דרכי תשובה - ד קסח

פ"ד משל חתיכה שיש בה עשרה זיתים שבלעה זית א' איסור ונפלה אח"כ לקדירה שיש בה עוד חמשים זיתים ובין הכל יש ס' מהני להמחבר אבל אם חתיכה שגדולה עשרה זיתים נתבשלה עם חתיכה טריפה שיש בה ג"כ עשרה זיתים ואח"כ נפלה זו החתיכה שבלעה מהטריפה לקדירה צריך לשער נגד כולה דלא ידעינן כמה בלעה ורואין כמה בלעה עשרה זיתי איסור וצריך בקדירה חמשים ותשעה פעמים עשרה זיתים והחתיכה שבלעה מצטרפת ג"כ שיהי' בין הכל ס' פעמים עשרה זיתים (היינו לדעת המחבר דבשאר איסורין לא אמרינן חנ"נ) עיי"ש לדרכו:

ומ"ש הבאה"ט ומיהו החתיכה אסורה כתב בשפ"ד שם היינו אפי' טעמי' קפילא ולית בה טעמא אפ"ה נשארת באיסורה דעכ"פ משהו נשאר ואפשר לסחטו אסיר להמחבר עיי"ש:

(יז) ואין נוהגין כן. ומ"מ יש נ"מ גם לדידן בהיתר כגון בצלים שחתכן בסכין חולבת ובשלם עם בשר דמצטרפין הבצלים עם הבשר לבטל הסכין. שפ"ד שם:

(יח) קיי"ל בכל איסורים חנ"נ. מיהו גם לדידן בשאר איסורין לא הוי חנ"נ רק מדרבנן ונ"מ לענין נשפך דאם יש ס' עם החתיכה נגד האיסור אפי' באינו מינו וספק אם יש ס' גם נגד החתיכה אזלינן בנשפך לקולא כיון דהוי רק מדרבנן. שפ"ד סק"ד ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב (ס"ק מ') מ"ש בזה:

(יט) בדלעיל סי' צ"ב. ועי' בבאה"ט שם סק"י שכ' מהש"ך דאפי' באיסור דרבנן הדין כן דאמרינן חנ"נ ועיי"ש בדברינו (ס"ק מ"א):

סעיף ד (כ) ברוטב ובקיפה ובחתיכות. ואין חילוק בין איסור גוש לאיסור לח בכ"מ הכל מצטרף ומ"מ יש חילוק לפעמים בין איסור גוש לאיסור לח דבאיסור גוש יצוייר לפעמים שהרוטב מותר והחתיכות אסורות כגון שיש ס' בין הכל אבל אין בהחתיכות לבדן רוב או חהר"ל ואולי באיסור צלול בכ"מ גם הגוש מצטרף וגם הרוטב מותר אף כשאין בהרוטב לבדו ס'. מ"ז סק"ג:

(כא) ומשערין ההיתר והאיסור כמו שבא לפנינו. ע' בשו"ת עמק הלכה (מהה"ג מזיטל) חיו"ד סי' מ"ג עמד על המחקר בבשר עגל שנפל לקדירה של חלב וראינו שבשעה שנפל הי' בו פחות מכזית ואח"כ נתפח ועמד על כזית איך משערין אם כמו שהוא עכשיו אם כמו שהי' בשעה שנפל והביא מדברי הש"ס מנחות דף נ"ד דמשמע דמשערין עכ"פ מדרבנן כמו שהוא עכשיו ועיי"ש במה שפלפול בזה ולדינא העלה שבמין במינו יבש ביבש דסגי ברובא יש להקל אך כיון דבעינן באמת רוב גמור ע"כ בעינן שיהי' רוב גם נגד מה שנתפח אבל שלא במינו שצריך ס' א"צ לשער נגד מה שנתפח וסגי לשער נגד מה שהי' בשעה שנפל עיי"ש ועי' בהגהת יד אברהם שכ' וז"ל נראה דאם האיסור הוא בשר שור זקן שדרך להתמעט ע"י בישול וההיתר הוא בשר עגל הרך שדרכו להתפוח ע"י בישול כדאיתא בעוקצין פרק ב' משנה ח' וכו' אין משערין האיסור כמו שבא לפנינו לפי שבודאי נתמעט מכמות שהי' והטעם נשאר בקדירה וכו' ואם ההיתר הוא ג"כ בשר שור אמרינן שנתמעט לפי חשבון אבל אם האיסור היא בשר עגל אף שיש לתלות שנתפח על ידי בישול אפילו הכי צריך לשער נגדו כמו שהוא עכשיו אך אם נשפך הרוטב ונודע שהי' ששים נגדו כמו שהיה בשעה שנפל אלא שאין ידוע שהיה ששים נגדו לאחר שנתפח אזלינן לקולא שהרי מה שצריך לשער לפי מה שנתפח עכשיו הוא רק. מדרבנן עכ"ד ועי' בס' ערך שי שנשאל ג"כ בענין זה והביא דברי היד אברהם בזה ודחה דבריו דאין להחזיק ריעותא דמצד בשר עגל שדרכו להיות נתפח בבישול אין חשש דמה שנתפח איני גוף הבשר אלא מיא בעלמא וא"כ טרם שנתפח הי' המים בתבשיל ורק החשש הוא מצד בשר שור שהי' מתחלה יותר ונצטמק וגם בזה אין להחמיר דבשר זקנה לפעמים ג"כ מצטמק וחוזר ינתפח כמ"ש בש"ס מנחות דף ל"ד וא"ל הא איכא לברורי שנבשל בשר של שיר וועגל כעין שאירע בתערובות איסור הזה ונראה אם נצטמק בשר השור דז"א כי הוא דבר שא"א להתברר דזמנין דמצטמק יותר וחוזר ונתפח וזמנין שנתפח יותר וחוזר ומצטמק ואין אתנו יודע עד מה וא"א לצמצם הבישול בשום מקום ועוד דבכה"ג בלא"ה א"צ להחזיק ריעותא וא"צ לברר כלל עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"א ובפיה"ק ס"ק י"ג שכ' דאם האיסור דרכו להיות נתמעט אב לא ההיתר אז אם יכולין לומר דהגם שנתמעט מ"מ חזר ונתפח מההיתר אז יש כעת ששים מותר אבל אם אין דרכו להיות נתפח כלל רק להתמעט כגון שום אז צריכין לשער מה שדרכו להיות נימוח בהתבשיל ואם א"א לידע בבירור שום דינו כדין נשפך ובזה יש חלוק בין מינו לאינו מינו עיי"ש וע' בדלתי תשוב ס"ק ז' מ"ש בענין זה:

(כב) ההיתר והאיסור כמו שבא לפנינו. עי בשו"ת הרדב"ז חלק א' סי' קנ"ב שנשאל כשבא לפני המורה שאלה בתבשיל שנפל בו איסור ויש בו ס' כדי לבטל את האיסור אם יש לחוש לאסור שמא בשעה שנפל האיסור לא הוי ס' רק אח"כ נתן א' מים לתבשיל שלא בכוונה ועי"ז נתרבה ועמד עד שיש בו ששים ואם יש לסמוך על השואל במ"ש שלא יד ולא ראה מי ששפך מים לתבשיל בינתיים והשיב דאין כאן שום בית מיחוש דל יהא שדבר ספק אם נתנו המים בתבשיל שלא בכוונה אין לאסור ואם יאסר בזה הוי בכלל מאבד ממונם של ישראל אלא היכא שהדבר ידוע שבשעה שנכנס לא היה ס' רק אח"כ נתרבה והי' ששים אז יש לאסור וכשאירע מעשה ליד המורה צריך לחקור אחר זה עד שיתברר איך הי' המעשה עיי"ש והביאו ביד דוד בהגהות הטור אות י"א עיי"ש:

(כג) כמו שבא לפנינו. היינו באינו יודע שהי' האיסור יותר מההיתר בשעה שנפל אבל אם ידוע שהי' האיסור מרובה מההיתר בשעה שנפל לית דין צריך עיונא דבודאי אסור דאף שהאיסור נצטמק עתה מחמת האור מ"מ הא תחלה נתן טעם ואסור מדאורייתא מ' סק"ד. ועי' בשו"ת פאת נגב חיו"ד סי' י"ב:

(כד) שבא לפנינו. עי' בס' ברכות מים הספרדי (להרב מו"ה מרדכי יוסף מיוחס ז"ל) חלק או"ח סי' תרע"א שנשאל אם שרתה ברכה במותר השמן של נר חנוכה כמעשה הצרפית והשונמית וכמעשה הנס דחנוכה מי נימא שהמעט שמן של נותר דנר חנוכה בטל ברור ככל איסורים שבתורה או דלמא לא אמרינן דבטל ברוב אלא ברובא דאת מעלמא אבל בנ"ד הואיל ומני' קא רבי ולא אתא רובא ומבטל לאיסורא והכי אסור וכן יש לצייר שאלה לענין איסור דאורייתא בשמן של תרומה דמונח בכדא ושיערו בלוג א' ושרתה בו ברכה ועלה לא' ומאה מהו מי אמרינן דאיסור קא רבי הו"ל כדין שאור של תרומה שהחמיץ העיסה ונתרבה האיסור דאסיר וה"ז דומה לאלו הי' מונח כאן כזית חלב מהותך שנתברך וניתוסף לשיעור ס' דבזה בודאי אמרינן דבאיסורא קאי דהא חלב קמן או דלמא שמן זה דומה לגדולים של תרומה לא הוא האיסור והשאר הוא תוספות היתר ואף את"י להחמיר בזה שזה דומה לחלב ודיינינן ליה כאלו הוא כולו שמן של תרומה כיון שנתרבה הכל משמן של תרומה מה יהיה אם נפל כד א' של תרומה בתו הרבה חולין רק שהי' פחות מעט מק"א ואח"כ שרתה בו ברכה מי אמרינן דהיתרא קא רבי והאיסור כדקאי קאי או דלמא שניהם רבו כא' ואסור וכן יש להסתפק אם צריכין בכה"ג ק"א כלל דהוי מלתא דלא שכיחא וחזר הדין להיתרא דאורייתא דחד בתרי בטל והרי עכ"פ רוב איכא ובטל והאריך בזה והעיר מכמה מקומות ובסוף העלה דאף דמשמע מדברי הזהר דהיכא דשרתה ברכה בדבר א' מיניה קא רבי אמנם מדברי הש"ס משמע מכמה מקומות דהברכה מעלמא אתא ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וגם יש עוד ספק שמא התערובת השני הוא דנתברך דכדי שיהנה מהברכה עשו באופן שיהי' מותר והו"ל ס"ס המתהפך דגם בדאורייתא שרינן לכ"ע עיי"ש:

(כה) לפנינו עבאה"ט ומה שסיים מהט"ז שמשערין באומד יפה עי' בכנפי יונה להלן סי' ק"ו ועי' בדברינו להלן (ס"ק ל"ג) מ"ש בזה:

(כו) שהי' בהיתר יותר מתחילה