דרכי תשובה - ד קפה

לענין המילבי"ן יש לומר גם בכינה שבראש אדם דהוא ג"כ אינה אסורה עד שתרחיש דמ"ש משאר תולעים הנולדים מעיפוש וראשו של אדם לא הוי כמו מחובר לקרקע עיי"ש בשו"ת חוות יאיר סי' ק"ב:

(ו) או עוף טמא אבל אבר מעוף טמא אע"פ שאם יחלק אין שמו עליו לא מקרי ברי' ובטל דדוקא אבר מן החי כיון דחזינן שהזהירה התורה על אבר מיוחד אמרינן כשהוא שלם מקרי ברי' דאם יחלק אין שמו עליו משא"כ באבר מעוף טמא דלא בא אזהרה על אבר מיוחד כלל ע"כ לא מקרי ברי' דכמו שמקצת אבר חתיכת עוף טמא מקרי כן גם כשהאבר הוא שלם חתיכת עוף טמא מקרי דהא לאו משום איסור אבר קא אתינן עלה משא"כ באבר מה"ח דמשום איסור אבר קא אתינין עלי' וכשיחלק שוב לא נקרא אבר. פר"ח לעיל סי' ס"ב סק"ג ועי' ראש יוסף חולין דף צ"ו מ"ש בביאור ענין זה ועיי"ש עוד (בד"ה זאת) מ"ש עוד בזה באריכות:

(ז) עוף טמא. או דג טמא. או"ה כלל כ"ב דין ב':

(ח) וגיד הנשה. משום דהוי בהו חיותא ואף דהשתא לית בהו חיותא. ש"ך ושפ"ד סק"א מהרשב"א והאו"ה:

(ט) ואבר מן החי. עפת"ש ועי' בתפארת למשה שהוכיח מהש"ס דאפי' אבר שאין בה עצם כגון כוליא ולשון לא בטל אף דאין לו דין אבמה"ח לענין טומאה כמ"ש הרמב"ם פרק ב' מהלכ' מאכלות אסורות הלכה ד' ומ"מ כיון דלמנין אכילה אסור הוא יש לו דין ברי' ואינה בטילה עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש לענין אבר מן החי שהוא פחות מכזית עי' בפרי תואר סק"א שפסק בהחלט דכל אבמה"ח דלית ביה כזית מתבטל במינו ברוב ושלא במינו בששים עיי"ש אמנם בכו"פ סק"ג כתב דאף כשאין בו כזית חשוב בריה ולא בטלה עיי"ש והסכים עמו בשפ"ד סק"ג ובמ"ז סוף סק"א והביא ראיה לדבריו מלשון האו"ה עיי"ש אמנם בשפ"ד לעיל סי' ס"ב סק"ג כתב הפרמ"ג בעצמו ודע דאבמה"ח דלהוי בריה בעינן שיהא שלם ויהיה כזית הא אין כזית בין הכל לא הוי בריה ובטל הוא וכו' עכ"ל ועי' בדבריו בשער התערובות חלק ג' פרק ב' (סוף ד"ה ואגב גררא) שהניח דין זה בצ"ע עיי"ש ועי' מזה בשו"ת לב חלק א' מיו"ד סי' ס"ב באריכות:

ומ"ש הפת"ש מהלב"ש בעובדא בשוחט שלקח רגלי העופות בטבת ושבט וכו' עי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ר"ה שהשואל רצה. לחלוק על הלב"ש ולאסור הכלים בכל גווני והוא ז"ל השיב לו לקיים דברי הלב"ש בזה דכשכבר נאכל יש להתיר הכלים להשתמש בהו לאחר מעל"ע מבישול התערובות דהוי כמו מלתא דרבנן עיי"ש באריכות (ועי' בדברינו להלן סי' ק"א סוף ס"ק נ"ה) ועי' בשו"ת בית ישראל סי' מ' בעובדא כזו והאריך שם אם רשאי השוחט למכור כל הרגלים לעכו"ם ועיי"ש במה שהאריך בדברי האחרונים דס"ל דלב"נ לא שייך דין ביטול ומ"מ לדינא העלה שאין להחמיר והביא גם ממה שמצא תשובת הגאון בעל חוו"ד שהשיב שאין לחוש לדברי המחמירים בזה אלא שהדין אמת וברור דגם בב"נ שייך בהו אחרי רבים להטות עיי"ש באריכות:

(י) החי עש"ך לעיל סי' ס"ב סק"ב ובפר"ח שם בריש הסי' שכתב דהא דאבר מן החי הוי בריה דוקא בטהורים אבל בבהמה ועוף הטמאים אבר מהם לא הוי בריה דאבמה"ח אינו נוהג בטמאים עיי"ש ובשפ"ד כאן סוף סק"א. ואף משרצים המובדלים לא הוי בריה ואף דלענין מלקות לוקין על אברים אפי' בכ"ש מ"מ לא חשיב בריה וכמ"ש הרשב"א בתה"ב והאו"ה ועחוו"ד ויד יהודה בפיה"א סק"ב ופיה"ק סק"ג ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' נ''ג ובמקומות שציינתי לעיל סי' ס"ב (ס"ק ב' וס"ק ט'):

(יא) וביצה שיש בה אפרוח. עכו"פ שהקשה איך יש מציאות לדין זה דממ"נ אם מיירי שיש בו אפרוח ובאינך לא א"כ ניכר ויקחנו ואם אינו ניכר מנא יודע ואם מיירי שיש בכולן אפרוח בלא"ה כולן חסירות ולא יצוייר בתערובות שידע שנתערב ולא יהא ניכר הביצה שיש בה האפרוח בשום אופן ובע"כ דמ"ש ביצה שיש בה אפרוח ר"ל בהיפוך וכאלו אמר אפרוח שהיה בביצה והוציאו מביצה ונתנבלה ונתערב עם אפרוחים אחרים שחוטים ואינו ניכר וקמ"ל דזה האפרוח שהיה בביצה אסורה מתחלת ברייתה ונקרא בריה ואינו בטל עיי"ש וע' בס' מור וקציעה (מהגאון יעב"ץ ז"ל) בקונטרס שלל של ביצים שבריש חלק ב' שהאריך טובא להשיג על הכו"פ בזה שפירושו הוא תמוה מדברי הש"ס והפוסקים וגם הוא דחוק דבודאי יצוייר התערובות כפשוטו ומשמעו דהיינו שנתערבה ביצת אפרוח טמא בביצי אפרוחים טהורים שהיא אסירה מן התורה ולוקין עליה והן אין אסורין כ"א מדבריהם ויש נ"מ לענין ספיקא דאורייתא ודרבנן ואם נתערבה ביצת אפרוח טהור בשאר ביצים כשרות בטלה להו ברובא ובנתבשלה בס"א מיהת בטלה אבל אם נתערבה ביצת אפרוח טמא בביצים של אפרוחים טהורים כולן אסורים אפי' הן אלף ואם נפל מהתערובות לאחרות נאסרו גם הם וכו' ובאמת שאין מהצורך לומר דמיירי שנתערבה ביצת אפרוח בכיוצא בה שהרי גם בביצים שאין בהם אפרוח אפשר שתתערב וכל עוד שהקליפה קיימת אין ניכר בין זו לזר וכי תימא מנא ידעינן דאית בה אפרוח הא נמי לא קשה מידי דמיירי שישבה תרנגולת (דאיכא זכר בהדה) על הביצים שלשה ימים וכו' עיי"ש וראיתי בבאה"ט של מהרי"ט שהביא מה ששמע קושיות הכו"פ הנ"ל וכתב וז"ל והשבתי לשואל דבר דאה"נ קאמר דאפי' באלף לא בטל עד שיעשה כנ"ל דהיינו שצריך לשבר הקליפות חיצונים ויראה באיזה מהם הוא אפרוח ובלא"ה אפי' באלף לא בטל עכ"ל וע' בחוו"ד בביאורים סק"ג שכ' לתרץ בזה משום דהרי הא דביצה שיש בה אפרוח לא בטל מטעם ברי' אינו רק מטעם שלימות הביצה ואפי' אם נתרסק האפרוח בתוכה חשוב בריה משום שלימות הביצה וא"כ שפיר יש מציאות לדין זה כגון שבשעה שהיה ריקום אפרוח בשלימות בתוכה היה ניכר כשהעמידה לפני השמש ואח"כ נתרסק האפרוח בתוכה ע"י נענוע וכיוצא ונתערבו עד שא"א להכיר א"נ שמחמת הבישול נתקלקל הריקום ואינו ניכר ונתערב בין ביצים המוזרות שא"א להכירן עכ"ד וכ"כ הגאון הח"ס בהגהותיו עיי"ש איברא כי בפר"ח סק"ב ובפרי תואר סק"ב מבואר דהא בביצה שיש בה אפרוח לא בטל אינה מטעם שלימות הביצה רק מחמת האפרוח כאשר יראה המעיין בדבריהם והיינו כדברי הכו"פ הנזכר ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ג ובפיה"ק סק"ד שהעלה שכן עיקר לדינא דאם נתרסק האפרוח שבתוך הביצה לא נקרא הביצה בריה אף שהיא שלימה עיי"ש ממילא אזדא לתירוצו של החוו"ד הנזכר ובע"כ לדחוק ולתרץ כמ"ש הכו"פ או כמש"ל מהריעב"ץ ז"ל ועי' בס' דברי יוסף סי' תקנ"ט ובס' משה ידבר הלכות מאכלות אסורות סו' ז' (יב) שיש בה אפרוח. עבאה"ט ומ"ש דביצה שאין בה אפרוח אלא דם לא מקרי בריה עי' בפר"ח סק"ב ובפרי תואר סק"ב ובמנח"י כלל מ"א סק"ב וע' ביד יהודה בפיה"א סק"ג מ"ש בזה:

(יג) אפרוח. וכן אפרוח עצמו שמת בביצתו ונטלוה משם ואח"כ נתערב באפרוחים שחוטים ואינו ניכר אינו בטל שהרי איסורו מתחלת יצירתו שכל זמן שלא יצא לאויר העולם אסור ולוקין עליו משום שרץ. כו"פ וצמח צדק החדש סעיף ב' וספר מור וקציעה בקונטרס שלל של ביצים שם עיי"ש:

ועיין בשיורי ברכה אות ג' שהביא בשם הרב מהר"ש עמאר ז"ל דכל זה אם אין האפרוח סרוחה אבל אם הוא סרוחה אינה אוסרת תערובתה ככל דבר שטעמו פגום עיי"ש וה"פ:

(יד) וכיוצא בהם. ודע דכעדשה משרץ אפי' אבר שלם לא הוי בריה. פרמ"ג בשער התערובות חלק ג' פרק ב' (בד"ה