דרכי תשובה - ד קעה

הביא דברי הכנה"ג בהגהות הטור אות י"ז שכתב כן להדיא דפשוט הוא דמותר אף לכתחלה להפסיד גופה של נבילה עד שתהא פגומה ואח"כ תהיה מותרת לו עיי"ש ועי' בשו"ת עמודי אש בקונטרס או"ה סי' י"ג שהביא מדברי הרא"ה בבדק הבית שמבואר להדיא בדבריו דאין זה בכלל מבטל איסור לכתחלה עיי"ש ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' מ"ה ובס' מגדים חדשים אות ג' ובס' שדי חמד בחלק פאת השדה בכללים מערכת האלף אות י"א באריכות (ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ח ס"ק קצ"ה):

(מח) אין מוסיפין עליו. עי' בס' תוספות ירושלים שכ' דמלשון זה משמע לכאורה דלא הוי איסור רק להוסיף עוד היתר עד שיהיה בצירוף כל התערובות כדי לבטלו כגון שנפל לתוך שלשים אין להוסיף עוד שלשים אבל להוסיף עוד כנגד כל האיסור ולבטלו מחדש אין איסור אמנם מדברי הש"ס בבלי וירושלמי מבואר דאין להוסיף אפי' בכה"ג עיי"ש:

(מט) מוסיפין. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות י"ז שכתב בלשונו דלא אמרינן אין מבטלין איסור לכתחלה אלא במידי דבר אכילה עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק י"א (בד"ה תשובה) שכ' דזה ודאי דלאו דוקא באיסורי אכילה הדין כן דה"ה באיסורי הנאה כגון שנפל חלב בחלב דאסור בהנאה אסור להוסיף חלב כדי להתירו בהנאה עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ל"ה) מ"ש בזה באורך:

(נ) עליו. עי' בשו"ת ש אל ומשיב קמא חלק א' סי' ע"ז באחד שכתב שטר מכירת חמץ כדין רק ששכח פרט א' ממיני החמץ שיש לו מלכתבו בהשטר מכירה ונודע לו לאחר הפסח וכתב דשרי לערבו אף לכתחלה ולבטלו דלא אמרו אין מבטלין איסור לכתחלה אלא באיסורין שאין להם תקנה זולת הביטול אבל באיסור שמלבד הביטול יש לו תקנה באופן אחר והבעלים חזרו על התקנה ההוא וסברו שתקנו אותו כדין ושוב נודע שלא תקנו כדין בזה לא אמרו אין מבטלין איסור לכתחלה ועיי"ש בסי' פ"ד וסי' צ"ה שנמשך אחר סברה זו וכיוצא בזה כתב ג"כ בסי' רי"ד שם ובמהד"ת חלק ב' סי' ע"ז ובתליתאי חלק א' סי' ס"ג עיי"ש ועי' בשו"ת מנחת משה בהלכות פסח סי' כ"ח שהביא דברי השו"מ בזה וכתב שדבריו תמוהין דמה בכך שהיה יכול לעשות מקודם בהיתר הא סוף כל סוף יש על החמץ איסור דרבנן מחמת חמץ שעבר עליו הפסח ושוב אין לו אופן לעשות בהיתר רק ע"י שיבטלנו ואיך יכול לבטל לכתחלה איסור חמץ שעבר עליו הפסח שאסור עכ"פ מדרבנן עיי"ש ועי' בס' שדי חמד שם סי' שכ"ב שהביא מדברי השו"מ וגם דברי המנחת משה בזה והמליץ בעד הגאון השו"מ דבכה"ג לא אסרו חז"ל לבטל איסור לכתחלה כיון שאין מקום לחוש שא"כ יבטלו כל האיסורים וכו' עיי"ש:

(נא) היתר. עי' בתוס' יו"ט פרק ד' דתרומות משנה ט' שכתב דכל מה שאמרו דאסור לבטל איסור לכתחלה היינו להרבות בהיתר כדי לבטל האיסור אבל אם אינו מרבה עליו רק משנה האיסור מכמות שהיה שפיר דמי עיי"ש וכ"כ בכנה"ג בהגהות הטור אות ט"ז לדינא עיי"ש אמנם יעוין במ"ז סק"ח שהתפלא ע"ד בזה דהא קיי"ל בנפלו ונתפצעו דבמזיד אסור אף שאינו מוסיף עיי"ש וכ"כ בפר"ח סק"י דפשוט הוא דלאו דוקא כשהוסיף עליו כדי לבטלו דה"ה בדבר שלא בטל מחמת חשיבתו כגון בריה או חהר"ל ג"כ הדין כן שאסור לפצעו ולרסקו כדי שיתבטל חשיבתו ויתבטל ואם עבר ופצעו או רסקו הדין כן דבמזיד אסיר ובשוגג מותר עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ו ועי' במנח"י כלל מ"ו סק"ט מ"ש בדין דשרץ שרוף מותר לאכלו משום דעפרא בעלמא הוא הנזכר בש"ע לעיל סוף סי' פ"ד דהיינו כשכבר שרוף אבל לשרוף לכתחלה לעשותו עפרא אסור דאין מבטלין איסור לכתחלה עיי"ש והביאו במ"ז לעיל סוף סי' פ"ד שם עיי"ש ועי' בשמ"ח סי' ל"ט סעיף א' ותב"ש סק"ב דאם האבוד הריאה כדי לאכול בלי בדיקה דין הבשר כדין מבטל איסור במזיד דאסיר למבטל עצמו עיי"ש ובשפ"ד שם סק"ו ועי' בס' דברי יוסף סי' תרצ"א אות ד' מ"ש בענין זה באריכות ועי' בשו"ת יד יוסף סי' קכ"ד שכתב ג"כ להחמיר בזה לדינא שאין לסמוך על התוי"ט המקיל בזה עיי"ש והנה בס' תפארת ישראל על המשניות תרומות שם ובהגהות הפרמ"ג להגאון מהרש"ק שם הביאו ראיה לדברי התוס' יו"ט להקל אמנם יעוין בס' שדי חמד שם סי' קנ"ד מה שמתמה על דבריהם בזה עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק מ"ז) ובסי' פ"ד (ס"ק מ"ה) וס"ק קס"ג מ"ש עוד מזה:

(נב) כדי לבטלו. עט"ז או"ח סי' תרכ"ו סק"ב ובמ"א שם סק"ג שהקשו על מ"ש שם במחבר שיכול להשפיל הענפים ולערבם דהא הוי מבטל איסור לכתחלה ותירצו בפשיטות דאין מבטלין איסור לכתחלה לא שייך אלא היכא שנהנה אבל במקום מצוה לא שייך זה דהא מצות לאו להנות ניתנו עיי"ש ועי' בכנה"ג כאן בהגהות הטור אות י"ג שכ' כן דרך כלל דדוקא בדבר איסור דמידי דאכילה אבל כל איסור של דבר מצוה שרי לבטל לכתחלה עיי"ש ועי' מזה בפרמ"ג או"ח שם במ"ז ובא"א שכ' דלדינא אין להעמיד יסוד על זה כי הט"ז והמ"א כתבו כן רק משום דס"ל דאין מבטלין איסור הוא רק מדרבנן אבל לפי דעת הפוסקים דהוי דאורייתא ממילא דגם במצוה אין מבטלין לכתחלה עיי"ש ועי' בדבריו כאן בשפ"ד ס"ק י"א (בד"ה שאלה) שהאריך קצת בחקירה אם גם לצורך מצוה אין מבטלין איסור לכתחלה כגון מי שיש לו שמן איסור אי שרי להוסיף עליו לצורך נר חנוכה וכן מי שיש לו אתרוג של ע"ז שאסור בהנאה אי שרי להוסיף עליו לבטלו כדי לצאת בו ידי חובתו וכתב דלכאורה נראה דאפי' בנר חנוכה דהוי רק מצוה דרבנן דקיי"ל דמצות דרבנן להנות ניתנו מ"מ כיון דסוף כל סוף כיון שהוא אינו מבטל לצורך הנאת הגוף רק לצורך מצוה שרינן ליה וכן באתרוג אפי' ביו"ט ב' אבל לדינא זה אינו דלא מיבעיא באתרוג דשייך האי גזירה דאי שרית ליה למצוה איכא בי' גם היתר אכילה ממילא דאיכא למגזר דאתי למימר דשרי לבטולי לכתחלה לצורך אכילה אלא אפי' בנר חנוכה דלית ביה צורך הגוף כלל אף לאחר הביטול דהנר אסור להשתמש לאורה והשמן אסור להסתפק ממנו דהוקצה למצותו אפ"ה אסור עיי"ש ועי' בס' תיבת גומא פ' מקץ אות ג' שנסתפק בדין זה וכתב די"ל דדוקא סכך כיון דלאו בר אכילה הוא הלכך לא שייך בי' דין אין מבטלין איסור לכתחלה עיי"ש ועי', במ"ז באו"ח סי' תרכ"ו סק"ב שכ' כן בהחלט דבאתרוג יש לאסור ואף אם האתרוג אינו אסיר רק מדרבנן עיי"ש ועי' בשו"ת חכמת שלמה (להג' מהר"ש קוועטש ז"ל) שבסוף הס' הר המור סוף סי' ט' שהעמיד יסוד על דברי המ"א הנ"ל להקל גבי ס"ת בדין זה מה"ט דבדבר מצוה לא שייך דין דאין מבטלין איסור לכתחלה עיי"ש אבל לא ראה במח"כ דברי הפרמ"ג בשפ"ד שם שדעתו שאין לעמוד יסוד על זה לדינא ודעתו להחמיר בזה וכאמור ועי' מזה בפתח הדיבור חלק ג' סי' ש"ב ובס' נהר שלום על או"ח סי' תמ"ז אות ז' ועיי' בשו"ת שואל ומשיב תליתאי חלק ג' סי' קס"ו מ"ש בזה ובמ"ש לתרץ הקושיא של הרב שו"ת בן יהודה בזה ועי' בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת ה"א סי' ר' מה שהאריך בענין זה ובמ"ש ע"ד הרב פתח הדיבור הנ"ל וע"ד הגאון השו"מ הנזכר במ"ש לתרץ קושיות הס' בן יהודה בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש:

(נג) לבטלו. עי' במ"ז סקי"ב שכ' דאף היכא דמקלי קלי לאיסורא אפ"ה אסור להוסיף ומה"ט כתב שם דאם נפל חלב (בקמ"ץ) לשומן בהמה ונאסר ואח"כ נפל לשומן אחר ואין ס' נגד שומן האסור וכו' אין להוסיף עליו ולבטלו ולהדליק ממנו דבאיסור תורה אף דמקלי קלי אין להוסיף ועוד דנהנה מאורו עיי"ש (וע"ל ס"ק נ"א):

(נד) עבר וביטלו. עי' בשו"ת מהר"י אסחד ז"ל חיו"ד סי' קנ"ו שנשאל באיסור שאסור גם שלא כדרך אכילתן אם ביטלו במזיד דקיי"ל דלדידיה אסור אם גם שלא כדרך אכילתן אסיר לאותו המבטלו כמו קודם הביטול שהיה האיסור בעין או לא ועיי"ש במ"ש בזה והעלה דכל שנתערב באופן שנתבטל טעמו מותר לאכלו שלא כדרך אכילתן דחז"ל אסרו על המבטלו במזיד רק איסור בעלמא משום קנס ככל איסורין דוקא כדרך אכילתן אבל שלא כדרך אכילתן לא אסרו וזה קנסו שאסור לאכלו רק כדרך אכילתן עיי"ש:

(נה) וביטלו. עי' בפרי תואר סק"ח שעמד על המחקר אי שרי לבטל איסור כדי להאכילו לעכו"ם כגון שהיה לו חתיכה נבילה וגם ב' חתיכות של היתר ורצה להניח לפני עכו"ם לאכול או לשלוח לו ג' חתיכות אם מותר לערב החתיכה של איסור עמהם כיון דעכו"ם בלא"ה אכל נבילה ואין בו משום ולפני עור ולדינא כתב דמסתבר להחמיר ולאסור גם כדי לשדורי לעכו"ם כיון דסוף כל סוף קא שרי איסור בידים והא מלתא עצמה אסר רחמנא וכו' עיי"ש ועי' בס' מזמור לדוד (להרב מהרד"פ ז"ל) שהביאו וכ' דלדידיה הא מילתא צריכה רבה כיון דאין כונתו לבטל האיסור רק להרבות הדורון להעכו"ם ולגבי העכו"ם ליכא איסור כלל א"כ אע"פ דממילא כשמערב שני החתיכות דהיתר עם החתיכה דאיסור מתבטל האיסור מ"מ הא אין כוונתו לבטלו ולמה יאסר עיי"ש ועי' ביד דוד בהגהות הטור אות ל"ב שהביא הפרי תואר ומהרד"ף בזה ולא הכריע לדינא עיי"ש ועי' בס' ערוגות הבושם סוף סי' זה שעמד על חקירה כזו במי שנזדמן לו שנתנבלה בהמתו