דרכי תשובה - ד קפב

בחידושיו לב"מ דף י' ע"ב בסוגיא דקפץ אחד מן המנוין ובהגה שם מ"ש בענין זה ועי' בשו"ת שפת הים סי' כ"ז ובס' יוסף אומץ (מהה"ג מו"ה יוסף יהודה ז"ל מברעסלא) בסוף הס' השייך לאו"ח סי' תמ"ז מ"ש שם פלפול ארוך בענין זה עיי"ש ועי' בדברינו להלן (ס"ק ק"ג):

(ק) שאין בבשר ס'. עבאה"ט מ"ש מהת"ח דאפי' לכתחלה מותר ליתן המים בקדירה של בשר היינו ר"ל אם כבר נתערב החלב אבל אסור לערב לכתחלה החלב במים כדי ליתן בבשר שפ"ד ס"ק כ"ב וכ"כ בבית מאיר דאין להקל לכתחלה עיי"ש ועי' מזה בדברינו לעיל (ס"ק צ"ח) אמנם בעיקר דברי הת"ח בזה עי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' תפ"ה שמתמה על הש"ך שהעתיק דברי הת"ח הנזכר להלכה דמ"ש זה מהא דלקמן סי' ק"ח בפת שנאפה בתנור א' עם פשטיד"א דאסור לכתחלה לאכול הפת בחלב דכיון דאפשר לאכלו בלא חלב הו"ל כדבר שיש לו מתירין ואפי' ריח דאינו אלא משהו אוסר וא"כ ה"ה הכא בטפה שנפלה למים אף שנתבטלה בששים מ"מ עכ"פ משהו גמור מיהו איכא והיכא דאפשר אסור ליתנו לבשר והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת צל הכסף הספרדי חלק ב' ביו"ד סי' ג' דאתשיל בזה בבית מדרשא בא' שבישל ירקות בקדירה של חלב שאינה ב"י ונפל שם חתיכה של בשר והי' בתבשיל ששים כנגד הבשר דמותר משורת הדין לאכול תבשיל בין עם בשר ובין עם חלב ורצו לומר ששייך בזה דין דשיל"מ כנ"ל אך זאת נסתפקו אם נכון יותר לאכלו עם חלב כיון שהקדירה הוא של חלב או בבשר ועמד על המחקר לידע מי הוא החמור ומי הוא הקל והביא מהא דלהלן סי' ק"ח הנזכר והעלה דאין שום ראי' מהא דסי' ק"ח בפת שאפאו עם הצלי ע"כ אין שום נ"מ בכל החקירה בזה כי מותר גם לכתחלה לאכלם בכל מה שירצה ואין מהצורך לדרוש ולחקור איזה מהן עדיף כיון שמותר לאכלו באיזה מין מהב' צדדים וכדקיי"ל בדגים שעלו בקערה באופן דהוי נ"ט בר נ"ט דמותר לאכלן בכותח אף על. פי שאפשר לאכלן כך אפילו הכי לא החמירו בזה כלל אפילו לכתחלה עיי"ש באריכות:

(קא) שהרי נתבטל בסים. עיין שפתי דעת שם שהתפלא על זה דמה צורך לזה שכבר נתבטל דהא ממילא בטל הוא כיון דיש בילה א"כ הרי בצירוף כל התבשיל שבקדירה יש ס' והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הב' סוף אות כ"ח ובחכמת אדם כלל מ"ד סעי' ט' במוסגר שכתבו ג"כ דלשון הרמ"א בזה הוא שלא בדקדוק דמלשון זה שכתב ונתבטל במים משמע דוקא כשהי' ס' ובאמת אפי' לא הי' בהמים ס' נגד החלב ונפל מן המים לבשר א"צ לשער רק לפי ערך החלב שנפל רביעית חלב לב' רביעית מים ונפל מזה רביעית לבשר א"צ ששים רק לחלק כ' מרביעית שהרי אין ברביעית זה שנפל אלא לפי שיעור כמש"ל וכו' עכ"ד ועי' בשו"ת נ"ב תניינא חיו"ד סי' קפ"ו שעמד ג"כ ע"ד הרמ"א בזה ועיי"ש במ"ש לתרץ דברי הרמ"א בזה ועיי"ש עוד שכתב דיש נפקא מיניה בדברי הרמ"א בזה לענין לתא דאין מבטלין איסור לכתחלה דאם לא הי' החלב בטל כבר בהמים לא הי' היתר לערבו אחר כך עם בשר לכתחלה דאין מבטלין איסור לכתחלה רק מטעם שגם היתר בהיתר בטל וכבר נתבטל החלב במים מותר לערבו אף לכתחלה בבשר אח"כ עיי"ש לדרכו ועי' בשו"ת יד יוסף סי' ס"ט:

(קב) נתבטל במים. ומבואר באו"ה דבזה גם בלא נודע מהני הביטול כיון דהוא היתר עדיין. ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ז ובפיה"ק ס"ק ל"ד ולעיל סי' ס"ט ס"ק ס"ג אות ז':

(קג) וכל כיוצא בזה. עבאה"ט מ"ש דהיתר בהיתר לא שייך ביטול ועי' במקומות שציינתי לעיל (ס"ק צ"ט) ועי' בפרמ"ג בשעה"ת חלק ב' פרק א' (בד"ה ויש) שעמד על המחקר בחלב שחוטה שנתערב בחלב חי' ושניהם של היתר לדעת הר"ן דס"ל דהיתר בהיתר בטל הוא רק באינו מינו אבל במינו לא בטל ואם נפל אח"כ בשר לחלב זה יש לעיין אם נאסר באכילה ובהנאה מה"ת כיון דלא נתבטל החלב חי' בחלב שחוטה ברוב מה"ת וכ"ת דנימא סליק שאינו מינו ומינו רבה עליו ומבטלו זה אינו דכיון שהמינו בעצמו אינו אוסר למינו חלב חי' ואינו מבטלו הרי נאסר החלב חי' בבשר ואילו נימא שנתבטל החלב חיה בחלב שחיטה ברובא מן התורה ואח"כ כשנפל הבשר לא הוי רק איסור דרבנן ושרי בהנאה והולכין בספיק להקל עיי"ש וע' בתשו' הגרעק"א סי' ל"ח וסי' קפ"ט מ"ש בזה וכתב דמ"ש הפרמ"ג מהר"ן לחלק בזה בין מין במינו ובין מין בשאינו מינו שגגה יצאה מלפניו כי הר"ן לא ס"ל כן עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ז ובפיה"ק ס"ק ל"ד מ"ש בזה וכתב דאם נתערב חלב חיה בחלב שחוטה ואח"כ נפל שם בשר בכ"מ אסור בהנאה דאע"ג דקיי"ל דבב"ח שאינו אסור מן התורה מותר בהנאה מ"מ בענין זה כיון דהוי עיקרו מדאורייתא א"כ אע"ג דהחלב חיה בטל ברוב בהחלב שחוטה מדאורייתא כיון שהוא מין במינו מ"מ כיון שחז"ל גזרו שתמיד צריכין בלח בלח ששים וגזירה זו אינה בבב"ח לבד רק עשוהו תמיד כמין בשאינו מינו שפיר יש לומר דכל שאין ס' לא נתבטל מקודם כלל ואסיר גם בהנאה מדרבנן אכן אם הי' ס' בהחלב שחוטה נגד החלב חיה ולא עוד אלא אף שלא הי' מקודם ס' אך כעת בהצטרף הבשר עם החלב חיה יש ששים בודאי מותר בהנאה עיי"ש ועי' מזה בס' ערוגות הבושם לעיל סוף סי' פ"ז:

(קד) כיוצא בזה. עי' באו"ה כלל כ"ד שמבואר מדבריו דגם ביבש ביבש שנתבטל ברוב הדין כן שמותר לערב בו הפוכו אפי' לכתחלה עיי"ש ועי' בשו"ת יד יוסף סי' ס"ט באמצע התשו' עיי"ש ועי' בס' יוסף אומץ (מהגאון מו"ה יוסף יהודה ז"ל מברעסלא) בהפלפולים שבסוף הס' השייך לאו"ח סי' תמ"ז מה שמפלפל בענין זה אם יש לחלק בזה בין לח בלח ובין יבש ביבש והאריך שם בעובדא שבא לפניו באשה שהי' לה הרבה שומן שנמלח והודח כדינא וגם הי' לה שומן ששהה ג' ימים בלא מליחה ונתערבו יחד ובטרם שבאו לשאול התיכו השומן והי' הפ"מ וכתב דלכאורה הי' נראה לי להתיר בפשיטות דכיון שכבר נתבטל ברוב נהפך האיסור להיות היתר ושוב אינו אוסר גם אם בשלו אח"כ אמנם אח"כ הביא ראיות לסתור דלא נתהפך האיסור להיתר עי"ש בפלפולו באריכות אמנם לא הביא שם מדברי האו"ה הנ"ל שכ' להדיא להקל בזה שוב ראיתי בחמודי דניאל הלכ' תערובות הנכפל אות כ"ד שהאריך בענין זה והביא מדברי האו"ה הנ"ל וכתב דאם כי מדברי האו"ה אין ראי' דיש לומר דהאו"ה לשיטתו בזה דס"ל כהרא"ש דיבש ביבש שנתערב ברוב נעשה היתר ומותר לאדם א' לאכלו שנהפך האיסור להיתר כמש"ל סי' ק"ט אבל לדעת הרשב"א דס"ל שם דלא נהפך האיסור להיתר ואסיר לאדם א' לאכלו גם כאן אסור לבשלו עם הפוכו מ"מ לדינא כתב דבנ"ד יש להקל כמ"ש האו"ה דגם ביבש ביבש במינו מותר לערבו עם הפוכו וכתב שם בעובדא שגרדו תמכא (שקורין קרי"ן) על מורג חרוץ של חלב שגרדו עליו גבינה מקודם ולא הי' נקי באופן שבודאי נתערבו פרורי הגבינה עם התמכא וכ' שם דאם נגרד עד אשר הי' דק כמו קמח פשיטא דמותר דהא הוי כלח בלח ובטל בס' אמנם גם אם לא נגרד דק דק כ"כ ויש לחוש לפרורי גבינה דהוי יבש ביבש לפי דברי האו"ה הנ"ל ג"כ מותר לאכלו עם בשר כיון דגם ביבש ביבש שנתבטל ברוב נהפך האיסור להיות היתר ועיי"ש במ"ש בזה וכתב דנראה דאפי' הרשב"א דס"ל להלן סי' ק"ט דיבש ביבש שנתערב ברוב לא נעשה היתר גמור ואסיר לבשלן יחד ולאכלו אדם אחד ביחד מ"מ מודה הוא לדינו של האו"ה דמותר לערבו עם הפכו עיי"ש באריכות אמנם להלן שם אות כ"ח מצדד להחמיר בזה לדינא דיש לחלק בין לח בלח שנתבטל בששים דאמרינן דהאיסור כמו שאינו דמי ונהפך להיתר משא"כ ביבש הרי הוא בעינן שאסיר לערבו בחלב וכמ"ש המ"א סי' תמ"ז ס"ק י"א דיבש ביבש עכ"פ החמץ בביתו וכתב שם בעובדא שחתכו עיסה לעשות עגולים (שקורין פרפי"ל) בסכין (שקורין האקמעססע"ר) שאינו נקי מבשר ואפשר שהי' מעט בשר על הסכין ונכנס להעיסה ובישלו העגולים בחלב וכתב דכיון דכבר בשלו יש להתיר בדיעבד כיון דהעגולים שנתלכלכו בבשר בטלו ברוב במינו בין העגולים אחרים שלא נתלכלכו דבודאי יש בכל העגולים ששים נגד הבשר שבתוך העגולים רק שיש להשליך מעט מן העגולים לחוץ כמו בכל מין במינו שנתערב ברוב שצריך להשליך א' מהם אמנם אם לא בישלו עדיין אם מותר לבשלו בחלב בזה מפקפק דלדעת הרשב"א דלא נהפך האיסור להיתר אסור לבשלו בחלב ולסמוך על מה שישליך ג' או ד' עגולים ג"כ קשה לסמוך על זה דאותה ההשלכה אינה מועלת יפה דאם נכנס הבשר בג' או בד' עגולים אין סברה לומר שכשהשליך מעט נזדמנו לו דוקא אותן שנכנס בהן הבשר ואדרבה מסתבר לומר דמן הסתם לא השליך כולם עיי"ש:

(קה) בזה. עבאה"ט מ"ש מהת"ח דאפי' לכתחלה מותר ליתן המים בקדירה של בשר וכו' ועי' בערך השלחן לעיל סי' צ"ה אות ח שהביא