דרכי תשובה - ד יז

שכתב בפשיטות דאסור לכתחלה לבשל גם בחלב זכר משום מראית עין עיי"ש:

(פב) ומי חלב. עבאה"ט ומ"ש דאפי' אותו מי חלב וכו' אוסר המאכל ר"ל מדרבנן. שפ"ד ס"ק י"ז. ועי' בחמודי דניאל הלכות בב"ח אות מ"ג שעמד על המחקר בנפל חלב לקדירה של בשר ויש בקדירה ששים בודאי כנגד החלב ונסובי רק באופן אם הי' מפרידין אותה מהמי חלב שבו אבל בצירוף המי חלב הוי ספק אם יש ששים ונסתפק אם נימא כיון דהמי חלב שבתוך החלב אינו אוסר מה"ת רק מדרבנן א"כ הו"ל כדין נשפך וסגי במה שידוע עכ"פ דנגד האיסור דאורייתא שהוא החלב והנסיובי יש בודאי ששים ונגד המי חלב שיש ספק אם יש ששים אינו אוסר דהוי ספיקא דרבנן ולקולא או דלמא דנימא דגם המי חלב כל זמן שהוא עם גוף החלב הוי הכל מדאורייתא בכלל חלב ולדינא כתב ממשמעות הפוסקים להחמיר דכל זמן שלא נפרד המי החלב בעינן ששים מן התורה גם נגד חלק המי חלב שיש בהחלב עיי"ש וע' בס' מנחת פתים שכ' שכן עיקר לדינא עיי"ש:

אמנם בעיקר הדין שכ' הפוסקים דמי חלב אינו אסור כ"א מדרבנן הנה ידוע קושיית העולם אמאי מי חלב שנשאר לאחר בישול הגבינות הוא רק מדרבנן והרי קיי"ל דטכ"ע אסור מה"ת א"כ כשנתבשל הגבינה עם המי חלב נפלט בו טעם בגבינה א"כ יהי' משום זה המי חלב מה"ת בבשר כמו רוטב של בשר דאסור מה"ת בחלב דמ"ש זה מזה ועי' בס' יד יוסף (מהה"ג מזאלקווא ז"ל) כאן ובס' ידות נדרים (מהגאון מלבוב ז"ל) סי' רי"ז סק"ו ובשו"ת שואל ומשיב רביעאה חלק א' סי' כ"א מ"ש לתרץ בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א שם שתירץ דמסתמא ידעו חז"ל בהמי חלב שיש תמיד ששים כנגד טעם הגבינה שנבלע בה עיי"ש וע' במשמרת שלום בשפ"ד ס"ק י"ז מה שהאריך בזה עיי"ש ועי' בשו"ת נטע שורק חיו"ד סי' ל"ד מ"ש ג"כ לתרץ קושיא זו עיי"ש:

(פג) חלב. עבאה"ט מ"ש דאפי' אותו החלב וכו' ועי' בשו"ת אבן שתי' חיו"ד סי' מ"ו מ"ש ע"ד המי חלב שלנו שאחר שנתחמץ החלב מעמידין אותו בתנור חם קצת, ועי"כ נקפה ונעשה גבינה והמי חלב נשאר בפ"ע אם גם זה נקרא מי חלב לענין אם נשפך תחת קדירה של בשר וכיוצא כי לפי האמור בפוסקים דמי חלב היוצא ראשונה מן הגבינה אסור מה"ת כחלב ממש ואין נקרא מי חלב אלא זה שנשאר לאחר שעושין הגבינות מבשלין הנסיובא והאוכל צף למעלה ומה שנשאר תחתיו זה נקרא מי חלב והכא נעשה הכל בפעם אחת עם הגבינה וגם לא נתבשל א"כ משמע דזה המי חלב שלנו הוא חלב ממש ועיי"ש במ"ש בזה והעלה בראיות דאין נ"מ בין המי חלב היוצא ראשונה מן הגבינה או הנעשה ע"י בישול או לאו אלא העיקר בזה כל דלא נשאר בהמי חלב מאומה מהחלב יהי' בכל אופן שיהי' הוי בכלל מי חלב והגבינות שעושין הבע"ב בביתם רוב פעמים לא נשאר בהמי חלב מאומה מהחלב הלכך בנשפך ולא הספיקו לראות אם נשאר בהם חלב ממש אחר הבישול או לא יש לצדד להקל עיי"ש:

(פד) אוסרים המאכל. אפי' בשר עוף יד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ח מהרשב"א ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ל"ו) ולהלן (ס"ק ק"ב):

(פה) ואפי' בבישול. עי' בחידושי הפלאה אות ו' שכ' דלאו מדינא אסור בבישול דהא לא אסרו בבשר חי' ועוף הבישול ולא אסור אלא משום מראית עין ואף דבמי חלב ליכא מראית עין כ"כ דהא מינכר שאינו חלב ממש אפ"ה איכא מראית עין עיי"ש ועי' ביד יהודה שם בס"ק שאח"ז שנסתפק אם צריך לו לאיזה רפואה שאין בו סכנה אם מותר לו לבשל וכ' דמהרמב"ם והמחבר משמע דאסור מדינא וסיים בצ"ע עיי"ש:

(פו) דאסור לחתות האש. עבאה"ט מ"ש דאינו אלא חומרא ואין העולם נזהרים בזה ועי' בהגהות אמרי ברוך שכ' דמלשון המרדכי שהוא הי"א אלו נראה דאין מקים להקל אלא בחומרא זו שצריך שיהי' להשפחות ב' קדירות א' של בשר וא' של חלב שזה אינו אלא חומרא בעלמא אבל בהא שאסור לבשל בקדירה של עכו"ם מחשש שמא יחתה אין מקום להקל דיש בו איסור מדינא עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת ח"ס חיו"ד סוף סי' צ"ב שכ' דגם האי דינא דאסור לחתות אש וכו' אינו אלא חומרא בעלמא דאיכא כמה ספיקות אם בישל בה העכו"ם או אם הוא ב"י ואם ליכא ס' במה דנפיק מיני' ואע"ג דלענין שיעור ביטול איסורין משערין בכל הקדירה מ"מ לאסור החיתוי מטעם זה אינו אלא מרא בעלמא עיי"ש ועי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סי' מ' שנשאל על דבר א' שהוא משרת באכסניא של עכו"ם ולפעמים הוא מוכרח להשגיח בבית המבשלות ומזדמן לו לקחת כף שנשתמשו בה חלב ולנער בקדירה של בשר ועיי"ש במה שהאריך בזה עד סי' מ"ד ובס' מ' שם הביא דברי הח"ס הנזכר וכ' דכיון שכ' הרמ"א שנוהגין להחמיר חומרא זו אין להורות קולא לכתחלה נגד דברי הרמ"א ומ"ש הש"ך שאין נזהרים בזה לא קאי אלא על מ"ש בשם המרדכי דאסור לבשל בקדירות עכו"ם דחיישינן שמא יחתה הישראל אבל על הדין שאסור לחתות אש לא כתב הש"ך כן ובזה שפיר צריכין לזהר דהוי איסור גמור מדינא ולפ"ז קם דינא שאסור לנער קדירה של עכו"ם בכף של עכו"ם ועיי"ש בסי' מ"ג שכ' דמ"מ היכא שידוע שיש להעכו"ם קדירות מיוחדות לבשר בפ"ע ולחלב בפ"ע כפי המנהג באכסניות שיש להם קדירות מיוחדות לכל דבר ודבר בפ"ע בשביל סדר הנקיות וא"כ יש ספק שאף אם נתבשל בו חלב אולי יש בזה זמן רב וכבר בשלו בו דברים אחרים איזה פעמים ונקלש הטעם ועוד ספיקות אז יש להקל עיי"ש באריכות בכמה דפין:

(פז) לחתות האש תחת קדירה של עכו"ם. עש"ך ס"ק י"ח שכ' מהמרדכי דאפי' אם אינו מבשל כעת בהקדירה רק בשר לבדו אפ"ה אסור משום דהקדירה יש בה מן הסתם בלוע מחלב או להיפך וכ' הש"ך דלפ"ז גם אם מבשל בקדירה שאר דברים אסור לחתות שמא יש בה קדירה בלוע מבשר וגם מחלב וסיים שזה אינו רק חומרא בעלמא עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שמפקפק על חומרא זו דהא קיי"ל דסתם כלי של עכו"ם אינו ב"י עיי"ש ועי' בס' מאורי אור בחלק באר שבע בסוף חילין (דף מ' ע"ב) בחידושיו לש"ע יו"ד בסי' זה שכ' שהמרדכי שהחמיר בזה אף דקיי"ל בכ"מ דסתם כלים של עכו"ם אינן ב"י מ"מ המרדכי לשיטתו אזיל דס"ל דכלי חרס גם באינם ב"י אוסרים דבכ"ח לא נעשה לפגם גם לאחר מענ"ע וע"כ מדייק המרדכי וכ' בלשונו תחת קדירה של עכו"ם משום דסתם קדירה שבימיהם הי' של חרס עיי"ש ולפ"ז ממילא דלדידן דקיי"ל בכ"מ דכל כלים של עכו"ם אינם ב"י ולא מחלקינן בין כ"ח לשאר כלים ממילא דלדידן אפי' בכ"ח אין להחמיר וכן כ' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ד ובפיה"ק ס"ק ל' דהטעם שאין העולם נזהרים בזה משום דסתם כלים של עכו"ם אינם ב"י מבישול הקודם ומבואר מדבריהם דאם הוא באופן שיש לתלות יותר שהי' הכלי ב"י מבישול הקודם (עי' פת"ש להלן סי' קכ"ב סק"ד) יש לזהר בזה מדינא עיי"ש ועי' בס' בית מנחם סי' י"ב מ"ש בזה באריכות:

אמנם צריכין לידע דכל הדברים אלו לא נאמרו רק בקדירה של עכו"ם וכאמור אבל בקדירה של ישראל שנאסרה מבב"ח עי' במ"א סי' ת"נ ס"ק י"ב שכ' מהת"ח דאסור לבשל בה אפי' לצורך עכו"ם דכיון דהבלוע שבתוך הכלי אסור בהנאה אם יאכילהו לעכו"ם הוי כאלו הישראל יהנה ממנו עיי"ש וכ"כ בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות ל"א והבאתי דבריו להלן