דרכי תשובה - ד קפז

אבר שעדיין יכולה לחיות מחמת חסרון הוי ספיקא דדינא דש"ס נזיר דף נ"ב דהוי איבעיא דלא אפשיטא עיין שם אמנם יעוין בס' מקור מים חיים ריש סי' זה מה שהתפלא על החוו"ד בזה כי מבואר בכל הפוסקים דכל שחסר ממנה אבר א' אע"פ שיכולה לחיות עי"ז מ"מ בטל ממנה תורת ברי' והרי זה בטילה עיי"ש:

(לא) שלם. עי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ס"א שעמד על המחקר בכל דין ברי' דקיי"ל דאין לו תורת ברי' בין למלקות ובין לענין ביטול אם חסר אבר א' מה הדין אם אבר א' מדולדל ממנו באופן שאינו מעלה ארוכה וסופו להיות שאותו אבר נופל ממנו אי חשיב כנפול והאוכל ברי' זו לא לקי עלי' אלא בכזית ומינה דלענין ביטול שהוא בטל בששים או דלמא כל שהברי' היא שלימה לפנינו בכל איברי' היא חשיבי' ברי' ולקי עליה בכ"ש ולא בטל ועיי"ש במ"ש בזה וסיים שדבר זה צריך עוד לימוד עיי"ש באריכות ועיי"ש עוד בסי' ס"ד שנסתפק באם נולד חסר אבר אי לא חשוב ברי' די"ל דדוקא בנחסר אח"כ הוא דלא חשוב שלם משא"כ בנולד כך חסר וכמ"ש הרמב"ם בפ"ח מהלכ' שחיטה דבכ"מ שאמרו ניטל טריפה אינה נאסרה אלא אם נחתך ממנה אבל נברא חסר מותר וכה"ג כתב הטור להלן סי' שע"ג הנ"מ שנחסר לו לאחר מיתתו אבל חסר ממנו אבר בחייו ומת מטמא לו וסיים ומ"מ אע"פ שנראה יותר דבנולד חסר חשוב ברי' אכתי הדבר צ"ע ועיי"ש עוד בסי' ס"ה שנסתפק עוד דאת"ל דגם אם נולד חסר אבר לא חשוב ברי' מה הדין בנולד יתיר אבר אי חשוב ברי' לפי מה דקיי"ל דכל יתר כנטול דמי ודעת הרמב"ם וש"פ שדינו כחסר אבר ועיי"ש במ"ש בזה ומצדד דכל יתר כנטול דמי ליתא כי אם לגבי טריפות עיי"ש:

(לב) אינו אלא על הכף. אבל שאר הגיד וכן כל הגיד החיצון אינו בכלל ברי' ואם נתערב נתבטל ואם הוא ספק אם הוא הגיד דאסור מדאורייתא, נמי לא בטיל. יד יהודה בפיה"א סק"ו ובפיה"ק סק"י מהאו"ה עיי"ש:

(לג) כרוחב ד' אצבעות עבאה"ט מ"ש מהט"ז אכן במ"ז סק"ג כתב מהאו"ה שהוא ד' אצבעות בשור וב' אצבעות בכבש גדול ופחות מרוחב אגודל בגדי וטלה עיי"ש:

(לד) ואם הוא שלם. ר"ל כשהשיעור ד' אצבעות הנ"ל הוא שלם אף שנחתך השאר מקרי שלם. מ"ז שם:

סעיף ב (לה) אם אינו מכירו. עפת"ש ועי' במנהגי ק"ק ארגי"ל שבסוף תשו' בית יהודה (למהר"י עייא"ש ז"ל) ס"ו שכתב שרץ הנמצא בתבשיל הנקרא אגלא"ל אם נמצא השרץ בתוך קליפתו והקליפה הי' עדיין מלא אם יש ס' כשר דטעמא בטל בס' וצריך ס' שהוא נ"ט לשבח שהרבה. עכו"ם אוכלים אותם אבל אם נמצא הקליפה רקנית חזקה שיצא גוף השרץ לתוך התבשיל ואינו ניכר ודינו כדין ברי' שנפל לתבשיל ואינו ניכר דאפי' באלף לא בטל אם אי אפשר להסירו ע"י סינון עיי"ש ועי' במחזיק ברכה לעיל סי' פ"ד אות מ' שהביאו ועי' בס' ערך השלחן סי' פ"ד שם אות ה' שהביאו ג"כ וכתבו סמוכין לדבריו עיי"ש ועי' בס' בן אברהם בדיני ספיקות סי' ל"ד מה שמצדד בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת זרע יעקב הספרדי סי' כ"ח שנשאל ג"כ בענין זה והשיב דאפי' בנמצא זה הקליפה של התולע אגלא"ל בתבשיל שא"א לסננו מ"מ אם נשפך מעט מן התבשיל או שנאכל מקודם שנמצא זו הקליפה של התולע באופן שיש לתלות שהי' התולע בהחלק שנשפך או שנאכל מקודם יש להתיר מטעם ס"ס ספק שמא נימוח גוף התולע ובטל בס' וספק שמא הי' במה שנשפך או שנאכל ואינו כעת בהקדירה כלל עיי"ש באריכות ועי' בס' ערך השלחן שם ובס' בן אברהם שם מ"ש ע"ד בזה:

(לו) אינו מכירו. עבאה"ט של מהרי"ט סק"ט שכתב וז"ל כתב בחיו"י סי' ק"ב פרעוש שקפץ לתוך המאכל אסור מצד הדין מאחר שנאבדה ברוטב וא"א לסננה וא"א לבדוק הבשר אולי דבקה בו וכשנפלה תוך הכף שהרוטב חם באופן שצריך ניפוח בגמיעה יש לאסור הרוטב שבכף מדינא וראוי להחמיר אף בהפ"מ כשהחזיר הכף לתוך הרוטב שבקערה וצריך ס' נגד הכף עיי"ש עכ"ל וכדברים אלו כתב ג"כ בלחם הפנים סק"ט עיי"ש ועי' בשו"ת גברי סי' ט"ז שהתפלא על הבאה"ט והלחה"פ בזה במה שכ' מהחוו"י דהכף נ"נ ואם החזיר הכף לתוך הרוטב שבקערה צריך ס' נגד הכף דהא החוו"י בעצמו כתב שם וכן הפנים מאירות חלק א' סי' ס"ז שמדבר ג"כ מענין זה דפרעוש שנפל לתבשיל כ' שם דלא דמי להא דלהלן סי' ק"ד בדברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהם אינם אוסרים דשם מיירי שנמחה גופן משא"כ כאן דהפרעוש היא שלמה דכשהברי' היא שלימה אע"פ שהיא מאוסה ופגומה אוסרת תערובתה וא"כ מבואר דכשאין הפרעוש שלימה חשוב כדבר הפגום בעצמו שהם בטלים ברוב בעלמא אם הם נימוחים א"כ מכ"ש הטעם דנפיק מהפרעוש דבודאי בטל ברוב ומדוע כתב דהכף נ"נ ואוסר התבשיל דהא טעם הפרעוש בטל ברוב ברוטב שבכף שבודאי הי' רוב תבשיל נגדו עיי"ש וע"ל (בס"ק שאח"ז) שהבאתי פלוגתת החוו"ד והגאון רעק"א ז"ל אם הפליטה יש לה דין דבר חשוב:

(לז) הכל אסור והרוטב בנ"ט. כתב בחוו"ד בביאורים סק"ו ואם לקח ברי' אחת או חהר"ל א' מהתערובות ובישלה בפחות מס' נראה דאסור דדברים החשובים שנתערבו יש להם דין קבוע כדמוכח בסי' ק"י א"כ כל ברי' או חהר"ל אמרינן דזהו של האיסור וא"ל דהטעם הוי כנתרסק והרי אם נתרסקה ברי' אחת הותרה אותה ברי' ואותה חתיכה כמבואר בסי' ק"א סעי' ו' ז"א דזהו דוקא כשכל הברי' או כל החתיכה נתרסקה אבל כשמקצת ממנה נתרסק ומקצתה עדיין ראוי להתכבד אף המקצת שאינה ר"ל אסור וכו' כיון דלא שייך לומר בדבר אחד שתהא מקצתה אסור ומקצתה מותר וא"כ ה"נ כיון דהבריא עדיין קיים והיא אסורה מחמת קבוע גם הטעם שלה אסור וכו' עכ"ל אמנם בחידושי הגרעק"א בסי' שאח"ז סעיף ז' כתב להקל בזה דכיון דהפליטה אינה ראויה להתכבד י"ל דבכ"מ הפליטה מותרת עיי"ש ועי' בדברינו (בס"ק שלפ"ז) ולהלן בסי' שאח"ז (ס"ק פ"ז):

(לח) והרוטב בנותן טעם. עש"ך שכתב דמ"מ לא שרי אלא ע"י סינון ועי' פרי תואר סק"ד שכתב דבהי' בריה קטנה ביותר צריך לבחור מסננת דקה שלא תעבור ממנה הברי' ואם הוא באופן שא"א לסננה כגון שהיה מרק עבה שאין לה מציאות לסננה פשיטא דאסור דלא בטלה ועיי"ש עוד שכתב דמ"מ אין להתיר הרוטב אף ע"י סינון אלא אם נמצא הברי' ע"י הסינון אבל אם לא נמצא הבריה ע"י הסינון אין להתיר אלא בברי' גדולה ביותר דבהכרח לומר שנימוחה אז יכולין להקל אבל בבריה קטנה ביותר אין לסמוך על הסינון בשום אופן דכל עוד שלא נמצאת חיישינן דלמא עברה דרך המסננת עיי"ש והביאו בשפ"ד סק"ז והסכים עמו שכן ראוי לזהר בבריה קטנה שא"א ליקח כ"כ מסננת דק עיי"ש:

(לט) בנותן טעם. ודע דגם החתיכות מצטרפות לס' דיבש ביבש לא נ"נ. שפ"ד שם:

(מ) טעם. הא דצריך ס' לבטל פליטת הברי' היינו דוקא בעוף טמא וכיוצא אבל לא בנמלה וכיוצא בה מדברים מאוסים וכדלקמן סוף סי' ק"ד וק"ז. ש"ך ופר"ח:

(מא) כל החתיבות אסורות. כתב בס' צמח צדק החדש סעיף ח' וזה לשונו לכאורה נראה דעכ"פ יש תקנה ליטול, כל הגידין מכל החתיכות כשיש ס' באותה חתיכה עצמה נגד השומן לדברי הכל או כשיש ס' בכל הקדירה לדעת המנח"י שהרי גיד בבשר לא מיחלף ואם נתרסקה ער שאינו ניכר הרי בטל מתורת בריה וצ"ע בלשון הטוש"ע דלכאורה משמעות לשונם דכל החתיכות אסורות לגמרי עכ"ל:

(מב) בנגד