דרכי תשובה - ד קצז

ראויה להתכבד ועשפ"ד ס"ק י"ד דה"ה של ענגלישי"ן הא"ן (שקורין חינדי"ק) כדומה הוי חהר"ל ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ח שנסתפק היכא דלא נפתח קורקבן ולא הוסר המאכל שמבפנים עם העור הפנימי אם דומה לעוף שלא פתח ולא הוסר ממנו המעיים שבפנים דקיי"ל דהוי חהר"ל כיון דאין השינוי כר מבחוץ וכ' דנראה דשאני התם דהמעיים הם אברים בפ"ע ואינו מחוסר ק הסרה לכך אינו מעכב משא"כ כאן העור הפנימי דבוק בו והוא כמו הסרת הנוצה מתרנגולת או העור מכבש שמבחוץ דהוי מחוסר מעשה ולא וי חהר"ל עיי"ש:

(סז) וכן שאר ב"מ. עי' ביד שאול שהביא מדברי הש"ס ביצה דף ל"ג טווי לי בר אווזא ושדי ב"מ לשונרא דמבואר שם מדברי רש"י תוס' דביו"ט דיש להם בהמה רבה לא הוי הב"מ ראוי למאכל אדם משא"כ חול דליכא בהמה רבה הוי גם הב"מ ראוי למאכל אדם ויצא לנו משם דבר דש שאם אירע ביו"ט תערובות בב"מ כיון שיש אז בהמה רבה אין הב"מ אוי לאכילה כ"כ ולא חשיב חהר"ל משא"כ בחול עיי"ש ולפענ"ד אין משם שום איה די"ל דאפי' בחול דליכא בשר בהמה לא הוי הב"מ חהר"ל דלא נשמע משם רק דבחול דליכא בשר בהמה ראוי הב"מ למאכל אדם אבל עכ"פ לא שמע משם דהם ראוין להתכבד לפני אורחים מהוגנים וה"פ. שוב ראיתי בס' בגדים חדשים אות ז' שמדחה ג"כ דברי היד שאול בזה עיי"ש:

(סח) שאר בני מעיים. עבאה"ט ופת"ש מ"ש מהט"ז והפר"ח לענין בייל"ג שהופשט עורו ועי' מ"ז ס"ק י"א שהכריע כהפר"ח להקל בהפ"מ עכ"פ עיי"ש וכ"כ חכמת אדם כלל נ"ג סעיף ח' שיש להקל כהפר"ח בזה דבדרבנן אזלינן לקולא עיי"ש אמנם בחוו"ד בחידושים ס"ק י"ג פסק להחמיר כהט"ז עיי"ש וכ"כ בשו"ת וטו"ד תניינא סי' ר"י דביילי"ג של אווזא הוי חהר"ל וה"ה שוק שלם של אווז עיי"ש וכ"כ בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קכ"ה (בד"ה ועתה) דלפי מנהגינו נראה דביילי"ג חשוב חהר"ל עיי"ש ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מנאוואהרדק) סעיף כ"א מ"ש בזה וסיים דכיון שכבר נתבאר דדין חהר"ל תלוי פי המקום ולפי הזמן גם בזה תלוי הכל לפי ראות עיני המורה עיי"ש אבל פמש"ל (ס"ק ס"ד) מהמנח"י צ"ע:

(סט) בני מעיים. עבאה"ט ועי' בס' יד אלימלך סי' א' באמצע התשו' מ"ש לענין טחול של עגל אי הוי חהר"ל וכתב כיון דלא נזכר בראשונים ולא באחרונים אי הוי חהר"ל והפרמ"ג כתב במ"ז ק"ט בדרך כלל דשאר כל הדברים מן הסתם אין ראוי להתכבד עד שיבורר ראוי להתכבד א"כ אפשר לומר גם בנ"ד כיון שאין מבורר אם טחול ראויה להתכבד ועכ"פ ספק הוא אם ראוי להתכבד וספיקא לקולא עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה שם שכתב בפשיטות דטחול הוי חהר"ל ואפי' טחול של בהמה דקה כתב שם מיהו נראה דזה דוקא לאחר שניקרוה מהעור והגידין דאל"כ הא קור החלב מעכב עיי"ש אולם יעוין בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' רע"ג פסק דטחול הוי חהר"ל אף שלא ניקרו ולא הסיר הקרום מעליו דזה הוי רק מחוסר מעשה זוטא דלא גרע מרגלי בהמה דקה אע"פ שלא הוסרו הטלפים מחוסר מליחה דהוי חהר"ל משום דלא מקרי מחוסר מעשה עיי"ש (וע"ל ס"ק ל"ג) ולהלן סי' ק"י (ס"ק כ"א) ועי' בדברינו לעיל סי' צ' (ס"ק י"ח) שכ' הפרמ"ג דכחל הוי חהר"ל ועיי"ש במ"ש מהיד יהודה לענין אי כחל שנתבשל לא קריעה ונאסרה אי הוי חהר"ל:

(ע) מעיים. עכו"פ להלן סי' ק"י פלתי סק"ו שכתב דאברים הפנימיים של בע"ח קטנים לרוב קטנותם אינם הר"ל ונזרק עיי"ש לדרכו ועשפ"ד שם ס"ק י"ג שכתב דהכל לפי הענין עיי"ש:

(עא) מעיים. עשפ"ד בסי' ק"י שם דלב הואיל וקשה לשכחה בודאי לא הוי חהר"ל וכו' עיי"ש:

(עב) אינם ראוים להתכבד. עשפ"ד ס"ק י' שם שכתב דריאה אפשר דהוי חהר"ל כדאמרינן למה נקראת ריאה שמאירת עינים מיהו הכל לפי הזמן עכ"ד ועיי"ש עוד להלן ס"ק ל"ז (בסוף ד"ה מעשה) שכ' וז"ל והריאות נמי אף דאמרינן ריאה דידה בד' מ"מ היינו עם סימנים והכל לפי הזמן והמקום ועכשיו אינו ר"ל וצ"ע אי הוי דבר שבמנין עכ"ל ובסוף דבריו סיים דמ"מ בספק טריפה יש להקל בהפ"מ מטעם ס"ס ס' טריפה ס' כל שדרכו למנות עיי"ש ועיי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סי' מ"ח מה שהאריך בזה:

סעיף ו (עג) דבריה וחהר"ל כתב בפר"ח ס"ק י"ט ודע שאע"פ שהמחבר השוה דין בריה עם דין חהר"ל מ"מ אין דינן שוה שבדין חהר"ל אם נסרחה או נשתנית מצורתה באופן דלא חזיא תו להתכבד בפני אורחים בטלה אבל בדין בריה כיון שכתב הרמב"ם וכו' שאפי' נסרחה הבריה ונשתנית צורתה אם אכלה כולה לוקה כ"ה לענין ביטול ג"כ הדין נותן כל שלא נתרסקה אע"פ שנסרחה ונשתנית צורתה לא בטל דשם ברי' עליה עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק ט"ו מ"ש בדברי הפר"ח בזה לענין אם יש חילוק בין נסרחה לגמרי או לאו ולדינא העלה דבברי' אם נסרחה לגמרי עד שאינו ראוי למאכל אדם כלל ה"ז בטל אבל אם עדיין ראוי קצת למאכל אדם דהיינו שלא נסרחה לגמרי רק שסרחה קצת צ"ע לדינא אם היא בטילה ובחהר"ל פשיט הוא דאפי' לא נסרח רק מעט ועדיין ראוי קצת למאכל אדם אפ"ה עכ"פ תו לא ראוי להתכבד מקרי ובטלה עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל בסי' הקודם ס"ק ה') ועי' בשו"ת קול אלי' חלק א' ביו"ד סי' י"ב:

(עד) דוקא בעודם שלמים אבל אם נחתכו וכו'. ופשוט הוא דלא בעינן שיהא שלם בתולדה דברור ומובן הוא שכן מה שדרך העולם לחתוך בשר דק דק ומדביקין אותו ונעשה גוש א' כעין עיגול או בתמונה אחרת דהוי חהר"ל. יד יהודה שם. אך כתב שם דמ"מ מה שעושין כיוצא בו בקרעפלי"ך שממלאים בבשר או בגבינה ונאסר א' משום בב"ח לא הוי חהר"ל כיון שאין המילוי שבהם עצמם כדי להתכבד הגם שמכבדין בו בהיותו עם הבצק ביחד הא הבצק אינו איסור מחמת עצמו ועיקר הכיבוד הוא גם מחמת הבצק והבשר לבד לא הוי ר"ל ע"כ לא נחשב לחהר"ל ובטל עיי"ש אמנם גם בזה אין לומר דרך כלל דלפעמים כשעושין קרעפלי"ך גדולים עד שהבשר או הגבינה שבתוכם היא גדולה כ"כ עד שהוא ראוי להתכבד גם לולא הבצק דבודאי לא בטל ומכ"ש במה שדרך למלאות עור צואר של אווזא ושל אינדי"ק דלפעמים גם חלק מהמולייתא שבפנים הוי חהר"ל וכמ"ש ביד יהודה שם בפיה"א ס"ק י"א דאם מילאו חלחולת בבשר טריפה שפיר הוי חהר"ל אף אם החלחולת בעצמה הוא כשרה דהחלחולת בעצמה אינה עיקר בה כלל ואינו אלא לצורך המילוי בשר שבתוכו שיחזיק עצמו ביחד והמילוי בשר בעצמו הוא דהוי חהר"ל ואין לומר כיון שיש בתוכה גם תבלין ושומן א"כ הרי התבלין והשומן מסייעין להיות מתכבד והן של היתר ז"א דהא מ"מ הבשר הוא העיקר וגם הא הם נמי נ"נ ואע"ג דבשאר בליעה קיי"ל דלא שייך דין חהר"ל זה רק התם הואיל והבליעה עצמה אינה ר"ל אמרינן אין הנאסר וכו' משא"כ כאן הא באמת מחמת הבשר איסור שהוא העיקר הוא ראויה להתכבד והם אינם אלא להטעים הבשר לא שייך אין הנאסר וכו' עיי"ש:

(עה) או נתרסקו עד שנאבדה צורתן. עבאה"ט מ"ש מהת"ח ועי' במנח"י כלל מ"א ס"ק י"א שפקפק בזה עיי"ש ועי' פרמ"ג בשעה"ת חלק ג' פרק ב' (בד"ה חהר"ל) ושפ"ד שם דבחהר"ל אפילו לא נתרסקה לגמרי ונאבדה צורתה לגמרי אלא כל שנתמעכה ונמחה קצת מחמת הבישול ועי"ז נשתנית צורתה אף שעדיין שלימה היא וגדולה לא הוי חהר"ל עיי"ש:

(עו) חשיבי. וחתיכה מבהמה שמתה מאליה אע"פ שכעת גם