דרכי תשובה - ד קסט

כתב הרמב"ם, פרק י"ד מהלכה מאכלות אסורות הלכה ד' כזית חלב או נבילה וכיוצא שהניחו בחמה ונתמעט וחזר והניחו בגשמים ונתפח חייבים עליו עיי"ש ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) לעיל סי' פ"ה סעי' י"ז שכתב וז"ל ונראה לי אע"ג דכזית שנתמעט ע"י צימוק וחזר ונתפח ע"י משקה חייב מ"מ בעינן שלא יהי' בו שום חלל אפי' קטן שבקטנים ובכל שיעור כזית כן הוא אף שכן דרך דבר זה להיות בו ריקות מעט כגון לחם חטה שנתפח להיות בו חללים קטנים וכן כל כיוצא בזה דההתפחה אינו מועיל רק שמפשיט הכיווץ ועושה רפיון בחלקי המאכל אבל אם עושה חללים אינו מועיל וראי' לדבר וכו' הרי להדיא דהרפיון מצטרף אפי' רפיון של ריר שהוא ליחה וכן רכה כספוג שהוא רפה הרבה מצטרף והחלל אינו מצטרף וכו' עכ"ל (ועי' בדברינו לעיל ס"ק כ"א):

(כז) בבישולו. עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל ועפר"ח סק"ז שדעתו דבשעת הדחק יש להקל ונפסוק כדעת המחבר עיי"ש ועי' עוד בדבריו לעיל סי' צ' סק"ו מ"ש בענין זה באריכות וסיים שם וז"ל ולענין דינא איסור שנפל לתוך היתר אלא שלא נודע שיעורו בשעת הנפילה או שנודע שיעורו אלא שלא נודע אם הי' בהיתר ששים כדי לבטלו אסור הכל אף שיש לפנינו ששים בהיתר נגד האיסור המצומק משום דלא ידעינן כמה היה האיסור וכמה נמחה מגופו אם מעט ואם הרבה ולא מיבעיא בחלב (בציר"י) שדרכו להיות נימוח אלא אף בשאר איסורין כגון בשר נבילה ודג טמא וכיוצא אמרינן שהי' גדול ונצטמק הרבה מכמו שהי' ולפיכך אסור אם לא שבאומדנא יש ס' לפי מה שהי' יכול להיות גדול וכן כל כיוצא בזה עכ"ל ועי' בפרי תואר שם סק"ח ובכנפי יונה כאן שהשיגו עליו וכתב שזה דומה לנשפך ובמין במינו יש להקל ולדעת הט"ז אפי' באינו מינו יש להקל עיי"ש (ועי' מזה בדברינו לעיל ס"ק כ"א):

וכתב שם עוד בפר"ח וז"ל ואם בשעה שנפל האיסור הי' נודע שהי' בההיתר ס' כדי לבטלו לא מבעיא אם יש עכשיו ס' בהיתר נגד האיסור מצומק הבא לפנינו דפשיטא דהכל מותר אלא אף כשאין האיסור בעין דליכא למיקם עלה דמלתא מעמידין הדבר על חזקתו ומסתמא אמרינן דכי היכא שנתמעט מן ההיתר כן נתמעט גם מן האיסור לפי חשבון. אבל אם בשעת נפילת האיסור לא היה בההיתר ס' כדי לבטלו אע"פ שנצטמק האיסור ביותר ויש עכשיו ס' בהיתר כדי לבטלו הדבר פשוט שאסור הכל עכ"ל והסכים עמו הפרי תואר שם:

