דרכי תשובה - ד יח

סי' צ"ד (ס"ק נ"ד) ועיי"ש במה שהבאתי מהס' גנזי יוסף שכ' שם דאפי' אם הקדירה אינה ב"י יש לומר דאסיר לבשל בה לצורך עכו"ם ואפי' למכור המאכל לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו אסיר בזה עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תקס"ט באריכות מזה ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הב' אות י"ב שכ' דלבשל בשר בכלי של חלב שאינו ב"י לאכול לעכו"ם לכאורה נראה דמותר די"ל דכשגזרו חז"ל על קדירה שאינה ב"י אטו ב"י לא גזרו אלא על אכילה שלא יבשלו לאכול בקדירה שאינה ב"י שמא יבשלו לאכול בקדירה ב"י אבל משום איסור בישול והנאה לא גזרו ומדברי הרמ"א כאן והש"ך אין ראי' די"ל דמיירו שאינו ידוע אם בישל בה הנכרי קודם בשר או חלב עיי"ש באורך [ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ד') מ"ש לענין אם שייך איסור בישול בב"ח בבלוע שבכלי ואם שייך דין בישול בב"ח בבישול אחר בישול] ועי' בשו"ת הגרעק"א קמא סי' פ"ד ובשו"ת ח"ס חיו"ד סי' צ"ז ועי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סי' מ"ד מה שהאריך בענין זה ובמ"ש בזה לדינא:

(פח) של עכו"ם. עי' פרמ"ג או"ח סי' ז' בא"א ס"ק כ"ט שכ' דאסור ליתן לעכו"ם בשר בחלב ולומר לו בשל לך וכן אסור ליתן לו בשר בקדירה חולבת ב"י ולומר לו בשל לך כיון דלהישראל אסור אין רשאי לומר לעכו"ם עיי"ש:

(פט) לידי בישול בשר בחלב. עי' בחידושי הגרעק"א שהתפלא על דין זה דהא אינו מכוין לבשל רק לחתות באש ופסיק רישי' לא הוי דהא יש ספק שמא לא בישל העכו"ם בהקדירה בשר עם חלב וסיים וז"ל כתבתי זה שלא להיות האיסור חמור כי כמעט אי אפשר לזהר וכו' עכ"ל ועי' בס' גן נעול כפתור א' פרח י"ד אות ד' ובחידושי דינים שם אות י"ג מ"ש בענין זה והעלה דבע"כ איסור בישול בב"ח לא שייך אלא אם מתכוין לבשל הבב"ח אבל אם אינו מתכוין לבשל הבשר בחלב אף דהוי פסיק רישי' אפ"ה מותר כיון דלא ניחא לי' ומ"ש הרמ"א שאסור לחתות אש תחת קדירות של עכו"ם הוא משום דמתכוין לבשל דהא חזינין דמחתה במכוין שיבשל התבשיל שבקדירה אף שיש בה בב"ח אבל אם אינו חותה הגחלים כדי שיבשל אין איסור כלל עיי"ש:

(צ) דאין לערב מים וכו'. דאסורים בהנאה. עש"ך ס"ק י"ט שכ' דבע"כ ר"ל כשהדיחם במים רותחין ועירבם כך רותחין הא לא"ה אינו אסור בהנאה דאין אסור מה"ת אלא דרך בישול עיי"ש וע' בחידושי הפלאה אות ט' שכ' דכיון דבע"כ אין החשש מחמת הבליעה דהא הו"ל נ"ט בר נ"ט וצ"ל דהחשש הוא מחמת הבעין ולפ"ז גם אם הדיחן במים צוננים רק שעירבן רותחין יש חשש וכ' דאפשר דס"ל להש"ך דנגד הבעין מסתמא יש ס' ואין חשש רק מחמת עירוב הפליטות יחד בשעת התערובות וע"כ לא אסיר אלא אם עירבן כך רותחין עיי"ש ולפ"ז ממילא דבמקום שיש חשש שאין ס' בהמים נגד הבעין גם בהדיחן צוננים רק שעירבן רותחין יש לחוש לאסור ועשפ"ד שכ' דמ"ש הש"ך דמיירו שהדיחם במים רותחין בע"כ ר"ל כשהיס"ב בכלי ראשון אבל בכלי שני אף שהיס"ב אין לחוש עיי"ש ועי' בהגהות יד אברהם שכ' דצ"ל שהודחו הכלים כל א' בכלי ראשון ונתערבו ג"כ בכ"ר אבל ע"י עירוי אין חשש דהא עירוי לא הוי בישול עיי"ש ועי' בחידושי הגרע"א שכ' דלפי דברי הש"ך בלא"ה יש איסור לערב מטעם איסור בישול וכ' די"ל דמיירו דהמים שבב' הכלים הם ס' כנגד בעין של אחד מהם ולכך אין בו משום איסור בישול אלא דאסור לערב ולהנות ממנו דהוי מבטל איסור לכתחלה וסיים בצ"ע עיי"ש וע' במנח"י כלל פ"ה ס"ק י"ט שתפס על גוף דברי הש"ך דהא בהאו"ה מבואר להדיא דאף בצונן אסור לכתחלה לערב (ועי' בדברינו לעיל ס"ק י"ט ולהלן סי' צ"א ס"ק צ"ו). וכן משמע מלשון הרמ"א ולכן סיים דכ"ז הוא חומרא בעלמא. וברותחין דכ"ר אין חומרא בעלמא דהא אסור מה"ת אפי' בדיעבד עיי"ש וכ"כ בחידושי הרז"ה לדינא עיי"ש וע' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ו ובפיה"ק ס"ק ל"א שכ' ג"כ שכן עיקר לדינא דדוקא בצונן הוא דמותר בדיעבד ואף לכתחלה לא הוי רק חומרא בעלמא אבל אם עירב אותם ברותחין בכ"ר כנ"ל אסור מדינא דהא עובר משום בישול בב"ח ואם עשה כן אף בדיעבד אסור בהנאה דהא יש בו תערובות בב"ח וגם לא ימלט שלא יהא איזה פרורין בעין זולת אם יש ס' במים נגד הלכלוך שעל כלי א' של בשר או של החלב עיי"ש:

(צא) דאסורים בהנאה. ע"ל (בס"ק הקודם) מ"ש מהש"ך ועי' בכו"פ ס"ק י"ד שכ' דאם נתערבו ברותחין דכ"ר דאית בי' בישול תורה וידוע שאין במים ס' נגד הליכלוך דבב"ח גם ע"י עכו"ם אסור משום לאו דלא תבשל דאמירה לעכו"ם שבות דהוי איבעיא דלא אפשיטא אי גם בשאר איסורין הוי אמירה לעכו"ם שבות אבל אם יש ספק שמא יש ס' במים נגד האיסור אף דהוי רק ספק א' מ"מ לגבי שבות דאמירה לעכו"ם אין להחמיר בזה ומותר לבשלו ע"י עכו"ם עיי"ש לדרכו:

(צב) שעושין בו מים לחפיפת הראש. עבאה"ט סוף ס"ק י"ח ומ"ש דהוי נטל"פ עי' בכו"פ ועי' בשו"ת צמח צדק סי' צ"א מ"ש בביאור דין זה באורך והביא מדברי מהרי"ל שפעם א' חימם השמש בבית הרב מים לחפיפת הראש עם אפר בכלי כשר וצוה להגעיל הכלי וכ' שמשם לאו ראי' משום די"ל דהא דהחמיר אפי' בדיעבד הוא משום קנסא הואיל והשמש עבר על גזירת הרב הגוזר שלא לעשות כן ובכה"ג לא חשיב דיעבד כיון דעבר על דבריו במזיד אבל אם עשה זאת שום אדם בשגגה ודאי דשרי דיעבד עיי"ש ועשפ"ד ס"ק י"ח ועי' מזה בשו"ת יד יוסף (מהרב מו"ה יוסף יהודה מירושלים נ"י) חיו"ד סי' מ"ח:

(צג) מאפר שעל הכירה. עבאה"ט ועי' בהגהות יד אברהם שכ' שצ"ל דהרמ"א מיירו דהאפר שעל הכירה אינו מהבשר שנשרף שם עד שנעשה ממנו אפר אלא שהאפר הוא של העצים והבשר והחלב שנתערב שם הוא עדיין בעין וע"כ שפיר כ' הש"ך דמותר לחפוף בו הראש כיון דאינו נהנה מגוף האיסור אבל אם האפר הוא מבשר וחלב שנשרף שם על הכירה נאסר לחפיפת הראש כמבואר ברמב"ם רפ"ט מהלכ' מאכלות אסורות דאפר בב"ח אסיר עיי"ש (וע"ל ס"ק ט') אמנם יעוין בפלתי ס"ק ט"ו שהבין שהחשש הוא שזב מקדירות בשר ומקדירות החלב על הכירה ומתבשלין שם במקומם דליכא אפר ונאסרו ואח"כ באים לתוך המים עם אפר של העצים עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות כ"ד שהשיג עליו דלזה אין לחוש כלל דמה שמטפטף מהקדירות ע"ג הכירה במקום דליכא אפר קמא קמא נבלע בכירה דנורא משאב שאיב ונשאר שם במקומו ואין דרך שיתבשל שם בב"ח יחד ואח"כ ירד אל האפר והביא מלשון המהרי"ל שכ' דהחשש הוא דמקדירות בשר וקדירות חלב נשפכים או זבים אל תוך האפר ומתערב בהאפר בב"ח וממילא יתכן הא דאין עוברין על איסור בישול בב"ח באפר ההוא משום דהוי נטל"פ עיי"ש וע' בחידושי הפלאה אות י' כ' דבודאי חלילה לומר שיש לחוש שיתערב על הכירה בב"ח כי שארית ישראל בודאי לא יעשו כזאת וכו' ובודאי כשנשפך מרק בשר או חלב גורפין הכירה כמנהג כל ישראל אם לא כשיש הרבה אפר ואין הליחות מגיע לכירה כלל כ"א למעלה על האפר דכיון דהאפר מפסיק אין הבליעה הולכת אל הכירה וכו' רק דבכל פעם אחר הבישול גורפין האפר או שיש חשש ממה שלוקחין האפר שגוררין בכל פעם מן הכירה לצד אחד ויש שם אפר הבלוע מחלב ואפר הבלוע מבשר וכשמתערבין נעשים בב"ח ע"י עירוב הפליטות במים עיי"ש וע' בשו"ת צמח צדק סי' צ"א שכ' וז"ל והא דאנן נוהגין היתר לכתחלה לעשות חמין ממי אפר כדי להדיח בו כלי אכילה היינו דוקא אפר שבא מן התנור של בית החורף או שאופין בו לחם וכיוצא בו מקום שאין מבשלין אבל אפר כירה שמבשלין עליו ורגילין לבשל שם בשר וחלב אסור לכתחלה עכ"ל ועי' בס' בני חיי להלן סי' צ"ה בהגהות ב"י אות א' שהביאו וסיים וז"ל ולא ראיתי מי שנזהר בזה כי מעשים בכל יום שמקנחים את הקדירות במי אפר כירה שמבשלין שם בשר וחלב עיי"ש ועי' במנח"י כלל ע"ו ס"ק כ"ז שהביא ג"כ דברי הצמח צדק הנזכר וסיים וז"ל ובאמת ראיתי שגם בזה אין נזהרין כלל דנוטלין אפי' אפר כירה או מתנור מקום שמבשלין שם ואפשר שסמכו כיון שזה הוא רק חשש בעלמא ומסתמא כבר נשרף כל הלחלוחית שבתוך האפר גם נתבטל תוך המים ונטל"פ מכח האפר וגם התשמיש להדיח כלי אכילה הוא רק ע"י עירוי וכלי שני כן נ"ל ליישב המנהג עכ"ל והנה במ"ש דסתמא כבר נשרף הלחלוחית עי' בדברינו לעיל (ס"ק הנ"ל) מ"ש מהסלת למנחה דבב"ח שנשרף י"ל דנתפרד