דרכי תשובה - ד קצ

חילוק בזה בין איסור להיתר דאף בהיתר אין חהר"ל בטלה כיון דחז"ל לא תלו טעם דחהר"ל לא בטל מחמת חומרת איסורו רק מחמת חשיבות הדבר עצמו א"כ מה לי היתר או איסור עיי"ש:

(ח) וראויה להתכבד. עי' בביאור הגר"א סק"ד דבע"כ בעינן שיהא ראוי להתכבד לאחר הביטול משא"כ חתיכות איסור שנתערבה בחתיכות קדשים דאף אם תתבטל עדיין אסורה לזרים ואינה מותרת רק לכהנים זה לא מקרי ראויה להתכבד עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ה'):

(ט) אינה אסורה רק מדרבנן. עי' בפרי תואר להלן סי' ק"י סק"ג ובערך השלחן שם אות ה' ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ב דכל זה דוקא בחד דרבנן אבל דבר שהוא תרי דרבנן בטל עיי"ש וכ"כ בהגהות הגאון הח"ס וכן נראה דעת הכו"פ ריש סק"ב עיי"ש לדרכו אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א סק"ג ובפיה"ק סק"ו שמדחה ראייתו של החוו"ד בזה והעלה דאין חילוק בין חד דרבנן לתרי דרבנן ואפי' תרי דרבנן אינה בטלה עיי"ש:

(י) אסורה רק מדרבנן. עי' בכו"פ שהעלה דמ"מ אין להחמיר להדיא רק באיסור דרבנן שהוא אסור באכילה וגם בהנאה אבל באיסור דרבנן שאינו אסור רק באכילה ומותר בהנאה יש לצדד ולהקל בצירוף עוד סניף עיי"ש אמנם יעוין בבית מאיר מה שכתב לדחות דברי הכו"פ בזה עיי"ש:

(יא) רק מדרבנן. עש"ך להלן סוף סי' ק"י בכללי הס"ס אות י"ז שכתב דמ"מ אין להחמיר רק באיסור דרבנן שאסור מדינא כגון ביצת נבילה וכיוצא אבל בשר שנתעלם מן העין דאינו רק חומרא בעלמא אם נתערב ברוב שרי אע"פ שהוא חהר"ל עיי"ש ועי' בס' גילוי דעת בסוף הספר בעובדא שנתערב חתיכת בשר שנתעלם מן העין ביו"ט ברוב בשר בשוגג והורה דאף דגם חהר"ל בטל ברוב באיסור דבשר שנתעלם מן העין מ"מ בנ"ד כיון שנתערב ביו"ט הרי הוא אסיר משום מוקצה כמ"ש בשפ"ד לעיל סי' צ"ט ס"ק י"א ודשיל"מ לא בטל ע"כ אין להורות היתר עד מוצאי יו"ט עכ"ד:

(יב) ואם הוא ספק. עש"ך סק"ב שכתב דדוקא ספק אם הוא חהר"ל אבל אם הוא ודאי חהר"ל וספק אם הוא אסור לא בטל כדלקמן סי' ק"י סעיף ט' ועי' בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות ל"ד שכתב דחלב (בקמ"ץ) שנפל על חתיכת בשר רותחת והיא כחושה באופן דמדינא לא נאסרה רק כ"נ כמש"ל סי' ק"ה סעי' ד' וה' רק דלדידן דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן מחמירים לאסור עד ס' ונאסרה כולה מספק שמא הוא שמן אם הוא חהר"ל לכאורה לפי דברי הש"ך דספק איסור דהוי חהר"ל לא בטל ה"נ בזה לא בטל אמנם לדינא יש להקל בזה כיון דמדינא סגי בכ"נ וששים הוי רק חומרא בעלמא שפיר אמרינן גבי ספק איסור בזה חהר"ל בטילה וכתב שדין זה לא יצוייר רק להמ"ד דחלב (בקמ"ץ) כחוש הוא דלהמ"ד שמן אף אם החתיכה כחושה נאסרה כולה מדינא וגם בעינן שהכ"נ לא יהיה חהר"ל עיי"ש ובמקומות שציין בזה במשמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה סוף אות ט"ו:

(יג) הוא ספק. עי' בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סוף סי' נ"ד דכל זה בספק חהר"ל לפני אורחים וכאמור אבל בחשיבת בריה אם אינו בקי להכיר אם הבריה שלם או נחסר ממנה מעט ראוי להחמיר בזה ככל ספק חסרון ידיעה דגם בדרבנן לא מחשב לספק עיי"ש (וע"ל בס"ק שאח"ז):

(יד) אם היא ראויה להתכבד. עש"ך ס"ק י"ג דהדבר תלוי בראות עיני המורה אם הוא חשיב להתכבד באותו מקום לא בטל ואם לאו בטל ואם יש ספק אזלינן לקולא עכ"ל ועי' מנח"י כלל מ' ס"ק י"ט שכתב דמשמעות לשון הש"ך בזה משמע דאף אם מסתפק המורה אם הוא חהר"ל מקרי ספק דרבנן והשיג עליו והעלה דבע"כ לא מיירי כאן שנסתפק המורה אם הוא חהר"ל דא"כ הו"ל ספק חסרון ידיעה ולא מקרי ספק כלל אלא דבע"כ מיירי שנסתפק מה שהיה בשעת התערובות כגון שיש לפניו כמה חתיכות הר"ל וביניהם יש חתיכות קטנים שאינם ר"ל ולא ידענא אם האיסור הוא מהחתיכות הקטנים או מהגדולים הר"ל בכה"ג הוא שיש להקל לחשבו לספק עיי"ש אמנם יעוין בפרי תואר סק"ד שכתב שיש לצייר ספק חהר"ל שכ' הרמ"א בזה בתרי אנפי א' במה שתלוי הספק בפלוגתא הפוסקים כגון כל חתיכת בשר נבילה דהוי לדעתם חהר"ל כל זמן שלא נימוח משא"כ לדעת שאר הפוסקים א"נ יצוייר בחתיכה שיש פנים לומר שהיא חהר''ל ואנשי אותו המקום אינם יודעים לומר בה דבר ברור ודבר זה לא הוי ספק הבא מחמת חסרון ידיעה דכל דלגבי אותן אנשים הדנים עליה לא הוי בעיניהו זה הדבר חהר"ל לא גזרינן דלא ליבטל אע"פ שיכול להיות דלגבי אחרינא במקום אחר הוי ר"ל כי בדין זה דחהר"ל אין דנין אלא העת והמקום ולכן אם אנש אותו המקום מסתפק בו אם הוא חהר"ל הו"ל כספק חסרון ידיעה לכל העולם עיי"ש וכן הסכים במ"ז סק"ב ובשפ"ד ס"ק י"ג לדינא דזה לא הוי ספק חסרו ידיעה וכמ"ש הפרי תואר ודלא כהמנח"י עיי"ש ועיין ביד יהודה בפיה"ק סק'א ועי' בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' נ"ד מה שהאריך בענין זה וסיים דאם כי בספק חהר"ל יש להקל מ"מ עכ"פ צריך המורה להשכיל ולדרוש אם יש באמת ספק אם היא חהר"ל ולא יהיה כבודה עלילות להקל עיי"ש:

(טו) אזליגן לקולא עבאה"ט מ"ש דחומרא זו דחהר"ל אינה אלא מדרבנן עפת"ש סק"א ובדברינו לעיל (ס"ק ב') ולהלן סי' ק"י (ס"ק ה'):

(טז) לקולא. עי' בשו"ת ביד שלמה חלק א' מיו"ד סי' קל"ה באמצע התשובה שהוכיח מדברי רש"י בעירובי דף ל"ה דהיכא שיש שני איסורי דרבנן יחד גזרו חז"ל להחמיר גם בספיקא ומה"נ כתב בחתיכה ספק טריפה שנמלחה עם רוב חתיכות אחרות מין במינו ואינו מכיר החתיכה גם קודם שנתערבה אם היא חהר"ל וכתב שיש להחמיר דכיון שיש שני איסורי דרבנן חדא מצד המליחה דהוי לח בלח ומדרבנן בעינן ס' וגם מצד גוף החתיכה שנתערבה והוי חהר"ל ולא בטיל מדרבנן ובכה"ג גזרו גם בספיקו עיי"ש ובהגה מבהמ"ח אות א' שציין בזה לכמה מקומות דאשכח בכה"ג להחמיר עיי"ש:

סעיף ב' (יז) אלא א"כ איסורה מחמת עצמה, עפרמ"ג או"ח במ''ש סי' שי"ח סוף סק"ג שעמד על המחקר באם בישל במזיד בשבר חתיכה והיא חהר"ל ונתערבה עם שאר חתיכות אם לא בטילה משום דהו חהר"ל או דלמא הואיל ואין אסורה מחמת עצמה ממש בטילה אמנם נראו דהוי חהר"ל גם בכה"ג כמו חטאת ואשם והמודר הנאה דגוף החתיכה אסורה ור"ל דרק בקבלה החתיכה טעם איסור הוא דלא הוי חהר"ל עיי"ש:

(יח) כגון נבילה. עפת"ש מ"ש מתשובת מהר"י הלוי דאפי' היא כחושה מאד ועי' בט''ז לעיל סי' מ"ח ס"ק י"ח איברא כי בט"ז להלן סי' ק"י סק"ב נראה להדיא דכל שכחוש טובא לא מקרי ר"ל אפי' הוא שלם ועי' בס' מנחת פתים מ"ש בזה והוכיח מדברי הש"ס ב"ב דף כ' שיש חילוק בזה בין עוף לבהמה דבבשר בהמה אם היא כחושה ביותר אינו ר"ל אף שהוא ראוי עדיין לאיזה אדם לאכילה אבי בעוף בעינן שלא יהא ראוי לשום אדם מחמת כחישתו ועיי"ש במ"ש לענין דגים שהם כחושים וכתב דנראה דדגים אף שהם כחושים מקרי ר"ל וסיים בצ"ע בכי זה עיי"ש:

(יט) ובשר בחלב. עפת"ש מ"ש מתשובת נו"ב במעשה שאפ קרעפלי"ך וכו' ועיין בחוו"ד בביאורים סיף סי' זה מ"ש ע"ד הנו"ב בזה ועי מזה ביד אפרים ועי' בהגהות אמרי ברוך על החוו"ד מ"ש ע"ד החוו"ד בזה וכתב דבע"כ לא התיר הנו"ב הקרעפלי"ך רק בעובדא דידיה שלא היה גבינה בהקרעפלי"ך רק חמאה הבלועה והמילוי היה דבר אחר לא גבינה דביש גבינה הנאסרת בעצמותה מדין בב"ח אפשר שדנין בה דין חהר"ל אף שהגבינה בעצמי כשהיתה נפרדת מהקרעפלי"ך לא היה ראוי להתכבד עיי"ש ועי' בס' בית יהודה (להרב מהר"י לאנדא ז"ל) בחידושיו לסי' זה מ"ש בדברי זקינו הנו"ב ז"ל בזה וכתב דבע"כ צריכין לומר דהנו"ב מיירי שנתערבו הקרעפלי"ך לאחר שנאפה הקרעפלי"ך וקודם האפייה היה ניכר הבעקטלי"ך שהיה משוחים בחמאה והיו ידועים בפ"ע רק אח"כ לאחר האפייה נתערבו אבל אם נתערבו הבעקעלי"ן