דרכי תשובה - ד קפ

מימי חלב לאחר הנסיובי דהוי דרבנן לשומן בפחות מששים ולא נעשה נבילה דהוי לח בלח יש לצדד בהפסד מרובה להוסיף עיין שם וממה שכתב רק בלשונו יש לצדד בהפסד מרובה נראה דוקא בצירוף סניף הוא שיש לסמוך על הט"ז בהפסד מרובה וכן מבואר בדבריו בסעיף קטן שלפני זה שכתב וזה לשונו מעשה אירע בקהלה אחת שאחד לקח ממומר אתר הפסח כמה חביות יי"ש סך גדול ובודאי נעשה תוך הפסח. והורה מורה אחד כיון שיש לומר דחביות אחת נעשה לאחר הפסח אותו חביות מותר דספק חמץ (כצ"ל) שעבר עליו הפסח שרי כמבואר ותו יש לסמוך על המחבר וטורי זהב ויש"ש דמותר להוסיף עליו ולבטלו ונראה דיפה הורה בהפ"מ ושעת הדחק עכ"ל הרי שגם שם לא סמך ע"ז להקל אפי' בהפסד מרובה ושהד"ח רק משום שהי' רק ספק חמץ:

ועיי"ש בדבריו במ"ז שכתב דלכאורה נראה מהט"ז שפסק לגמרי כהמחבר דאפי' יש לו שורש מן התורה מותר להוסיף במזיד אמנם מדברי היש"ש משמע דדוקא באין לו שורש מן התורה פסק להתיר כגון מוקצה אבל בשר עוף בחלב וכדומה שיש לו שורש מן התורה גם הוא מודה להחמיר כדעת הרמ"א עיי"ש:

(פד) נוהגין. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דהיכא דמקלי קלי לאיסור שרי ועמ"ז שם דהיכי דמקלי קלי לאיסורא לכ"ע שרי להוסיף אפי' איסור שיש לו שורש מה"ת אבל לבטל בידים גם בכה"ג אסור וכ' דמ"מ אם נתערב שומן אווז בחלב בפחות מס' אי שרי להוסיף עליו ולבטלו כדי להדליק ממנו תלוי בדין אי בשר עוף בחלב שרי בהנאה דלהיש"ש דס"ל דאסור בהנאה אסור להוסיף גם בזה דאף דמקלי קלי מ"מ הא מה שנהנה הוי כמו בעין אבל לדידן דקיי"ל דבשר עוף בחלב מותר בהנאה אין לחוש עיי"ש:

(פה) ואין לשנות. עי' בהגהות חכמת שלמה להלן סי' ק"ט סעי' א' בהגה שכ' חידוש דיי דביבש ביבש במין באינו מינו דאינו בטל ברוב מ"מ מותר לבטלו בששים ולא שייך בי' משום לתא דאין מבטלין איסור לכתחלה כיון דבאמת השתא הוא יבש ביבש ומן התורה בטל ברוב רק דחז"ל הצריכוהו ס' מגזירה שמא יבשלם ויתן טעם עכ"פ איסור ממש לא הוי כל זמן שלא בישלו ומותר לבטלו לכתחלה כן נראה לי נכון לדינא עיי"ש ולפענ"ד לא נהירא להקל בזה דגם קודם הבישול לא גרע משאר איסור דרבנן דהרי כל איסורים דרבנן הוא ע"פ רוב רק מגזירה ובכל זה החליט הרמ"א דמנהגינו לאסור לבטל איסור לכתחלה בכל איסור דרבנן דמסתימת לשון הרמ"א משמע דכל איסור דרבנן המנהג לאסור א"כ מאן ספן לחלק בדבר בין איסור דרבנן זה ובין איסור דאורייתא ושעורא דרבנן וחלילה להקל לפענ"ד:

