דרכי תשובה - ד קסז

מבחוץ שפיר מצטרף להיתרא אבל לדעת הסוברים דעיקר הטעם שהעצמות מצטרפין הוא משום שיש בהם לחלוחית ועי"ז מבלבל הטעם בתוכן משא"כ הקדירה ממילא דה"ה דחרסי הקדירה בין חדשים בין ישנים המונחים בתוך הקדירה אין מצטרפין וכן קליפי ביצים המונחים בקדירה אין מצטרפין כיון אין בהם מוהל ולחלוחית ועיי"ש במ"ש בזה באריכות ועי' בחוו"ד בביאורים סוף סק"ב ובחידושים סק"ג שכ' כן בהחלט לדינא דחרסים המונחים בקדירה כיון לית בהו לחלוחית אין מצטרפין לא לאיסור ולא להיתר עיי"ש ועי' ביד והודה יש סי' זה מ"ש בזה ולדינא העלה ג"כ דהעיקר להחמיר שלא לצרף כלל קליפות הביצים או חרסית של כ"ח המונחים בתוך הקדירה ודי להקל לצרף הביצה כמו הוא עם קליפתה עיי"ש ועי' בס' יד אלימלך סי' ט"ו בעובדא שעשו פשטיד"א נקרא קיגע"ל בתוך כלי מיוחדת ותחב הכלי עם הפשטיד"א לתוך קדירה עם וטב בטשאלינ"ט כדרך העולם להכין על שבת והעמידו בתוך התנור ונשפך חלב בתוך התנור לתחת הקדירה של רוטב וברוטב שבקדירה אין ששים נגד חלב רק בצירוף הפשטיד"א עם חרסית הכלי שלה וכתב שם דלפי דעת הפרי תואר דחרסית האדמה שהם בתוך הרוטב מצטרף לבטל פשוט הוא בנ"ד כיון הכלי של הפשטיד"א עומד בתוך הרוטב הרי זה מצטרף לבטל החלב אמנם יש לעיין עוד בעובדא זו כי הלא מן הסתם הכלי של הפשטיד"א הוא גבוה קצת מן הרוטב והלא מבואר במ"ז שם דהטעם שהכלי שבתוך המאכל מצטרף שום שהמים מכסים אותם ונראה מלשונו דדוקא כשהמים מכסין את הכלי אז נצטרף הכלי אבל לא כשהוא מגולה קצת חוץ להמים אמנם באמת לדינא הוא פליאה דלמה יגרע זה מחתיכה שהיא תחובה מקצתה ברוטב והשאר הוא חוץ רוטב וכי נימא דמה שבתוך הרוטב אין מצטרף לששים וכו' אמנם בלא"ה א"א צרף הכלי כי החוו"ד פסק דחרסית הכלי אפי' היא בתוך הרוטב אין מצטרף ע"כ אין להקל עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קכ"ה בעובדא שעשו פשטיד"א משומן שהי' מעורב בו שומן טריפה וכיסו הכלי עם כיסוי כנהוג העמידו הכלי מכוסה כמו שהוא בתוך כלי של בשר עם מים והמים היו צפים ע''פ הכיסוי של הפשטיד"א ודעת השואל דגם הבשר והמים שבקדירה החיצוניות מצטרפים לבטל השומן טריפה של הדייסא והוא ז"ל השיג עליו דכיון דהכלי פסיק אע"פ שהוא כלי חרס אפ"ה אמרינן בי' איסור דבוק דצריך שבהדייסא עצמה יהי' ס' כנגד השומן טריפה ואם לאו צריך שיהי' בהבשר והמים ס' נגד כל הכלי עם הדייסא דחנ"נ וכדין מילוי עוף דסי' ע"ב וסי' ע"ד עיי"ש:

יא) ויש מחמירים. עבאה"ט ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ז ובפיה"ק סק"ט כ' דלכאורה נראה דעצמות שבלעו איסור לא מהני להו הגעלה דדוקא לכלי צם מהני להו הגעלה משום דכבר נתייבש וכלה כל הלחלוחית שבהן ע"כ מהני הו הגעלה לפלוט מה שקבלו טעם מדבר אחר משא"כ בעצמות שיש בהם בלוע ונתערב בהלחלוחית י"ל דלא מהני הגעלה וכמו דקיי"ל בעלמא דלא הני הגעלה לאוכלין אבל לדינא כ' דאין להחמיר כיון דבאמת גם באוכלין "ל להרבה פוסקים דמהני הגעלה רק דלא קיי"ל כוותייהו מטעמא דאין בטלין איסור לכתחלה וזה לא שייך בעצם דאינו ראוי בעצמו לאכילה לכן יש הקל בעצמות שבלעו איסור דהגם שלא נתייבשו עדיין מלחלוחית שלהם אפ"ה אינם ככלי עצם ומותרין בהגעלה. אך כתב דמ"מ עכ"פ בזה יש להחמיר בהו יותר מבכלי עצם דבכלי עצם שנבלע בו איסור קיי"ל דנפגם לאחר מעל"ע ואינו אסור התבשיל שמבשלין בו לאחר מעל"ע משא"כ בעצם כל זמן שלא נתייבש הבלוע נפגם בו במל"ע. ועיי"ש עוד במה שנסתפק בהא דקיי"ל להלן סי' ל''ה סעי' ז' ברמ"א דהא דאמרינן דאין בליעה יוצא בלא רוטב זה דוקא באוכל כל כלי שבלע איסור אוסר ההיתר שנוגע בו אפי' בלא רוטב אם גם עצם שבלע איסור הדין כן וכתב דכיון דכל הטעם דבאוכל אין הבלוע יוצא לא רוטב הוא משום דיש לו פליטה א"כ גם בעצם קודם שנתייבש יש לומר כן כיון שיש לו לחלוחית הרי יש לו מה לפלוט ובכן אין להחמיר אלא בנוגע באוכל כנ"ל משא"כ בנוגע לכלי ולא מבעיא בנבלע בו בליעה כחוש דבודאי אינו אוסר הכלי אלא אף אם נבלע בו הוא איסור שמן אין להחמיר דאין כח בחם בלא רוטב להפליט ולהבליע בשני דברים יבשים עיי"ש (וע"ל ס"ק ד' וס"ק ח') ולעיל סי' ע' (ס"ק כ"ד):

(יב) עצמות האיסור. עי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קנ"ז בעובדא שנתערב רגל מאווז טריפה בין בשלשים רגלים מאווזות כשרות ונתבשלו ורצה השואל להכשיר כיון שיש בהרגל עצמות ונהי שאין מצטרפין להיתר אבל עכ"פ גם לאיסור אין מצטרפין וכיון שיש בהרגל עכ"פ מחצה עצמות א"כ סגי בשלשים והשיב שאין לסמוך שהעצמות הם חלק מחצה מהרגל ולא סגי בל' נגד הרגל כיון שהבשר של הרגל מחזיק יותר הרבה מהעצמות שבו ובפרט שעל האצבעיים שברגל בודאי יש יותר בשר וגם יש בשר רחב בין אצבע לאצבע ויש לשער שהעצמות הם פחות הרבה מהבשר ומעורר ע"ד הלב"ש בחידושי דינים הלכ' אבמה"ח שהאריך בעובדא כזו להצריך ס' נגד הרגל ולא זכר כלל שעצמות האיסור א"צ לבטל עיי"ש:

סעיף ב' (יג) אבל אם נתבשלה תחלה. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ז' שכ' דאין חילוק בזה בין נתבשלה לנמלחה דה"ה אם נמלח העצם עם הבשר תחלה הרי זה בלע מן הבשר ונאסר ומצטרף עם האיסור ולא עם ההיתר עיי"ש ועי' ביד אברהם וז"ל כתבו האחרונים דה"ה אם נמלחה הנבילה כבר ע"י המלח בלעו העצמות מהאיסור ולפענ"ד דדוקא בעצמות שיש בהם מוח מבפנים שהם רכים ונבלע בהם מעבר לעבר וכדמוכח להדיא ברשב"א וכו' דמליחת העצם מועיל למוח שבקרבו וכו' אבל בעצמות שאין בהם מוח הרי הם ככלי עצם וכו' וכבר נתבאר בסי' צ"ח סעי' ד' בהגה דכלי אינו נאסר ע"י מליחה רק כדי קליפה ואם נתבשל א"צ לשער רק נגד הקליפה וכו' עכ"ל:

(יד) עצמות שבה מצטרפים. כתב בפר"ח סק"ד מיהו מסתברא לן דגוף העצמות מצטרפין נמי לבטל האיסור דומיא דכחל דהכחל עצמו מן המנין עיי"ש וכ"כ ביד אברהם וביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"א לדינא עיי"ש אמנם יעוין בכנפי יונה שהביא דברי הפר"ח הנזכר והתפלא עליו דזה לא דמי לכחל שהעצמות האיסור בודאי אינם מן המנין לבטל עיי"ש ועי' במ"ז סוף סק"א שכתב ג"כ דלדידן דקיי"ל חנ"נ בשאר איסורין אין העצמות של איסור מצטרפין אלא לאיסור שהרי בלעו מרוטב וממים וחנ"נ וצריך ס' נגד הכל עיי"ש וכ"כ בחוו"ד בפשיטות דלדידן דקיי"ל חנ"נ בכל האיסורין צריכין ס' אף נגד העצמות האיסור דהא הרוטב נ"נ ונכנס בהעצמות עיי"ש ועי' במטה יהונתן שבגליון היו"ד ובהגהות הגאון מהר"ש כהן ז"ל ועי' בדלתי תשובה ס"ק ד' מ"ש ע"ד הגאון מהר"ש כהן הנ"ל בזה (וע"ל בס"ק שאח"ז) (טו) לפי שבלעו. עבאה"ט מ"ש מהטור ועי' בפרי תואר סק"ג שכתב דדוקא כשאין ידוע כמה בלעו העצמות מבשר הנבילה אבל אם ידוע שיעור בשר הנבילה כמה הוא א"צ ס' רק כנגד הבשר לחוד עיי"ש וכ"כ בפר"ח עיי"ש אמנם יעוין בחוו"ד בביאורים סק"ג שכתב דאם כי כן נראה דעת הטור מ"מ אין להקל בזה כי הטור לשיטתו בזה דלא ס"ל חנ"נ אבל לדידן דס"ל חנ"נ צריך ס' אף נגד העצם כיון שהעצם נ"נ כשקיבל טעם מהבשר נבילה עיי"ש וכ"כ במ"ז סק"א וביד יהודה שם לדינא דאף שיודעין כמות האיסור שהי' קודם הבישול לא סגי בס' נגד כמות שהי' קודם הבישול לחוד אלא שצריך ס' לבטל כמות האיסור שהיה מתחלה וגם נגד העצמות דאף דגוף העצמות לא נ"נ מ"מ יש להחמיר דאמרינן שיצא הפליטה מהנבילה ונכנס בהעצמות ונכנס בהנבילה מים ושאר דברים במקומו וגם הם נ"נ לכן צריך לבטל הבשר וגם העצמות עיי"ש:

סעיף ג' (טז) הבלועה מאיסור. עבאה"ט ועי' בפרי תואר סק"ג שכתב דכ"ז דוקא כשיודעין כמה הוי טעם האיסור שבלעה אבל אם לא ידעינן כמה הי' שיעור האיסור הבלוע בה גם לדעת המחבר אמרינן כילה נבילה הוא ומשערין בכולה אלא דא"צ אלא נ"ט והוא שהוא גופה היתר ולדעת הרמב"ם לא סגי בנ"ט דהיא אינה מצטרפת וצריך ס' דוקא עיי"ש וכ"כ בשפ"ד סק"ה