דרכי תשובה - ד קפד

לכתחלה וכו' כי קא מיבעיא לי' לענין מלקות ועיי"ש במה שמצדד בזה אי עיקר האכילה הוא הלעיסה או הבליעה ובסוף דבריו הביא מדברי התוס' במכות גבי ריסק ט' נמלים אף באכל דרך לעיסה וריסקו בפיו קודם שבלעו חייב עיי"ש באריכות ועי' בס' פרי האדמה חלק א' פרק ב' מהלכות מאכלות אסורות סי' י"ט מ"ש בדין זה ומה שהאריך בדברי הרב משאות משה הנזכר וכתב דלכאורה בזמה"ז אין נ"מ בזה אך באמת יש נ"מ גם לדידן בזמה''ז לדין דברי' לא בטלה דהא כל הטעם שאמרו חז"ל דברי' לא בטלה הוא רק משום דמן התורה יש לה חשיבות דלוקין ע"י אכילתה אפי' בפחות מכזית וכו' וא"כ אם נתרסקה דשוב לא לקי עלה ממילא דלא החמירו חז"ל לענין ביטול וכל שנתרסק בתוך פיו ע"י הלעיסה מועיל ג"כ לענין ביטול כיון דיצא מכלל ברי' אמנם לדינא מצדד לדעת המשאות משה הנזכר דע"י הלעיסה שבפיו לא נתבטלה מתורת ברי' כיון דבתחלת הלעיסה כשבא לתוך פיו הי' עלי' דין ברי' ע"כ גם אח''כ כשנתרסק בפיו קודם שבלעו לא בטל מתורת ברי' ואינו בטל ואם אינו דבר מאוס איסורא דרבנן איכא עכ"פ עיי"ש אמנם בס' אגורה באהלך דף ל"ו ע"ב העלה כיון דלעס התולע עם הפרי קודם שבלעו בטלה מדין ברי' ונתבטל ברוב וממילא כיון דברי' מאוס הוא ליכא איסורא כלל אפי' מדרבנן עיי"ש ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' מ"ג שהרחיב הדיבור בדברי הרב משאות משה הנזכר והביא גם מדברי הרב פרי האדמה הנ"ל והביא מדברי הירושלמי שהוא פלוגתת ר"י ור"ל ועיי"ש במ"ש בזה באריכות ועי' בס' ערך השלחן הספרדי לעיל סי' פ"ד אות ד' שהוכיח מדברי הראב"ד והר"ן דס"ל לדינא דכל שנכנסה כשהיא שלמה לתוך פיו אפי' לעסו בפיו קודם שבלעו שם ברי' עלי' לכל דבריו עיי"ש ועי' בס' פתח הדבור חלק ב' סי' ר"י אות ג' פלפול גדול בענין זה באריכות (נ) כגון נמלה או עוף טמא וגיד הגשה. אלו חשיבו ברי' ולא בטלה אף אם אין בהם כזית עש"ך ופרי תואר ושפ"ד ריש סי' זה (וע"ל סוף ס"ק א') (ד) נמלה עפת"ש מ"ש מהכו"פ לענין המילבי"ן דלא הוי ברי' כיון דאינה אסורין מתחלת ברייתן דקודם שפירשו מותרין ועי' בס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' כ"ב שנסתפק בזה בתולעת הגדל בתלוש אי חשוב ברי' דלא בטל כיון שאינו אסור מתחלת ברייתו והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בס' שלחן גבוה לעיל סי' פ"ד ס"ק ט"ו ובס' ערך השלחן הספרדי אות א' ובשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ס"ג ובס' בן אברהם על דיני ספיקות סי' נ' אות ז' ובס' יד דוד לעיל סי' פ"ד בהגהות הטור אות ט"ו ובהגהות בית יוסף אות כ''ט ובסי' זה בהגהות הטור אות י"א שהביאו ועיי''ש במ"ש ע"ד בזה ועי' בשו"ת אהל יצחק הספרדי חיו"ד סוף סי' ה' ובס' ויקרא יצחק הספרדי חיו"ד הלכות תולעים סי' א' מ"ש בדברי הרב בית דוד והמחברים הנ"ל באריכות ולדינא עיין בשפ"ד לעיל סי' פ"ד ס"ק ל"א ובחוו"ד כאן בביאורים סק"ה ובשו"ת טור האבן סי' כ"ו שהשיגו על הכו"פ והעלו דהמילבי"ן הוי ברי' עיי"ש ועי' בדגול מרבבה תניינא שכ' ששמע בשם הגאון הכו"פ שחידש סברה זו וכתב דאף שסברה נכונה הוא מ"מ למעשה צ"ע אם יש לסמוך ע"ז אמנם בהגהות אמרי ברוך המליץ בעד הכו"פ עיי"ש ועי' בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) לעיל סי' פ"ד שפקפק על דברי הכו"פ משום דיש ס"ס לאיסורא דלמא קיי"ל כהרא"ש דלא בעינן ברי' נוצר ודלמא מעלמא אתי עיי"ש ועי' בס' מגדים חדשים אות א' שהביאו ודחה דבריו דהא קיי"ל שדעה שלא נזכר בש"ע אין מצרפין לספק ודעת הרא"ש כיון שלא נזכר בש"ע אין לעשות ממנו ספק לצרפו לס"ס עיי"ש אמנם בגוף הדבר שעמד הכו"פ דהמילבי"ן לא הוי אסורין מתחלת ברייתן עי' בשיורי ברכה אות ד' שעמד ע"ז מדעת עצמו ודחה סברה זו דבע"כ גם המה אסורים מתחלת ברייתן שהם אסורין מחמת עצמן והא דפירשו לא חשוב דבר אחר שגרם לאוסרן חדא דהוי רביתייהו בהכי דפירשו ותו שאין מעשה בגופם אלא בשינוי מקומן ולא מקרי שדבר אחר גרם להם ליאסר ודו"ק עכ"ל ועי' בדבריו במחזיק ברכה אות ד' וביד דוד הספרדי ועי' בדלתי תשובה סק"ד שכתב שכן עיקר לדינא ואין לסמוך להקל בזה דלו יהי' שיש סברה לנטות דאין למילבי"ן דין ברי' כמ"ש האחרונים מ"מ ת"ו לסמוך ע"ד להקל בשום צד משום ואל תטוש תורת אמך עיי"ש ועי' מזה בס' מקנה אברהם אות ע"א ובשו"ת תפארת אדם חיו"ד סי' י"ב (ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ד ס"ק א' בד"ה ועיין במהר"ם שיק):

