דרכי תשובה - ד קפא

רק היכא דהאיסור לחודא הוא הנותן טעם משא"כ בנ"ד דהא דמרגיש טעם העז לא של איסור לחודא הוא דהא יש עמה גם בשר עז כשרה רק דהטריפה הוא מרובה ובטעמא לא אזלינן בתר רובא לומר דהטעם של היתר בטל ברוב איסור ומרגיש רק טעם הבשר עז טריפה דאיך אפשר לומר דבר דסתרי אהדדי דבענין הגוש גופא של איסור לא אזלינן בתר רובא אף דבכלל יש רוב היתר נגד האיסור ובטעמא ניזל בתר רובא שזה של איסור וכו' עיי"ש במ"ש בזה וסיים בצ"ע ועי' בדלתי תשובה לעיל סי' צ"ח ס"ק כ"ו שהביא דברי התורה מציון בזה ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תרצ"ט אות ט' ובשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' שס"ח:

(צ) מן האיסור הראשון. עבאה"ט ועי' ביד אברהם שכתב דבע"כ בעינן שניתוסף מין איסור שהוא משם א' עם האיסור הקודם אבל אם ניתוסף בו מאיסור של שם אחר כגון טריפה וטמאה לא אמרינן דחוזר וניעור עיי"ש אמנם ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ד ובפיה"ק ס"ק ל"א העלה דבכל איסורים לא בעינן בזה שיהי' שניהם משם א' דכל שטעמם שוה אע"פ שאינם משם א' שהם שני איסורים חלוקים לגמרי אפ"ה אמרינן חוזר וניעור בין בשיעור ס' ובין ביבש ביבש בשיעור רוב זולת בשיעור שהוא למעלה מס' כגון בערלה וכה"כ שנפל ערלה ואח"כ כה"כ אע"פ שמצטרפין יחד לאסור מ"מ היכא שכבר נתבטל א' אם נפל אח"כ הב' אינו חוזר וניעור וה"ה גם איסור ערלה עצמו או כה"כ עצמו ולא עוד אלא דגם לאחר שנתבטל מצטרף נמי עם ההיתר לבטל השני וכל זה בנודע מנפילת האיסור האחד אבל כל זמן שלא נודע התערובות הו"ל כמו שנפלו ביחד ומצטרפין לאסור אפי' בנפלו בזה אחר זה עיי"ש:

(צא) חוזר וניעור. עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ה ובפיה"ק ס"ק ל"ב דהיכא דחזר לשיעור דאורייתא גבי מדאורייתא חוזר וניעור עיי"ש:

(צב) ונאסר. עבפר"ח ס"ק כ"א שהעלה דכל מידי דלא מיתסר אלא מדרבנן ולא אתי למיגע באיסור דאורייתא לעולם לא אמרינן חוזר וניעור ואדרבה האיסור הראשון מבטל האיסור השני שנפל אח"כ ומה"ט פסק דבכ"מ בין בלח ובין ביבש לא אמרינן חוזר וניעור במין במינו אלא כשנתרבה כ"כ עד דליכא רובא דהיתרא ובמין בשאינו מינו באיכא טעמא אבל כל דאיכא רוב במין במינו וליכא טעמא בשאינו מינו לעולם לא אמרינן חוזר וניעור עיי"ש באריכות אכן יעוין בפרי תואר בסוף הסי' שהרבה להשיב ע"ד והביא ראיות דגם בדרבנן אמרינן חוזר וניעור עיי"ש וכ"כ בשפ"ד ס"ק כ"א דבמין בשאינו מינו אף באיסור דרבנן כל שטעמו נרגש לא מהני ידיעה אלא אמרינן חוזר וניעור עיי"ש:

(צג) לא שנא סין במינו. ולענין אי אמרינן בדבר שיל"מ חוזר וניעור עי' בדברינו להלן סי' ק"ב (ס"ק כ"ה) ומשם בארה:

(צד) מין בשאינו מינו. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דאיסור הנוסף הוא מינו עם האיסור הראשון דאם הוא אינו מינו בטעמו אדרבא אחד מהני לבטל חבירו ועי' ביד אברהם דדוקא אם האיסור הנוסף הוא אינו מינו עם האיסור הראשון לא בטעמא ולא בשמא אבל אם הוא שוה בשמא אע"פ שהוא אינו שוה בטעמו אמרינן חוזר וניעור עיי"ש וכ"כ ביד יהודה שם לדינא ע"ש:

(צה) ל"ש יבש. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבהפ"מ יש להקל ביבש ביבש במינו ונודע בינתיים דלא אמרינן חוזר וניעור ועי' במ"ז להלן סי' ק"ט סק"א שכתב דאם הי' החתיכות איסור של אדם אחר אל תטעה לומר דגם הש"ך עודה דאמרינן חוזר וניעור גם בנודע ואח"כ ניתוסף דהא כל מה שדחה הש"ך דלא דמי לתרומה דאמרינן חוזר וניעור משום דשאני תרומה דצריך להרים סאה נגד הסאה שנפלה משא"כ בשאר איסורין וא"כ לפ"ז י"ל דגם בשאר איסורין אם חתיכות האיסור הוא של אדם אחר דצריך ג"כ להרים ולחזור לחבירו חתיכה אחרת נגד האיסור שנפל ג"כ אסור אפי' בהפ"מ דזה שבוש דבשלמא בתרומה אותה סאה להרים שם תרומה עלה לכן היא מצטרפת עם הנוסף משא"כ בשאר איסורין דמצי לסלוקי לחבירו בזוזי ואינו מוכרח להרים כלל א"כ שפיר אמרינן דקמא קמא בטל לי' כשנודע בינתיים ואף אם האיסור הוא של אדם אחר יש להקל בהפ"מ להש"ך עיי"ש. אמנם בעיקר דיני של הש"ך עפר"ח ס"ק כ"א ובפרי תואר ס"ק י"ב שהאריכו טובא להשיג על הש"ך ז"ל בזה דהא לדעת הש"ך משמע דאפי' נתרבה האיסור ג"כ מותר ביבש ביבש כגון אם נפל מקודם חתיכת נבילה בין ב' כשרות ונתבטלה ואח"כ נפלה עוד חתיכה א' נבילה ג"כ הכל מותר וחשבינן דאיכא ד' כשרות וממילא דאם נפלה אח"כ עוד ג' חתיכות נבילה לתוכן ג"כ הכל מותר אע"ג שיש כאן ה' חתיכות נבילה ורק ב' כשרות וזה לא עלה ע"ד שום אדם לומר כן עיי"ש ועי' כו"פ שהשיג ג"כ על הש"ך בזה ופסק דאפי' לא נתרבה האיסור אסור ובע"כ בעינן שיהי' רוב היתר עיי"ש והביאו החוו"ד סוף סי' זה לדינא עיי"ש ובשפ"ד ס"ק כ"א ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ה ובפיה"ק ס"ק ל"ב שהעלה דאף דקיי"ל לעיקר כמ"ש הרמ"א דגם ביבש ביבש אם הי' רוב מקודם ואח"כ נתערב עוד איסור שכעת אין עוד רוב היתר חוזר וניעור כיון שחזר לאיסור דאורייתא וכמו שביאר הרא"ש הטעם משום דהוי כאלו ניכר האיסור מ"מ הנה לא דמי לגמרי לניכר האיסור דבניכר האיסור קיי"ל שחזר לאסור למפרע אבל בזה אינו אסור למפרע רק מכאן ולהבא עיי"ש:

(צו) ל"ש לח. עי' בס' מטה יהודה (למהר"י עייאש ז"ל) באו"ת סי' תנ"ב (בד"ה וכתב הפר"ח) שכ' דכל דברי הרמ"א כאן לא מיירי אלא בנתערב גוף האיסור ונתבטל אבל בטעם הבלוע קיי"ל להקל דאינו חוזר וניעור עיי"ש ועי' בערך השלחן אות ט"ו שהביאו וכתב שדבר זה מבואר באו"ה כלל כ"ד דין י' דאם לא נתערב בו אלא טעם כגון איסור יבש שנפל לקדירה ונודע לו והוציאו ונתבטל טעמו ואח"כ נפל פעם ב' לא אמרינן חוזר וניעור אמנם בת"ח כלל פ"ה ובמהרש"ל פרק גה"נ מבואר דאין חילוק דגם בטעמו ולא ממשו אמרינן חוזר וניעור עיי"ש באורך:

