דרכי תשובה - ד קצה

אלא על מעט רגל ואם יקוץ מעט רגל זה עדיין נשאר הרבה תו הוי חתיכה שבתוך הטלפים כחתיכה בעלמא דאינה מעכב עיי"ש ולפ"ז פשוט הוא במקום ששוחטים שורים גדולים ודרך למכור רק חתיכות הרגל היינו מה בתוך הטלפים עם משך אצבע או אצבעיים למעלה ולפי גדלותו גם זה הוא חהר"ל פשוט הוא דאם נודע האיסור קודם שקצצו הטלפים לא הוי חהר"ל דזה ק''ו מכבש בעורו כיון שהוא עבודה גדולה לקוצצן יותר ויותר מהפשטת העור ודאי דהו"ל בכלל מחוסר מעשה גדולה ואף שיש למעלה מהטלפים ג"כ מעט עור הרגל שאינו מחוסר מעשה מ"מ הנה הוא בטל לגבי החתיכה שבתוך הטלפים כיון שאין דרך לבשל זה המעט שלמעלה מן הטלפים בפ"ע רק הכל אחד א"כ הרי חסר לכל החתיכה מעשה גדול וה"פ:

(נג) אפי' לא נמלחו עדיין. ע"ל (ס"ק מ"ט):

(נד) כבש שלם אינו בטל. ר"ל כשנפשטה מעורה אבל אם לא נפשטה מעורה גם לדידן לא הוי חהר"ל דהפשטת עור כבש גרע מהסרת נוצה של עוף דהפשטת העור הוי טרחא טפי מהסרת הנוצה. שפ"ד ס"ק ט' ומ"ז להלן סי' ק"י סק"ב:

כתב בשפ"ד להלן סי' ק"י, ס"ק י"ג וז"ל יראה לי בהמה שהופשטה עורה אלא שלא נבדקה אף לדידן דמעכב הבדיקה בדיעבד מ"מ הוי ר"ל כיון שאינן טורח כ"כ ולא הוי מגונה כמו נוצה ועור ורובן כשרות וכו' עכ"ל:

נה) מלבד רגלי אווז. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות כ"א שכתב שיש להחמיר גלים של אווזא לפי שהאידנא חושבין רגלי אווזא למאכל חשוב ושכן שמע רופא מומחא שהוא טוב לבריאות יותר מכל האווזא עיי"ש אכן בשו"ת נחלת יעקב סי' י' (בתשובת הגאון מו"ה יצחק זעליקמאן חפץ ז"ל מקרומינה) כתב בפשיטות דרגלי אווז לא הוי חהר"ל עיי"ש וכ"כ הגאון מהר"י חאגיז ז"ל הלכות קטנות חלק א' סי' קע"ו עיי"ש ובשלחן גבוה סק"ח סוף מחודש א' אמנם במנח"י כלל מ' הביא דברי תשובת נחלת יעקב הנזכר והשיג עליו ופסק ר''י חהר"ל עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ד שכ' דכיון דאין דרך לכבד אורח עם רגל א' של אווזא דדבר מועט הוא ע"כ הגם שמכבדין בו מ"מ כיון שאינן מכבדין בו רק בצירוף שאר בשר לא נקרא חהר"ל ואם כי י"ל כי בימי מ"א היה הדרך לכבד עם רגל א' מ"מ בזמה"ז כיון שאין הדרך לכבד ברגל וענין חהר"ל נשתנה מזמן לזמן וממקום למקום ע"כ בזמה"ז יש להקל דלא הוי חהר"ל עיי"ש אבל לפמש"ל (ס"ק ס"ד) מהמנח"י דמה שנזכר להדיא פוסקים דהוי חהר"ל לא נשתנה מזמן לזמן ממילא דגם בזה יש לחוש להחמיר וצ"ע ועי' עוד בדברינו לעיל (ס"ק א') ולהלן (ס"ק נ"ז וס"ק נ"ט):

