דרכי תשובה - ד קסד

אם נתערב ב' חתיכות של היתר וב' חתיכות של איסור יבש ביבש כל א' משם אחר א' נבילה וא' טריפה או טמאה אי מצטרפו איסור לאיסור ואין כאן רוב או דלמא לא מצטרפו ואדרבה מצטרפו כל אחד מהחתיכות של איסור עם ההיתר לבטל איסור חבירו ועיי"ש במה שהאריך בזה והביא מכמה מקומות ובמ"ש בזה לדינא והנה לפי דברי הב"ח הנ"ל יש נ"מ מפלפולו עכ"פ לענין אי הוי דאורייתא או רק מדרבנן אבל לפי דברי הפרמ"ג הנ"ל אין נ"מ בכל דבריו דבלא"ה אין שום א' מהאסורים יכול לבטל חבירו ביבש ביבש וכנזכר:

(קיג) ונפלו בה שני זיתים וכו'. ע' בד"מ שהביא מהאו"ה דמבואר מדבריו דגם בכלים אמרינן איסורים מבטלים זה את זה כגון אם תחב ב' כפות של שני מיני איסורים בקדירה של היתר ואין בתבשיל לבטל שום א' מהם בלתי צירוף חבירו אמרינן דאיסורין מבטלין זה את זה והתבשיל מותר והשיג עליו דלא שייך לומר בזה איסורין מבטלין זא"ז דחיישינן שמא א' פלט וא' לא פלט עיי"ש והבאתי דבריהם לעיל סי' צ"ד (ס"ק ל"ט) עיי"ש:

(קיד) אחד של דם ואחד של חלב. עבאה"ט מ"ש שטעם דם וחלב אינו שוה וכו' ועי' ביד יהודה לעיל סי' ע"ה בפיה"א סק"ד וכאן סק"ב ובפיה"ק ס"ק מ"ד שהעלה דבע"כ מיירי בנמלח החלב מתחלה דאל"כ הא גם בו איכא איסור דם ואף שטעם דם שבחלב אינו שוה עם טעם דם בעין מ"מ עכ"פ הו"ל איסור א' ומצטרף לאסור עיי"ש:

(קטו) כל אחד מצטרף וכו'. עי' בשו"ת שערי דעה חלק ב' סי' פ"ז בתשו' מבהמ"ח שהקשה השואל שהרי עכ"פ משניהם נולד טעם איסור חדש בהמאכל כידוע מדברי החוקרים דתערובות ב' טעמים נולד טעם חדש א"כ ליצטרך ס' נגד טעם המורכב שנעשה מהב' זיתי איסור ואין לדחות דהטעם המורכב א"צ לבטל דא"כ נצטרך לפ"ז להתיר כל טעם איסור המורכב מב' טעמים ועיי"ש במ"ש להסביר הענין דזה לא דמי לטעם מורכב דעלמא כשהם לבדם דזה בודאי אסור דכל שנתהוה איזה טעם מחמת האיסור ה"ז אסור הטעם האיסור בעצמו אך כל זה היכא שכבר נתהוה הטעם המורכב כאשר נתערבו הב' איסורים ב"פ כאמור משא"כ בנפלו שניהם להיתר שיערו חז"ל דכל שאין בכל א' מהאיסור כדי ליתן טעם בההיתר אין כאן טעם כעיקר כלל ואין בכחם גם להוליד טעם מורכב בהמאכל של היתר וחלילה לנו לחדש נגד כל הפוסקים ז"ל שכל דבריהם דברי אלקים חיים הם דבידאי בכה"ג אין בהמאכל שום טעם מורכב ג"כ עיי"ש באורך:

(קטז) כל אחד מצטרף עם הנ"ט של היתר וכו'. עפת"ש מ"ש מהחוו"ד דה"ה כזית בשר שנ"נ מחמת חלב וכזית בשר שנ"נ מחמת דם ג"כ כל א' מצטרף לבטל טעם חבירו ועי' בס' דברי יוסף סי' תרפ"ו מה שהאריך בדברי החוו"ד בזה והשיג עליו והעלה להחמיר בזה עיי"ש ועי' בס' בית יהודה (להרב מהר"י לאנדא ז"ל) בסוף סעי' ב' בחידושיו לסי' זה שכתב דכזית בשר נבילה או טריפה וכזית בשר שכבר נתבשל בחלב שנפלו שניהם לתבשיל צריך ס' נגד השני זיתים כי אין שני האיסורים ששוים בטעמם מבטלים זה את זה ואף שהבשר שנאסר מהחלב טעם החלב שבו אינו שוה לטעם הבשר טריפה מ"מ הלא גם גוף הבשר נ"נ וטעם גוף הבשר דומה לטעם הבשר טריפה וכתב שם דאפי' אם נפלו שני זיתים הללו למינם בשר שחוטה כשר ויש רוב לא מהני וצריך ס' נגד הב' זיתים מדרבנן מגזירה דמינו אטו אינו מינו עיין שם:

ומ"ש הפת"ש מהחוו"ד אבל שני זיתים שאין טעמם שוה שנ"נ מדברים שטעמם שוה אין מבטלים זא"ז וכו' עי' בדברי יוסף שם בסי' שאח"ז שהשיג גם בזה על החוו"ד עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ו (סוף ד"ה ומיהו) ובפיה"ק סוף ס"ק מ"ג שהשיב ג"כ ע"ד החוו"ד בזה והניח דין זה בצ"ע כי לכאורה נראה דזה אם הוא שוה עכ"פ בהמין אבל אם אינו שוה בהמין כלל כגון שנ"נ מבשר לא שייך לומר כן עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש מהחוו"ד וכן שני איסורין דאסורים משם א' אף דאין טעמם שוה אין מבטלין זה את זה הנה בתב"ש לעיל סי' ל"ג סק"ה העמיס כן בדעת הב"ח דכבד ובשר נבילה שנפלו לתבשיל כיון ששניהם משם אחד דאיסור נבילה נינהו אין מבטלין זה את זה אך סיים שם שמדברי האו"ה לא משמע כן עיי"ש אמנם יעוין בפרמ"ג בשער התערובות חלק ג' פרק ה' שמתמה ע"ד התב"ש בזה כי גם האו"ה ס"ל כן דכל ששני האיסורים הם משם א' אע"פ שחלוקין בטעמם אע"פ דמה"ת גם בכה"ג מבטלין זה את זה מ"מ מדרבנן עכ"פ אין מבטלין זא"ז ואסור עיי"ש ועי' עוד בדבריו בשפ"ד לעיל סי' צ"ד סק"ד ועי' בחוו"ד לעיל סי' צ"ב ס"ק ט"ו וביד אברהם בגליון היו"ד כאן מ"ש בזה ועי' בס' דברי יוסף סי' תרפ"ו ובשו"ת ריב"א סי' קט"ו מ"ש בענין זה באריכות ועי' ביד יהודה שם מ"ש בזה ולדינא העלה דאם אין טעמם שוה אפי' הוא איסור א' ממש מבטלין זא"ז אם אינם שוין בהמין שהם שני מינים כגון עוף ובהמה וכיוצא שפיר מבטלין זה את זה אא"כ הוא איסור א' ומין א' אז אע"פ שאין טעמם שוה אין מבטלין זה את זה ואסיר עכ"פ מדרבנן ובשר בחלב הוי איסור א' ומין א' וע"כ לעולם אין מבטלין זא"ז אע"פ שאין טעמם שוין ואם נפלו שניהם לקדירה צריך ס' נגד שניהם עיי"ש ועי' בס' חקר הלכה (מהה"ג מסטרעליסק ז"ל) בערך אין איסור חל על איסור שנסתפק בהא דכתב התב"ש דאם הב' איסורים שוים בשמן אף שחלוקים בטעמם אין מבטלים זא"ז איך הדין ביש ב' איסורים שנפלו לתערובות ועל איסור אחד יש עוד איסור באופן הלא אמרינן ביה איסור חל על איסור למלקות והאיסור נוסף ההוא שוה להאיסור האחר של החתיכה האחרת בשמו אי מבטלין זה את זה לדעת הפרמ"ג דס"ל לעיל סי' ס"ב ועוד בכמה דוכתי דהא דאין איסור חל על איסור הוא רק למלקות אבל איסור יש מי אמרינן כיון דא' חלוק למלקות מבטלין או דאזלינן בתר האיסור כיון דלענין איסור חד שמא נינהו דהא חל האיסור לדברי הפרמ"ג וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש:

(קיז) מצטרף. עפת"ש ומ"ש דאע"ג שדעת הרבה פוסקים דשמנונית בולעת עי' בדברי שאול ויוסף דעת לעיל סי' ע"ג סעי' ד' (בד"ה והנה בשנת):

(קיח) עם הנ"ט. עבאה"ט מ"ש משום שטעם דם וחלב אינו שוה ועי' בפר"ח לעיל סי' ל"ג סק"ה שכתב דפשוט הוא דכל שטעם שניהם שוה אע"פ שהם ב' איסורים אין מבטלין זא"ז ודלא כהב"ח דלא ס"ל כן עיי"ש ועי' בפרמ"ג בשער התערובות חלק ה' דבטעמן שוה בודאי דמן התורה אין מבטלין זה את זה עיי"ש ועי' בתב"ש בסי' ל"ג שם סק"ה מ"ש בזה וכתב דדברי הפר"ח לא יצדקו אלא דוקא בנפלו לאינם מינם אבל אם נפלו למינם דלא בעי ס' אלא מדרבנן בזה שפיר אמרינן דמבטלין זא"ז עיי"ש ועי' ביד יהודה שם שכ' דאיסורין חלוקין וטעמן שוה מדאורייתא מצטרפין זא"ז ואין מבטלין זא"ז וכתב שם שיש לעיין באיסורין חלוקין וטעמם שוה דקיי"ל דאין מבטלין זה את זה אי דוקא בנפלו ביחד אבל היכא דנפל א' ונתבטל ואח"כ נפל איסור הב' אי אמרינן בזה חוזר וניעור או לא ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(קיט) הנ"ט של היתר. עי' בס' מחנה ישראל סוף סי' זה שנסתפק דלפי מה שכתב הרמ"א להלן סי' ק"ט דמין במינו יבש ביבש אפי' מדרבנן סגי ברוב ובאינו מינו ביבש בעינן ס' מה הדין אם נפלו שני מיני איסורים יבשים לתוך היתר יבש א' מינו וא' שאינו מינו באופן שא' מן האיסורים בטל ברוב בזה התערובות והב' בששים אם סגי לבטל באותן הששים גם האיסור שבטל ברוב או בעינן לבטל המינו ברוב באנפי' נפשי' לבד מהששים ועיי"ש במ"ש בזה אמנם לפמש"ל (ס"ק קי"ב) דביבש ביבש לא שייך כלל דין דאיסורין מבטלין זה את זה אין בזה מקום להסתפק כלל:

(קכ) לבטל חבירו. עבאה"ט ועי' בדגול מרבבה שכתב שגוף דין זה דאיסורין מבטלין זה את זה אף שכן פסקו הרא"ש והטור והמחבר הביאו בהחלט בלי חולק וכל האחרונים מ"מ אינו נכון