(צז) גורע בינתיים. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבהפ"מ יש להקל במין במינו ביבש בנודע בינתיים (וע"ל בס"ק הקודם) ועי' בחידושי הגרעק"א וביד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"ג ובפיה"א ס''ק כ"ה (בד"ה הר"ש) שהביאו מדברי הירושלמי (פ"ב דערלה) דמבעיא להו אי ידיעת חבירו חשוב ידיעה בינתיים אי דוקא ידיעת בעלים בעינן וכן ידיעת ספק כגון שנפל איסור ואינו יודע אם נפל כאן או שיודע שנפל ואינו יודע אם יש שיעור לבטל ואח"כ נפל עור איסור בודאי לכאן ומדד ומצא שיש שיעור לבטל שניהם אם חשוב ידיעה או לא וביד יהודה העלה דכיון דבגמרא לא נמצא רמז מענין הידיעה כלל והרבה גדולי הפוסקים לא ס"ל כלל דביטול איסור תלוי בידיעה וכל ענין זה הוא רק מדרבנן דהא ממילא נתבטלה ברוב (עי' בדברינו להלן סי' ק"ט ס"ק ס"ג) ע"כ די להחמיר במה דפשיט לי' להירושלמי אבל במה דמספקא לי' להירושלמי בב' ספיקות הנ"ל אין להחמיר ויש להקל בכל זה עיי"ש ועי' בהגהות ח"ס שהביא ג"כ האיבעיא שבירושלמי הנזכר וסיים דלדעתו יש לדון בזה כדין נשפך דלעיל סי' צ"ח סעי' ב' דהיינו להקל במינו כל שהוא יותר מרוב ולהחמיר באינו מינו וסיים בצ"ע עיי"ש:

(צח) שנפל למים וכו' ואח"כ נפל וכו'. עי' בס' שערי שמחה שער ב' סוף סי' ו' שהוכיח מלשון זה דכל זה הוא דוקא בדיעבד אבל לכתחלה גם אם כבר נתבטל החלב בהמים אסור ליתנו לקדירה של בשר ועיי"ש בסי' שאח"ז מה שהאריך בענין זה אמנם יעוין בשו"ת הגרעק"א קמא בפסקים ס"ק ל"ח ובכתבים סי' ר"ז שהוכיח מלשון הת"ח דאפי' לכתחלה מותר ליתן המים לבשר כיון שכבר נתבטל עיי"ש:

(צט) אע"פ שאין בבשר ס'. עבאה"ט מ"ש דקיי"ל בסי' רצ"ט דגבי היתר בהיתר לא שייך ביטול ועי' בחידושי הגרעק"א שהתפלא על הש"ך בזה דהרי אדרבה מבואר משם דצמר רחלים וצמר גמלים שעירבן זה בזה אם הרוב גמלים בטל הצמר רחלים ומותר לתפרו בפשתן וכו' והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת באר יצחק (מהגאון מקאוונא ז"ל) חיו"ד סי' י' מ"ש לתרץ קושייתו בזה באריכות ועי' בדלתי תשובה ס"ק נ"א מ"ש ע"ד בזה ועי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א ס"ק ס"ג מאות י"ז עד אות כ' וכאן בפיה"ק ס"ק ל"ה מ"ש בזה באורך ועי' בשו"ת נו"ב תניינא חיו"ד סי' נ"ד וסי' פ"ו ובמ"ז לעיל סי' ס"ט ס"ק ל"ה (בד"ה והנה) מ"ש לענין תערובות היתר בהיתר ועי' בס' שערי תורה חלק ג' כלל ב' פרט א' מ''ש בדברי הנו"ב בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' מזה בס' נחלת יעקב (מהגאון מליסא ז"ל)