(פו) איסור שנתבטל וכו' ונתוסף וכו'. ולענין חהר"ל שנתבטל מחשיבתו אם נעשה אח"כ חהר"ל אי אמרינן חוזר וניעור עש"ך להלן סי' ק"א סק"ח ועי' בפרי תואר שם סק"ה במה שהשיג על הש"ך שם עיי"ש ובשפ"ד שם סק"ח:

(פז) שנתבטל וכו' חוזר וניעור וכו'. עי' בשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' ל"ד קרוב לסוף התשובה שעמד על המחקר באיסור שנתבטל בהיתר בס' כדינא ואח"כ ניתוסף באופן דנותן טעם דחוזר וניעור ואוסר כיון דהטעם נרגש ואח"כ חזר ונתוסף היתר באופן שלא נרגש הטעם עוד אם נימא כיון דכבר נעשה נבילה בעת שנרגש שנית הטעם אינו חוזר וניעור להיתרו או אם נימא דאם באנו לדון עליו כבתחלה הרי נעשה כולו היתר בתחלת התערובות כשנתבטל בס' ואין כאן איסור רק אח"כ כשניתוסף איסור עד שחזר ונרגש הטעם איסור אבל לאחר שמוסיפין עד שאין נרגש עוד הטעם שוב חזר להתירו הראשון שמתחלה כבר הי' טעם גמור ועיי"ש במה שצידד בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש באריכות:

(פח) כגון שהיה ס' כנגדו. עי' בפר"ח ס"ק כ"א ובפרי תואר סוף סי' זה שהאריכו בדין ערלה וכלאי הכרס ותרומה אם אמרינן בהו חוזר וניעור ומתי אמרינן בהו כן עיי"ש באריכות ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ה ובפיה"ק ס"ק ל"ב שהעלה דרך כלל היכא דהחמירו חז"ל לאסור למעלה מס' כגון ערלה וכה"ג במינו אז אינו חוזר וניעור אלא אם אירע בהם התערובות בלח בפחות מס' וביבש בפחות מרוב אכן בתרומה שצריך להרים אזי אם לאחר שהרים נפל עוד איסור תו אינו חוזר וניעור גם בלח אף בפחות מס' כל זמן שיש רוב היתר אבל בדליכא רוב היתר אמרינן חוזר וניעור ולכן אם לאחר שהגביה חזר ונפל והגביה וחזר ונפל והגביה באופן שנפל רוב תרומה אע"פ שהגביה בכל פעם ומסתמא מן התרומה שנפל הגביה ג"כ לפי ערך א"כ עדיין יש רוב חולין מ"מ כיון שבנפילה נפל רוב תרומה תו אמרינן חוזר וניעור וכל זה אם הרים וכאמור אבל קודם שהרים אחד אמרינן חוזר וניעור גם לשיעור מאה וכל זה דוקא תלוי בהגבהה אבל בכל שאר איסורין אין חילוק כלל בין אם מגביה או לא וכן בתערובות יבש בלח אע"פ שמגביה גוף האיסור ולא נשאר אלא הטעם נמי אמרינן חוזר וניעור עיי"ש:

(פט) ונתוסף בו אח"כ מן האיסור הראשון. עבאה"ט מ"ש דכל זה מיירי ביש להם טעם אחד ועי' בפרמ"ג בשער התערובות חלק ג' פרק א' (ד"ה נסתפקתי) ובמ"ז ס"ק י"ג ולעיל סי' י"ג בשפ"ד ס"ק. י''ז שעמד על המחקר אם נפל היתר מאותו מין ומאותו טעם של האיסור אם אוסר כיון שההיתר מחזיק הטעם של איסור ועיי"ש עוד בשער התערובות בפרק ד' (בד"ה שוב ראיתי) וכאן במ"ז ס"ק י"ג שכ' דלדינא משמע דאין ההיתר מחזיק את האיסור ואף אם ההיתר והאיסור ששוים בטעמם נפלו לאינו מינם כל שיש ס' נגד האיסור לחוד בטל האיסור עיי"ש ועי' בדבריו לעיל סי' צ"ב במ"ז ריש ס"ק ט"ז שכתב בפשיטות להתיר בזה עיי"ש וכ"כ בפרמ"ג באו"ח סי' תנ"ב בא"א סק"ו וז"ל הגע עצמך זית בשר כשר ושני זיתי בשר נבילה שנפלו לירקות ויש ק"כ זיתי ירקות דשרי אע"פ שטעם הבשר נרגש בירקות ויש במינו רוב איסור וכו' דזית היתר מצטרף לירקות ולא לעורר האיסור עכ"ל ועיי"ש עוד בסי' שי"ח במ"ז ריש ס"ק ט"ו ובשו"ת שאילת שלום חיו"ד סי' ס"ג ובס' בית יהודה (להרב מהר"י לאנדא ז''ל) לעיל סי' צ"ח ובס' שבילי דוד בפתיחה להלכות תערובות ובהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל ובהגהות הגאון מהרי"ש ז"ל על הפרמ"ג בשער התערובות שם ובשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' קכ"ה מ"ש בדברי הפרמ"ג בזה ועי' במשמרת שלום בסי' צ"ב על המ"ז ס"ק ס"ז (באד"א) מ"ש בזה והעתיק שם תשובת הגאון מבערזאן נ"י בזה באורך ועי' בקונט' תורה מציון שנה ראשונה חוברות ד' סי' י"ג מ"ש שם רב גדול א' בענין זה וכתב דזה פשוט הוא דלא מיבעיא דבנפל כזית בשר טריפה לקדירה ירקות והי' ס' דבטל ואח"כ נפל עוד כזית בשר כשר לשם שאף שמרגיש עי"ז גם טעם הטריפה אפ"ה מותר דהוי זה וזה גורם אלא אפי' אם נפל אח"כ רק חצי זית בשר כשר דטועם רובא דאיסורא ג"כ אין להסתפק כלל שהוא מותר אמנם במה שיש להסתפק בזה הוא היכא דגם אינו מינו דהיתר מסייע לבטל מינו דאיסור כגון אם נתערב כזית וחצי בשר עז טריפה בכזית בשר עז כשרה ועם כזית בשר שור כשרה בענין שא"א להכיר האיסור ולהפרידו והוי יבש ביבש דבזה קיי"ל להתיר התערובות שהא' וחצי זית בשר עז טריפה בטל בשני זיתי בשר כשר ואע"פ שהבשר הוא אינו מינו ובאינו מינו אף ביבש בעינן ששים מ"מ הלא זהו רק מדרבנן משום שמא יבשלם ויתן טעם אבל מדאורייתא סגי ברוב ביבש ביבש גם באינו מינו וממילא דבדבר דלא שייך שמא יבשלם ויתן טעם גם באינו מינו בטל יבש ביבש ברוב אפי' מדרבנן וממילא דבנ"ד ודאי דמצטרפי הב' זיתי היתר של עז ושל שור לבטל הא' וחצי זית של עז וא"כ יש להסתפק בזה אם להתיר התערובות די"ל דזה לא דמי לתערובות דעלמא דמכשירין בכיוצא בזה משום דאף דהוי מין באינו מינו מ"מ הא עכ"פ נגד שעם האיסור יש רוב היתר משא"כ כאן דליכא אף רוב היתר בשר עז כשרה דהוי רק כזית נגד הטעם של בשר עז טריפה דהטעם בא מכזית וחצי של טריפה ואם ניזל בטעמא בתר רובא הרי טועם טעם טריפה והכזית בשר שור כשרה בטל בשני זיתים וחצי של בשר עז בכלל ונמצא דטועם טעם של בשר עז ובהטעם יש רוב של טריפה ואף ביבש שייך טעם כעיקר ואי אזלינן בתר רובא לקולא כ"ש דניזל בתר רובא לחומרא או אם נימא דאין לחוש להחמיר בזה דהא קיי"ל דנותן טעם ברוב דאורייתא הוא