ועיין ביד יהודה לעיל סי' ס"ט ס"ק ס"ג אות ו' מ"ש ללמד זכות ולהמליץ בענין במה שא"א לזהר בימי הקיץ שאינם נכשלים ח"ו באיסור תורה כיון דאינם נתפסים ביד להיות אפשר לאכול אותם בפ"ע בלי תערובות והוא נולד כן בתערובות בכה"ג אין לו דין ברי' ושפיר בטל אך זה דוקא בקמח ובגראפי"ן כיון שא"א להפרידן אבל בפירות שנתהוה בהם המילבי"ן כיון שאפשר להפרידן שירחץ הפרי הדר הדין שיש להם שם דין ברי' ואם בישל הפרי כך בלא רחיצה שפיר לא בטל מטעם ברי' עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ס"ג שהאריך טובא בענין זה וכתב שם סנגוריא וללמד זכות להציל נפשות ישראל מדינה של גיהנם בענין המילבי"ן והוסיף עוד קמחא לדברי הפלתי כיון שרחשים הללו פגומים הם ולרוב השיטות א"צ ביטול כלל א"כ עכ"פ יכולין לסמוך ע"ד הפלתי שהם בטלין בתתק"ס עיי"ש באריכות וע' בס' שדי חמד בחלק הכללים מערכת הב' סי' כ"ו מ"ש בענין זה באריכות:

ועיי"ש עוד בזכרון אברהם שיצא לחדש דאם נמצא בהקמח מילבי"ן והשאר א"א לבדוק דכבר נתבשל או נאפה יש לצדד להקל לפמ"ש הט"ז לעיל סי' פ"ד סק"ז והמ"א באו"ח סי' תס"ז ס"ק י"ב דבדבר דאתי מעלמא לא אמרינן דבג' הוי חזקא א"כ כאן ממ"נ מותר אי מינייהו קא רבי הרי ליכא איסורא ואם מעלמא אתי א"כ ליכא חזקה וא"כ ממ"נ מותר מה שנתבשל א נאפה ומ"מ לדינא אינו מחליט וסיים על בינתי לא אשען עיי"ש:

(ה) נמלה וה"ה זבוב ופרעוש ואף שנפשו של אדם קצה בהם וטעמן פגומים שאינם ראוי למאכל אדם כלל אפ"ה לוקה עליהן משום בל תשקצו וגזירת הכתוב הוא וברי' הוי ואינה בטילה. תשו' חוות יאיר סי' ק"ב ושפ"ד סק"א. ועפרמ"ג בשער התערובות חלק ג' פרק ו' (בד"ה והנה ראוי ובד"ה ודע דסבור) מ"ש בענין זה וכתב דבלית בה כזית לא חייב בברי' שנסרחה אפי' בנולדה כך בסרחון רק אם אכלה כולה דאז אסורה משום בל תשקצו אבל אם חסר ממנה אפי' נסרחה מעיקרא אינו לוקה אא"כ אבל ממנה כזית עיי"ש ועי' בס' שבילי דוד להלן סי' ק"ג אות ב' ובמנחת חינוך מצוה קס"ג מ"ש בזה באריכות ועיין בפר"ח להלן סי' ק"א ס"ק י"ט שכתב דלאו דוקא אם הוא פגום מעיקרא דגם אם נסרחה הבריה אח"כ ונשתנת צורתה ג"כ לא בטיל דשם בריה עלה גם כשנסרחה עיי"ש ועי' בפרמ"ג בשער התערובות שם (בד"ה ודע) ובשפ"ד שם סק"א שכתב דלדינא יש להקל ואין להחמיר אלא בברי' שטעמה פגום מעצמה וסרחון מעיקרא אבל אם נסרחה הברי' אח"כ אפי' אכל ממנה כזית כל שלא אכלה כולה פטור ובטל חשובתה ובטילה דשני לן בין סרחון דידהו לסרחון דאתי מעלמא עיי"ש וכ"כ בערך השלחן אות י"ג לדינא וכתב שנעלם מהפר"ת דברי האו"ה עיי"ש ועי' בשבילי דוד ובס' בן אברהם סי' נ' אות ל"ח ובשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ע"א מ"ש בזה באריכות ועי' בדברינו להלן בסי' שאח"ז (ס"ק ע"ג) מ"ש עוד מזה:

וכתב הרא"ה בס' החינוך סי' קס"ג ברי' טמאה אפי' היא קטנה אם היא שלמה לגמרי בין חיה בין מתה אפי' פחותה מחהר"ל ואפי' היתה ברוחה ובין שהיתה ע"י זכר ונקיבה או מכל העפושים שבעולם ושרצה בארץ מיד שאכלה כולה לוקה עליה עיי"ש וכ"כ בפר"ח לעיל סוף סי' פ"ד ועשפ"ד סוף סק"א דגם כינה הבא מזיעת האדם וברי' הנולד מאשפתות ועיפושי הארץ נמי לוקה ואינה בטילה עיי"ש והנה בכו"פ כתב שאין הדבר בהחלט אי כינה אינה בטילה דלהמ"ד דס"ל דמותר להרגו בשבת א"כ לאו בכלל בריית נשמה היא ועי' בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) מ"ש בזה והעלה דבפרעוש שהיא שחורה הקופצת יש להחמיר אבל בכינה יש להקל עיי"ש אולם יעוין ביד יהודה בפיה"ק סק"ב שהעלה דהעיקר כהפרמ"ג להחמיר גם בכינה דאף להמ"ד דס"ל דמותר להורגו בשבת ע"מ בכלל בריית נשמה הוא ואינה בטילה עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תש"ב שהעלה ג"כ להחמיר בכינה מטעם אחר עיי"ש ועי' בס' מנחת פתים שכתב דכל צדדי ההיתר שכ' הכו"פ