דרכי תשובה - ד קצג

אסור דבספק טריפה שנתערב יש להתיר אף שלא נודע עד לאחר שנעשה חהר"ל דאף שזה מגרע דהא הידיעה גורמת הביטול והוי עתה ראויה להתכבד מ''מ כיון דלא נודע הספק טריפות עד לאחר התערובות יש להתיר בהפ"מ דהוי ס"ס וכו' וגם יש דעות כהמחבר להלן סי' ק"ט דבנתערבו קודם מותר ס''ס בלא נודע עד אח"כ עיי"ש והביאו ביד דוד בהגהות ב"י אות ו' לדינא עיי"ש:

לז) שאחר שנתערבה. עי' פת"ש מ"ש מהרדב"ז ועי' בפרי תואר סק"ה כתב דתרנגולת בנוצתה שנתערבה באחרים ולא ידענא מטריפתה אלא לאחר שהסירו הנוצה אינה בטילה דבכל דבר שבטל ברוב העיקר הוא הידיעה דהידיעה גורמת לו שר בטל עיי"ש והסכים עמו בשפ"ד סק"ח וכתב דמ"מ בצירוף עוד סניף יש לצדד בהפ"מ ושעהד"ח להקל בזה אף שלא נודע רק לאחר הסרת הנוצה וי"ש מיהו להלן סי' ק"י ס"ק י"ג כ' בהחלט להחמיר בזה דבעינן דוקא שנודע התערובות בעודו בנוצה אבל אם נודע לאחר שהסירו הנוצה הוי חהר"ל וסיים דאף שדעת הכו"פ נראה דלא ס"ל כן מ"מ להלכה נראה ודאי כמ"ש עיי"ש וכ"כ בי''ד בשפ"ד סי' ק"ט סוף ס"ק י"ג ועי' בס' שערי דעה סק"ג שכתב דלכאורה קשה על דבריהם בזה במ"ש דאם לא ידעינן עד אחר שהסירו הנוצה נעשית חהר"ל דהא לדעת המחבר אף שידענו לאחר הסרת הנוצה מ"מ כל שלא ידענו זה קודם הבישול כבר נתבשלה דהא לדעה הראשונה לא חשיבה ר"ל אלא אם היא מבושלת ולדעה שנית הרי גם בנוצתה חשיבה ר"ל אלא דנ"מ לדעה הראשונה על המחבר אם לא נודע עד אחר הבישול אף שנתערבה בנוצתה וכו' ועיי"ש מ"ש בזה לדינא ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ח ובפיה"ק ס"ק ט"ו מ"ש בענין זה והעלה דכיון שיש הרבה פוסקים דס"ל דביטול איסור אינו תלוי בידיעה כלל ע"כ היכא שיש עוד צד להתיר כגון בכבש שלם או אווזא שלמה וכיוצא שיש דעות דלא מקרי חהר"ל יש להקל עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קס"א ענין השכיח כמה פעמים במקולין שנמצא טריפות בבני מעיים של בהמה אחת אח"כ נתערבו הבהמות ולא נודע מאיזה בהמה הוא והוא הפ"מ להטריף הכל קצת לומדים רצו לסמוך אהא דכבש בעירו בטל א"כ נתבטלה הטריפה בין כשרות בעודן בעורן ואף שלא נודע עדיין התערובות הנה נודע דעת הב"ח מובא בש"ך להלן סי' ק"ט דאף בלא נודע נתבטל וה"ה נמי בזה וכתב דז"א בזה גם לדעת הב"ח אין להקל דגם הב"ח דוקא אם היה מסירין הבני מעיים ודם הסרת העור דאז אם לא נודע לנו קודם לא היה אפשר להכיר מי הטריפה כן נעשה התערובות קודם שהסיר העור בזה ס"ל להב"ח דלא אזלינן בתר דיעותינו ואף קודם שנודע נתבטל אבל בלא לקחו הבני מעיים עד שהוסר העור א"כ כל זמן היותם בעור לא נחשב תערובות כלל דהא קיי"ל בכ"מ שאפשר הכיר האיסור אף שלא ניכר עדיין הוי כאלו כבר הוכר וה"ה הכא כל זמן והיה הבני מעיים בתוכו אם היינו בודקין היה ניכר א"כ לא היה אז בכלל תערובות ואימת נעשה התערובות לאחר שהוסר העור ולקחו ממנו הבני מעיים אז כבר הוא ר"ל ואינו בטל ע"כ אין לסמוך לצרף דעת הב"ח בזה להקל בענין זה כלל עיי"ש באריכות ועי' מזה עוד בדבריו במהדורא תליתאי סי' רל"ט אריכות ועי' בחמודי דניאל הלכות תערובות הא' אות ד' שכתב שם אגב אורחיה ז"ל ומ"מ נראה אם נתערבה תרנגולת אחת טריפה בין הרבה כשרות ולא נודע התערובות עד שהסירו הנוצה מכמה תרנגולת ויש באותן שלא הסירו מהן הנוצה כדי לבטל האיסור הכל מותר אע"ג דהידיעה הוא אחר שהסירו הנוצה וקודם הידיעה לא נתבטלו ואם היה מסירין הנוצה מכל התרנגולת קודם הידיעה היה כולן אסורין כמ"ש מ"מ כאן תלינן שמהאיסור לא הסירו הנוצה ונתבטל דשעת הידיעה הוא כשעת הנפילה ובשעת הנפילה בודאי תלינן לקולא כמש"ל סי' קי"א סעיף ה' ועוד כיון דעכשיו בשעת ידיעה יש לנו ספק אם האיסור חהר"ל מותר וכו' וכיון דכאן בשעת נפילה היה בודאי אינה ר"ל אלא דאין אנו הולכין אחר שעת נפילה כיון דלא נודע ולא נתבטל אלא אחר שעת ידיעה ובשעת ידיעה היא ספק אם הוא ר"ל בודאי מותר הוא ועוד דהא כאן איכא למימר דאותן שנשתנו מן הרוב הוא כמו כל דפריש מרובא פריש והאיסור לא נשתנה ובטל כאן לא נקרא שם איסור על התערובות ודמי שפיר לשעת נפילה דתלינן דנפל באותן שיש בהם כדי לבטל וכו' ואם הסירו הרוב קודם הידיעה ולא נשאר אלא ב' שאין האיסור יכול לבטל בהן אותן שלא הסירו הנוצה מותרין ממ"נ כמו נתרסק אחד מהן ואותן שהסירו אסורין וכו' ואם היה כאן כמה תרנגולת שלא הסירו מהן הנוצה וכמה שהסירו מהן הנוצה ונתערבה תרנגולת אחת טריפה ואינו ידוע אם הטריפה היתה בנוצתה ונתערבה בין אותן שלא הסירו מהן הנוצה או שהיתה בלא נוצה ונתערבה בין אותן שהסירו מהן הנוצה בודאי מותר וכו' ובודאי תלינן שנפל למקום שנתבטל וכו' ועוד דהוי ספק אם החתיכה ראויה להתכבד או לא דתלינן לקולא וכו' עכ"ל:

ועיין עוד בשפ"ד להלן סי' ק"ט שם שכתב ודע דבאווזות פטומות ששוחטין הרבה ביחד ולפעמים מוצאין בבני מעיים של אחת ספק טריפה כמו קוץ וכדומה יש עצה ע"פ שורת הדין שיהיה כולן כשרין שבעוד הנוצות עליהן יטול מהם הבני מעיים ולא יעיין בהם ואז יערב האוזות יחד קודם שרואה וממילא שאם ימצא בא' מהמעיים טריפות וכו' מיבטל בטל חד בתרי כיון שעדיין הנוצה עליהן ולא הוי חהר"ל ואף לאחר שהסיר הנוצה כיון שכבר נודע התערובות קודם מיבטל בטל אבל אם לא יעשה כן אם יהיה נודע התערובות לאחר הסרת הנוצה ודאי הוי עכשיו חהר"ל וכו' ולא הוי בזה מבטל איסור לכתחלה דהא אינו מחויב למיבדקיה דאי בעי משליך המעיים (ועי' בדברינו לעיל סי' מ"ו ס"ק צ"ו) וסיים וז"ל ומיהו אין לעשות כן וגם לאו חסידות הוא אבל באווזות שמפטמין בשבולת שועל וכדומה שיש תקנה לבדוק הוושט וכו' ודאי דאסור לעשות כן דהוי מבטל איסור לכתחלה וכו' עכת"ד:

(לח) הסירו הנוצה. עי' בחמודי דניאל הלכות תערובות הא' סוף אות ה' מ"ש בזה:

(לט) אא"כ היא מבושלת. עי' בשו"ת מקום שמואל בחידושי דינים לסי' זה שהבית מדברי הדו"פ שמבואר מדבריו לחלק בין בשר בהמה לבשר כוף דבשר עוף כיון דרכיך וחזי למיכול באומצא כדאיתא בש"ס שבת פרק מפנין משא"כ בשר בהמה והשיג עליו מדברי הרמב"ם בהלכות שבת דמוכח שלא לחלק בכך עיי"ש ועי' בשו"ת שערי דעה חלק ב' סי' קמ"ח שהביאו והביא ראיה לדברי הדו"פ הנ"ל עיי"ש ויש בזה נ"מ גם לדידן לענין ספק כמש"ל (ס"ק מ"ז בד"ה ועיין במ"ז) ועי' בדע"ת סי' מ"ט ס"ק י"ט ובספרו שו"ת מהרש"ם בהוספות שבסוף חלק ב':

(מ) היא מבושלת. פי' שהיתה מבושלת כבר כתקונה בשעת התערובות. פר"ת סק"י (וע"ל ס"ק ל"ז):

(מא) כבש שלם. עבאה"ט מ"ש אפי' הפשיט עורו ועשפ"ד סק"ט שכתב דזה להמחבר אבל לדידן אם הפשיט העור הוי חהר"ל עיי"ש אמנם יעוין במנחת כהן חלק ג' מס' התערובות פרק ג' שהעלה דהעיקר לדינא דכבש שלם לא הוי חהר"ל אפי' אם הופשט העור עיי"ש ועי' בשו"ת שבות יעקב חלק ג' סי' ס"ח שכ' דבהפ"מ יש להקל בכבש שלם אף שהופשט מעורה עיי"ש ועי' בשו"ת שב יעקב סי' ל' שמיקל ג"כ בזה בצירוף סניף היכא דלא היה האווזא טריפה ודאי לכ"ע עיי"ש:

(מב) שלם. עבאה"ט ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ז' שכתב מהרשב"ש והרדב"ז דה"ה אווזא שלימה הוי חהר"ל עיי"ש ויותר מזה ראיתי בשו"ת נחלת יעקב סי' ו' (בתשובת הגאון מו"ה יצחק זעליקמאן חפץ מקרומנה) באמצע התשו' דבמקומו היה המנהג לכבד אורחים באווזא שלימה דוקא ע"כ אם נחתכה האווזא לשנים יש מקום לומר דבטל חשיבותייהו ולא הוי חהר"ל וסיים דהמקיל לא הפסיד והמחמיר תע"ב עיי"ש הנך רואה דלפ"ז אדרבה אם אינה שלימה אינה חהר"ל מעיקר הדין ועי' ביד יהודה שם מ"ש בענין זה והעלה דהכא הוא לפי המקום והזמן ובמקומות דאין דרך לכבד באווזא שלימה בודאי דלא הוי חהר"ל אבל בר אווזא או תרנגולת שלימה הוי חהר"ל לפ"ע ונ"מ מכל זר גם לדידן אם לעשות מזה איזה סניף כגון שנתערבו קודם שהוסר הנוצה ונודע אחר שהוסר הנוצה עיי"ש (וע"ל ס"ק ל"ז):

(מג) חתיכה גדולה. עשפ"ד סק"ב שכתב מהאו"ה דכלי גדול של חמאה טריפה שנתערבה בכמה כלים גדולים של חמאה הוי חהר"ל ואינה בטילה וכתב שאין הדבר בהחלט רק בכלי גדול דהוי ודאי חהר"ל אבל חתיכה גדולה של חמאה אין הדבר בהחלט אי הוי חהר"ל ויש לדין בזה הכל לפי המקום ולפי הזמן עיי"ש ועי' ביד יהודה בפהי"א סוף סק''ב מ"ש בזה והעלה דבזמן הזה כיון שאין דרך לאכול חמאה בפ"ע אין מקום לתת על חמאה בפ"ע דין חהר"ל כלל ע"כ גם כלי גדול של חמאה יש להקל