דרכי תשובה - ד קעד

הדם רק כדי להסיר האיסור עיי"ש:

(מח) לתוך היתר. עי' בתשו' הרשב"א חלק א' סי' תצ"ה שכ' שאין אומרים אין מבטלין איסור לכתחלה אלא כשמבטל את האיסור ואכלו אבל לסחוט את האיסור ולהוציאו מתוך ההיתר אין זה בכלל מבטל איסור לכתחלה אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו את האיסור עיי"ש והביאו בכנה"ג בהגהות הטור אות י"א והביא כן גם מהר"ן ושלטי הגבורים והסמ"ג עיי"ש ועי' בשו"ת זקיני פני יהושע חלק ב' סי' כ"א שהביא דעת הרא"ה החולק עליו וס"ל דגם זה הוא בכלל מבטל איסור ומה"ט פסק בפירות שמתהוה בהם המילבי"ן באופן שכבר נקרא שם איסור עליהם ואפשר להסירן ע"י רחיצה אסיר להסירן משום דהעיקר כדעת הרא"ה דגם להסיר האיסור הוא בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה עיי"ש באריכות אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א לעיל סי' ס"ט ס"ק ס"ג אות ו' שהרבה להשיב ע"ד והעלה דהעיקר כדעת הרשב"א דבאינו עושה מעשה ביטול בעצמו רק שמסיר ממנו האיסור לא מיבעיא אם יכול להסיר האיסור מכל וכל פשוט וברור הוא דמותר אלא אף אם אינו יכול להסירו כל האיסור ויהא נשאר מקצת ויתבטל ממילא לל"ב וכדקיי"ל באו"ח סי' תנ"ג גבי דגן שצמח שמותר להסיר עד שיהי' ס' ולטחנו כיון שאינו טוחן כדי לבטלו עיי"ש באריכות:

(מו) היתר עי' בכנה"ג בהגהות הפור אות י"ד שכתב דהא דאין מבטלן איסור לכתחלה הוא רק כשכבר נאסר אבל היתר בהיתר כגון לערב חלב במים ולאכלו אח"כ עם בשר מותר ולא הוי בכלל מבטל איסור לכתחלה עיי"ש וכ"כ בבל"י סק"ט לדינא עיי"ש ועי' בפני יהושע בחידושיו לפסחים דף ל' ע"א שכתב ג"כ דהא דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא רק כשאיסורא בלע אבל היכא דהיתרא בלע כגון חמץ לפני פסח מותר לבטל לכתחלה עי"ש ועי' בס' ראש יוסף חולין דף צ"ז ע"א שהביאו והשיג עליו דא"כ יהא מותר לבשל בשר בקדירה שבישל בה כזית חלב (בקמ"ץ) לאחר מעל"ע באופן שיהי' ס' שיהי' תרתי לטיבותא נטל"פ ומשהו ולא שמענו מעולם מי שיאמר כן עיי"ש איברא כי בט"ז או"ח סי' תרכ"ו סק"ב גבי הא שצריך להשפיל הענפים של אילן ויערבם עם הסכך וכו' והקשו הא אין מבטלין איסור לכתחלה ותירץ הב"ח בשם המרדכי והאגודה דקודם יו"ט שאין האיסור עדיין לתקן שרי וכתב הט"ז מזה למדנו בתערובות חמץ קודם הפסח בלח בלח ואין שם ס' שיכול להרבות ולבטלו אפי' לכתחלה כיון שהוא קידם האיסור עיי"ש וכ"כ שם לעיל סי' תמ"ז סק"ה דאם נתערב חמץ לח בלח בפחות מס' קודם הפסח דיכול להרבות עליו קודם הפסח עד שיהא ס' ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה עיי"ש ועי' בפרמ"ג במ"ז שם שכתב דדוקא בדיעבד שנתערב הוא דשרי להוסיף כדי להתיר התערובות אבל לערב בידים לכתחלה אסור אפי' בזמן ההיתר עיי"ש ועי' בשו"ת הגרעק"א ז"ל קמא סי' ל"ח ובכתבים סי' ר"ז שהוכיח כן גם מדברי הש"ך בסי' זה ס"ק כ"ב שכתב מהת"ח דאפי' לכתחלה מותר ליתן המים לבשר כיון דכבר נתבטל החלב בס' ומשמע דלכתחלה אסור לערב החלב במים לבטל כדי ליתנו לתוך בשר עיי"ש (ועי' בט"ז באו"ח שם סי' תמ"ב סק"א) וכ"כ בשו"ת מהרי"ט חיו"ד סי' י"ח דכשנתערב היתר בהיתר מותר להוסיף ואין זה בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה ומבואר שם דדוקא להוסיף אבל ליתן לכתחלה אסור עיי"ש ועי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א ס"ק ס"ג אות י"א ואות י"ג ובס' שדי חמד חלק הכללים מערכת האלף אות א' ובחלק פאת השדה שם אות י"ג מ"ש בענין זה באריכות ועי' בשו"ת צמח צדק סי' פ' ובמנח"י כלל ס' סק"א ובחק יעקב שם סעיף קטן ל"ד (ועי' פת"ש לעיל ריש סי' צ"ז ובדברינו שם סעיף קטן ב'):

