דרכי תשובה - ד קצב

הגרע"ק שהתפלאו ג"כ על הט"ז בזה ועי' בחוו"ד סק"ג שעמד ג"כ ע"ד הט"ז בזה ונחית לבאר דבריו אבל אין תירוצו עילה רק לתרץ קושיות הכו"פ אבל לקושיות הבאה"ט (והקושיא הב' של הגרע"א) לא הועיל כלל בתירוצו ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"י ולעיל סי' ס"ט ס"ק ס"ג אות י"א מ"ש בדברי הט"ז בזה:

(כד) אין לה דין חהר"ל. עבאה"ט מ"ש מהש"ך כיון דאין האיסור הנבלע בה ר"ל ועשפ"ד סק"ד שכתב דאפי' אם הבלוע בא מבב"ח ע"ד משל אם היה בב"ח ושאר דברים בקדירה אין על השאר דין חהר"ל וה"ה טפת חלב שנפלה על חתיכה ואין בהחתיכה ס' כנגד הטפה ואח"כ נפלה החתיכה לקדירה בשר ואין בהקדירה ס' נגד אותה החתיכה אף דקיי"ל דנאסרו שאר התערובות שבקדירה מ"מ אין עליהם דין חהר"ל כיון שכנגד הטפה יש בהם ס' תו הוי שאר הבשר שנאסר מחמת אותה החתיכה כשאר איסורים עיי"ש:

(כה) דין חהר"ל. ואפי' למ"ד דטעם כעיקר מן התורה ולוקה על כל כזית מהיתר אפ"ה לא מקרי חהר"ל ולא דמי לב"ח והחילוק קל להבין. פרמ"ג בשער התערובות חלק ג' פרק ב' (בד"ה חהר"ל):

(כו) שלא נמלחה. ונתבשלה בלא מליחה ולא היה ס' ונאסרה מדם של עצמה לא מקרי איסור מחמת עצמה יד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ב:

(כז) בטלה. ע"ל סי' ס"ט סעיף י"ד:

(כח) חתיכה שלא נאסרה רק כדי קליפה וכו'. כתב במ"ז לעיל סי' ס"ט ס"ק ל"ה וז"ל שאלה חתיכה בשר שנפלה על גבינה חמה להמחבר דאין אוסר בלא רוטב בכחוש כ"א כ"נ או לדידן חם לצוק דתתאה גבר ואוסר כ"ק ואח"כ נתערבה זאת החתיכה עם שאר בבישול מה הדין. תשובה לפי מ"ש מהר"ם מלובלין ז"ל וכו' דאמרינן איסור דבוק כה"ג וכו' וחהר"ל הוא א"כ לכאורה בב"ח יש לאסור הכל ואמנם יראה להתיר כפי הטעם הב' של או"ה דכל שתחלת ביאתו לעולם ע"י תערובות לא אמרינן חהר"ל וכאן קודם הבישול הקליפה לא היתה ר"ל ולאח"כ לא ניכר בטילה שפיר חד בתרי כל שיש ס' בין הכל נגד החתיכה האסורה אף בחהר"ל וכדאמרן עכ"ל אמנם לפמש"ל (ס"ק ז') שיש הרבה חולקים על האי כללא של האו"ה דגם בחתיכה הראוי להתכבד אם בא האיסור לעולם ע"י תערובות לא הוי חהר"ל וכ' שם דלדינא יש להחמיר דגם בבא לעולם ע"י תערובות הוי חהר"ל דלא בטל א"כ הדר דינא דגם בחתיכה בשר הנאסרה ע"י חלב רק כ"נ או כדי קליפה שייך דין חהר"ל דלא בטל:

(כט) רק כדי קליפה. עי' בחכמת אדם כלל נ"ג סוף דין ז' דה"ה בנאסרה כדי נטילה לא הוי חהר"ל ובטלה שהרי גם הנטילה אינו ר"ל עיי"ש:

(ל) כדי קליפה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דלא משכחת רק בב"ח ועי' ביד אברהם שכתב שיש מציאות לזה גם חוץ מבב"ח כגון בעובר שהוציא את ידו וחתך האבר דלעיל סי' י"ד סעיף ב' דמקום החתך אסור וכן באבר המדולדל דלעיל סי' נ"ה סעיף ה' דמקום החתך אסור דבזה הוי דהקליפה דמקום החתך הנזכר איסור מחמת עצמו ועוד משכחת לה במבשל בשבת ע"י עירוי שנאסרה כ"ק מצד עצמה עיי"ש:

(לא) בטלה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דיש פוסקים ס"ל דאם יקלפוהו יהיה חהר"ל לא בטיל ועי' בפר"ח סק"ז שכתב כן בהחלט לדינא דאם הקליפה הוא ר"ל לא בטלה עיי"ש והנה בכרתי סק"ד ובפלתי סק"ו פסק להקל דאפי' הקליפה ראויה להתכבד בטלה עיי"ש אמנם בשפ"ד סק"ו העלה דבב"ח דהוי הקליפה גו איסור אם הוא חהר"ל לא בטלה עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תש"ו:

סעיף ג' (לב) תרנגולת. עשפ"ד סק"ז שהביא מדברי התוס' דעופות קטנים לא מקרי חהר"ל ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בדברינו להלן סי' ק"י (ס"ק ט"ו) שהבאתי מהשפ"ד והגהות יד שאול דכל זה הוא כשנתערב לאחר שחיטה והחשיבות הוא רק מצד חהר"ל אבל בנתערב קודם שחיטה שיש עליו בעה"ח אף שהוא קטן וכחוש אינו בטל:

(לג) בנוצתה. עפת"ש מ"ש בחתיכה שאינה מנוקרת דמה שראוי לעכו"ם לא מקרי חהר"ל ועי' בדברינו לעיל (סי' ה' וס"ק ח') ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"י ובפיה"ק ס"ק כ"ג שכתב דכל בלא ניקר מחלב אבל בלא ניקור מגידי דם כיון דמדינא אין צריך להסירן או לחתכן כמבואר לעיל סי' ס"ה וחתיכה בעלמא לא הוי מעשה אכן בגידין של ספק אם הם מחמת חלב או דם יש להקל כיון דהוי ספק חהר"ל עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ר"ג ועי' בדברינו להלן (ס"ק ס"ט) ולהלן סי' ק' (ס"ק ט"ו):

(לד) בטלה שהרי אינה ראויה להתכבד. עי' פלתי לה סי' ק"י סק"ו שכתב דגם תרנגולת בנוצתה אם היא שלם באברים הפנימיים שי עכ"פ האברים הפנימיים שלהם לא בטלין דהוי חהר"ל ויש להניח התרנגול בנוצתה והכבש בעורו שהוא כשר אבל האברים הפנימיים צריך להוציא מתוך דהוי חהר"ל ולא בטלין עיי"ש לדרכו ועי' בשפ"ד להלן סי' ק"י שם ס"ק. י שפקפק בזה דיש לצדד ולומר דכיון דכל בשר העוף והכבש בטל ומותרין דלא הוי חהר"ל ה"ה אברים הפנימיים שדי בתר כל הגוף ובטלין א"נ יש לומר להיפך דכיון דאברים הפנימיים אסורים ה"ה כל הכבש והעוף עיי"ש ועי' ביד יהודה בסי' ק"י בפיה"א סק"י שהעלה דהעיקר לדינא כדעת הכו"פ דהאבר הפנימיים אין להם שייכות עם הגוף בענין זה והאי לחודא קאי והאי לחודא ק עי"ש:

(לה) ראויה להתכבד. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דגם דבר שבמנין הוי ועיין בכו"פ שהשיג על הש"ך והעלה דהוי דבר שבמנין דאין הנוצה והעוף מבטל מהכבש והאווז דין דבר שבמנין עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד סק"ז שכתב דהעיקר לדינא כהש"ך והכין הלכתא עיי"ש והנה בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) מדחה דברי הפרמ"ג והביא ראיות לדעת הכו"פ וד כהש"ך אמנם יעוין בערוגות הבושם שדחה דברי הכו"פ והעלה דהעיקר לדין כהש"ך עיי"ש:

ועיין עוד במ"ז סק"ו שכתב דאווזא פטומה ושמנה מאוד עד שא"א לאכול כך עד שיפשוט השומן מעליה אף דכל זמן שלא הפשיט עורה לא נחשב חהר"ל מ"מ עכ"פ דבר שבמנין מקרי וזה לא דמי לנוצה דגם דבר שבמנין שייך ביה דבזה לא מחוסר מעשה גדול כמו בנוצה עיי"ש ולהלן סי' ק"י בס' סק"ב ושפ"ד שם ס"ק י"ג ועי' מזה בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' כ"ד באריכות (לו) ואע"פ. עפת"ש מ"ש מתשובת הרדב"ז ועי' מזה בשו"ת זרע אמת חלק ב' סי' ו' ועי' בס' עצי לבונה שכתב שיש לחלק בזה בין ודאי איסור לס'