כתב בשפ"ד ס"ק י"א ובטבת ושבט שנותנין רגלי האווזות להשוחט ונתערבו לאחר שהוסר עורן ואח"כ נמצא באחד מהם ספק טריפה מבואר להלן ק"י דבהפ"מ אם לא נודע הטריפות עד לאחד התערובות סמכינן להקל רט אם נתערבו קודם הסרת עורן עיי"ש ועי' בלב"ש בחידושי דינים ליו"ד כ"ו ועי' בשו"ת יד יוסף (מהרב מו"ה יוסף יהודה נ"י מירושלים) חיו"ד נ"ה מ"ש בדבר הרגלים שנוטלין השו"ב בב' חדשים הנ"ל ונמצא א' טריפה דאם נמצא ספק טריפה ונודע התערובות לאחר המליחה קודם הבישול מטא דיש להתיר וכמ"ש הפרמ"ג בסי' ק"ה מהשבו"י בעגל ממי"ץ ואף דהתם מתיר אלא בהפ"מ מ"מ כאן בלא נודע עד אחר המליחה ונעשה מדרבנן מה"ת ברובא בטל דהוי מין במינו יש להתיר גם בלא הפ"מ והעור של העגלים הם במקום קליפה דהוי ס"ס בדרבנן וכו' ועוד כיון שהמנהג שמשליך "ב מקודם א' או ב' תולין שהאיסור נפל ואף אם נודע אחר שכבר נחרכו דאז חהר"ל מ"מ מותר בנפל אחד מהם קודם עיי"ש באורך ועי' בשו"ת כתב אחר חיו"ד סי' י"ב שנשאל בדבר המנהג שהנהיג אביו הגאון הח"ס ז"ל שוחטים דמתא באותן החדשים שנוטלין השוחטים רגלי האווזות שישליכו אחד כשרה (עי' בדברינו לעיל סי' י"א ס"ק נ"א) ויסמכו על ביטול ברוב הכשרות אלא תמוה כיון שכתב הלחם הפנים דרגלי אווזות מקרי חהר"ל ועיי"ש במ"ש וכתב דבזה מהני מה שמשליך איזה רגלים אפי' אם נימא דהוי חהר"ל דהא דצריכין לביטול חד בתרי הוא רק אם נודע שנמצא א' טריפה משא"כ בזה דלא נודע בבירור רק דאמרינן דמן הסתם יש איזה טריפות ובקהילה גדולה ששוחטים למאות אווזות בכל יום וכמעט שא"א שיברר השוחט וישאל אם נמצא טריפה וכי יחזור על הפתחים וישאל וגם א"א שישלחו להגיד לו אם נמצא טריפה כי א"א לעשות סימן בכל רגל ורגל בכה"ג בודאי הוי כדיעבד שנאבד אחד או הושלך דלהלן סי' ק"י ובכה"ג כ"ש הוא שיש לסמוך על הביטול אפי' נימא דהוא חהר"ל עיי"ש באריכות (ועי' בדברינו להלן סי' ק"ט ס"ק ס"ד ובסי' ק"י ס"ק קנ"ב וס"ק קנ"ז וס"ק קנ"ט ובפת"ש לעיל בסי' הקודם סק"ב ובדברינו שם ס"ק ט'):

(נו) רגלי אווז וכן רגלי בהמה דקה. זה נמשך ביחד עם מש"ל שהם חשובים ולא בטלי. מאורי אור בחלק קן טהור בחידושיו ליו"ד כאן (בדף קי"א ע"א מהספר). ונתעוררתי מחכם אחד ע"ז שהרי ביש"ש פ' גה"נ סי' נ"ג ובאו"ה כלל כ"ה דין כ"ב כתבו בפירוש דרגלי בהמה דקה רק לפעמים מוכרין אותן במנין והרי הרמ"א פסק להלן סי' ק"י שדבר שדרכו למנות רק לפעמים בטל וכמ"ש כלל נ"ג סעיף ח' וצ"ע:

(נז) וכן רגלי בהמה דקה. עי' חכמת אדם כלל נ"ג סעיף ח' שכתב דרגלי בהמה גסה לא הוי חהר"ל עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ב שכתב דאפילו בימי החורף שאוכלין אותן בחומץ אנשים יקרים אפ"ה לא הוי חהר"ל מפני שחותכין אותן לחתיכות חתיכות עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"ק סק"כ לדינא כיון שאין דרך כלל ליתן חתיכת רגל לפני אורח וכן לא נמצא בו כלל חתיכות בשר שיהא גדול כ"כ לכבד בו אך מכבדין בהרבה חתיכות קטנים ממנו וא"כ הרי הוא דומה לעור שומן אווזא דאין מצרפין במה שמכבדין עם כמה חתיכות שבסעיף שאח"ז ואם כי י"ל דבימי הרמ"א היה הדרך לכבד בחתיכת רגל אחד מ"מ בזמה"ז אין דרך לכבד בו ודין חהר"ל משתנה לפי המקום והזמן עיי"ש אמנם לפמש"ל (וס"ק ס"ד) מהמנח"י דהדין חהר"ל אין משתנה מזמן לזמן וממקום למקום וכל מ"ש הפוסקים דהוי חהר"ל אף שאנו רואין כעת שנשתנה הענין לפי המקום והזמן לא נשתנה הדין ויש לו דין חהר"ל ממילא דאין להקל ברגלי בהמה גסה וצ"ע (ועי' בדברינו לעיל ס"ק נ"ה):

(נח) ראש. עבאה"ט מ"ש בסוף הס"ק דראש של שור לא חשוב אבל הלשון של שור חשוב וכ' בכו"פ ס"ק י"א דאף אם הלשון הוא בתוך הראש חשיב דהראש לא מגרע חשיבות הלשון עיי"ש והביאו במ"ז סק"ח ועיי"ש במ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"א דבהיה הלשון בתוך הראש גם אם לא הוסר העור מן הראש חשוב הלשון חהר"ל כיון דיכול לחתכו מן הראש וחתיכה לא הוי מחוסר מעשה עיי"ש:

ועי' עוד במ"ז שם שכתב דאם הלשון מחובר בתוך הראש כ"ע מודים דאף הראש אסור דזה א"א לומר דהראשון יהיו מותרין והלשונות אסורים דא"א להתיר חצי חתיכה ולאסור חצי השני דמחזי כחוכא כיון דהלשון מחובר בו אכן אם נחתך הלשון ומונח כך תלוי בפלוגתת הט"ז והש"ך וכו' עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה שם ולהלן סי' ט"ז שהרבה להשיב ע"ד הפרמ"ג בזה בטעמר וראיות והעלה לדינא דבכ"מ אם נתערבו כך הראשין מותרין והלשונות אסורים וכן כיוצא בזה בתרנגולת עם הבני מעיים שבתוך הגוף דהעופות שהם ר"ל אסורים והבני מעיים שאינם ר"ל מותרין עיי"ש:

(נט) של עופות. מיהו ראש אווז במקומות שמכבדין בו הוי חהר"ל והכל לפי המקום והזמן. מ"ז הם. ועי' ביד יהודה שם ס"ק כ"ה שכ' דבמקומנו גם ראש אווז לא חשוב. ובטל עיי"ש (וע"ל ס"ק נ"ז וס"ק ס"ד) ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז''ל על הפרמ"ג בשפ"ד ס"ק י"א שכ' דראש העופות אפשר דבלא"ה גם לדידן לא בטל משום דהוי דבר שבמנין עיי"ש:

סעיף ד' (ס) שומן הכנתא. פשוט לפענ"ד דלאו דוקא שומן הכנתא הוא הדין כל שומן בין של בהמה ובין של עוף אפי' מהותכת ונקרשה ונעשה חתיכה גדולה לא הוי חהר"ל כיון דאין דרך לאכול שומן בפ"ע. שוב ראיתי בפרמ"ג להלן סי' ק"י בדיני ס"ס בשפ"ד אות י' שכתב דחתיכת חלב שנתערב בין ב' חתיכות שומן יבש ביבש בטל ברוב וכי תימא דלא בטל מטעם חהר"ל הא בורכא דשומן וחלב לא מקרי ר"ל עיי"ש לדרכו וכ"כ בכנה"ג בהגהות ב"י אות כ"ז ובשלחן גבוה ס"ק י"ד דאפי' עור ושומן של אווזא אם עומדת