דרכי תשובה - ד קפט

שהוא ראוי לכל שאר אנשים שחשובים קצת לא מקרי חהר"ל) אלא דהפי' הוא דכל חתיכה דלא מתביישי אינשי להוציאה לפני האורח בפני עצמה יהיה האורח מי שיהיה קרינן שפיר חהר"ל עיי"ש (ועיין מזה עוד בדברינו להלן ס"ק ס"ד):

(ב) הראויה להתכבד. עפת"ש מ"ש לעיין בתשובת שאילת יעב"ץ אי הא דחהר"ל לא בטלה הוי דאורייתא ועיין בארעא דרבנן אות רל"א שכתב מדברי הרמב"ם פרק ט"ז מהלכ' מאכלות אסורות הלכה ט' דהוי רק מדרבנן עיי"ש וכ"כ בעקרי הד"ט חיו"ד סי' י"א אות ו' מהפחד יצחק ועי' במנחת כהן חלק ב' משער התערובות פרק א' ובמ"ז לעיל ריש סי' ק' (ובדברינו שם ס"ק י"ד):

(ג) לא בטלה. אבל הרוטב שבקדירה אם יש ס' כנגד החתיכה האסורה בטלה. כדלעיל סי' ק' סעיף ב' שלחן גבוה סוף ס"ק כ"ב ועי' מזה בדברינו לעיל בסי' הקודם (ס"ק ל"ז) ולהלן בסי' זה (ס"ק פ"ז):

(ד) ואפילו אם היא אסורה בהנאה, עבאה"ט מ"ש מהש"ך דמותר למכרן לנכרי חוץ מדמי איסור שבהם ועש"ך להלן סי' ק"י סק"ב שכתב דמ"מ לא שרי אלא אם הוא באופן שאין לחוש שהעכו"ם ימכרנה אח"כ לישראל אחר ועי' מזה בדברינו להלן סי' ק"י שם (סק"ז בד"ה אמנם):

(ה) אם היא אסורה בהנאה עבאה"ט ועי' בפרי תואר סק"ב שכ' דאם נתערב איסור הנאה באיסור אכילה כגון חתיכת בב"ח שנתערב בב' חתיכות של נבילה שמותרים בהנאה אף שהוא חהר"ל בטלה דלא גזרו חז"ל דחהר"ל לא בטלה רק לגבי איסור אכילה ולא לגבי איסור הנאה בלא אכילה דכל שאין בה לישראל היתר אכילה לא מקרי חהר"ל עיי"ש ועי' בכו"פ ריש סי' זה שהביאו והשיג עליו והביא ראיות דגם לענין איסור הנאה לבד גזרו חז"ל דחהר"ל לא בטל וסיים שיש להחמיר בזה עיי"ש אמנם בחוו"ד בביאורים ריש סי' זה נותן פנים מסבירות לדעת הפרי תואר להקל בזה עיי"ש ועי' בשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' ט"ז (בד"ה והנה) שהסכים מתחלה לדברי בנו הרב דלא בעינן שתהיה מותר באכילה וראוי להתכבד לפני ישראל דגם אם הוא אסור באכילה ור"ל לפני עכו"ם מקרי חהר"ל ואח"כ חזר בו והביא ראיה דבעינן שתהיה מותר באכילה ור"ל לפני אורחים ישראל דוקא עיי"ש ועי' בס' ערוגות הבושם ריש סי' זה שהביא דברי הנו"ב הנזכר והביא מדברי הד"מ ריש סי' זה שמשמע דגם אם הוא ר"ל לפני אורחים עכו"ם מקרי חהר"ל ועיי"ש עוד במה שהשיב ע"ד הנו"ב הנ"ל וכ"כ בשפ"ד סוף סק"א דצריך להיות ר"ל לפני אורחים ישראלים אך בשער התערובות חלק ג' פרק ב' (בד"ה ומה שיש מהחקירה) נסתפק בדין זה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בישועות יעקב ריש סי' זה שכתב בפשיטות להחמיר בזה דגם מה שראוי לאורח עכו"ם מקרי חהר"ל אע"פ שאינו ראוי לישראל ואינו בטל עיי"ש (וע"ל ס"ק ח') וכ"כ בנמוקי הגרי"ב עיי"ש ועי' בס' מחנה ישראל בחידושיו ליו"ד ריש סי' זה מ"ש בזה אמנם יעוין בס' שבילי דוד בפתיחה להלכות תערובות אות ו' שהוכיח והביא ראיות לדעת הפרי תואר דכל שאין בה היתר אכילה לישראל אע"פ שמותר בהנאה ויכולין למכרה לעכו"ם ולפני העכו"ם הוי חהר"ל לא מקרי חהר"ל ושפיר בטל עיי"ש ועי' בבית מאיר ריש סי' זה ועי' בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' ב' בעובדא ששחט קצב א' במקולין הרבה בהמות ואחר בדיקת הריאה נמצא שהיה ביניהם כמה טריפות וכמה כשרות ואח"כ נודע שהיה א' מהבהמות אסור בהנאה מחמת שהוא בכור ונפל ספק על כולם גם על הטרפות אם מותר למכרן לעכו"ם והאריך בדברי הפרי תואר והכו"פ הנ"ל ולדינא העלה דהוי ספיקא דדינא ובעלמא יש להקל כיון דדין חהר"ל אינו אלא מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא ומ"מ היכא שיש עוד ספק אחר להחמיר יש לאסור דהא קיי"ל דהיכא דאיכא ס"ס להחמיר אף בדרבנן אזלינן להחמיר ע"כ בנ"ד יש לאסור הכשרות גם בהנאה אבל הטריפות מותרין בהנאה דהא על הכשרות יש ס"ס לחומרא שמא הלכה כדעת הפוסקים דלעולם הוי חהר"ל אף לגבי איסור הנאה גם כשנתערב בין האסורים באכילה כנ"ל וא"כ הרי הו"ל חהר"ל אפי' כשהבכור הוא בין הטריפות ואת"ל דהיכא דהוא בין הטריפות לא חשיב חהר"ל מ"מ אכתי יש ספק שמא הבכור הוא בין הכשרות ולכ"ע הוי חהר"ל כ"כ הכשרות אסורות בהנאה אבל הטריפות מותרין בה אם דליכא בהם רק ספק א' להחמיר שמא כדעת הפוסקים דהוי חהר"ל וכיון דלא הוי רק ספיקא דרבנן אזלינן לקולא עיי"ש באריכות אמנם יעיון בשו"ת חסד לאברהם קמא חיו"ד סי' כ"ח בעובדא כזו והסכים בפשיטות לדברי הרב שהורה להקל להתיר הכשרות באכילה והטריפות בהנאה אף דהוי חהר"ל כיון דתולין הקלקלה שהוא תערובות הבכור במקולקל שהוא בין הטריפות וממילא דלא הוי חהר"ל כיון דגם לאחר שנתבטל אסור באכילה והוא ז"ל הוסיף דאף אם לא היה שם רק שלשה בהמות ובתוכן הבכור שנתערב בהן ונטרפו שנים מהם ואחת מהם כשרה ואח"כ נודע שאחד מהם הוא בכור דהטריפות מותרות בהנאה והכשרה מותרת באכילה וטעמא דמלתא דהטריפות מותרות בהנאה משום דהבכור בטל ברוב בהמות שהם שנים אלו אחת כשרה ואחת טרפה דגם שניהם מותרין בהנאה דהא זו הטריפה לא הוי חהר"ל והכשרה מותרת באכילה שאני אומר שהבכור הוא מן הטרפות הואיל ומן התורה בטל הבכור ברוב אף דשנים הנותרים אסורות משום טריפה מ"מ כיון דקיי"ל דאיסורין מבטלין זה את זה א"כ גם אם נחוש שבכור זה היא הכשרה ג"כ בטל ברוב טריפות מה"ת ואזיל מיניה איסור בכור מן התורה ואין כאן רק איסור דרבנן ע"כ שפיר אמרינן שאני אומר שהבכור הוא מן הטריפות ועיי"ש במה שפלפל עוד בזה באריכות ועיין בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' ל"ו שנשאל ג"כ בעובדא כזו והביא מדברי הפרי תואר הנ"ל ונותן פנים מסבירות לדעתו שבדבר האסור בהנאה שנתערב בדבר האסור באכילה ומותר בהנאה לא הוי בכלל תהר"ל ודעתו ג"כ להקל בזה לגמרי ועיי"ש במ"ש בביאור דברי הפרי תואר הנ"ל שדבריו עיקר לדינא עיי"ש באריכות:

(ו) שאם תתבטל היתה מותרת. עי' במ"ז לעיל סי' ס"ט ס"ק ל"ד וכאן בשפ"ד סק"ה שהביא מדברי האו"ה כלל ז' דין ג' דחתיכה שלא נמלחה ונתבשלה בין אחרות בטלה אפי' היא ר"ל הואיל והי' תחלת ביאתו לעולם ע"י תערובות וכשנולד האיסור בתערובות חהר"ל בטל ועיי"ש במ"ז שכ' שהוא דין חדש עיי"ש ועי' עוד בדבריו לעיל סי' צ"ב בשפ"ד סק"ח מ"ש עוד בדברי האו"ה בזה והביא מתשובת משאות בנימין סי' ל"ז ול"ח בעובדא די"ד כבשים שנשחטו ונמצא אח"כ מים בראש כבש א' שכתב דאין להתיר רק מטעם ס"ס אבל בלא"ה הי' אסורים כל הי"ד כבשים כיון דהוי חהר"ל וגם הביא מדברי הב"י להלן סי' ק"י מתשובת הרא"ש בריאה שנתערבה בין הריאות ונמצאת א' ספק טריפה דלא שרי רק מטעם ס"ס אבל בלא"ה היה אסור משום דלא בטל דהוי חהר"ל הרי דאע"ג דלא הוברר מקודם הביטול אפ"ה שייך דין חהר"ל וכתב דבע"כ לא קאמר האו"ה רק בעובדא דידיה שנתערב בשר שלא נמלח עם בשר שנמלח ונתבשל דאין האיסור מתחיל אלא לאחר שנתערבו דהאיסור מתחיל רק בשעת בישול ובאותה רגע הו לא מינכר החתיכה משא"כ היכא שהיה האיסור מקודם אלא שלא נודע עד לאח"כ שפיר הוי חהר"ל עיי"ש לדרכו. איברא כי במ"ז ריש כי' שאח"ז מתמה על דברי האו"ה הנזכר מדברי הש"ס מעילה דף כ"א דמשמע להדיא דאף בלא הוכר האיסור מעולם אפ"ה ההר"ל לא בטל ולא מצא מענה עיי"ש וכה ראיתי ביד יהודה לעיל סי' ס"ט ס"ק ס"ג אות ב' ג' וד' שהאריך להביא ראיות מדברי הפוסקים הראשונים דלא ס"ל באמת כדעת האו"ה הנזכר וגם הנה חזינן להרמ"א וכל גדולי האחרונים שלא הביאו דברי האו"ה לדינא לכן העלה שיש להחמיר לדינא דאף אם נולד האיסור בתערובות אם הוא חהר"ל לא בטל עיי"ש וכ"כ בסי' זה בפיה"א סק"ח לדינא ועיי"ש עוד בדבריו לעיל סי' צ"ב בפיה"א ס"ק י"ד ובפיה"ק סק"כ ועי' בס' דברי יוסף סי' תש"ה אות ה' מ"ש בזה באריכות ועי' במה שהאריך בזה בס' גנזי יוסף על הפתיחה כוללת להפרמ"ג בהנהגות הנשאל סדר ב' אות ל"ד ס"ק י"ז:

(ז) מותרות. עי' בשו"ת חות יאיר סי' קל"ג שמבואר מדבריו דבכ"מ לא אמרינן דדבר חשוב לא בטל אלא אם נתערב איסור בהיתר אבל אם נתערב בעודו היתר בהיתר ה"ז בטל אף שהוא דבר חשוב ור"ל עיי"ש (וכיוצא בזה כתב ג"כ בשפ"ד בסי' שאח"ז ס"ק י"א לענין דשיל"מ עיי"ש) אמנם יעוין ביד יהודה בסי' ס"ט שם אות ד' ואות ו' ובריש סי' זה שהאריך והביא ראיות דאין