דרכי תשובה - ד קעט

עי' בהתשו' שבסוף הס' שבילי דוד בענין שמערבין בה שומן חזיר כדי לפטמה שרצה השואל לומר כיון דאין דרך לאכול הציקארי"ע רק בקאפ"ע ובקאפ"ע יש בודאי תמיד נגד השומן ששים ואין בזה רק משום דאין מבטלין איסור לכתחלה בכה"ג בודאי מבטלין כמו כלי שדרכו לשמש בשפע ובלע איסור מועט שפסק המחבר בסוף סי' זה דאין בה משום מבטל איסור לכתחלה וה"נ בזה יש להקל כיון דכל מה דאמרינן דהציקאריע נ"נ וצריך ס' כנגד כל הציקארי"ע הוא רק מדרבנן ע"כ יש לגבב קולות וכמ"ש הנו"ב במהד"ק חיו"ד סי' כ"ז לענין הויזי"ן בלאזי"ן והוא ז"ל השיב שאין לסמוך על זה דהנו"ב שסמך על סברה זו בהויזי"ן בלאזי"ן הוא משום שהי' לו עוד סברות וצדדים להתיר בלא"ה משא"כ כאן שאין צדדים אחרים להקל רק זה אין להקל דחוץ ממה שמבואר שם בסוף סי' צ"ט דלא קיי"ל כהרשב"א בזה אבל הנה בלא"ה גם הרשב"א לא כתב סברה זו רק בבליעה בכלי משא"כ במאכל עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תקע"ז שהרבה ג"כ להשיב ע"ד השואל הנ"ל והעלה ג"כ דשייך גם בכה"ג דין דאין מבטלין איסור לכתחלה ואין שום צד היתר במה שמערבו עם הקאפ"ע לכתחלה עיי"ש:

(עו) דבריהם. עשפ"ד ס"ק י"ז שכ' ודע כי לדעת המחבר אף איסור של דבריהם שיש לו עיקר מן התורה אם לא הי' ס' והוסיף עד ס' שרי עיי"ש ועי' מזה בשו"ת הרדב"ז חלק ב' סי' תשכ"ה ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ט שכתב דלענין הלכה יש להחמיר דאפי' איסור של דבריהם שאין לו עיקר מן התורה אסור לערבו בידים אכן בנפל מעצמו אם מותר להוסיף עליו בידים ולבטלו בזה יש חילוק דאם יש לו עיקר מן התורה אסור אבל אם אין לו עיקר מן התורה מותר להוסיף עליו עיי"ש אמנם בפר"ח ס"ק י"ז ובפרי תואר ס"ק י"א העלו כדעת המחבר שכלל כל מיני איסורים של דבריהם בין אותו שיש לו עיקר מן התורה ובין אותו שאין לו עיקר מן התורה כלל בכולן דינם שוה דאסור לערב אותו בידים ואם נפל מעצמו מותר להרבות עליו עיי"ש וכ"כ במ"א סי' תק"ז סק"ב ועי' בשו"ת בית שמואל אחרון חיו"ד סי' ו' מ"ש ע"ד המ"א בזה ועי' בס' שדי חמד שם באמצע הדיבור מ''ש ע"ד הרב בית שמואל אחרון בזה עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ט מה שהאריך בזה והעלה כמש"ל מהכנה"ג דלבטל במזיד אסור אפי' אם אין לו עיקר מן התורה אבל בנפל מעצמו אז יש לחלק דאם אין לו עיקר מן התורה מותר להוסיף עליו ולבטל אבל אם יש לו עיקר מה"ת אסור להוסיף עליו ועיי"ש עוד במחודש י"ג שכתב דחלב או שומן טריפה שנמלחה עם בשר כשרה ושהה שיעור מליחה והודח ונאסר הבשר הכשר משום שלא הי' בה ס' כנגד האיסור ונפל אותה בשר שנאסר לקדירה שאין בה ס' כנגדה אין להוסיף היתר בקדירה לבטלה דאין לומר דמליחה אין אוסרת כ"א מדרבנן ואין לזה עיקר מה"ת דז"א דכיון דבלעה ע"י המליחה חלב או שומן טריפה איסור של דבריהם שיש לו עיקר מן התורה קרינן בי' עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק י"ב ושפ"ד ס"ק י"ז ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ה שהענין שאמרו שאין לו עיקר בדאורייתא היינו שלא נמצא במין זה מה דאסור מדאורייתא וגזרו זה אטו זה וחלב וגבינה של עכו"ם אע"ג דגזרו אטו חשש איסור דאורייתא אפ"ה נחשב שאין להם עיקר בדאורייתא ומכ"ש פת של עכו"ם ובישולי עכו"ם וחלת חוץ לארץ ויי"נ בזמן הזה דנחשבו דאין להם עיקר בדאורייתא ועיי"ש שכתב דחמץ שעבר עליו הפסח אף דאין לו עיקר בדאורייתא מ"מ כיון דאסור בהנאה צ"ע אם מותר ג"כ להוסיף עליו לדעת אלו הפוסקים עיי"ש והנה אף שסיים שם דלדידן אין נ"מ בכל זה כיון דקיי"ל כהרמ"א דבכ"מ אסור להוסיף מ"מ העתקתי דבריו כי לפי מה שכתבתי לעיל (ס"ק ע') יש נפקא מינה גם לדידן בהפ"מ ושעת הדחק בצירוף סניפין:

