דרכי תשובה - ד קפו

ודע) ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ט') (טו) אפי' באלף לא בטילה. עבאה"ט סק"א שכ' מהט"ז דדין כל הדברים החשובים דאינם בטלים הוא רק מדרבנן ועי' בס' טהרת המים מערכת הב' אות נ"ב שכתב בשם הס' עוגת אלי' סי' כ"ח דברי' לא בטל הוא מדאורייתא וכתב שכן משמע מש"ס ועיי"ש במה שהתפלא עליו בזה ועי' בס' שדי חמד בחלק פאת השדה בכללים מערכת הכו"מ סי' כ' שהעתיק דברי הרב עוגת אלי' הנזכר והשיג ג"כ עליו דהעיקר כדעת הראשונים דבריה אינה בטילה הוא רק מדרבנן עיי"ש:

(טז) באלף לא בטילה. עי' בישועות יעקב סק"ג שנסתפק אם גם לקולא נאמרו הדברים שגזרו חז"ל שדברים אלו אינם בטלים ונ"מ אם נפל חתיכת היתר בין ב' חתיכות איסור דאם נימא שיתבטל הרי זה ודאי אסור אבל אם נימא דאינו בטל הרי הוא כתערובות חד בחד וכתב דאם נתערב חתיכות היתר בשתי חתיכות איסור הנאה אף דבעלמא אמרינן דתערובות חד בחד דרבנן מותר מ"מ כאן כיון דנתבטל ברוב איסור והוי כודאי איסור דבכה"ג לא שייך גזירת חז"ל שלא לבטל מחמת החשיבות דכיון דאסור בהנאה בטל ממנו החשיבות עיי"ש מלתא בטעמא ועי' בערך השלחן אות א' (בד"ה ודע):

(יז) לא בטילה. עבאה"ט סוף סק"א מ"ש ונ"מ לספק אי הוי דבר חשוב או לאו הוי ספק דרבנן ועי' בשיורי כנה"ג או"ח סי' ק"ס בהגהות ב"י אות י"ב שהוכיח מדברי האו"ה כלל כ"ה דס"ל דאפי' בודאי בריה וספק איסור בטל עיי"ש ועי' בס' ערך השלחן הספרדי לעיל סי' פ"ד אות ד' מ"ש לענין אם נפל לתבשיל וספק אם נימוח דכיון דאתחזק איסורא דהא ודאי נפלה בריה להתבשיל וספק אם נימוח הא קיי"ל אין ספק מוציא מידי ודאי אף באיסור דרבנן עיי"ש ועי' בס' בן אברהם בדיני הספיקות סי' נ' אות י"א שהביאו והשיג עליו דהא רוב מנין ורוב בנין ס"ל דבדרבנן ספק מוציא מידי ודאי ועיי"ש במה שהאריך עוד בדין זה והביא מכמה תשובת אחרונים שמדברים מזה ועיי"ש במ"ש לדינא בזה ועי' במנח"י כלל מ' ס"ק י"ט שמבואר מדבריו דבכ"מ אין להקל בספק בריה בגווני שמסופק המורה אם הוא בריה או לאו דהו"ל ספק חסרון ידיעה ולא מקרי ספק ואפי' בדרבנן צריכין להחמיר אלא דמיירי שנסתפק לנו מה היה בשעת התערובות כגון שהיה בתחלת בריות שלימות בין החתיכות ולא ידענא אם האיסור היה א' מן השלימות ולא בטלה או שהאיסור היה אחד מן החתיכות והבריות השלימות היה כולן היתר עיי"ש. ועי' מזה בדברינו להלן סי' ק"א (ס"ק י"ג וס"ק ט"ו):

(יח) בטילה. ואין חילוק בין נתערבו במינם או שלא במינם. רמ"א להלן סי' ק"א סעיף ו' ועיין במנחת כהן חלק ג' מספר התערובות פרק א':

(יט) לאפוקי חטה אחת. ר"ל אע"פ שהיא אסורה מתחלת ברייתה כגון של כלאים וכיוצא. ש"ך סק"ג:

(כ) דבר שאסור מתחלת ברייתו. במ"ז לעיל סי' ס"ט ס"ק ל"ה ולהלן בסי' שאח"ז שכ' דה"ה דבעינן שיהא תחלת ביאתו לעולם בפ"ע בלי תערובות כמש"ל בסי' ק"ב בדין דשיל"מ דלאו דוקא בדשיל"מ הדין כן דה"ה בכל הדברים החשובים כשתחלת ביאתם הוא ע"י תערובות בטל עיי"ש:

(כא) שאסור מתחלת ברייתו עש"ך סק"ד שמבואר מדבריו עוד תנאי דבעינן שיהיה אסיר מחמת עצמו ולא שדבר אחר גרם לו לאסרו עיי"ש ובשפ"ד שם ועי' בפרמ"ג בשער התערובות חלק ג' פרק ב' (בד"ה ודע) שכ' דלפ"ז ממילא נשמע בבהמה שנולדה מבן פקועה ודעלמא ר"ל שאמה בן פקועה ואביה בהמה דעלמא דקיי"ל לעיל סי' י"ג סעיף ד' שהיא אסורה ואין לה תקנה בשחיטה ואפ"ה לא הוי בריה כמו טריפה דלא מקרי איסור מחמת עצמו כיון שדבר אחר גרם לה דהיינו הצד בן פקועה שבה הוא שגרם לה שלא יהיה לה תקנה בשחיטה אך זה בלא"ה לא הוי בריה שאלו יחלקו שמה עליו דהוי הטעם דאסור משום דהוי נבילה ונבילה גם אם יחלוק נבילה מקרי ועיי"ש מ"ש לענין אם חתך מבהמה זו אבר שלם בחייה אם הוי בריה משום אבמה"ח וכתב דכיון דהוי רק ספק איסור דאבמה"ח דהוי ספק אי חוששין לזרע האב ואי אין חוששין אין בה משום אבמה"ח ע"כ אין להחמיר דקיי"ל דספק בריא להקל אך כתב שיש לעיין אם היה להיפך ר"ל שנולדה מאמו בהמה דעלמא ואביו הוא בן פקועה אי חשוב בריה משום אבמה"ח דבזה שוב לא הוי ספק כנ"ל דלזרע האם בודאי חוששין או דלמא י"ל כיון דמקצת כשחוט דמי אמרינן דחוששין לזרע האב ובמקצת אבר זה שמצד האב ליכא ביה משום אבמה"ח דנהי דכל הזית אסור באכילה כיון שלא נשחט כראוי ואין בו אף מקצת היתר אבל מ"מ לענין אבמה"ח במקצת אבר שמצד האב ליכא בי' משום אבמה"ח א"כ תו לא הוי בריה כיון דלא הוי שלם דהוי כאלו נחתך מקצתו וסיים בצ"ע עיי"ש:

(כב) מתחלת ברייתו. עי' בספר בית דוד חיו"ד סי' כ"ג שעמד על המחקר בדין האמור לעיל סי' פ"ד תולעים הגדלים בפירות בתלוש מותרין בד"א שלא פירשו מן הפרי אבל אם פירשו אסורין אם נאמר בתולע זה שפירש שיש לו דין ברי' דלא בטל אפי' באלף או נאמר כיון דמתחלה היה מותר כשהיה בפירי וע"י שפירש נאסר לא חשיב בריה לומר שאינו בטל אפי' באלף דלא חשיב ברי' אלא כשהוא אסור מתחלת ברייתו וכו' וה"נ תולעים הגדלים בתלוש שמתחלה מותרין היו עכ"ד ועי' בס' יד דוד הספרדי לעיל סי' פ"ד בהגהות הטור אות ט"ז שהביאו והביא מדברי הכו"פ שכתב ע"ד המילבי"ן שאינן נקראין בריה כיון דלא אסורין מתחלת ברייתן דקודם שפ רשו מותרין ובסוף ציין שם לדברי הרב חיד"א ז"ל בשיורי ברכה אות ד' עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ד') שהעתקתי דעת איזה גדולי המחברים וגם דברי השיורי ברכה הנ"ל דלא שמיע להו כלומר לא ס"ל כסברת הכו"פ בזה ומעתה ממילא הדר דינא דגם באותן תולעים שייך דין ברי' ולא בטילה באלף (ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ד סק"א בד"ה ועי' במהר"ם שיף):

(כג) לאפוקי עוף טהור שנתנבל עש"ך סק"ד ועפר"ח סק"ה דר"ל אפי' טריפה שנולדה מן הבטן והוא טריפה שלא היה לה שעת הכושר אפ"ה לא מקרי בריה כיון שאין איסורו מחמת עצמו אלא דבר אחר גרם לה לאסרה עיי"ש ובשפ"ד סק"ד ובשער התערובות חלק ג' פרק ב' (בד"ה דין הברי'):

(כד) עיף טהור שנתנבל. ר"ל היכא דלא הוי חהר"ל דאל"כ תיפוק ליה דבלא"ה אינה בטילה. חגורת שמואל ס"ק י"א וה"פ:

(כה) שנתנבל. עש"ך מ"ש אפי' נתנבלה בשעת שחיטה, וכתב בשפ"ד שם מיהו נתנבלה בשחיטה וחתך ממנה אבר בעודה מפרכסת יראה דדין אבמה"ח יש לו לישראל ג"כ דלא הועילה השחיטה מידי וכו' ובריה הוא ודוקא חתך לאחר שמתה לא הוי בריה וכו' עכ"ל. ועי' בחגורת שמואל שם שכתב דכ"ש דאם נטרפה דלא הוי בריה עיי"ש:

(כו) ושור הנסקל. ר"ל שנתנבל דאי בע"ח בלא"ה חשיבי ולא בטלה ובע"כ ר"ל כשהוא בעירו דאל"כ בלא"ה לא בטלה דהוי חהר"ל. יד אברהם:

(כז) שאם יחלק אין שמו עליו. עבאה"ג ועי' בשו"ת פני אריה סי' צ"ב שהשיג על הבאה"ג בזה והעלה כי תנאי זה שאם יחלק אין שמו עליו הוא תנאי השלישי שכשיחלק יאבד שם העצם שלו כגון הנמלה לאחר שנחתך קורין אותה חתיכת נמלה משא"כ חלב שכשהוא שלם נקרא חלב וכשנחלק נקרא ג"כ חלב עיי"ש באריכות:

(כח) וכן צריך שיהיה דבר שלם:

עשפ"ד סוף סק"ו דדג טמא אף אם ניטל סנפיריו מקרי בריה עיי"ש ועיין בס' כסא אליהו אות א' שכתב מהרשב"א דגם אם נטלו קשקשיו מקרי ברי' עיי"ש:

(כט) צריך שיהיה דבר שלם. עבאה"ג מ"ש לאפוקי אם נתרסק ועפרמ"ג בשעה"ת חלק ג' פרק ב' (בד"ה ב"ח) שכתב דאם נתרסק צורתו אף שהוא שלם מ"מ כיון שנפסד צורתו לא הוי בריה עיי"ש וכ"כ בבינת אדם שער או"ה סי' ע"ב עיי"ש וע"ל סי' ק"ו סעיף ו' ועי' מזה בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ס' באריכות ועשפ"ד סק"ו שכתב מהת"ח דוקא נחתך ונתרסק בה אבר אבל מה שהדרך ליחסר מהבריה בבישול דהיינו מה שהדרך להתפרר על ידי הבישול מקרי בריה והניח בצ"ע עיי"ש אך בשעה"ת שם (בד"ה דין בריה) כתב בפשיטות דדוקא נחתך חתיכה ממנה הוא דבטל ממנה דין בריה אבל במה שנפרך ממנה קצת דרך בישול לא בטל ממנה דין בריה ועיין שם עוד שכתב דכל זה בלא נשתנה צורתו אבל אם נתרסק ע"י הבישול כ"כ עד שנאבדה צורתה אע"פ שלא חסר ממנה כלום אינו ברי' עיי"ש ועי' בס' דברי נוסף סי' תש"ב אות ט' (ל) שיהיה דבר שלם. אבל אם נחסר אפי' רק רגל קטן מן הנמלה בטילה, מתורה ברי'. בינת אדם שער או"ה סי' נ"ב וחכמת אדם שם כלל נ"ג סעי' ג' עיי"ש, והנה בחו"ד בביאורים סק"א כתב דדוקא כשניטל ממנה אבר שעל ידי זה אינה יכולה לחיות אבל אם ניטל ממנה