דרכי תשובה - ד קע

מוח ונמס ועי' בשו"ת בית שלמה חלק ב' מיו"ד סי' רכ"ג בעובדא כזו שבשלו בקדירה א' קרעפלי"ך מקמח שיפון ממולאים בגבינה ובקדירה השניה בשלו קרעפלי"ך מקמח חטים ממולאים בבשר ואח"כ נמצא בהקדירה חולבת בין הקרעפלי"ך של חלב קרעפי"ל א' ריק והי' בה רושם מהבשר שהי' בה ונראה שנמס ונפל הבשר ממנו ואינו יודע באיזה קדירה נפל ויש ס' בהתבשיל של חלב נגד הקרעפי"ל כמו שהוא עכשיו אכן אם נחשוב שהי' מלא בשר כשנפל לכאן ונפל הבשר לקדירה של חלב אין ששים נגד הכל ועיי"ש במה שמצדד בזה ובסוף דבריו סיים להחמיר דאין לגבב קולות כולי האי להתיר דבר שיש בו חשש דאורייתא עיי"ש:

(לא) מין במינו. עמ"ז סק"ד דזה פשוט הוא דכל זה בנודע כמות האיסור וההיתר בשעה שנפל אבל בלא נודע כמות האיסור וההיתר בשעה שנפל פשוט הוא דאזלינן בתר השתא דאם עכשיו האיסור יותר אף שמתחלה לא נודע ויש ספק שמא הי' מתחלה ההיתר יותר אפ"ה בודאי אף במינו אין להקל דאוקמינן אחזקה דהשתא ואסור ואם רואין עכשיו שההיתר הוא יותר רק שלא נודע אם גם מתחלה הי' יותר אף באינו מינו לא מחזקינן איסורא ואמרינן דגם מתחלה הי' ההיתר יותר עיי"ש ופשוט הוא דכל זה בשני מינים שוים שאין דרכו של א' להצטמק או להתפיח יותר מחבירו אבל בהי' מין א' דרכו להצטמק או להתפיח יותר מחבירו נשתנה דינו וכמש"ל (ס"ק כ"א וס"ק כ"ו):

(לב) במה שבלעה הקדירה. כתב במ"ז סק"ו הא דמצטרפין במינו מה שבלעה הקדירה באומד יפה היינו ר"ל נגד התבשיל אבל מה שנצטמק אין הריקן מצטרף ונ"מ גם לדידן דקיי"ל להקל לעת הצורך (ע"ל ס"ק כ"ז) ופשוט הוא עכ"ד:

(לג) באומד יפה. עיין פרמ"ג או"ח בהנהגת הנשאל באו"ה סדר ג' אות כ' דגם באיסור דרבנן משערין באומד יפה והבאתי דבריו לעיל סי' צ"ח (ס"ק י"ח). ועי' בס' כנפי יונה להלן סי' ק"ו בענין שיעור ששים שמשערין בתערובות איסור ואנו סומכין על אומד הדעת של המורה בענין השיעור אע"ג דבכ"מ קיי"ל דאין לסמוך על אומדן דעת בלי בירור גמור דהוא משום דמסתמא דרך המורה להחמיר באימוד מתוך שירא לצמצם שלא יבא להכשיל את הבעה"ב באכילת איסור ע"כ הוא משער בדרך מרווח באופן דהוי בירור גמור שאין שום טעם איסיר. וכתב שם הטעם דלא חיישינן להפסיד ממונם של ישראל ואין מצמצמים דהוא משום דכיון דכ"ע יודעים בכך שכן דרך כל המורים בישראל הוי כאלו ידוע שמחלו הבעלים על זה וכאלו נתקבלו להורות אדעתא דהכי עיי"ש ועי' בס' דרכי היראה חלק ב' סוף פרק ל"ו דעמד ג"כ בזה והביא דברי הרב כנפי יונה הנזכר והוסיף טעם לזה משום שכל מורה נעשה בעלים של החפץ והוא שלו ע"כ הרשות בידו להחמיר בזה גם לאחרים עיי"ש:

(לד) אבל מה שכלה ואבד וכו'. היינו בידוע שעכשיו ליכא ס' נגד האיסור אבל אם א"א לידע כעת כגון שנימוח האיסור אבל זאת ידעינן בודאי דבשעה שנפל הי' ס' כגון שראו שהי' האיסור כזית וההיתר ס' זיתים רק שעכשיו אין מוצאין בהקדירה כשיעור ס"א זיתים מותר שת פירולין דמסתמא כלה משניהם יחד. יד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ד וע' בפרי תואר סק"ד ובכנפי יונה (ועי' בדברינו לעיל ס"ק כ"ז):

סעיף ה (לה) אין מבטלין איסור לכתחלה. עבאה"ט ופת"ש מ"ש מהש"ך אי הוי דאורייתא וגם מ"ש בפת"ש מהנו"ב ועי' בקרית ספר (להמבי"ט) פרק ט"ו מהלכות מאכלות אסורות שכתב דאפשר שהוי דאורייתא עיי"ש ועי' בס' תמים דעים (להראב"ד) סי' רל"ט ועפר"ח סק"ח שהביא סייעתא לדעת התוס' דלא הוי רק מדרבנן עיי"ש אך בספרו מים חיים על האו"ח בליקוטים ליו"ד שבסוף הספר חזר בו והעלה דהוי דאורייתא עיי"ש ועי' בס' שדי חמד בחלק הכללים מערכת ה"א סי' י"א שכתב שהמעיין בפר"ח להלן סי' קכ"ב סק"ג (בד"ה גם) יראה שלא הי' דעתו בסי' צ"ט להכריח ע"פ ראייתו דהוי רק מדרבנן ולדחות סברת הראב"ד שכתב כל דבריו שם רק בדרך פלפול עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ח שהעלה בראיות דהוי מה"ת עיי"ש וכ"כ בתשובה מהרלב"ח סי' פ"ח ובמשל"מ פרק ז' מהלכות מעילה הלכה ו' ובשער המלך פרין ט"ו מהלכ' מאכלות אסורות הלכה כ"ה ועי' בזה בס' בעי ח''ו בהשמטות שבסוף הס' השייכים ליו"ד סי' צ"ד ובשו"ת קול אלי' חלק א' חיו"ד סי' ט"ז ובשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קי"ז באמצע התשו' ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ז ובשפ"ד סק"ז ובשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' נ"ה ובשו"ת אמר שמואל חיו"ד סי' א' באמצע התשובה ובישועות יעקב סק"ג ובערך השלחן אות ד' ובדברי יוסף סי' תרפ"ט ובס' פי שנים בחידושי הטור חלק או"ח דף ל"ח ובס' פרי הארץ חלק ב' סי' י"ג ובס' אדמת קודש חלק א' ביו"ד סי' ד' דף כ"ג ריש ע"ג ובס' מזמור לדוד (דהרב מהרד"פ ז"ל) ובשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ר"ה ובשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ס"ב ובכנפי יונה מ"ש בזה באריכות:

ועיין בס' יד דוד הספרדי בהגהות הטור אית כ' שהביא מהמשל"מ בפרשת דרכים דאפי' להמ"ד דאין מבטלין איסור לכתחלה הוי דאורייתא פשיטא דלא הוי אלא איסורא בעלמא ואפי' לאו ליכא עיי"ש ועי' בפרי תואר שם שהעלה דהוי הלמ"מ עיי"ש ועי' בס' שדי חמד בחלק פאת השדה בכללים מערכת האלף סוף סי' ז' מה שהביא מחכם אחד במה שכתב על דבר הפרי תואר בזה:

ומ"ש הפת"ש מהנו"ב דדוקא לבטל הטעם של איסור הוא מדרבנן אבל לבטל יבש ביבש לכ"ע הוא מדאורייתא עי' בשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' כ"ט ובחלק יו"ד סי' שי"ט ובחלק חו"מ סי' כ"ב (בד"ה בהני סלקינהו) שכתב ג"כ כדברים האלה וכסברת הנו"ב הנזכר ועי' בשו"ת כתב סיפר חלק או"ח סי' קי"ג ובסי' פ' מ"ש בדברי הנו"ב והח"ס בזה ועיי"ש עוד בחיו"ד בסי' ס' מ"ש עוד בזה וכתב דלפ"ז בביטול איסור במזיד וכ"ש אם ביטל איסור יבש ביבש ומת בודאי קנסינן בנו אחריו עיי"ש ועי' מזה בדלתי תשובה ס"ק י"ד אמנם בעיקר הדין עי' עוד בס' חתם סופר על מס' חולין דף צ"ח (בד"ה לא למעוטי) שהוסיף עוד לכתוב בזה לדעת התוס' וסייעתם דס"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא רק מדרבנן זה דוקא בלח בלח ובביטול בס' אבל ביבש ביבש שהאיסור נשאר בפ"ע והפוגע בו אוכל האיסור להדיא אלא שנעשה היתר ע"י שנתבטל ברוב מחמת התערובות זה אסור מה"ת עיי"ש וע' בס' גזע ישי הספרדי מערכת האלף סי' קל"ה מ"ש בזה והביא דברי הנו"ב הנזכר והוכיח מדברי הרשב"א והרא"ה דלהמ"ד דאין מבטלין איסור לכתחלה הוי רק מדרבנן הוא גם ביבש ביבש דמן התורה מותר לערב לכתחלה חתיכת נבילה בב' חתיכות כשרה ואין בזה רק איסור דרבנן עיי"ש באורך וע' בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי'