דרכי תשובה - ד קסה

כיון שדעת הרמב"ם בפרק י"ח מהלכות פסולי המוקדשין הלכה כ' ובפרק ט"ז מהלכות מ"א סוף הלכה י"ט דדוקא בנפלו בזה אחר זה ונגד הכזית איסור הראשון היה בההיתר לבדו כדי לבטל ונעשה היתר ואח"כ נפל עוד איסור באופן שאין בההיתר לבדו לבטל זולת בצירוף האיסור הראשון שבקדירה זו בזה אמרינן כיון שכבר נתהפך באיסור מתחלה להיתר ה"ז מצטרף להיתר לבטל האיסור הב' אבל בנפלו שניהם בב"א אין איסורין מבטלין זה את זה והראב"ד לא השיגו עיי"ש וכדברים אלו כתב גם בבית הילל סק"ד ובמנח"י כלל פ"ה ס"ק מ"א ובחק יעקב סי' תע"ה סק"י עיי"ש ועי' ביד אברהם בגליון היו"ד כאן ועי' בשו"ת שער אפרים סי' נ"א וסי' נ"ג ונ"ד מ"ש בענין זה ועי' בכו"פ סוף סי' זה מ"ש ע"ד השער אפרים בזה ומתרץ דברי הטוהמ"ח שהשמיטו בזה דעת הרמב"ם עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ח מ"ש ע"ד הכו"פ בזה אכן יעוין בשו"ת עבודת הגרשוני סוף סי' ל' ובכנה"ג בהגהות ב"י אות ס"ח ובפרמ"ג בשער התערובות חלק ג' פרק ה' (בד"ה באופן) שמתרצים דעת הטוהמ"ח בזה שאין סתירה לדבריהם מדברי הרמב"ם והדין דין אמת עיי"ש ועי' ביד יהודה שם מ"ש בזה ולדינא העלה דבכ"מ אין להקל לומר דאיסורין מבטלין זא"ז אלא ביש עכ"פ בהקדירה כדי לבטל איסור אחד אבל כל שאין בהקדירה לבדה לבטל אף איסור אחד אין איסור הב' מצטרף לבטלו ולאסרה הקדירה אף כשהוא ב' איסורין וב' מינים וגם אין טעמם שוה כלל עיי"ש באריכות:

(קכא) ונפל לתוכו כזית של דם. עבאה"ט מ"ש דהרמ"א אזיל לשיטתו דאם ניתוסף על האיסור בשוגג קודם שנודע התערובות וכו' ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף סי' זה ובפיה"ק ס"ק מ"ו שכתב כן לדינא דהיכא דנפל זית דם לקדירה שיש בה ס' ואח"כ נפל כזית ועוד של חלב ובצירוף הדם יש ס' אז אם נודע התערובות מקודם שנפל הכזית ועוד של חלב מותר אבל אם לא נודע התערובות אין הדם מצטרף לבטל עיי"ש:

(קכב) ונתערבו בשוגג. עבאה"ט מ"ש א"נ נ"מ אם נפל כזית דם לתוך ס' זיתים של היתר ואח"כ נפל כזית ועוד של חלב וכו' וכ' בפר"ח ס"ק ל"ב דדוקא אם לא הוציאו שום איסור מהקדירה אבל אם מכיר איסור א' והוציאו אע"פ שנתבטלו שניהם נאסרה הקדירה כיון דמ"מ השתא מיהו קיהיב טעמא דאיסורא ואוסר הכל עיי"ש ועיין במ"ז סוף סי' זה ובשער התערובות חלק ג' פרק ה' שנותן פנים מסבירות לדין זה וכתב ומיהו אם היה בקדירה ב' זיתי איסור א' של נבילה וא' של חלב והי' בהקדירה נ"ט זיתי בשר עם רוטב וסילקו להחלב ונשאר רק הנבילה ואינו ניכר בין החתיכות ואינו ראויה להתכבד אף דקודם שסילקו להחלב היה ס' ועכשיו שסילקו ליכא ס' נגד הנבילה אפ"ה אין לאסור כיון דעכ"פ יש רוב נגד הנבילה הרי נתבטל מה"ת כדין יבש ביבש דקיי"ל דבנודע התערובות בטל ברוב ע"כ בהפ"מ יש להקל בזה עיי"ש:

(קכג) בשוגג. עבאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך בביאור דברי הרמ"א שלא הגי' דלדידן דקיי"ל חנ"נ בשאר איסורים אין נ"מ בזה ועי' בחידושי הגרעק"א שכתב בשם שארו הגאון ז"ל שיש עוד נ"מ לדינא בקדירה א' חסרה מלח וקדירה ב' יתירה מלח דכל א' מותר מטעם נטל"פ כדלקמן סי' ק"ג ולא נ"נ וכשנתערבו השבוח ומה שחסר כאן יתיר כאן עיי"ש ועי' בתפארת למשה שכ' דיש לומר עוד נ"מ כגון שהיה ב' קדירות ונפל לא' כזית חלב ולאחד מהן כזית דם ואינו יודע לאיזה נפל הדם ולאיזה החלב דלא נ"נ בכה"ג וכיון שנכנסו שניהם בספק איסור שתיהן מצטרפין לבטלו וכ' דמ"מ בעינן שנתערבו בשוגג אבל בלא"ה כיון דבכל א' יש בודאי איסור או דם או חלב ואין בו לבטלו אסור לערבן משום אין מבטלין איסור לכתחלה אכן אם נתערב בשוגג י"ל דמהני לענין דלא נ"נ ולדינא סיים בצ"ע עיי"ש:

(קכד) מותר. עבה"ט מה שמסיים דכל זה דוקא בשני מיני איסורים שאין טעמן שוה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ו ובפיה"ק ס"ק מ"ג שהעלה דכמה מיני בשר נחשב טעמן שוה כגון כבד ובשר וכן בשר עוף ובשר בהמה דאע"פ שכשאובין כל א' בפ"ע מרגישין בכל א' חילוק קצת בהטעם מ"מ לענין זה מצטרפין כולן ביחד לתת טעם בשר בהתבשיל ואין טעם א' מבטל טעם חבירו וכן חלב (בציר"י) ובשר נבילה או טריפה נחשב לטעמן שוה לענין זה דאין מבטלין זה את זה אע"פ שהם מב' איסורים עיי"ש:

(קכה) אחר של גבינה ואחר של בשר עי' בס' בית יהודה (להרב מהר"י לאנדא ז"ל) שכתב דאף אם נפלו שני זיתי בשר וזית א' גבינה או איפכא לנ"ט זיתי ירקות אף שאין ס' בירקות וגבינה נגד הב' זיתי בשר אפ"ה מותר דהא הבשר והירקות מבטלים טעם הגבינה ולא נשאר בהקדירה רק טעם בשר והיתרא הוא וכל זה כשלא הסיר הבשר אבל אם הסיר הבשר אח"כ אע"פ שנפלו הבשר והגבינה ממ"א אסור דהא קודם שהסיר הבשר לא נתבטל טעם הבשר רק שלא היה אוסר וכו' והרי יש בהירקות טעם בשר וחלב ואסור עכ"ד:

(קכו) מבטל חבירו. עבאה"ט ועפר"ח ס"ק ל"ב שכתב דבדין זה דכזית א' של בשר וא' של חלב אפי' כשמכיר א' והוציאו והשני נשאר כולו בתוכו ואין ששים נגדו מותר דאף דהשתא יהיב טעמא מ"מ כיון שכבר נתבטל אמרינן דטעמא דהיתרא קיהיב ושרי התבשיל עיי"ש ועי' בפרמ"ג בשער התערובות חלק ג' פרק ה' ובמ"ז סוף סי' זה מ"ש בדין זה וכתב במ"ז שם דגם בב"ח אין להקל בזה אלא אם לא נאסרו מקודם הבשר או הגבינה אבל אם נאסרו הגבינה או הבשר מקודם נפילתו אין להקל ועיי"ש עוד שכתב דכ"ז מיירי בנפלו הב' זיתים בבת אחת ואח"כ הסיר מין א' הבשר או הגבינה כנ"ל אבל אה נפלו בזה אחר זה והסיר הא' קודם שנפל הב' כגון אם נפל כזית גבינה לנ"ט זיתי ירקות והסירו משם ואח"כ נפל כזית בשר לשם בודאי אוסר הקדירה דהא הירקות קבלו מקודם טעם גבינה ועתה קבלו טעם בשר עיי"ש ועי' בס' בית יהודה (להרב מהר"י לאנדא ז"ל) שכתב לדחות דברי הפרמ"ג בזה וכתב דאף דקודם שנפל לשם הכזית בשר הי' נרגש טעם גבינה בהירקות מ"מ הא לא נעשו הירקות נבילה דהא היתר הוא ואח"כ כשנפל בהם הכזית בשר מצטרפים הירקות עם הבשר לבטל טעם הבשר ואז מתבטל ממילא טעם הגבינה דהירקות והבשר מבטלין טעם הגבינה ומ"ש הפרמ"ג שכן כתב באו"ה הנה באו"ה לא כתב כן וגם האו"ה מודה בדין זה דמותר ואח"כ כתב דנראה לפרש דברי הפרמ"ג ולתרץ דבריו דכוונתו כך הוא דבאמת אין חילוק בין אם נפלו בבת אחת או בזה אחר זה רק דמיירי שמסיר א' מהם מהב' זיתים ולזה כתב שיש חילוק בין אם נפלו בבת אחת או בזה אחר זה דבנפלו בבת אחת ואח"כ הסיר אחד אף שאין ס' נגד השני שנשאר מותר משום שכבר נעשה גם השני היתר כיון שנתבטל אבל בנפלו בזה אחר זה אם מסיר א' קודם שנפל הב' אסור דהא כשנפל הא' לא הי' ס' ויש בו טעם בשר או גבינה נמצא דאח"כ כשמשיר הא' ונפל הב' ג"כ אין ס נגד השני דהא כבר הסיר הראשון ואין כאן כי אם נ"ט זיתי היתר הירקות ויש בהם טעם בשר בחלב אבל אם נפלו בזה אחר זה ואח"כ הסיר אחת באמת מותר כמו בבת אחת וזה פשוט עכ"ד וע' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ס"ז שכתב דבהסירן בזה אחר זה דהייני שהגבינה הוסר החלה ואח"כ הבשר אף אם הוסר הגבינה לאחר שכבר נפל בה הבשר אפ"ה לא שרי אא"כ יש בהקדירה לבדה ס' נגד כזית א' אבל בלא"ה כיון דהגבינה נתנה תחלה טעם בהקדירה שלא היה ס' נגדה וכעת גם הבשר נותן בה טעם אסור עיי"ש: