דרכי תשובה - ד קצח

עכו"ם אין אוכלין אותה מחמת מיאוס מ"מ כיון שאם תתבטל ואינה ניכרת ראויה גם היא להתכבד אינה בטלה. יד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"א:

(עז) נתרסקו לאחר שנתערבו. עט"ז או"ח סי' תרע"ג סק"ו שהביא מהתה"ד אם קודם שנתבטל היה דבר חשוב ומהר"ל אף שעכשיו לאחר שנתבטל אינו דבר חשוב אפ"ה לא בטל כיון שבשעת נפילתו היה חהר"ל והשיג עליו והביא ראיה דהעיקר אזלינן בתר השתא לאחר שנתבטל בין להקל ובין להחמיר עיי"ש אמנם בשו"ת פנים מאירות חלק א' סי' צ"ח ובכו"פ ריש סי' זה ובשו"ת שבות יעקב חלק ב' באו"ח סי' ל"ב הביאו ראיות לדעת התה"ד דהעיקר אזלינן בתר מעיקרא דכל שקודם הבישול היה דבר חשוב לא בטל עיי"ש וכ"כ בשפ"ד ריש סי' זה לדינא עיי"ש ועי' בשערי תשובה באו"ח סי' תרע"ג שם סק"ט מ"ש לפקפק ע"ד השבו"י בזה ועי' בס' מגדים חדשים כאן אות ט' מ"ש ע"ד בזה ועי' בקונט' אוהל מועד ש"ב סי' מ"א שנסתפק שם חכם א' בחתיכה של איסור הראויה להתכבד שנתבשלה בדברים המרים עד שאיננה ראויה לאכילה וכ"ש מלהתכבד ואח"כ נתערבה בין חתיכות אחרות ואיננה ניכרת ולא נודע התערובות ואח"כ בישלם יחד ועירב בהם דברים המתוקים ונתקנה עד שחזרה לאיסורה הראשון ונודע התערובות לאחר. שנתמתקה מי אמרינן כיון דמתחלה בעת התערובות היתה היתר ולא נאסרה רק לאחר התערובות א"כ הוי כתחלת ביאתו ע"י תערובות דבטלה או דלמא כיון דעכשיו לא נאסרה רק שהאיסור הראשון חזר וניעור לא הוי בגדר תחלת ביאתו ע"י איסור וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק מ"ד ומ"ה):

(עח) ואפי' לאחר שנודע התערובות. עי' בדברינו להלן סי' ק"י (ס"ק כ"ז). (עט) אבל אם נתכוין לכך. עי' בתוספות ירושלים שהביא מהירושלמי פ"א דערלה דאיכא למ"ד דדוקא אם נתכוין להתיר כולם אבל אם נתכוין להתיר רק ב' או ג' מהם לא הוי בכלל מבטל איסור לכתחלה ומותר אבל מסתימת הפוסקים משמע דאין חילוק דאפי' לא נתכוין להתיר רק מקצתן מקרי מבטל איסור לכתחלה עיי"ש:

(פ) אם נתכוין לכך. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ד"ר באמצע התשו' שכתב דמה שכ' בש"ע דאם נתרסקו במכוון אסורין היינו דוקא אם רסקן בכוונה כדי להפקיע האיסור לבד ואין בו תועלת בריסוק זה לדבר אחר אבל אם בלא"ה יש לו צורך בהריסוק זה או שצריך בלא"ה לחתכו לחתיכות קטנות שיש להמאכל תועלת יותר אם יהיה מחותך אז רשאי לרסקו ולחתכו לחתיכות קטנות כדי לתקן הדבר וממילא נתבטל ג"כ וכמו דקיי"ל דמותר לבטל איסור לכתחלה אם אינו מתכוין לבטל רק לתקן הדבר ואף שכתב הט"ז להלן סי' קל"ד דלא שרי גם במתכוין לתקן הדבש אלא היכא דלא אפשר בענין אחר וממילא דבנ"ד כיון דאפשר לאכלו גם אם לא ירסקו ולא יחתוך אותו ז"א דהט"ז לא כתב זה רק בדין דאין מבטלין איסור לכתחלה דהוי לתא דאורייתא משא"כ בדין דחהר"ל כיון דמה"ת אפי' חהר"ל בטל ורק מדרבנן לא בטל ע"כ נהי דמחמרינן שאסור לרסקו בידים כדי לבטלו היינו באין מתכוין רק כדי לבטלו אבל אם יש לו צורך בלא"ה לעשות כן מותר אף לכתחלה וממילא הוא בטל עיי"ש באריכות:

(פא) אסור למרסק עי' בחידושי הגרע"ק בסעיף שאח"ז שכ' דכ"ז באיסור דאורייתא אבל איסור דרבנן שנתערב חתיכה בחתיכות הר"ל י"ל לדעת המחבר לעיל סי' צ"ט סעיף ו' דאף לכתחלה מותר לחותכם כדי שתתבטל כיון שכבר מעורב אלא דלא בטל מחמת שראוי להתכבד וזה לא חמור מתערובות חד בחד דשרי המחבר באיסור דרבנן להוסיף לבטלו וה"נ מה שמחתכם הוי כמוסיף ומבטל עיי"ש ולענין דינא לדידן עי' בדברינו לעיל סי' צ"ט (ס"ק פ"ג):

(פב) למרסק וכו' וכן למי שנתרסק בשבילו. וה"ה דאסור למכור לישראל אחר אם הישראל נותן בעדו יותר מעכו"ם וכמש"ל סי' צ"ט. מנחת יהודה (מהרב מהרי"ל אופנהיים ז"ל) ותפארת למשה (פג) ואין חילוק. עי' מנחת כהן חלק ג' מספר התערובות פרק א' (בד"ה אמנם זהו):

(פד) שלא במינם. עבאה"ט ופשוט הוא דה"ה בריה ודבר שבמנין וכיוצא חוץ מדשיל"מ כולם אסורים אף שלא במינם שפ"ד ס"ק י"ח. ובריה משכחת לה שנתערבו כמה מינים ואח"כ נמצא שמין א' טריפה ולא ידעינן איזה. ש"ך להלן סי' ק"ט סק"ח וסי' ק"י סק"א ועי' במנחת כהן שם מזה:

סעיף ז (פה) אם נחתכה חתיכה אחת וכו'. עי' מנחת יעקב כלל מ' ס"ק ט"ו שכ' דאע"ג דבנפל א' מהן לים תלינן שהאיסור נפל כמש"ל סי' ק"י סעיף ז' שאני התם שנאבד מן העולם ואי אתה דן אלא על אלו שהם לפנינו אמרינן שהם מן הרוב משא"כ כאן ששניהם לפנינו א"כ מפני מה נאמר שזה שנחתך הוא מן האיסור אדרבה י"ל שמן הרוב נחתך והאיסור המיעוט לא נשתנה עכ"ל ועי' מזה בפרי תואר כאן סק"ז ועיי"ש עוד בפרי תואר בס"ק שאח"ז דגם בפירשה א' מהתערובות ג"כ הדין שגם אותה שפירשה אסורה ולא אמרינן בכה"ג כל דפריש מרובא פריש עיי"ש:

ועיין להלן סי' ק"י סעיף ז' דכל זה הוא כשהחתיכה שנחתכה או שפירשה הרוב היא עודנה לפנינו אבל אם נפלה לים או שנאכלה בשוגג הותרו כולן דאמרינן דהטריפה נאכלה או נפלה לים ועי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' תנ"ב שמתמה בדין זה דכיון דקיי"ל להלן סי' ק"י דהיכא דנאכל א' מהם הותרו כולן א"כ ה"נ בנ"ד דמאחר שאנו מתירין הנחתכים הרי אוכלין אותם ונתבערים מן העולם א"כ היה לנו להתיר ממילא גם השלימות ודוחק לומר דכוונת המחבר הוא באמת דאחר שאכלו הנחתכים באמת גם השלימות מותרות ועיי"ש במ"ש עוד בזה וסיים בצ"ע עיי"ש:

