דרכי תשובה - ד קעז

אם הוא שלו. עי' במשבצות זהב להלן סי' ק"ב ס"ק י"ב שעמד על המחקר דאם זימן א' שיאכל אצלו ונתערב דבר שנדר האורח באינו מינו בפחות מששים יש לעיין אי שרי הבעה"ב להוסיף עד ששים דלדידיה שריא וסיים ונראה לי דאסור עיי"ש ועי' בס' ערך שי להלן סי' ק"ב (בד"ה מי שנדר) מה שפלפל בדין זה וכמ"ש בזה לדינא ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ב שכתב דמי שנדר מדבר אחד ואוכל אצל חבירו ונתערב אותו דבר בשאינו מינו והוסיף חבירו עליו עד ס' אסור להנודר דהא לדידיה א"צ ביטול ובודאי נתכוין לבטל רק בשביל חבירו עיי"ש (וע"ל בס"ק שאח"ז):

(סו) אם הוא שלו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם לא הי' שלו וגם לא נתכוין בשביל עצמו שרי לדידי' ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ב שכ' דכיון דהרמב"ם וש"ע לא הביאו דין זה משמע דס"ל דגם בכה"ג אסור לדידיה משום דסוף סוף על אותו שעשה זאת ראוי לקנוס ע"כ דין זה צ"ע עיי"ש:

(סז) למי שנתבטל בשבילו. עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל דאם זה שנתבטל בשבילו לא ידע ממנו שרי לי' ועי' בפר"ח ס"ק י"ג שהשיג עליו וכתב דכיון דאהני מעשיו הרעים שאוכל התערובות זה שנתבטל בשבילו מה בכך אם ניחא לי' או לא ניחא לי' סוף סוף איכא למיחש שיבטלנו פעם אחרת להאכילו לאחד מאוהביו עיי"ש והנה בפרי תואר סק"ט מדחה דברי הפר"ח וכאב להלכה ולמעשה שאין לחוש דכל דלא ידע ולא ניחא לי' זה שבטלו בשבילו לא קנסינן לי' לאסרו עליו עיי"ש ועי' בספר מזמור לדוד (להמהרד"פ ז"ל) שמצדיק דברי הפר"ח ומדחה דברי הפרי תואר עיי"ש ודעת הפרמ"ג במ"ז סק"י נראה שהסכים עם הפרי תואר הנזכר עיי"ש אמנם בחידושי הגרעק"א ז"ל הביא ראי' לדעת הפר"ח מתשו' הריב"ש סי' תצ"ח שכ' דאם ביטל על סתם למי שירצה לקנות הרי הוא כמו שנעשה בשבילם ביחוד דאסור לכולם ונשמע מזה דאף אם מי שנתבטל עבורו לא ידע מזה אפ"ה אסור לו עיי"ש ועי' בדלתי אשובה ס"ק ל"ו שמדחה ראיות הגרעק"א מדברי הריב"ש שמשם אין ראיה עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ג שעשה ג"כ סמוכין לדעת הפר"ח להצילו מהשגת הפרי תואר וכתב שכן עיקר לדינא שאין להקל עיי"ש ועי' בערך השלחן אות י"ב שכתב כן בהחלט וז"ל ואפי' לא נעשה בשביל אדם מיוחד אלא על הסתם בשביל מי שירצה לקנות ואפי' לא ידע זה שנתבטל בשבילו אסור עכ"ל ועי' מזה בס' שדי חמד בחלק פאת השדה מערכת האלף סי' קל"ד אות ד' (בד"ה ובמאי) מ"ש בשם חכם א' באורך וכה ראיתי בשו"ת הרדב"ז חלק ג' סי' תתקע"ח (ובדפוס ישן סי' תקמ"ז) שנשאל במי שנפל לו חתיכה בשר לתוך קדירה של חלב ובא עכו"ם והוסיף בה חלב עד שנתבטל אם נקרא דיעבד כיון שהעכו"ם עשה מעצמו או דלמא כיון שהעכו"ם מכיר את הישראל ע"י כך בודאי עשה בשביל שיאכל אותה הישראל ע"י כך והשיב דנהי דאם אמר לעכו"ם לבטל דבודאי קנסינן לי' ואסור לו אבל בנ"ד כיון שלא אמר לו לעשות זאת וגם איהו לא עביד מיד לא קנסינן לי' אך אם נראה לב"ד שיש ערמה בדבר יש לב"ד להורות הכל לפי מה שהוא אדם אם רגיל בערמות כאלו ומקיל באיסורין יש כח ביד הב"ד של אותו זמן לקנוס אותו ולאסור עליו אע"פ שאינו מן הדין וכו' והכל לפי צורך שעה עיי"ש ועי' בס' מים רבים על היו"ד בסוף הכללים באו"ה שבריש הס' שהביא דברי הרדב"ז הנזכר וכ' דלפי טעם הב' שכתב הב"י דאסור למי שנתבטל בשבילו הוא משום דאי שרית למי שנתבטל בשבילו חיישינן דלמא אתי למימר לעכו"ם א' או לעבד שיבטלנו וכו' מטעם זה נראה דגם בכה"ג אסור להישראל דגזרינן שמא יאמר לעכו"ם לבטלו ולזה כיון הש"ך ס"ק י"א שהביא טעם הב' של הב"י בכדי להוציא מזה שיש להחמיר מה"ט בדינו של הרדב"ז הנזכר עיי"ש:

ועיין שם עוד בתשו' הרדב"ז מ"ש לענין אם עכו"ם ביטל איסור ברוב היתר במזיד אם מותר לישראל לקנות ממנו אם הקניה הוי לכתחלה אי דיעבד והבאתי דבריו להלן סי' ק"ח (ס"ק כ') ועיי"ש במ"ש שם מהרבה מחברים בענין זה באריכות:

ומ"ש הבאה"ט דבמקום שאסור לו אסור גם לבני ביתו עי' ביד יהודה שם שהביא מהאשכול דדוקא דסתמא אבל אם ידוע שלא נתכוין לבטל בשבילם אין לאסור להם עיי"ש אמנם מהראי' שהביא הפר"ח שם לדעת המהרש"ל בזה מדברי הש"ס פרק השוכר את הפועלים דב"ב כדידי' דמי ואסורים לאכול משמע דגם בלא נתכוין להם רק לדידי' אפ"ה אסור להם וצ"ע (סח) ואסורים למכרו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דדוקא כשהישראל לוקח ביוקר מהעכו"ם ועי' בפר"ח ס"ק י"ד שחולק על הש"ך ופסק שמותר למכרו לישראל אחר אף ביוקר יותר מהעכו"ם דכיון שאין כוונתו בביטול איסור כדי למכרו לאחר דלהאי ודאי לא טרח אלא שכל כוונתו בזה הי' כדי לאכלו וכיון דלא נתקיים מחשבתו דהא לא שרינן לי' לאכלו ממילא דמותר למכרו לישראל אחר אף ביוקר והביא ראי' לזה עיי"ש אמנם יעוין בכו"פ ובכנפי יונה ובשפ"ד ס"ק י"ב (בד"ה ואכתי) ובערך השלחן אות י"ג שמדחו ראיות הפר"ח ופסקו כהש"ך דלא שרי למכרו לישראל רק בזול דוקא והיינו כמו שהי' מקודם הביטול ע"ש:

ועיין מ"ז סוף ס"ק י"ב שכתב דאם נפל חלב (בקמ''ן) לשומן בהמה ונאסר דקיי"ל דאסור להוסיף עליו כדי להדליק ממנו מ"מ אם מכרו לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו שרי אבל לעצמו לא מהני הולכת הנאה לים המלח עיי"ש:

(סט) נעשית נבילה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך שחולק על הרמ"א וס"ל דבבב"ח אמרינן חנ"נ גם בלח בלח ועי' בשפ"ד סקי"ד דבבב"ח חנ"נ בלח בלח מן התורה ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב (ס"ק ע') מ"ש בזה:

(ע) אם נודע התערובות. עפת"ש מ"ש מהש"ך והפרמ"ג ותשו' רעק"א ז"ל ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל בגליון הש"ע כאן בש"ך סק"ו ועי' בכו"פ שכ' לחלק בזה בין בב"ח לשאר איסורין בנודע דמסתברין דברי האו"ה בשאר איסורין עיי"ש (ועי'