דרכי תשובה - ד קסא

אם תחב הכף של בשר תחלה להקדירה שתחב בו הכף של חלב ואח"כ לקדירה השני' אין לאסור ואף שבב"ח לכ"ע אמרינן חנ"נ מ"מ כאן כיון שיש עכ"פ ששים לפי ערך נגד החלב ונגד הבשר הנאסר די מן התורה ברוב דמה"ת מין במינו ברובא ורק מדרבנן צריכין ס' גם במין במינו בלח וכאן כיון שיש כאן ספק דשמא תחב הכף של בשר מקודם לקדירה השני' ולא נתחב האיסור כלל הו''ל ספיקא דרבנן ולקולא והשואל פקפק על הוראת הרב בזה והוא ז"ל כתב דנכונים דברי הרב המקיל בזה ונכון טעמו ואף אם לא הי' הפ"מ אין לפקפק על הרב בהוראה זו עיי"ש:

(פא) גבי כלי חנ"נ. כתב בשפ"ד ס"ק י"ז וז"ל ודע כלי שנאסר כולו ע"י בישול ואח"כ היתה חמה ריקנית ונתנו צונן לח לתוכה במקצת הכלי א"צ ששים כ"א נגד מקום התבשיל שנוגע בכלי ועם כדי קליפה מה שנגד מקום הריקן ר"ל כל שיש במאכל ששים נגד מקום שנוגע בכלי אם נחשתו דק ויש במאכל ששים גם נגד קליפה במקום הריקן די דאין כלי חם מפליט בלא רוטב רק כדי קליפה וכו' אבל אם בישל במקצת תו הוה ספקא שמא בישול מפעפע בכל הכלי בין להבליע ובין להפליט וכו' וצריך ששים נגד כל הכלי בכולו עכ"ל ואח"כ כתב עוד דכל מ"ש דאם בישל במקצת הכלי צריך ס' Bגד כל הכלי הוא רק אם בישלו בה ודאי איסור כאמור אבל אם בישל ספק איסור בכלי ואח"כ בישל במקצת היתר ויש ששים נגד הקליפה במקום הריקן (אם הכלי כולו חם) יש לצדד ולומר דהוי ס"ס שמא לא הי' כאן איסור ושמא אין בישול במקצת הכלי מפעפע להבליע ולהפליט וכו' עכ"ד:

(פב) ישנה. ר"ל שהיתה בלועה מארבעה וחמשה ימים רק שלא עבר עלי' שיעור הפוגם בין בליעה לבליעה. פרי תואר ס"ק י"ג ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ג (ס"ק י"ג):

(פג) נעשית איסור. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאף בשאר איסורין חנ"נ בכלי במקום שאין הפסד ר"ל דהבלועה נ"נ דהיינו אם בישלו בהכלי ההוא באותו מעל"ע הרבה היתר ואח"כ בישלו בה או ניערו בו כזית איסור נעשה כל הבלוע שבכלי נבילה באין הפסד. ואם בישלו בה או ניער בו אח"כ קדירה צריך ס' כנגד כולו. שפ"ד ס"ק י"ח וס"ק כ"א ושאר אחרונים. ומ"ש הבאה"ט אבל בהפסד שרי ר"ל אפי' בהפסד קצת דאלו במקום הפסד מרובה תיפוק לי' דבלא"ה אין להחמיר דהוי לח בלח. בית מאיר. וע' בשפ"ד ס"ק י"ת וביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ט ובפיה"ק ס"ק כ"ד ולעיל סי' צ"ב בפיה"א ס"ק כ"ח ובפיה"ק ס"ק ל"ו:

(פד) לבטל הכזית. עבאה"ט ומ"ש דלגבי דבר הבלוע לא אמרינן חנ"נ ר"ל אפי' בבב"ח ומכ"ש בשאר איסורין לדידן שפ"ד ס"ק י"ט:

(פה) דבכלי חרס. עבאה"ט מ"ש שהמהרש"ל והב"ח חולקים וכתבו דכלי חרס לא אמרינן שגוף החרס נעשה נבילה ועי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' י"ח שהתפלא על דבריהם דמה נ"מ בזה דהלא אף אם נימא שגוף החרס נעשה נבילה מ"מ הלא גוף אחרת אינו נותן שום טעם במאכל ואיך נימא דצריך ס' נגד החרס ג"כ דהא לכ"ע בין מה"ת ובין מדרבנן אינו תולה רק בטעם וכיון דליכא טעמא איך יכול לאסור ומה נ"מ בזה אם גוף החרס נ"ל או לאו וכתב דאפשר יש לומר נ"מ להא דלעיל סי' צ"ד דהכלי שנתבשל בה בב"ח דהכלי נאסר ומותר להשתמש בצונן בהכלי ואם נימא דגוף הכלי נ"נ אזי בבלוע בכלי איסור בב"ח אסור להשתמש בה אפי' בצונן ואם שימש בה צריך להשליך דמי הנאה לים המלח עיי"ש:

(פו) חרם. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבהפ"מ יש להקל דאף בכלי עץ ומתכות לא אמרינן חנ"נ ועשפ"ד ס"ק כ"א שכ' דממשמעות דעת הש"ך נראה דבכלי מתכות וכלי עץ ישן בעינן הפ"מ בבב"ח דוקא ובשאר איסורין הפסד קצת סגי ובכלי חרס ישן אף בהפ"מ נ"נ בבב"ח ובשאר איסורין יש להתיר גם בהפסד קצת אבל דעת המנח"י לא נראה כן וסיים בצ"ע עיי"ש ור"ל כי במנח"י כתב דדוקא בכלי עץ ומתכות יש להקל בשאר איסורין במקום הפסד ולא בכלי חרס ומשמע דבב"ח אפי' בהפ"מ אין להקל ועי' בהגהות אמרי ברוך שכתב שגוף הדבר שכתבו לחלק בענין חנ"נ בין כלי עץ ומתכות ובין כלי חרס צ"ע דמה טעם יש בדבר לחלק גבי בלועה שבכלי בין שהוא נבלע בכלי עץ ומתכות או שנבלע בכ"ח עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ד שכתב דהעיקר לדינא להקל בשאר איסורין בהפ"מ אף בכלי חרס כיון שכן הוא דעת כמה פוסקים עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל מ"ד סעי' י"ח שפסק בדרך הכרעה דבשאר איסורין במקום הפ"מ יש להקל דגם בכלי חרס לא אמרינן חנ"נ אבל בבב"ח אפשר שיש להחמיר בכלי חרס אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' בגליון מהרש"א שכ' דנראה דכלי עצם דינו לענין זה ככלי עץ ומתכות עיי"ש:

סעיף ו (פז) כחצי זית. עבאה"ג מ''ש וכר' יוחנן דאמר חצי שיעור אסור מה"ת ועי' בס' צרור החיים על הרמב"ם דף צ"ט ובס' יד דוד להלן סי' צ"ט בהגהות הטור אות מ' ועי' בפרמ"ג בפתיחה לבב"ח שנסתפק אם גם בב"ח אסור חצי שיעור בבישול ובהנאה עיי"ש ועי' בספר למודי ה' בהשמטות ללמוד כ"ה שנסתפק ג"כ בזה ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בשו"ת יד אלי' סי' כ"ב (ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ז סק"ו) ועי' בשו"ת עמודי אש בקונטרס כללי תורה סי' ד' כלל א' מ"ש בזה באריכות והעיר מכמה מקומות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

(פח) של איסור. עבאה"ט מ"ש פי' אפי' איסור דרבנן ור"ל אפי' חצי זית מאיסור דרבנן שנתערב בהיתר צריך ס' ועי' בפרישה ומ"ז סק"ט ויד יהודה בפיה"א ס"ק כ"א והנה ראיתי בשו"ת עמק הלכה (להה"ג מזיטל ז"ל) חיו"ד סי' כ"ד שהעלה דדם שבישלו או שאר איסור דרבנן שנפל כחצי זית ממנו לקדירה יש להקל בהפ"מ דאינו אוסר וא"צ ס' רק שלא בהפ"מ הוא שיש להחמיר להצריך ששים והביא מדברי הכו"פ שכתב כן להלכה להקל באיסור דרבנן וחצי שיעור עי"ש באריכות והנה מה שציין להכו"פ בסי' ט"ז לא נמצא שם שום דיבור מזה רק בסוף סי' ס"ח מדבר מענין זה ושם לא דיבר רק לענין דם שבשלו ויש ספק אם הי' ששים והוא חצי שיעור בזה כ' דבכה"ג יש להקל כדין נשפך כאשר יראה המעיין שם אבל אם בודאי ליכא ס' לא נמצא בכו"פ וגם תמהני שלא הביא דברי הפרישה והט"ז והפר"ח והפרי תואר והפרמ"ג כאן שכתבו בהחלט דאפי' באיסור דרבנן וחצי שיעור אמרינן טעם כעיקר ואוסר עד ס' ע"כ חלילה לסמוך ע"ד כלל אפי' לסניף ועפר"ח סק"ב ופרי תואר ס"ק י"ד ושפ"ד ס"ק כ"ג וס"ק כ"ו שכ' דאפי' במין במינו בלח ואיסור דרבנן וחצי שיעור צריך ס' ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ל"א ובשערי דעה ס"ק ד' וע' מזה בדברינו לעיל (ס"ק ל"ב) באורך קצת:

סעיף ז (פט) שיש בה אפרוח. היינו אם אינה סרוחה אבל אח היא סרוחה אינה אוסרת פליטתה ככל דבר שטעמו פגום, שיורי ברכה להלן סי' ק' אות ג' בשם הרב מהר"ש עמאר ז"ל:

(צ) שנתבשלה. עי' בס' זר זהב על האו"ה כלל מ"ב סק"ד שנסתפק בביצה שיש בה דם שנמלחה עם אחרת אם נאסרה הביצה הב' ממנה לפמ"ש הפרמ"ג באו"ח בא"א סוף סי' תס"ה דלפי מה דקיי"ל דדוקא מאוכל יש כח במליחה להפליט אבל מכלי כח במליחה