ועיי"ש עוד בפר"ח שכתב וז"ל וכן כשהי' ס' בההיתר בשעת נפילת האיסור ואח"כ נצטמק מן ההיתר הרבה יותר לערך מה שנצטמק מן האיסור או שלא נצטמק האיסור באופן שאין בההיתר עכשיו ס' נגד האיסור אזלינן בתר השתא וחזר האיסור לאסור הכל ולית לן למימר שנתמעט האיסור לפי חשבון אלא דלא מצינן לברורי אבל כי חזינן שלא נתמעט לפי חשבון לית לן לאקולי ולמימר שנפחת מן ההיתר דלהחמיר אמרינן הכי ולא להקל והכל אסור ומיהו אף בידעינן דבשעת נפילת האיסור הי' ס' בהיתר נגדו או איסורא איתא בעינא לא סמכינן אחזקה ולומר שנתמעט לפי חשבון וכו' ואי ליכא השתא ששים לא מבעיא שנאסר כל זה שבתוך הקדירה אלא אף הקדירה עצמה נאסרת וכו' עכ"ל ועי' בכנפי יונה כאן שהשיג על הפר"ח וכ' דגם בזה הי' נראה להקל במין במינו לכ"ע, ואפי' במין בשאינו מינו יש להקל וכו' וסיים וז"ל ומפני שהדבר נסתפק בין הפוסקים הראשונים ז"ל נ"ל להחמיר וכו' ומיהו באיסור לח בלח פשיטא כיון שנודע שהי' בתחלה ס' בהיתר שרי אע"פ שנתמעט אח"כ דאמרינן כערך שנתמעט מן ההיתר ה"נ נתמעט מן האיסור ואפי' במין בשאינו מינו יש להקל וכו' אלא בדבר שאינו ידוע אם נחסר מאחר שנפל האיסור קשה הדבר לשער מאומד בזמן הזה וכו' ויש להקל בשעת הדחק עכ"ל ועי' בפרי תואר סק"ד מ"ש בדין זה וכתב דהיכא דחזינן שנתמעט ההיתר יש להקל עכ"פ לשער בבלועה שבלעה הקדירה מן ההיתר ויצטרף עם המאכל הנשאר לבטל האיסור ואף שכתב המהרש"ל דהאידנא אין אנו בקיאין לשער בבליעה שבלעה הקדירה היינו שאם ירצה לשער כשיעור מצומצם בזה שפיר כנים דברי המהרש"ל אבל אם משערין בשיעור מרווח כגון אם משערין שבלעה הקדירה עשרה זיתים משערין בד' או ה' כפי ראות עיני הדיין בזה גם המהרש"ל מודה דיש לסמוך גם בזמן הזה וכתב וזה לשונו וכגון דא צריך לאודיעו דכשמשערין בבלוע צריך לדקדק שלא לשער אלא במה שבלוע באותו חלק שכנגד הרוטב אבל בחלק שאין בתוכו רוטב הגם שהיה בתוכו רוטב בתחלה בשנפל האיסור ולאחר מכאן כשנתמעט הרוטב ונתרוקן חלק מהקדירה אין לשער במה שהוא בלע באותו חלק וכתב שם דכל זה בסתם אבל היכא שהי' ההיתר רך ביותר והאיסור קשה דאז קרוב הוא שההיתר יהי' כלה ואבד יותר מן האיסור בזה אין לשער אלא כמה שיש לפנינו ההיתר והאיסור וכו'. וכל זה כשידענו האיסור כמה הי' וכנזכר אכן אם לא ידענו האיסור כמה הי' אין לצרף הבלוע אפי' במין במינו כי כשם שבלע מההיתר בלע מהאיסור ואם יש ס' כנגדו בהמצוי מותר כי אמדינן לפי ערך הנבלע והנאבד וכשם שעתה יש ששים כן גם בשעה שנפלה הי' ס' בהיתר זולת היכא דהי' האיסור רך או דבר שהוא ניתך בנקל כגון שומן נבילה ונתערבה בקדירה שהדבר ידוע כי לא הספיקה הקדירה לבלוע קצת ממנה עד שיצא מגוף האיסור לתוך התבשיל עשרה חלקים לשיעור שבלעה הקדירה בזה כל שלא ידענו שיעור האיסור בשעת נפילה אסור אע"פ שיש לפנינו שיעור ששים בהיתר המצוי כעת לפנינו ועיי"ש עוד כמה חילוקי דינים בזה באריכות ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ג שכתב דלדינא העיקר כדעת הט"ז והש"ך שפסקו כהמהרש"ל ואפי' בהפ"מ אין להקל רק משערין תמיד כמו שהוא לפנינו עיי"ש ועשפ"ד סק"ו שהראה מקום לדברי הפר"ח הנזכר וכתב ע"ז ומיהו בראינו האיסור וההיתר ובמקום הפסד יראה לצדד וכו' עכ"ל אכן במ"ז סק"ו כתב בהחלט דלעת הצורך יש להקל גם לדידן לשער במין במינו במה שבלעה הקדירה באומד יפה ועיי"ש לעיל סק"ד מ"ש עוד מענין זה ותמצית דבריו לדינא הוא דאם ראינו מתחלה קודם הבישול שהי' ההיתר יותר ואח"כ נצטמק והאיסור לא נצטמק ובאומד יפה כמה שבלעה הקדירה יש ס' גם עתה לאחר הצימוק אזי באינו מינו יש להחמיר אף בהפ"מ וצורך שבת ושלא בהפ"מ יש להחמיר בזה גם במינו. אך בהפ"מ וצורך גדול יראה לכאורה להקל במין במינו באופן הנ"ל לשער באומד יפה כמה שבלעה הקדירה ולא מה שכלה האש היכא דידוע שהי' ס' בההיתר נגד האיסור כנ"ל אבל לדינא סיים בצ"ע אם יש להקל אפי' בכה"ג עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות כ"ו ובהלכ' תערובות הב' אות ל' בעובדא שנמצא מעט שומן חי בתבשיל של חלב וניכר שבודאי הי' יותר אלא שנימוח בתוך התבשיל דדרך שומן חי כשנתבשל נחסר הרבה ועכשיו יש ספק שמא מתחלה לא הי' ששים והשומן שנימוח נשאר בתוך התבשיל ולא שייך כאן לומר אטו דאיסורא נצטמק דהיתרא לא נצטמק דהשומן נשאר בעין בקדירה ולא שייך כאן לומר דלא מחזקינן איסורא לומר שהי' איסור יותר דהא כאן בודאי הי' איסיר יותר ולכאורה נראה דיש תקנה שיניח התבשיל להצטנן וליקח מלמעלה השומן ואז יוכל לשער אם יש בו ששים וכו' אמנם באמת לדינא קשה לסמוך על זה דאפי' יהי' ששים לאחר שנלקט השומן מן התבשיל צונן צ"ע אם יש להקל דיש לחוש שמא הי' עוד שומן יותר ונתערב בתבשיל דאינו מוכרח שיקרוש כל השומן ויצוף למעלה וסיים בצ"ע עיי"ש:

(כח) וה"מ במין בשאינו מינו. עבאה"ט מ"ש בשם המהרש"ל דאפי' אם ראינו בשעה שנפל האיסור וראינו שלא נתמעט כשיעור א' עם ההיתר אפ"ה אין לשער במה שבלעה הקדירה ועבמ"ז שם שכתב דהא ודאי דאם הי' מתחלה ההיתר מרובה וסילקו להאיסור אח"כ קודם שנצטמק ההיתר או שהאיסור לח דבהא בודאי יש להתיר אף באינו מינו עיי"ש:

(כט) במין בשאינו מיגו עט"ז סק"ה ועי' מ"ז דר"ל דאפי' באינו מינו ולא ראינו בעת שנפל האיסור וההיתר ועכשיו יש ס' דלא מיבעיא בשניהם אוכלין דבודאי מותר דלמה נחזיק ריעותא אלא אמרינן דמתחלה ג"כ כך הי' אלא אפי' הי' ההיתר עצמות דאין מצטמקין והאיסור הי' בשר שדרכו להצטמק אפילו הכי בלא ראינו האיסור בשעה שנפל מ"מ כל שעכשיו יש ס' לדברי הש"ע יש להתיר ולא אמרינן דמסתמא נצטמק הבשר ומתחלה לא הי' ס' דלא מחזקינן ריעותא בענין זה אפי' באינו מינו עיי"ש:

(ל) אבל. עי' בפת"ש לעיל סי' פ"ז ס"ק ט"ו (ובדברינו שם ס"ק צ"ט) בדין עצם שנמצא בתבשיל של חלב ובעת שבא לפנינו עכשיו הוא ריקן בלא מוח אם יש לחוש שמא כשנפל לקדירה הי' בו