דרכי תשובה - ד קעח

במ"ז לעיל סי' צ"ב סק"י שכתב דנ"מ בלא נודע עד שנתרבה היתר וקמ"ל דאפי' בהפ"מ שיש לצדד אפ"ה אותה חתיכה אסורה עכ"ל) ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ז שמפקפק בדברי הש"ך בזה אמנם בחידושים ס"ק י"ג העתיק לדינא דברי הש"ך שחולק על האו"ה בזה וע' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רכ"ב שנשאל בקדירה של תנור בית החורף ששאבו בו מים חמין ושאבו ממנו מים ומצאו בו צפרדע וכעת נטילת המים הי' ששים נגד הצפרדע רק שיש חשש כיון ששואבין ממנו מים כמה פעמים ומוסיפים מים אחרים אולי הי' שם הצפרדע מאתמול ואז הי' רק מעט מים ונאסרו המים דחנ"נ והביא מדברי הרמ"א והש"ך כאן אי אמרינן חנ"נ בלא נודע וכ' דאף שהש"ך חולק וס"ל דגם שלא נודע אמרינן חנ"נ מ"מ עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וקיי"ל בכ"מ דבדרבנן הלכה כדברי המקיל ובנ"ד בודאי מותר דהוי ס"ס שמא לא הי' שם הצפרדע כשהי' בו רק מעט מים ואת"ל שהי' מעט מים דלמא הלכה כדברי האיסור והיתר הארוך והרמ"א דהיכא דלא נודע לא אמרינן חתיכה נעשה נבלה עיי"ש באריכות. ועי' בדלתי תשובה ס"ק ל"ט מה שכתב בזה והעלה דכיון שדברי האו"ה ברורין כמו שכתב הכו"פ והגאון רבי עקיבא איגר ע"כ אם סילקו להאיסור מהקדירה קודם שנודע או שנצטנן הקדירה קודם שנודע יש להקל בהפ"מ או לצורך שבת עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל מ"ד סעי' י' שכ' ג"כ להקל בהפ"מ וסעודת מצוה ביחד בשאר איסורין בזה אפי' במקום דאמרינן חנ"נ אם קודם שנודע לו מהתערובות הוסיף עליו היתר עד ששים נגד האיסור יש לסמוך על המתירין (ומ"מ אותה חתיכה אסורה) וכ"ש באיסור דרבנן דיש להקל ועיי"ש ובבינת אדם שער או"ה סי' ע"א בעובדא שאשה לקחה רבע ליטרא שומן לעשות מולייתא לשבת (שקורין קוגי"ל) ומלחה השומן כדינא ואח"כ ע"י שכחה הוסיפה עוד רבע שומן שלא נמלח ועשתה המולייתא משניהם ואפתה אותה מערב שבת בכלי כנהוג ואח"כ הטמינה אותו לשבת בקדירה והניחה בתוכה בשר ורוטב בענין שכנגד הרבע שומן שלא נמלח יש ס' בין הכל אבל יש לחוש בזה כיון שהמולייתא נ"נ כשאפתה בע"ש שלא הי' בה לבדה ס' נגד השומן האסור ובש"ק קודם אכילה נזכרת וכתב דכיון שהוא לכבוד שבת יש לסמוך על הכו"פ שהשיג על הש"ך ופסק כהאו"ה דקודם שנודע התערובות לא אמרינן חנ"נ וכל התערובות מותר רק שהמולייתא לבדה אסורה עיי"ש ועי' בשו"ת זרע יצחק (מהה"צ מאוליינאב ז"ל) סי' כ"ב שנשאל ג"כ בשאלה כזו ממש שהביא הבינת אדם ומסיק שם לאסור התבשיל דלא מהני מה שיש ששים בכל התבשיל נגד השומן לחוד כיון שלא הי' ס' נגד כל המולייתא ואף שגם שם הי' לכבוד שבת אפ"ה לא מלאו לבו להקל נגד דעת המחמירים בזה לומר. חנ"נ גם בלא נודע התערובות עיי"ש ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ק' ובשו"ת מחנה יהודה סי' ל"ג ועי' בס' דברי יוסף סי' תר"ז מ"ש בזה ומ"ש ע"ד הרב בינת אדם הנזכר עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת נפש חיה חיו"ד סי' ט"ו שמצדד במקום הפ"מ וצורך גדול לצרף דעת האו"ה להקל בלא נודע בצירוף עוד סניפים עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"א ובפיה"ק ס"ק כ"ו מ"ש בזה ולדינא העלה דהעיקר כדעת החולקים על האו"ה וס"ל דגם בלא נודע אמרינן חנ"נ ואם הוא במקום דלא אמרינן חנ"נ כגון יבש ביבש או לח בלח תמיד מצטרף גם ההיתר דמקודם לבטל ואף אם נתערב היתר מועט ברוב איסור ונוסף אח"כ מצטרף גם ההיתר הראשון לשיעור ביטול זולת במחמץ ומטבל ויש גם היתר מחמץ כל שיש שיעור לחמץ ולטבל באיסור לבד אע"ג דאם נצטרף גם ההיתר המחמץ והמטבל יגרע כחו מהאיסור ולא יהא נשאר בהאיסור תו כדי לחמץ ולטבל לא אמרינן כן אלא אמרינן דאפ"ה אינו מגרע בגוף החימוץ והטיבול דהא סוף כל סוף נתחמץ כעת ואסור עיי"ש ועי' בפתיחה הכוללת שבריש הס' ישועות חיים אות י"ד וט"ו שכתב די"ל דגם האו"ה לא הקיל בלא נודע אלא באופן דאם ניקל לומר דמהני מה שניתוסף היתר אח"כ כ"ז שלא נודע גם לענין החתיכה עצמה שגם היא תשאר בהיתרה אבל אם הוא באופן דאפי' אם נסמוך להתיר התערובות ולא נימא חנ"נ כל זמן שלא נודע כנ"ל אבל עכ"פ אותה חתיכה תשאר באיסורה בכה"ג גם האו"ה מודה דלא מהני מה שניתוסף היתר אח"כ דכל שאותה החתיכה תשאר באיסורה ממילא דגם התערובות אסור. אמנם בהגהות שבגליון הספר שם נדפס מרב א' שחולק על זה וכ' דאין לחלק בכך כלל דנראה דבכ"מ מתיר האו"ה דכל זמן שלא נודע לא אמרינן חנ"נ ובכ"מ מהני מה שניתוסף אח"כ אף בגווני שהחתיכה נשאר באיסורה אבל עכ"פ התערובות שרי עיי"ש באריכות ואף דלדברי היד יהודה אין נ"מ בדבריהם בזה אמנם לפמש"ל דלדינא נכון דעת המכריעים להקל עכ"פ במקום הפ"מ בצירוף סניפין ממילא שיש נ"מ בדבריהם לדינא:

(עא) לא מהני מה שניתוסף אח"כ. היינו למי שביטלו או למי שנתבטל בשבילו. מנח"י כלל פ"ה ס"ק ל"א ובהגהות הגאון החתם סופר ז"ל כאן עיי"ש:

(עב) שנתוסף אח"כ. ר"ל כשנתוסף בידים אבל כשניתוסף ממילא אף בנודע מותר היכא דלא שייך חנ"נ. הגהות אמרי ברוך ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' נ"א:

(עג) ולא נהגו כן. עבאה"ט וע' פר"ח ס"ק ט"ו ושפ"ד ס"ק ט"ז ועי' בתורת יקותיאל סק"ה שהתפלא ע"ד הרמ"א דלא מיבעיא בבב"ח אלא אפי' בשאר איסורין כיון דקיי"ל דחנ"נ מ"מ צריך לחקור ומ"ש הש"ך דאחזוקי איסורא לא מחזקינן הוא תמוה דהא קיי"ל בכ"מ דהיכא דאפשר למבדק לא סמכינן אחזקה וא"כ ה"ה הכא וכו' ומה גם כי מן הסתם דרך להרבות ולמעט בכל פעם וסיים בצע"ג למעשה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ז מ"ש בזה והעלה דהיכא דנודע מיד מהאיסור בודאי אין לחוש דמהיכי תיתי לחוש שיעבור וירבה במזיד וכן שמא נעשה בשוגג ג"כ אין לחוש אבל אם לא נודע האיסור מיד רק שלאחר זמן נתוודע שהי' איסור מקודם בקדירה זו או שהי' השאלה בכף שהשתמשו בכף של איסור כמה פעמים או בשל חלב לבשר בזה ודאי יש לחוש ולשאול כיון דכן הדרך להיות נחסר מהמים ולמלאותו בודאי נכון לחקור אחר זה אמנם בסוף סיים וז"ל ואולי י"ל גבי כף לא מחזקינן איסורא דהשתמש כלל בהכף בעת שנחסר המים וגם יכול להיות בעת שנחסר קצת היו ג"כ ס' כיון דאנו משערין שיעור ס' בריוח הרבה וכן כה"ג אם נמצא איסור בקדירה לכך אין המנהג לשאול תמיד עכ"ד:

סעיף (עד) איסור של דבריהם. עי' בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סוף סי' ל"ב שכ' מהחוו"ד דאף לדעת המחבר שמותר להוסיף באיסור דרבנן מ"מ באיסור הנאה אע"פ שהוא רק מדרבנן אסור משום שנהנה מהביטול במה שנתרבה ההיתר בכמותו עיי"ש ועי' בס' שדי חמד בחלק הכללים מערכת הא' סי' מ"ח שהביאו וכתב דמתשו' הבית שלמה חלק או"ח סי' פ"ו ומדברי הרב התניא בש"ע שלו באו"ח סי' תמ"ז סעי' ס"ו נראה דלא ס"ל לחלק בכך איברא כי מדברי התשב"ץ נראה דס"ל כן דבאיסור הנאה אסור גם בדרבנן לערב לכתחלה ואין להקל נגד התשב"ץ עיי"ש ועי' בדבריו עוד בחלק פאת השרה בכללים מערכת האלף אות י"ד באריכות בענין זה:

(ער) של דבריהם