נשתנה ולא נחתך וממילא דכל אותן שלא נחתכו אסורים כיון דהאיסור לא נחתך וסיים בצ"ע עיי"ש:

(צה) שהאיסור מהרוב. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דכל שנשתנה מקדמותו מן הרוב הוא ועי' בחמודי דניאל שם מ"ש בביאור ענין זה והעלה דבע"כ סברה זו לא מהני אלא לענין שיש לעשות מזה ספק דלא תימא דודאי איסורא ברובא איתא לזה אמרי' דבכה"ג יש עוד סברה להיפך לומר נמי דכל שנשתנה מן הרוב הוא דבע"כ אין לומר שיש לו דין ודאי ושכן הוא בהחלט דכל שנשתנה מן הרוב הוא דא"כ בנפל א' לים או נאכל א' דלהלן סי' ק"י סעי' ז' נמי נימא דבודאי הוא מן הרוב וגם כאן למה הוצרכו הפוסקים להתיר אותן שנחתכו מטעם ממ"נ ולא התירו בפשיטות דודאי מן הרוב נחתך וכו' אלא דבע"כ לא מהני האי סברה אלא לעשותו ספק וכו' עיי"ש לדרכו ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' ק"ט בעובדא ששחטו חמשה עופות ומרט הנוצות משלשה עופות ושנים נשארו עם הנוצות ואח"כ נודע לו שעוף א' מהחמשה נפסל בשחיטה ואינו יודע איזהו והורה רב א' שהשלשה מרוטות מותרות מטעם שכ' הט"ז דכל שנשתנה מקדמותו הוי כפרוש וכל דפריש מרובא פריש א"כ כיון שהרוב הי'