דרכי תשובה - ד קצד

דלא הוי חהר"ל עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכות תערובות הא' אות ה' מ"ש בענין זה וכתב דחתיכות שומן נראה דבטל דלא עבידי אינשי דאכלו שומן בעיניה אבל כלי מלא שומן שנתערבה אפשר דחשוב ולא בטל וכן י"ל ג"כ לאידך גיסא דשפיר בטל ולא הוי חהר"ל כיון דמ"מ אין אוכלין השומן בפ"ע וגם אינו דבר שבמנין דאין דרך למכור כלים עם שומן במנין ואע"פ שמנין משקל הלטרות מ"מ אין כל ליטרא נפרד בפני עצמה ואין ניכר בחתיכה שומן אם יש בה ליטרא או לאו ע"כ לא דמי לשאר דבר שבמנין וסיים בצ"ע:

(מד) גדולה יותר מדאי. עי' בחמודי דניאל שם סוף אות הנ"ל שהעלה דלדעה זו (שהוא הרשב"א) בע"כ לומר שאנו דנין החתיכה רק כמו שהוא לפנינו ואף אם נשתנה אח"כ אין קפידא שכתב הטעם משום דאין דרך להניח לפני אורח א' אלא חתיכה ראויה ובינונית אבל לא חתיכה גדולה יותר מדאי וא"כ אכתי הו"ל להתנות שלא יחתוך אח"כ הבשר לחתיכות ראויות רק שיאכלנה כך גדילה או שיחתכנה לחתיכות קטנות יותר מדאי דאם יחתוך אותן לחתיכות ראויות יאסר ומדלא מפרש דצריך לזהר בזה בע"כ דאין קפידה בזה דכל שלפנינו עכשיו אינה ר"ל ובטל וגם אם תשתנה אח"כ שיתתכנה לחתיכות ראויות להמחבר אינו חוזר ונאסר עיי"ש לדרכו ולדינא ע"ל (בס"ק שאח"ז ולהלן ס"ק ע"ז):

(מה) ויש חולקים בכל זה. והיינו כי הי"ח אלו ס"ל דא"צ שיהא ראוי לכבד בו עכשיו אלא כל שהיא גדולה כ"כ שיהא ראוי לכבד בו אחר תיקונו חשוב חהר"ל גם קודם תיקונו. עט"ז סק"ה. ועי' בדברינו להלן (ס"ק ע"ז) מ"ש בזה לדינא:

(מו) חולקים בכל זה. עי' במנחת כהן חלק ג' מספר התערובות פרק ג' שהעלה להקל בחתיכה גדולה יותר מדאי זולת בחתיכה בינונית אף שהיא חיה אז אין להקל עיי"ש אמנם אנו אין לנו אלא הכרעת הרמ"א שסיים וכן נוהגין כדעת היש חולקין ככל הנזכר במחבר והיינו דחתיכה גדולה יותר מדאי הוי חהר"ל ואין להקל ועי' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' צ"א ובדע"ת סי' ל"א סק"י:

(מז) בכל זה. עשפ"ד סק"ח שנסתפק אם יכולין לצרף לסניף הדעה הראשונה דחתיכה חיה לא מקרי חהר"ל וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ט ובפיה"ק ס"ק ט"ז מ"ש בענין זה והעלה דכיון דהרא"ש דחה דעה זו בשתי ידים וכן המחבר בעצמו פסק להלן סי' ק"י דגם חתיכה חיה מקרי ר"ל ע"כ אין לעשות שום סניף מדעה זו עיי"ש וכ"כ בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קכ"ו ובהגהות חכמת שלמה בסעיף שאח"ז שלא לצרף לסניף הדעה דחתיכה חיה לא הוי חהר"ל עיי"ש ועי' בישועות יעקב סק"ז ובס' דלתי תשובה סק"א ובדעת תורה חי' מ"ט ס"ק י"ט ועיי"ש עוד בבית שלמה בתשובה שאח"ז שכ' דכל זה הוא רק בודאי איסור אבל בספק איסור שנתערב ולא נודע עד אחר שנתערב בזה יש להקל ולצרף לספק שמא העיקר כהרשב"א דס"ל דחתיכה חיה לא הוי חהר"ל להוי ס"ס עיי"ש באריכות:

