דרכי תשובה - ד קעו

בשחיטה שכ' האחרונים לעיל סי' כ"ז שאסור למכור הבני מעיים לב"נ משום איסור אבמה"ח אם מותר לו לערב הבני מעיים בשאר בני מעיים משחיטה כשרה ולבטלה ברוב ולמכור לב"נ מי נימא כיון דלישראל יש איסור להושיט לו בעין ממילא דג"כ אינו רשאי לבטל דהא הוא מבטל בזה האיסור דהושטה לכתחלה או דלמא כיון דכל עיקר האיסור להושיט לב"נ הוא משום ולפני עור א"כ כשמבטל ברוב דליכא שום איסור לב"נ ממילא מותר להושיט לו א"כ ממילא דלא עבד איסור כשמבטלו אף לכתחלה והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בס' דלתי תשובה ס"ק כ"ג שהביאו והתפלא עליו שלא הביא דברי הפרי תואר הנ"ל שמבואר מדבריו דשייך האיסור דאין מבטלין וכו' גם בכה"ג עיי"ש ולפי האמור הנך רואה שהרב לא ס"ל כו ועכ"פ אין הדבר פשוט כ"כ לאיסור ועדיין צ"ע אמנם לענין עיקר הדין אם מהני ביטול ברוב לגבי ב"נ עמ"ז לעיל ריש סי' ס"ב ובדברינו שם (ס"ק ה') ואכ"מ:

(נו) או שריבה עליו. עשפ"ד ס"ק י"ב שכ' דה"ה להמבשל במזיד בקדירת איסור שאינו ב"י דאסור התבשיל כדין מבטל איסור דרבנן במזיד עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף ס"ק י"ב שהביא מדברי הב"י להלן סי' קכ"ב שכ' מהרשב"א דלאו דוקא אם בישל בה בעצמו במזיד אלא אף אם אמר לעכו"ם לבשל לו בקדירה זו אסור לו ולמי שבישל בשבילו וכתב שכן עיקר לדינא דכל דבר שאסרו חז"ל לעשות לכתחלה והוא עבר במזיד ועשה דינו כדין מבטל איסור לכתחלה עיי"ש ועפרמ"ג או"ח סי' תנ"א בא"א ס"ק מ"א ובשו"ת בית שלמה חיו"ד סוף סי' עה"ר ובשו"ת שם ארי' חיו"ד סי' כ"ג ועיי"ע במ"ז לעיל סי' צ"ה סק"ד שכ' דמדברי הש"ך והפר"ח שם נראה דבבישל מתחלה מים בכלי חלב או בשר אף דהוי נ"ט בר נ"ט אפ"ה אסור לכתחלה ליתן לבשר או לחלב ומשמע דבדיעבד שרי אף שנתן במזיד ואפי' בבישל מתחלה בשביל כך וכתב שהוא צ"ע דאם נימא דנ"ט בר נ"ט הוי עכ"פ טעם משהו א"כ הו"ל כמבטל איסור לכתחלה דאסור עיי"ש ועי' בספר ערוגות הבושם אות ד' מ"ש בדברי הפרמ"ג בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש:

(נז) אם בשוגג מותר. כתב בפר"ח ס"ק י"א ומסתברא דאף בשוגג קרוב למזיד וכגון שידע תחלה בתערובות ושכח אח"כ באופן שבשעה שעירב הי' שוגג דלא קנסינן לי' וכו' עכ"ל ועי' בדבריו עוד לעיל סי' צ"ה ס"ק כ"ג ועי' בבית מאיר שהעמיס בדעת הפר"ח דאם הניח בשוגג איסור בין רוב חתיכות היתר הוי כאלו בטלו במזיד כיון שההנחה הי' בכוונה ולא מותר אלא אם נפלה מעצמה אבל כל שהוא בעצמו הניח אף בשוגג אסור לו והבית מאיר התפלא עליו שהוא נגד כל הפוסקים דמשמע מדבריהם דאין חילוק בין נפל מעצמו או הניח בשוגג כל שלא הניח במזיד מותר כאלו נפלה מעצמה עיין שם באריכות:

ועיין בנתיבות המשפט סי' רל"ד בביאורים סק"ב שעמד על המחקר בגורם לבטל אי הוי כמבטל איסור במזיד וכ' דמסתבר לאסור עיי"ש איברא כי בשו"ת הרדב"ז חלק ג' סי' תתקע"ח (ובדפוס ישן סי' תקמ"ז) כתב דמותר להערים להניח הקדירה שנפל בה איסור למקום שיש היתר כדי שיפול מעצמו ויתבטל עיי"ש ועי' בערך השלחן אות ה' שהביאו והביא ראי' לדבריו מדברי הר"ן שהביא הב"י להלן סי' קמ"ב דמבואר מדבריו דמותר ליתן לכתחלה היתר אצל איסור אפי' ודאי יפול האיסור לתוך ההיתר ויתבטל עיי"ש ועי' בס' ערך שי שהביא דברי הרדב"ז הנזכר והעיר מכמה מקומות והביא מדברי הב"ח להלן סי' ק"י סעי' יו"ד דגם בכה"ג הוי בכלל מזיד ולא שוגג עיי"ש ועי' בבינת אדם שער הקבוע סוף סי' כ"ג שכתב דלא הוי מבטל איסור לכתחלה אלא אם עושה מעשה שעי"ז ניתר תיכף משא"כ אם נעשה ממילא אח"כ לא הוי בכלל מבטל איסור לכתתלה עיי"ש ודברים אלו יתייחדו עם דברי הפוסקים הנ"ל דגם אם הניח במזיד תחלה החתיכה של איסור אצל החתיכות של היתר מ"מ כיון שהנפילה הי' ממילא אח"כ לא הוי בכלל מבטל איסור לכתחלה:

(נח) בשוגג סותר. עפר"ח שם שכתב דאם אנסוהו לערב פשוט הוא דמותר דשוגג מקרי ולא שייך למקנסיה עיי"ש ועי' במנח"י כלל מ"ו סק"ט ובמ"ז לעיל סוף סי' פ"ד ומבואר מדבריהם דבביטול שרץ בס' לרפואה הו"ל בכלל מבטל איסור לכתחלה ודוקא מבטלו עכו"ם הוא דשרי עיי"ש ומבואר שם דבביטול לצורך רפואה לא מקרי אונס רק מזיד ופשוט הוא דהיינו באפשר בלא"ה אבל כשא"א בלא"ה בודאי אין לך אונס גדול מזה:

(נט) בשוגג סותר. עי' ביאור אוזן מערכת הד' אות ל"ב ובשדי חמד שם סי' ק"ס שכ' דכל מה שאמרו בזה בשוגג מותר היינו דוקא כשאינו רגיל בכך אבל אם הוא רגיל בכך לא מקרי דיעבד וכמ"ש בטוש"ע או"ח סי' תקכ"ז עיי"ש:

(ס) מותר. עפר"ח ס"ק י"ב שהעלה דדוקא באיסור דרבנן הוא דמותר בדיעבד בביטל בשוגג אבל באיסור דאורייתא אף בביטל בשוגג אסור דבדאורייתא קיי"ל דקנסינן שוגג אטו מזיד ורק במבטל באונס היא דמותר התערובות ולא קנסינן לי' אטו מזיד דבהא לא שייך למקנסיה דאנוס הוא עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ד שהביא ג"כ ראי' לאסור בביטול איסור דאורייתא אף בשוגג עיי"ש אמנם יעוין בכנפי יונה שהשיג על הפר"ח עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ח שהאריך ג"כ להשיב ע"ד הפר"ח בזה והעלה דלא מיבעיא למ"ד דס"ל דהא דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא רק מדרבנן דבודאי אין לחלק בזה בין איסור דאורייתא לדרבנן ואפי' באיסור דאורייתא לא קנסינן שוגג אטו מזיד אלא אפי' למאי דאסיקנא דהא דאין מבטלין איסור לכתחלה הוי מדאורייתא מהלכה למשה מסיני אפ"ה אין לחוש לאסור בביטול בשוגג עיי"ש ועי' בבל"י סוף סק"י ובמ"ז סק"ז שכתב שכן הוא דעת הט"ז והש"ך ושכן עיקר לדינא דאפי' אם ביטל בידים בשוגג איסור תורה בעין שלא ידע שהוא אסור או ששכח אם נתערב והוסיף עליו מותר דלא קנסו בזה שוגג אטו מזיד עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ז ובפיה"ק ס"ק י"ט ובדלתי תשובה ס"ק כ"ב ובשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ס"ב מ"ש בזה באריכות:

(סא) מותר עי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סי' נ' שנסתפק השואל במבטל איסור לכתחלה אם כיון לבטל איזה איסור ובטעות ביטל איסור אחר אם זה מקרי מבטל איסור לכתחלה בשוגג שיהא מותר בדיעבד ועיי"ש במה שמצדד בזה והעיר מכמה מקומות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא עיי"ש באריכות:

(סב) ואם במזיד. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דטועה בדין מקרי שוגג ועי' פר"ח שם שהשיג על הט"ז ומדחה ראיותיו והעלה דטועה בדין גריע טפי משוגג דעלמא עיי"ש ועי' בפלתי אות ו' ובמשנה למלך פרק ט"ו מהלכות מאכלות אסורות הלכה כ"ה מ"ש בזה ועי' בפרמ"ג או"ח סי' ק"ח סק"ו מ"ש בזה וכתב לחלק בין אנשים לנשים דאנשים כיון שמחויבים ללמוד הוי שגגת תלמוד זדון משא"כ נשים וסיים בצ"ע ועי' בדבריו כאן במ"ז סק"ט ובשפ"ד ס"ק י"ב (בד"ה ואם ביטל) מ"ש בזה ולדינא העלה דטעה בדין מקרי שוגג ולא קנסי' וכמ"ש במ"א או"ח סי' שי"ח סק"ג דבעשה ע"פ הוראת חכם מקרי שוכח וה"ה הטועה עצמו בדין עיי"ש ועי' בברכי יוסף חלק חו"מ סי' ל"ד באריכות מזה ועי' ביד אברהם שהחליט לדינא דטועה בדין מקרי שוגג ולאו דוקא בעה"ב שלא ידע שיש איסור מקרי שוגג אלא אף בת"ח שטעה בדין בדבר שראוי להסתפק בו מקרי שוגג עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"ק סק"כ מ"ש בזה והעלה שדין זה שהחליט הט"ז דטעה בדין מקרי שוגג לענין אין מבטלין איסור לכתחלה הוא צ"ע לדינא אא"כ עשה ע"פ הוראות חכם דזה ודאי מקרי שוגג משא"כ בטעה מעצמו עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף מ"ש בענין זה והעלה דגם טעה בדין בסברא חיצונה מקרי מזיד דהו"ל לאסוקי אדעתא אבל אם נחית לדינא והי' מעין בההלכה אלא שטעה בדין שפיר מקרי שוגג עיי"ש ובמ"ש האחרונים דבעשה ע"פ הוראת חכם מקרי שוגג ועי' בס' בית האוצר שכ' דלאו דוקא בעשה ע"פ הוראת חכם דגם בעשה ע"פ דברי חבירו שחבירו אמר לו לבטל האיסור וסבר שחבירו יודע ואח"כ נודע לו שחבירו לא ידע ג"כ שוגג מקרי ועי' בשו"ת מנחת משה חיו"ד סי' כ"א ועיי"ש במ"ז ובס' ערך השלחן אות י' דה"ה אם למד ושכח דינו כשוגג עיי"ש ועי' מזה בחוו"ד בביאורים סק"ו ועי' בדעת תורה סי' ל"ט סק''ד כמה חילוקי דינים בענין הטועה בדין אם נקרא שוגג:

(סג) במזיד אסור. עי' בחידושי הגרעק"א שציין בזה לדברי התב"ש סי' ל"ט סק"ב דבביטול איסור במזיד נקרא גם ההיתר שם איסור וממילא דגם הכלים שבישלו בהם אסורים עיי"ש ובלב"ש שם ס"ק ז' אמנם יעוין ביד יהודה כאן בפיה"א ס"ק י"ח ובפיה"ק סק"כ מ"ש בזה והעלה דהקדירה מותרת כיון דאין כאן איסור חפצא רק איסור גברא שלא יהנה ממעשיו ומהבליעה שבקדירה אינו נהנה כלל וכדקיי"ל להתיר קדירה שבישלו בה חמץ בפסח עיי"ש ועי' בס' שדי חמד בחלק פאת השדה בהכללים מערכת האלף סי' קל"ה אות ד' (בד"ה ובעיקר הדין):

(סד) אסור. עי' בפר"ח לעיל סי' ס"ד ס"ק כ"ו ובפרי תואר כאן סק"ה דאפי' למ"ד דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא דאורייתא מ"מ מה דקיי''ל שאם עבר וביטלו במזיד אסור הוא רק מדרבנן מטעם קנס שעבר על דברי תורה עיי"ש וכ"כ בתשו' הרדב"ז חלק ג' סי' תקמ"ז עיי"ש ועי' ביד יהודה שם שהעלה כיון דלכ"ע לא אסור רק מטעם קנס בודאי לא גרע מחמץ שעבר עליו הפסח דאם נתערב אח"כ בטל ברוב בעלמא אף במין בשאינו מינו שזה כ"ש הוא מחמץ שעבר עליו הפסח דזה קיל יותר עיי"ש:

(סה) למבטל עצמו