דרכי תשובה - ד קפח

השומן. עבאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך דבהי' השומן דבוק צריך שיהיה באותה חתיכה ס' כנגד השומן ועי' מנח"י כלל מ"א סק"ז שמצדד בזה כיון דשומן הגיד הוא קיל משאר איסור דרבנן דהא הוא רק מחמת ישראל קדושים וגם יש כמה דעות דשומן הגיד אינו אוסר כלל לכן יש להקל שלא לחוש בו עכ"פ לחומרא דאיסור דבוק עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"ח ובס' צמח צדק החדש סעיף ח' שהביאו והניח בצ"ע, לדינא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ח ובפיה"ק ס"ק י"ד שכתב כיון דבלא"ה יש בו איסור לדידן דהא מסתמא נמלחה תחלה קודם הבישול א"כ הרי כבר נ"נ ע"י המליחה ע"כ אין לסמוך ע"ד המנח"י להקל בזה עיי"ש:

(מג) ואם נמוח הגיד. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דעכ"פ בנשפך יש להקל בספק בזה ועי' במנח"י כלל מ"ח סק"ח שהסכים לדברי הט"ז בזה עיי"ש ועפר"ח ס"ק י"ב שכתב שיש להקל בשעת הדחק גם בלא נשפך וידוע שאין ס' עיי"ש והסכים עמו בכו"פ עיי"ש אמנם בפרי תואר סק"ד כתב שאין לסמוך על הפ"ח להקל בזה אפי' בשעת הדחק אלא בנשפך וכמ"ש הט"ז ולא זולת ע"ש והסכים עמו במ"ז סק"ה עיי"ש וביד יהודה בפיה"א סק"ט:

(מד) ואינו ניכר כתב בגליון מהרש"א ואם נחתך הגיד לחתיכות דקות עד שא"א לסנן תלוי בפלוגתת הרמ"א והט"ז להלן סי' ק"ד סעיף א' להרמ"א שם בטל ולדעת הט"ז אינו בטל עיי"ש:

(מה) צריך גם כן ס' כנגדו. עפר"ח ס"ק י"ב שמתמה על הטוהמ"ח בזה אמאי הוצרכו ס' כנגדו דכיון שאין כאן נתינת טעם למה לא יתבטל ברוב היתר כמו במין במינו דקיי"ל דבטל ברוב לפי שאינו נרגש טעם האיסור וסיים להלכה ולמעשה דבשעת הדחק יש להקל באמת בענין זה בגה"נ טפי מבשאר איסורים גם ביש רק רוב אף שאין ס' כנגדו עיי"ש וע' בשלחן גבוה ס"ק י"ז שהביא דבריו לדינא עיי"ש אמנם יעוין בפרי תואר סק"ד שכתב שאין לסמוך ע"ד הפר"ח בזה כלל דבגה"נ החמירו להצריך ס' אפי' במין במינו וזה מוסכם מכל הפוסקים עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"י ובפיה"ק ס"ק ט"ז לדינא וכתב שם דאם אין שם ס' אמרינן לדידן ג"כ חנ"נ ואם נפל לתבשיל אחר צריכין ס' כנגד כל התערובות הנאסר ממנו אך זה דוקא אם נתערב גופו אבל בטעמא אינו אוסר אחרים וכו' עיי"ש:

(מו) ס' כנגדו. עי' בשו"ת משפטים ישרים (להרב מו"ה רפאל בורדינו הספרדי ז"ל) סי' צ"ח בעובדא שבישלו גיד טריפה בקדירה והתיר הקדירה כיון דקיי"ל דאין בגידין בנ"ט ואף שממשו אוסר בתערובות אבל טעמו ולא ממשו אינו אוסר עיי"ש:

סעיף ג (מז) קדירה וכו' אסור הכל. עבאה"ט וכתב בלחם הפנים ס"ק י"ב אבל הקדירה עצמה מותרת דהא ידוע שלא בלעה הברי' כמות שהיא ולא נפלטה כמות שהיה וכו' ומינה באם נתבשל בקדירה מיני הריפות שהיתה מלאים תולעים קטנים שקורין מילבי"ן פשיטא דהקדירה מותרת מה"ט ודלא כמורה א' שלא הגיע להוראה שהורה לאסור כל הקדירות והכלים ומה"ט הוריתי בנכרי שלקח אצל ישראל קדירה של בשר ובישל בה קטניות שאינם נלקטים מן התולעים שבתוכה וכו' ונשאלתי על הקדירה והוריתי להתיר וכו' ואף את"ל שהיו מתולעים וניכרים אף לאחר שנתבשלו מ"מ הקדירה נשאר בהיתר וכו' עכ"ל וכ"כ במחזיק ברכה לעיל סי' פ"ד אות י"ג בשם זקינו הגאון מהר"א אזולאי ז"ל להתיר הקדירה בזה עיי"ש (והבאתי דבריו לעיל סי' פ"ד סוף ס"ק קי"א) ועי' בס' דלתי תשובה סק"ח שכתב מתשובת בית אברהם דכל זה הוא רק לענין בדיעבד אבל לבשל לכתחלה בכלי היתר פירות מתולעים ע"ד שיבשל בקדירה זו דבר כשר בודאי יש לאסור עיי"ש:

(מח) אסור הכל עבאה"ט ומ"ש היינו כשא"א להתיר ע"י סינון עי' בפרי תואר סק"ה שאין הכוונה שאין מציאות לסננו כגון שהוא עב שא"א לסננו דזה פשיטא דאסור ולא בטלה ותו אמאי נקיט קדירה של מרק ליתני קדירה שנאבדה בה בריה כל הקדירה אסורה אלא שהכוונה הוא כאן אם הבריה קטנה ביותר ונפלה במרק וסננו המרק במסננת ולא מצאו הבריה דסד"א כיון דסננו המרק ולא מצאו איגלאי מלתא שאין שם בריה דודאי נימחה לזה קמ"ל דכל עוד שלא נמצאת הברי' הגם שסיננו המרק אין לסמוך על אותו סינון כיון שהוחזקה שנפלה שם ואסור עד שתמצא הבריה כי כל עוד שלא עברה חיישינן דלמא עברה דרך המסננת וכתב שם עוד דמ"מ נראה דאם ידע בודאי שהברי' היתה גדולה ביותר דבהכרח לומר שנימוחה שרי ע"י סינון ואפי' סיננו ולא מצאו שם הבריה שרי ואם שפכו מהמרק מעט ובדקו שאין בו כלום אותו המיעוט שרי דתלינן דנשארת במה שנשאר בקדירה וכו' עכ"ד (ועי' מזה בדברינו לעיל ס"ק ל"ה) סעיף ד' (מט) ירקות מבושלות. עי' בדברי זקיני הלבוש דדוקא בירקות אסרינן כשנמצא בהם ג' תולעים לאחר הבישול אבל בפירות וכמיהין אף לאחר הבישול יש להם בדיקה עיי"ש והביאו בשלחן גבוה סק"כ ובשפ"ד ס"ק י"א לדינא ועיי"ש בשלחן גבוה שסיים דפשוט הוא דה"ה כל דבר שלא נימוח בבישולו ויכול לבודקו בודק ואוכל עכ"ד ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ד (ס"ק צ"ז) מ"ש מזה:

(נ) ג' תולעים. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דדוקא ג' בעינן אבל בתרי זמני לא הוי חזקה ועי' במנח"י כלל מ"ו ס"ק כ"ט שהשיג על הט"ז בזה והעלה דגם בב' הוי חזקה עיי"ש ועי' בשו"ת אורי וישעי מהד"ק סו' מ' מ"ש בדברי הט"ז והמנח"י בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש באריכות:

(נא) תולעים. כתב בפרי תואר סק"ו כבר כתבתי דדוקא אם נמצאו התולעים בגוף הירקות אבל אם מעלמא אתי אין לחוש, דאמרינן מה שנמצא הוא מה שנפל וכ"ז בתולעים אבל בנמלים שפיר יש לחש אף אם מעלמא אתי עכ"ד:

(נב) מסננן ומותרים. עי' בדברינו לעיל (ס"ק ל"ח):

(נג) ומותרים עי' בשלחן גבוה סוף סי' זה שהוכיח מדברי זקיני הלבוש דאפי' אין בהרוטב ס' כנגד התולעים מותר וכתב בשם הרשב"א הטעם דא"צ ס' כנגד טעם התולעים דכיון דמאיס הוא ובדילי אינשי מיני' והוי בכלל דברים שהם נטל"פ שאינו אוסר תערובתו אלא בטל ברוב עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ד (ס"ק ע' וס"ק פ"ז וס"ק קכ"ו) ולהלן סימן ק"ד (ס"ק ל"ד):

סעיף א' (א) חתיכה הראויה להתבכד. עבכנה"ג בהגהות הטור אית א' ובמ"ז סק"א שכתבו מהמהרש"ל דמ"ש בפוסקים חהר"ל היינו לפני אורחים יקרים וחשובים עיי"ש ועי' בשלחן גבוה סק"א שכ' דר"ל דבעל אותה חתיכה מתכבד בה לפני אורחים עיי"ש:

ועיין עוד בכנה"ג שם שכ' דהשיעור שיהא נקרא ראויה להתכבד היינו אין רגילין אינשי יקירי למיכלינא עיי"ש ועי' בשלחן גבוה שם שמפקפק בדברי הכנה"ג בזה דא"כ נתת תורה ביד כל אדם לומר חתיכה זו אינם רגילין אינשי יקירי למיכלינא ויש לה ביטול בס' (כי הלא עדיין לא נודע עד היכן שיעור החשיבות של האיש החשוב לומר עליו כי הוא זה אם אינו ראוי לפנינו אע"כ