(פו) נחתכו חתיכה אחת. עמ''ז ס"ק י"א שכ' וזה לשונו וראוי שתדע דאם נתערב פטומה באין פטומה וא"י מי הכשירה שאין פטומה ממ"נ שרי והפטומה אסור דומה לנחתך ופשוט. עכ"ל ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סוף סי קכ"ו שהתפלא על הפרמ"ג בזה דאוסר הפטומה כמו בנחתך דאין דמיונו עולי יפה וגם סותר דברי עצמו במ"ז לעיל סק"ב ובשפ"ד סק"ב שכ' די"ל דהקטנים הם מהטריפה עיי"ש וכן הסכים בסי' ק"י בשפ"ד סק"י עכ"ד ועי' מזה בין יהודה בפיה"א ס"ק י"ג שכתב לדינא דאם נתערבו כמה כבדים שמנים ורזים ולא ידעינן באיזה מהם היה הטריפה כולן מותרין עיי"ש ועיי"ש עוד בבית שלמה בסיף התשו' שאח"ז שהשואל רצה לתרץ דברי הפרמ"ג דמיירי שהפטומות היה הרוב וע"כ י"ל דאיסורא ברובא איתא והוא ז"ל השיב לו שפשט הלשון ש הפרמ"ג שכתב שנתערבה פטומה באין פטומה משמע שהפטומה לא היה הרוב וגם לענין דינא אין נ"מ לחלק כלל בין אם הוה הפטומות רוב או לאו עיי''ש אמנם יעוין במשמרת שלום במ"ז שם בא"ד ב' שנותן פנים מסבירות לדבר השואל שבתשובת בית שלמה בזה עיי"ש ובחידושי דינים שלו שבסוף הסי' אות ח':

(פז) חתיכה אחת. עי' בכו"פ להלן סי' ק"י בפלתי ס"ק כ"א דעל מ''ז המחבר שם דאם נאכל אחד מן התערובות או נאבדה הותרו הכל כ' וז"ל נראה דאם בישל בכלי ונאכל והכלים עדיין קיימים אסור דהא אנו באין לדון מה טיב של הכלים אם בעו הגעלה וכו' א"כ הרי אנו דנין עליה וחזר הדבר לידי ספק והכל בכלל ספק וז"פ עכ"ל ומבואר מדבריו ממילא בנ"ד דאם בישלו החתיכה בקדירה קודם שנחתכה ואח"כ נחתכה אע"פ שהחתיכה מותרת מ"מ הקדירה אסורה כיון דלענין הקדירה אנו דנין עליה קודם שנחתכה והיתה חהר"ל אמנם יעוין בחידושי הגרעק"א ז"ל להלן סעיף ז' שכתב דבחהר"ל אין פליטת אוסרת כל שאין גוף החתיכה שם ומה"ט כ' דבפירשה א' מהחתיכות מהקדירה אף דאותה חתיכה נשאר באיסורה כ"ז שלא נחתכה וכאמור מ"מ אם נפל לקדירה אחרת וסלקוה אח"כ מן הקדירה כל הקדירה מותרת עיי"ש ועי' עוד בספרו דרוש וחידוש בהתשו' שבסוף הס' שכ' בלקח חתיכה הר"ל מבין החתיכות ובישלה בקדירה לענין הכלים בודאי יש להקל דלגבי הבלוע שבכלים הוי כלא נחתכה החתיכה עיי"ש לדרכו אמנם יעוין בחוו"ד לעיל סי' ק' בביאורים סק'