ועיין במ"ז ס"ק י"א שכתב וז"ל אווזות פטומות ושמנות מאוד ודאי אין עור ר"ל כ"א ע"י התכה והם לא דברו אלא בראוי כך עכ"ל ועי' בחוו"ד בחידושים ס"ק י"ב שהביאו ונראה שהסכים עמו אמנם יעוין בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קכ"ו שכתב דאף שהחוו"ד העתיק דברי הפרמ"ג כאן להלכה מ"מ אנא לא ס"ל כן דמה חילוק יש בין כבש שלם וחי דמחוסר ניתוח וגם בישול ואעפ"כ מקרי חהר"ל וה"נ אף שמחוסר התכה הוי חהר"ל ובאמת שהפרמ"ג בעצמו חזר בו להלן בשפ"ד סוף סי' ק"ט שכתב שוב עיינתי בתשו' מהר"ם מלובלין דמשמע מדבריו דהוי חהר"ל אע"פ שמחוסר התכה עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ד"ר בעובדא שנתערב חתיכה חיה טריפה בין כמה חתיכות וכ' דלכאורה הא דמחמרינן דאפי' חתיכה חיה הוי חהר"ל הוא רק אם רוצה לבשלן כולן יחד אבל אם רוצה לאכול כל או"א בפ"ע אין להחמיר דהא על כל או"א איכא ס"ס שמא מהכשרה הוא ושמא העיקר כהפוסקים דחתיכה חיה לא מקרי חהר"ל וא"כ כבר נתבטלה בשאר החתיכות מיהו מלשון הרמ"א משמע דלגמרי פסק דחתיכה חיה מקרי חהר"ל אך כתב דמ"מ נראה דאם נתערב ספק טריפה בכה"ג יש להקל ולהתיר לאכול כל או"א בפ"ע דאיכא ספיקא טובא דלמא אינה טריפה כלל ודלמא זו מהכשרה הוא ודלמא הלכה דחתיכה חיה לא הוי חהר"ל ומכל שכן בלא נודע הטריפות עד אחר שנתערב וכו' עיי"ש ועיי"ש עוד בטוטו"ד שמצדד באווזות חיות שמנות מאד עד שאי אפשר לאכל כך מבושלין עד שיסיר העור תחלה דיש להקל דלא הוי חהר"ל כיון דהעור אינו ראוי לאכול כ"א ע"י התכה א"כ הרי העור בטל דבע"כ לא ס"ל להפוסקים דחתיכה חיה הוי חהר"ל רק בדבר שראוי עכ"פ לאכול לאחר הבישול ויהיה חהר"ל משא"כ בשומן דממ"נ אם נידון כפי מה שהוא עכשיו אינו ראו כיון שהוא חי ואם לאחר שניתך שוב יהיה נמיס לגמרי ולא הוי חהר"ל וגם א לא יתיכנו רק יתייבש כ"כ עד שיהא ראוי לאכילה ג"כ לא יהיה חהר"ל שיהי' נצטמק מאד וכו' ולפ"ז י"ל דאפי' אווזא שלימה מפוטמת כשהיא חיה בטלה כיון דלאכול כך עם השומן א"א רק צריך להסיר העור תחלה א"כ ממילא דהוי כתרנגולת בנוצתה דמחוסר מעשה גדול ולכ"ע בטלה בכה"ג והש"ע והפוסקים שכתבו דאווזא חיה הוי חהר"ל מיירי רק באווזא שראויה לאכלה כך עם שמנה וכו' אך גם בזה יש לפקפק דהא גם באווזא שמינה כזו יש הכנפים והקוליות וכדומה דלא מסירין השומן מהם שראוים לאכילה כך והוי חהר"ל מצד הכנפיים והשוק וכתב דמ"מ י"ל דהוי נ"מ לענין הביילי"ג וכדומה דברים שדרכן להפשיר אם הם לבדן שנתערבו בעוד שומנם עליהם דיש לצרף זה לסניף להקל עיין באריכות אמנם לפמש"ל מתשובת מהר"ם מלובלין שהביא השפ"ד ומהיד יהודה והבית שלמה אין לסמוך ע"ד להקל בזה אפי' לסניף דמה שמחוסר התכה לא נקרא מחוסר מעשה כלל:

(מח) תרנגולת בנוצתה. עבאה"ט מ"ש דה"ה כב בעורו ועמ"ז להלן סי' ק"ב שכתב שיש לעיין בדגים שלא נטלו הקשקשים איה חהר"ל וכתב דנראה להחמיר דחשוב חהר"ל דדמי לפתיחת המעיים לא דמי לכבש בעורו עיי"ש:

(מט) דמחוסרת מעשה גדול. עט"ז מ"ש דבלא נט המעיים אין זה חשוב מחוסר מעשה ועמ"ז סק"ו דר"ל דמשום דחסר רק מעשה כל דהו לא מקרי מחוסר מעשה עיי"ש ועשפ"ד סק"י דמה"ט גם בשר שלא נמלח מקרי חהר"ל ולא נקרא מחוסר מעשה כי המליחה הוא רק מעשה כל דהו עיי"ש:

(נ) מעשה גדול. ואע"ג דמחוסרת בישול הוי מחוסר מעשה גדול יותר ממחוסר הסרת הנוצה והעור ואפ"ה לא נחשב חסרון הבישול למחוסר מעשה גדול וחסרון הסרת הנוצה נחשב למחוסר מעשה גדול משום דבהסרת הנוצה והעור נשתנה הגוף משא"כ במעשה הבישול דגוף הדבר לא נשתנה כלל מה שהבישול מכשירתו לאכילה וזה לא חשוב מחוסר מעשה גדול לענין זה. יד יהודה שם ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ד"ר:

(נא) או ראש. עבאה"ט סק'' מ"ש מהט"ז דראש של בהמה אע"פ שנחרך לא הוי חהר"ל רק ראש של עגל ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"א שכתב דנראה דרק בימיהם היה ראש העגל חשוב אבל כעת במקומינו אינו חשוב כלל רק נחשב בכלל הבני מעיים עיי''ש ועי' בשלחן גבוה סק"י שכתב דבמקומות שלו המנהג לצלות ראשי הטל והעגלים הרכים בתנור בעורן וצמרן ועולים על שלחן מלכים לכאורה חשיב חהר"ל אבל לדינא אין להחמיר דכיון שכתב לקמן סעיף ו' דלא חשיבו חהר''ל אלא בעודן שלמים א"כ סתם ראש לא חשוב חהר"ל כיון שחותכין עצם הגולגולת ומוציאין המוח למליחה וכן לצלי ממילא בטל החשיבות שלו ומ"ש הרב דהוי חהר"ל הוא רק כשנצלה או נמלח שלם ע"י נקיבת הקרום של מוח בלבד אותבי' אבית השחיטה או נעץ קנה בנחיריו כמש"ל סי' ס"ח וע"א אבל עגל שנהגו אפי' לצלי לחתוך כל עצם הגולגולת ולהוציא המוח כמ"ש הרמ"א מקרי הראש חהר"ל ואין להחמיר עיי"ש אבל לפמ"ש הט"ז ס"ק י"א גבי ב וכן הש"ך ס"ק ט"ו בשם הת"ת וכן הוא הסכמת כל האחרונים רבני מדינות דמה שנחסר קצת מהחתיכה לא בטל ממנו דין חהר"ל גם בזה יש להחמיר נראה מדעת הרמ"א שכתב דהראש הוי חהר"ל והרי הוא בעצמו כ' לעיל שנהגו לחתוך הראש ולהוציא המוח כנ"ל ובע"כ דמ"ש כאן דהראש הוי חהר''ל היינו אפי' לאחר שהוציא המוח ע"י חתיכת העצם כנזכר:

(נב) אבל כבר נחרכו. אע"פ שלא נטלו טלפיהן מ"מ כיון דאפשר לקוצצן לא חשוב משום מעשה והו"ל חהר"ל. ט"ז סק"ז. ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"י ובפיה"ק כ"ב שמפרש הטעם דקציצת הטלפים לא נחשב כמחוסר מעשה גדול כיון שאינו