דרכי תשובה - ד קפג

תשו' הרדב"ז סי' רל"ד בדגים שנתבשלו עם בשר ובהדגים הי' שיעור גדול הבשר מעט שלא נתן הבשר טעם בהדגים וכתב דמותר לאכלם עם חלב התפלא עליו דהוי כלכתחלה ואין להתיר רק בדעבד אם בשלן אח"כ בחלב אבל התיר לכתחלה לאכלן בחלב אסור אפי' הי' טעם הבשר בהם רק משהו משום הוי דשיל"מ דיכול לאכלן בלא חלב עיי"ש אבל לפי דעת הת"ח הנזכר דברי הרדב"ז שרירין וקיימים:

עוף ז (קו) מותר להשתמש בו. עבאה"ט מ"ש מהט"ז שחולק על דין זה ועש"ך להלן סי' קכ"ב סק"ג שהביא מהב"ח שפסק ג"כ כהט"ז חמיר בזה עיי"ש ועי' בס' לחם יהודה (להרב מהר"י עייאש ז"ל) בפרק י"ז הלכות מאכלות אסורות שכתב הרב השואל שכן הוא משמעות הרמב"ם דאפי' פחות מכדי נתינת טעם אסיר לבשל בקדירה זו עיי"ש באריכות אמנם בפר"ח לן סימן קכ"ב החזיק כדעת המחבר להקל עיין שם ועי' בכנפי יונה כתב שדברי הפר"ח נכונים בזה כי בדרבנן שומעין להקל ובנ"ד כיון דבין עם דאין מבטלין איסור לכתחלה או דנגזור אטו מיעוט היתר אינו אלא לתא בנן לכן שומעין להקל עיי"ש ועי' בבית מאיר שכתב להכריע בענין זה קדירה של חרס כיון דלית להו תקנתא בהגעלה והוי כדיעבד יש לסמוך ורות כמ"ש המחבר להקל בזה עיי"ש ועי' ביד אברהם שכתב דכיון דבהי' איסור פגום גם הט"ז מודה להקל ע"כ אם הי' הבלועה שבקדירה רק משהו ב''י לבשל בה לאחר מעל"ע אפי' לכתחלה דהוי תרתי לטיבותא משהו ונטל"פ עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד סוף סי' זה שפסק דאפי' בקדירה שאינה ב"י ואיסור מועט אסור להשתמש בה לכתחלה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ח פיה"ק סעיף קטן ל"ו שכתב שכן עיקר להחמיר אפי' באיסור מועט ואינו עיי"ש ועי' מזה בשו"ת אבני קודש סי' ה' באריכות ועי' בשו"ת מהר"ן יפה (להרב מהאראדעיקא) חיו"ד סי' ז' מה שהאריך בענין זה וסיים היוצא מזה היכא דבלע טפת איסור סמוך לשולי הקדירה באופן דאם ישתמש בקדירה זו מעט אפשר דלא יהיה ששים כנגד הטפה נראה שיש לאסור דבזה שוים הטור והר"ן וסייעתו לאסור והיכא דנפל טפת איסור סמוך לשפת הקדירה הוי ספיקא נא דלהר"ן והרמב"ן והרא"ה אסור ולהרשב"א והר"י והראב"ד מותר אבל היכא דבלע היתרא דבזה שוים כל הפוסקים הנ"ל להתיר וכו' ובזה נראה דאפי' נפלה הטפה סמוך לשולי הקדירה מותר ואף דלהטור בכה"ג אסור מ"מ ד הוא בדבר נגד הרשב"א וסייעתו עכ"ל ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב (ס"ק פ"ט) מ"ש עוד מזה:

יין בבינת אדם שער או"ה סי' מ"א בטפת מרק של בשר שנפל על כלי שמבשלין בו קאפפ"ע וכ' דדוקא בנבלע בה מעט חלב ובא לבשל בה בשר ממש וכן להיפך מחמרינן לאסור הכלי אמנם בנ"ד בטפת מרק שנפל על כלי שמבשלין בו קאפפ"ע בזה יש לסמוך להתיר לבשל בה קאפפ"ע לשתות עם חלב אותו הכלים שמבשלים בהם קאפפ"ע לעולם אין מבשלין בהם שום דבר אחר קאפפ"ע ותמיד הוי נ"ט בר נ"ט ואף דקיי"ל דנ"ט בר נ"ט ע"י בישול אסור לכתחלה עם בשר מ"מ בכה"ג יש לצרף דעת הרשב"א דבכלים שא"א לבא לידי נתן טעם שמשתמשין בהם בשפע מותר ואף שהש"ך חולק מ"מ בכה"ג יש להקל וגם יש לצרף עוד היתר להמתין עד שיהי' אינו ב"י עיי"ש ועי' בשו"ת יד יוסף סי' ס"ו שהביאו והשיג עליו דכלי שדרכו לבשל בו קאוו"ע לא מקרי כלי שדרכו להשתמש בו בשפע כי מלשון המחבר להלן סי' קכ"ב משמע דדוקא גדולה מקרי כלי שדרכו להשתמש בו בשפע וא"כ כלי כזו שמבשלין בו קאוו"ע כיון שאינו כלי גדולה לא נקרא דרכו להשתמש בו בשפע ולדינא סיים שם בשם הישועות יעקב לחלק בזה בין כלי מתכות לכלי חרס דאם הי' הקדירה של מתכות יש להקל כיון דאפשר להפריד האיסור לא אמרינן דהבלוע נ"נ משא"כ בכלי חרס אין להתיר לבשל בה קאוו"ע לשתות עם חלב עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ז (ס"ק ג') מ"ש עוד בענין זה מהס' משמרת שלום (קז) כיון שהאיסור מועט. עפר"ח מ"ש מהריב"ש בדבר הקנקנים שמשימין חלב (בציר"י) בין נסר לנסר דמותר להשתמש בהן כיון שדרכן להשתמש בהן בשפע ואין כוונתו לבטל החלב ולהנות ממנו רק לתקן הכלי ולהדביק סדקיו עיי"ש וע"ל סי' קכ"א סעי' א' ובדברינו שם. (קח) שהאיסור מועט. עי' בפרי תואר להלן סי' קכ"ב סק"ה שכ' דכל זה בבליעת איסור שבכלי אבל איסור בעין אפי' איסור משהו ומופגם אין מבטלין אותו לכתחלה עכ"ל ועי' בשו"ת מים חיים חיו"ד סוף סי' כ"ה:

(קט) בקערה. כן צריך לומר בכ"ף. שלחן גבוה ס"ק כ"ה:

סעיף א' (א) בריה. עי' בס' ראש יוסף חולין דף צ"ו שנסתפק בדבר שהוא ברי' ונולד באיסורו ואינו אסור אלא מדרבנן אי הוי ברי' לענין ביטול או לאו מי אמרינן כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון וכו' ונ"מ טובא בגיד החיצון דאינו אסור אלא מדרבנן אם נתערב בגידין אחרים דאינו בטל דהוי ברי' וכתב דהדבר תלוי בטעם הדבר דברי' לא בטל אם נאמר דטעם דברי' לא בטל דאחשבי' רחמנא דלקי עלי' בכ"ש באיסור דרבנן לא שייך זה משא"כ לטעם השני דברי' יש לה חשיבות בפ"ע ומש"ה אינה בטילה א"כ ה"ה איסור דרבנן וכו' ועיי"ש במה שהאריך בזה ולדינא פסק שיש להקל דבדרבנן לא שייך ברי' עיי"ש אמנם יעוין בדבריו בשער התערובות חלק ג' פרק ב' (בד"ה הנה טעם הדבר) מ"ש בזה וסיים דמדברי הש"ך לעיל סי' פ"ו סק"י יש ללמוד דאפי' איסור דרבנן חשוב ברי' עיי"ש וכ"כ המנח"י בתורת השלמים בדיני ס"ס ס"ק ל"ה עיי"ש לדרכו וכן מבואר בכו"פ סק"א דגם בדרבנן שייך דין דברי' לא בטלה עיי"ש והביאו הפרמ"ג בעצמו כאן במ"ז סוף סק"א והביא סמוכין לדבריו עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק ריש סי' זה מ"ש והעלה דהעיקר לדינא כמ"ש הפרמ"ג בראש יוסף שם דבאיסור דרבנן לא שייך דין ברי' עיי"ש ועי' בשו"ת עמודי אש בקונטרס דיני או"ה סי' י"ג אות י' מ"ש בזה והעיר מכמה מקומות עיי"ש:

ועיי"ש עוד ביד יהודה שכתב דבספק איסור דאורייתא כגון תולעת שיש ספק אם פירש וכן אם הספק הוא אם זה הוא גוף הטמא או לא כל שמצד ספק איסור תורה מחמרינן לומר שכבר פירש או שזה הוא גוף הטמא יש להחמיר ולדין בו תורת ברי' שלא להתבטל אכן אם ידעינן בודאי שהוא גוף הטמא רק שהספק הוא בהברי' עצמה אם הוא בכלל ברי' להיות לוקין עליה בפחות מכזית מטעם ברי' אע"ג דגם זה הוי ספק דאורייתא מ"מ לענין ביטול יש להקל דהוי כמו כל ספק דרבנן לקולא עיי"ש:

(ב) דהיינו כגון נמלה. עי' בשו"ת משאות משה חלק ג' ביו"ד סי' ג' שכתב שבהיותו יושב בחבורת ת"ח נסתפקו לפי מה דקיי"ל דברי' לא בטלה כשהיא שלימה ואם נתרסקה ה"ז בטלה ואינו לוקה על אכילתה מה הדין במי שאכל פרי שיש בה תולעת ולעסה יפה יפה עם שנתרסק התולע בפיו ואח"כ בלעו מי מפטר ממלקות כיון שקודם שבלעו כבר נתרסק בפיו ויצא מכלל ברי' וה"ז בטל בהפרי או דלמא דכל שבא לתוך פיו כשהיא שלימה ה"ז לוקה על אכילתו דהא קא מתהני ובא לפיו דבר טמא וכתב שם דלענין אם מותר לכתחלה ללעוס פרי שיש בה תולע לא קא מיבעיא לי' דאסור דאין מבטלין איסור