דרכי תשובה - ד קסו

סעיף א' (א) חתיכת נבילה וכו'. עבאה"ט מ"ש מהט"ז לפי שאינם בני אכילה ועי' בתשו' שבסוף הס' שבילי דוד שכ' לענין הציקארי"ע שנודע שהאומן מערב בה שומן חזיר כדי לפטמו וכתב שם דאף דגוף הציקארי"ע בלא השומן הוא יבש ואין לה טעם מ"מ אין לה דין עפר וקצת ראויה לאכול מקרי ולא מקרי נבילה שאינה ראויה לגר אלא בשאינו ראויה לשום אדם לאכול משא"כ הציקארי"ע אף בלא השומן אוכלין ממנה התינוקות וא"כ נ"נ ובעי ס' כנגד כולו עיי"ש:

(ב) שנפלה לקדירת היתר. עבאה"ט ועי' בשו"ת בשמים ראש סי' שס"ח מ"ש בענין קולא זו דהעצמות מצטרפין להיתר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק ריש סי' זה שהעלה דבכ"מ אין להקל לצרף העצמות אלא באיסור גוש שנפל לקדירה כיון דבאמת אנו רואין שלא נתערב כל האיסור בתוך הקדירה רק דחז"ל החמירו לשער נגד כולו משום דלא ידעינן כמה פלט ע"כ שפיר מקילין דעכ"פ גם העצמות מצטרפין לבטל הפליטה מהאיסור אבל באיסור לח שנפל לקדירה אין להקל לצרף העצמות בין של איסור ובין של היתר עיי"ש:

(ג) עצמות האיסור מצטרפין. עבאה"ט ופת"ש מ"ש לענין עצמות הרכין ועי' חוו"ד בחידושים סק"א ובחכמת אדם כלל נ"ב סעי' א' שכתב לדינא כהש"ך דעצמות הרכות של איסור מצטרפין לאיסור עיי"ש ועשפ"ד סק"א שפסק דבנפל עצם רך מנבילה לאינו מינו יש לאסור באין הפ"מ אבל בהפ"מ המקיל לא הפסיד ובנפל למינו המקיל אף בהפסד קצת אין גוערין בו ואפשר לצדד להקל אפי' לצרפו להיתר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ב ובפיה"ק סק"ב מ"ש בזה ופסק דאין לסמוך על המקילין בזה אלא דהעיקר כהש"ך שהם מצטרפים לאיסור ובפרט בראשי הכנפים ושאר עצמות הסחוסים שהם לבנים ונוח ללעסו אף שאנו רואין שאין בהם שום טעם אפ"ה הנה מבואר להדיא בר"ש והרא"ש לאסור עיי"ש:

(ד) האיסור. עפת"ש מ"ש מתשו' מהר"י הלוי אי גם במליחה אמרינן כן דהעצמות מצטרפין להיתר ועי' בדברנו לעיל סי' ס"ד סק"ו מ"ש שם מהחמודי דניאל סי' ו' ועי' עוד בחמודי דניאל שם אות י"א וביד יהודה לעיל סוף סי' ע"א וכאן בפיה"א סק"ד ובפיה"ק סק"ה ובשו"ת עמודי אש בקונטרס דיני או"ה סי' י"ג אות ט"ז מ"ש בזה ופסקו דלדינא יש להקל דגם במליחה מצטרפין העצמות להיתר לבטל האיסור בשיעור ס' אפי' בשומן [ועי' בדברינו להלן (סק"ח) שהבאתי מהחמודי דניאל והחכמת אדם דכ"ז הוא כל זמן שהעצמות הם בתוך הבשר ויש בהם עוד לחלוחית והם רכים משאר כלי עצם אבל אם הסירו הבשר ונתייבש העצם לא מהני המליחה כלל להעצם וא נו בולע כלל ע"י המליחה כדין כלי עצם ואינו מצטרף] (ועי' מזה עוד בדברינו לעיל סי' ע"א ס"ק כ"ד ובסי' זה להלן וס"ק י"א) ועי' מזה בשו"ת טוטו"ד תניינא סוף סי' ס"ט:

(ה) מצטרפים עם ההיתר. עפת"ש מ"ש מפרמ"ג בספרו תיבת גומא דאף אבמה"ח שנפל להיתר עצמות שבו מצטרפין להיתר ועי' בשפ"ד לעיל סי' ס"ב סק"ד מ"ש בזה לענין אם נפל אבמה"ח להיתר אם צריך ס' גם נגד העצמות ונוטה שם דא"צ ס' רק נגד הבשר ולא נגד העצמות עיי"ש אכן לא נזכר שם דבר זה דהעצמות מצטרפין גם להיתר וכנראה מזה שלא החליט לדינא דבריו שבס' תיבת גומא שם דאל"כ הו"ל לאשמעינן רבותא טפי שהם מצטרפין גם להיתר ועי' ביד אברהם בגליון כאן שכתב בהחלט לדינא דדוקא בנבילה וכיוצא דאין עצמות שלהם אסיר ואין לוקין עליהם ע"כ מצטרפין להיתר משא"כ אבמה"ח שעצמות שלו מצטרפין לכזית בשר ללקות עליו בודאי שאין עצמית שבו מצטרפין להיתר כיון שהן עצמן איסור עיי"ש ועי' בדלתי תשובה סק"ב:

(ו) עם ההיתר לבטל. עי' ביד יהודה, בפיה"א לעיל סוף סי' ע"א וכאן סק"ג ובפיה"ק סק"ד שהעלה דכל זה דוקא לגבי ביטול טעם אבל ביבש ביבש אין עצמות האיסור מצטרפין עם ההיתר ואדרבה נראה דגם עצמות ההיתר אין מצטרפין כלל ע"כ אם הי' לפנינו תערובות דשלשה חתיכות א' נבילה וב' כשרות ובחתיכה א' יש הרבה בשר ומיעוט עצמות ובהשנים יש הרבה עצמות ומיעוט בשר ולא ידעינן איזהו האיסור צריך שיהא בהבשר לבד רוב נגד החתיכה שיש בה הרבה בשר דשמא הוא האיסור עיי"ש:

(ז) ההיתר. עפר"ח סק"ח שהעלה דבע"כ אין העצמית מצטרפין לס' אלא במין במינו ואיכא רובא או במין בשאינו מינו וטעמו קפילא כיון דמה"ת ברובא בטל ושיעור ששים אינו אלא מדרבנן וכן הקילו הם גם לענין זה שהעצמות מצטרפין אבל במין בשאינו מינו וליכא קפילא לטעמי' אפי' עצמות ההיתר אין מצטרפין עיי"ש ועי' בפרי תואר שהעלה דאפי' במין בשאינו מינו ולא טעמו קפילא דהוי דאורייתא אפ"ה מצטרפין העצמות לבטל האיסור ומ"מ לדינא סיים וכל זה הוא אומר להלכה אבל למעשה יש להחמיר במין בשאינו מינו וכו' ומאן דתקיף לבו יורה וידין בכה"ג עיי"ש ועיי' בפלתי סק"א ועי' בהגהות הח"ס ריש סי' זה שהסכים עם הפר"ח וכתב שכן ראוי להורות כהפר"ח עיי"ש:

(ח) לבטל האיסור. עט"ז שכתב הטעם משום דהאיסור מתפשט גם לתוכן ויש בהם ג"כ לחלוחית ועי' בכנפי יונה ובמ"ז מ"ש בזה ועי' ביד יהודה ריש סימן זה מה שכתב על דברי הפרי מגדים בזה והעלה דבע"כ אמרינן דגם הם בלעו מהאיסור כפי המגיע לחלקם ולא נשאר בשאר ההיתר חלק גדול מהאיסור יותר מבהם וחלק ס' מהאיסור שנבלע בהם נתבטל בתוכם ע"י הלחלוחית שבהם ונעשה היתר ונ"מ דכל שסילק האיסור מהקדירה יכול לקבל התבשיל מהקדירה מעט מעט ולא חיישינן שמה שנבלע חוזר ויוצא עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות י"א שמבואר מדבריו דכ"ז דוקא כל זמן שהעצמות הם בתוך הבשר ויש בהם עוד לחלוחית והם רכים משאר כלי עצם אבל אם הסירו מהם הבשר ונתייבשו דינם כשאר כלי עצם עיי"ש וכ"כ בחכמת אדם כלל נ"ב סעי' א' דעצמות היבשות יש להם דין כלי עצם וכלי מתכות ועץ עיי"ש ולדברי החמודי דניאל הנ"ל היינו לאחר שהסירן מהבשר ונתייבשו ואין בהם עוד לחלוחית עצמי וכנזכר (וע"ל סק"ד ולהלן ס"ק י"א ולעיל סי' ע' ס"ק כ"ד):

(ט) אבל המוח שבעצמות האיסור. עי' בחכמת אדם שם דאפי' המוח שבעצמות היבשות נחשבים כדין בשר וצריך ס' כנגדן עיי"ש ועי' בשלחן גבוה סק"ג דאפי' אם העצם סתום מכל צד מפני שהעצה ספוגי ומוציא טעם המוח שבתוכו עיי"ש:

(י) וגוף הקדירה. עבאה"ט ועי' בפרי תואר סק"א שכ' בסיף דבריו שם וז"ל ולפ"ז קיימנו דברי הפוסקים וקאימנא כוותייהו דכל דבר הצף עליו הרוטב והוא בתוכו לאפוקי קדירה שהרוטב בתוכה וכו' ואפי' חרסי הקדירה אם הי' בתוך הקדירה הכל מצטרף לבטל האיסור וכו' וכל זה להלכה אבל למעשה יש להחמיר וכו' עכ"ל ועי' במ"ז סק"א מ"ש בדין זה וכתב דחרסי קדירה בין חדשים ובין ישנים המונחים בתוך הקדירה לדעת הפרי תואר שכתב הטעם דאין הקדירה מצטרף לההיתר לבטל האיסור הוא משום דהיא מגולה מבחוץ ואין בה רוטב רק מבפנים אין הטעם מחלק בה בשוה ממילא דחרסי האדמה המונחים בתוך הקדירה שהרוטב מסבב אותם מבפנים