ועיין בשו"ת מהר"מ יפה סי' צ"ח באמצע התשו' שנסתפק להסוברים דבעודו היתר יכולין לבטל לכתחלה כיון דעכשיו אין תועלת בהביטול מה הדין אם רשאי לבטל לכתחלה איסור באיסור דהא גם במבטל איסור באיסור אין תועלת כעת כיון דסוף כל סוף גם עכשיו אסור או דלמא דכל איסור אסור לבטל גם אם אין עכשיו תועלת בהביטול רק אם עכשיו היתר היא אז אמרינן שיכול לעשות בו לכתחלה כל מה שירצה ומבטלו ואח"כ ממילא כשיגיע זמן האיסור יהי' בטל ועיי"ש במ"ש בזה וכ' אבל העיקר נראה דבכה"ג אסור לבטל עיי"ש באריכות:

איברא כי המ"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה כתב דחטי חמץ שנתערבו ברוב חטי מצה קודם פסח אסור להוסיף עליהם עד ס' כדי לבטלם לאכלם בפסח דהוי כמבטל איסור במזיד עיי"ש וכ"כ הפר"ח באו"ח שם סי' תנ"ג ועיי"ש בדבריו עוד בסי' תמ"ז סעי' ד' (בד"ה ומ"ש צוקע"ר) ועי' בצל"ח בחידושיו לביצה דף י' ע"ב ובדגול מרבבה באו"ח סי' תמ"ז שם שכתב דלא דמי חמץ לשאר איסורין דמותר לערב קודם זמן איסורן אבל חמץ אסור אפי' קודם פסח דחמץ גם קודם פסח שמו עליו עיי"ש ומבואר מדבריו דהיכא דנקרא עליו שם האיסור אפי' לא חל עליו האיסור עדיין אסור לבטלו לכתחלה ועי' בשו"ת הגרעק"א מהד"ק סי' ל"ח שנשאל בשומן אווזא שנשתהה ג' ימים בלא מליחה דקיי"ל דאסור בבישול והתקנה דצלי אי אפשר כיון דנימוח וכלה באש אם יש היתר לערב השומן בשומן אחר שנמלח כדינו כיון דעכשיו עדיין היתר הוא דהא דם אברים כל זמן שלא פירש היתר הוא וא"כ יש לומר דאין זה בכלל מבטל איסור לכתחלה וכתב ששמע היתר זה מדודו שאמר שכן הורה א' מהגדולים למעשה והוא ז"ל השיב לאסור דגם עתה חל על השומן הזה איסור הדם שבו דאסור לאכול הדם שבו כשיהי' פרוש וכיון שעושה מעשה כדי לאכול הדם פרוש הזה ע"י ביטול מקרי מבטל איסור לכתחלה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ד וט"ו ובפיה"ק ס"ק י"ח מ"ש בענין זה וכ' דאם נפל חלב (בקמ"ץ) למים בפחות מס' והיא הוסיף עליו כדי ליתנו לבשר הו"ל עכ"פ מדרבנן בכלל מבטל איסור לכתחלה אבל אם לא הוסיף עליו אדעתא דהכי לל"ב עיי"ש ועי' בשו"ת נודע ביהודה תניינא חיו"ד סי' נ"ו שנשאל בעושי פערסק"י וריזאל"י וכדומה ונותן לתוכו בשר נבילה או שלא נמלח ובאותו פעם ליכא ס' בשעת רתיחה רק אח"כ מוסיפין עליו יי"ש ופעולת הבשר הוא לעבורי קטרא ולהפיק חריפות היי"ש והשיב דישראל אסור לכתחלה לעשות כזאת על ידי בשר נבילה או שלא נמלח ואף שאומרים שאין כוונתם לבטל האיסור מכל מקום לכתחלה לערב בידים אסור ולכן צריך הישראל למלוח הבשר תחלה ולהדיחו ואז אף אם אין ס' בתחלתו שרי אך יזהר שיהי' ס' עם מה שמוסיף אח"כ דאף דאין דרך לשתות יי"ש עם חלב מ"מ דרך לשרות מעשה אופה מחמאה וחלב ומ"מ כיון שעתה יש ס' שרי אף שלא היה ס' בתחלה דהיתר בהיתר לא נ"נ גם מבטל איסור לכתחלה ליכא כיון שאין דעתו לשרות בו מאכלי חלב כלל ויי"ש של עכו"ם אם ידוע שיש בו ס' לבסוף עכ"פ שרי דהוי דיעבד ואם אין ס' אם רוב או מחצה מערבין אסור היי"ש שם במקומות שרגילין בהם אבל אם הרוב אין מערבין אז אסור לקנות מהם בבתיהם דהוי קבוע אבל מה שחנוני קונה מהם ומוליכין למכור במקומות קבועות מותר מטעם כל דפריש מרובא פריש עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף ס"ק י"ג ובפיה"ק ס"ק י"ז:

ועיין בישועות יעקב להלן סוף סי' ק"ה מ"ש בדבר שנתוודע שהצוקע"ר שנעשה בהפראנאר"י בעת הרתיחה מערבין בתוך הצוקע"ר דם הרבה והשיב כיון שאין הדם רק ללבן הצוקער ולהצלילו אין בזה שום בית מיחוש ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה דלעולם לא בא כדי שיתן טעם רק כדי ללבן הצוקע"ר ובפרט כפי מה שהעידו אי אפשר שיבא בשום אופן לידי נתינת טעם וסיים שם דבמה שנתהוה כעת בצוקע"ר ריפאנאר"י שבכל פעם בעת הרתיחה כשעולה הרתיחה ועומד להתקלקל הוא נותן לתוך היורה בשר נבילה ובשר חזיר זה הדבר צריך חקירה אם אפשר לבא לידי נתינת טעם כי טעם בשר ליכא בהצוקע"ר ולדעתי גם זה א"א בשום פעם לבא לידי נתינת טעם וצריך להתבונן על ענין פעולתו עכ"ד:

(מז) שאין בו שיעור לבטלו. עי' בשו"ת חכם צבי סי' ק"א שכ' באמצע התשו' אגב אורחי' דשרי לבטל טעם איסור ע"י דבר הפוגם ואין זה מקרי מבטל איסור כי אין ספק דמדאורייתא שרי לפגמו שהרי אינו נהנה לא מטעמיה ולא מכמותו עיי"ש אמנם בנו הגאון בתשובת שאילת יעב"ץ חלק א' סי' קכ"ו פסק שאם רוצה לעשות איסור משובח פגום כדי שיוכל לערבו בהיתר הרי זה בכלל מבטל איסור לכתחלה ואסור עיי"ש ועי' ביד אפרים שהתפלא עליו איך כתב כן מאחר שכבר הורה זקן אביו הגאון ז"ל להיפך וגם השיג על גוף סברתו של היעב"ץ וכתב וזה לשונו ואמנם גוף הדין שכתב שזה בכלל לאין מבטלין צ"ע לענ"ד דאפילו להראב"ד ודעימיה דאין מבטלין הוא דאורייתא וכו' נראה דהיינו דוקא לענין ביטול שטעם האיסור בעצמותו הוא עדיין בשבחו ולא פקע האיסור ממנו אלא שאכלו על ידי תערובות אין טעמו נרגש להאוכל ובזה אמרינן דלכתחלה אסור מה שאין כן כשעושהו פגום שפקע איסוריה מיניה בעצמותו וכשבא לתוך התערובות כבר טעמו פגום הוא מותר ולא שייך בזה אין מבטלין איסור מה שגורם להאיסור עצמו להיתר וכן נראה מהפוסקים עכ"ל ותמהני שלא