וכל זה דוקא באיסור דרבנן אבל בשיעורי דרבנן באיסור דאורייתא כהא דמין במינו שהוסיפו חז"ל דצריך ס' ודבר חשוב בנתפצעו דבמזיד אסיר להמחבר אסור להוסיף. פרי תואר סק"א ומ"ז ס"ק י"ב עיי"ש:

(עז) אסור. ואף באיסור הקל כגון דמאי דקיי"ל דבטל ברוב מ"מ אם עבר וביטל במזיד אסור גם בדיעבד. יד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ט:

(עח) אבל אם נפל מעצמו עי' בס' אליה רבה באו"ח סי' תרע"ז סק"ז שכתב דמדכתב המחבר בלשון אם נפל מעצמו משמע דדוקא אם נפל מעצמו התירו הפוסקים להוסיף אבל אם הפילו הוא בידו אפילו הוא הפילו בשוגג לכ"ע אסיר להוסיף ולבטלו עיי"ש והביאו בחידושי הגרעק"א כאן:

(עט) מרבה עליו. עי' ביד אברהם שהוכיח מלשון הרמב"ם ז"ל דכשמרבה באיסור של דבריהם צריך שירבה מדבר שגם הוא אינו אסור דאורייתא עם האיסור המעורב כגון אם נתערב בשר עוף בחלב מותר להרבות עליו רק בשר עוף דוקא אבל בשר בהמה שאסור מדאורייתא אסור להרבות בה לבטל טעם החלב דהו"ל מבטל איסור דאורייתא אף שלא בא לידי איסור דאורייתא עדיין מ"מ לכתחלה אסור וכל זה כשאפשר לבטל בבשר עוף וכאמור אבל היכא שאי אפשר בענין אחר ואם לא יבטל בבשר בהמה יאסר התבשיל שרי לכתחלה לבטל אף בבשר בהמה ולא הוי בכלל מבטל איסור דאורייתא לכתחלה שהרי עדיין אין כאן איסור דאורייתא וכל זה הוא רק לענין לכתחלה אבל בדיעבד אף אם הי' אפשר לבטל בבשר עוף וביטלן בבשר בהמה מותר ולא הוי בכלל מבטל איסור לכתחלה כיון שעדיין לא בא לידי איסור כלל עיי"ש ועי' בס' ערך שי מ"ש בדברי היד אברהם בזה ומצדד לכל צד ובסוף מסיים שהוא נבוך אם יכולין להקל אפי' בדיעבד אם הוסיף בשר בהמה על הבשר עוף אפי' בדליכא כזית בשר בהמה בכדי אכילת פרס כיון דסוף סוף הוא מכוין לבטל החלב אף דתכלית כוונתו הוא רק כדי להנות מהבשר עוף מ"מ כיון דטעם כעיקר מה"ת הרי הוא מבטל איסור תורה בידים עיי"ש:

(פ) ומבטלו. דע דבשר עוף בחלב דנ"נ ולדידן דגם בשאר איסורין קיי"ל חנ"נ לא משכחת שמותר להוסיף בידים ולבטל איסור דרבנן אלא בלח בלח בהפ"מ דמבואר לעיל סי' צ"ב דבלח בלח בשאר איסורין מקילין בהפ"מ דלא נ"ל או ביבש ביבש ואין רוב כגון שנתערב שוה בשוה או אפי' בפחות ואיכא רובא דאיסורא בזה ס"ל להמחבר דמותר להרבות עליו אבל באופן אחר א"א דהוי כולה איסור ואין לבטל איסור דרבנן בזה אף להמחבר מ"ז ס"ק י"ג (בד"ה סוף דבר) ושפ"ד ס"ק י"ז. ועי' בס' ערוגות הבושם אות ח' שהתפלא על הפרמ"ג בזה במ"ש דאפי' ברוב איסור ביבש מותר להוסיף שהדבר תמוה דברוב איסור גם ביבש נעשה כולו איסור וההיתר נהפך לאיסור כיון דהי' רוב איסור וקיי"ל דמה"ת אחרי רבים להטות ואפי' להמ"ד דלא ס"ל חנ"נ מודה דנעשה כל התערובות איסור ובודאי לא מהני להוסיף היתר אלא בענין לבטל הכל עיי"ש ועי' בדברינו להלן סי' ק"ט (ס"ק ט"ו):

(פא) ויש אומרים דאין לבטל. ע"ל סי' שכ"ג בש"ך סק"י ובדגול מרבבה שם ובביאור הגר"א כאן ס"ק י"ג וביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ט:

(פב) איסור דרבנן. היינו אפי' אין לו עיקר מן התורה. ש"ך ס"ק י"ז (וע"ל בס"ק שאח"ז) ועי' ביד יהודה בפיה"א לעיל ס"ק ט"ו ובפיה"ק שם ס"ק י"ח שכ' דמ"מ בדבר שאינו אסור אלא משוה מראית עין מותר להוסיף עליו לכתחלה כדי שיתבטל ולא יהא מראית עין עיי"ש:

(פג) וכן נוהגין ואין לשנות. עבאה"ט מ"ש מהט"ז ועי' בט"ז או"ח סי' תרע"ז סק"ד שכ' דהעיקר לדינא כדעת המחבר דשרי להוסיף עיי"ש וכ"כ בפר"ח ס"ק י"ז ובפרי תואר ס"ק שם ובשו"ת באר מים חיים חלק א' ביו"ד סי' ו' ובחלק ב' סי' ב' לדינא עיי"ש אמנם באלי' רבה שם סק"ז השיג על הט"ז ופסק דהעיקר כדעת הרמ"א להחמיר עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק י"ט שכ' שאם אירע עובדא כזה כגון אם נפל