דרכי תשובה - ד קנח

להביא צד האיסור אינך מתחיל אלא בספק ובנשפך ההיתר אתה מתחיל לדין בהיתר בספק והבן. ומסתבר דלא מטינן להקל בספק דאורייתא ואסיר בכל גווני עכ"ל:

(מג) שהוא מאיסורים של דבריהם. עפת"ש מ"ש מתשו' אמונת שמואל לענין ספק באיסור דרבנן ועי' בשו"ת פרי צדיק הספרדי סי' כ"ו מ"ש בזה באריכות ועי' במ"ז סק"ג מ"ש לענין אם הוא איסור דאורייתא ונתגלגל לדרבנן וכתב דאם נתערב איסור דאורייתא בשאינו מינו ונשפך ואח"כ נתרבה בשוגג ויש יותר מששים יש לעיין כיון דחנ"נ בשאר איסורים לא הוי רק מדרבנן י"ל דתו הוי ספיקו להקל אבל לדינא כתב דכיון דמתחלה טרם שהוסיף הי' ספיקא דאורייתא אע"פ שנתגלגל אח"כ לדרבנן אין הולכין בספיקו להקל וכמו דקיי"ל בספק טריפה שנתבשל בכלי דאף לאחר המעל"ע הכלי אסורה, עיי"ש:

(מד) מאיסורים של דבריהם. עפת"ש מ"ש מתשו' אמונת שמואל ומ"ש מהפרמ"ג דאפי' היכא דאיכא קפילא א"צ למטעמי' עיי"ש במ"ז סק"ג ושפ"ד סק"ז והנה בחכמת אדם כלל נ"א סעי' י"ד כתב מהכו"פ דבכ"מ שאמרו להקל באיסור דרבנן ספק נפל או לא נפל או בנשפך וספק אם הי' ששים או לאו הוא דוקא אם הוא באופן שא"א לברר על טעמו אבל כשאפשר לברר ע''י טעימה אף באיסור דרבנן צריך ליתנו לעכו"ם למטעמי' דאע"ג דאין סומכין על טעימת עכו"ם ה"מ לחומרא אבל לא להקל וסיים שדבריו נכונים לדינא עיי"ש אמנם המנהג הוא כמ"ש הפרמ"ג ומעולם לא שמענו משום בעל הוראה שיורה ליתן לעכו"ם למטעמי' יהי' באיזה אופן שיהי' דגם לחומרא אין נותנין לעכו"ם לטעום (ועי' בדברינו להלן סי' ק"ט ס"ק מ"א מ"ש עוד כיוצא בזה מהפרמ"ג):

(מה) של דבריהם. עפת"ש מ"ש מתשו' אמונת שמואל ועי' בחמודי דניאל הלכות בשר בחלב אות כ"ב בעובדא שהי' עומד חלב חמוץ בקדירה ולמעלה ממנה הי' עומד קדירה עם בשר מלוח והקדירה של בשר הי' שבור ונטף מהציר של בשר לתוך החלב ואין ידוע אם הי' ששים וכ' דיש להתיר דבלא בישול אינו אסור רק מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא וכו' ודוקא דרך בישול שהוא דאורייתא גזרינן בנשפך אפי' בבשר עוף דבקל יטעו בין בשר לבשר משא"כ בכבוש לא גזרינן מיהו אסור לבשל את החלב דיחזור לאיסור דאורייתא וכו' והקדירה פשיטא דמותרת דמוקמינן לה אחזקת כשרות וכו' מיהו ביומו אסור לבשל בה דיחזור לספק דאורייתא אלא ישהנה עד שתהי' אינה ב"י דאז אפי' אם יבשל בה מ"מ הוא רק ספק דרבנן עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' ק"י בדיני ס"ס ס"ק שט"ו ושט''ז):

(מו) אסור. עבאה"ט ועי' בפרי תואר שם מ"ש בזה וסיים נמצאת אומר לפי מה שכתבתי דאע"פ שיש ד' צדדים לקולא דהיינו כגון שומן הגיד שנפל לקדירה של בשר ואינו יודע לשער דאית בי' ד' צדדים לקולא חדא דלא ידעינן כמה נפק מיני' ב' דאיסורא דרבנן ג' דהוי מין במינו ד' דאיכא ספיקא במבטל דלמא איכא ס' אי הוי חכם דידע לשער הבלוע בקדירה וכדומה אפ"ה אסרינן דג' קולות הראשונים מחמרינן בהו מדין כחל שכתב הר"ן והקולא הד' מחמרינן מדין דעת שוטים לא שמי' דעת עכ"ד. סעיף ד (מז) איסור. אפי' דרבנן. ש"ך ופר"ח סק"י ועי' בדברי הפרי תואר שהבאתי (בס"ק שלפ"ז):

(מח) שנתבשל. עי' פרי תואר סוף סק"ט שכתב דלאו דוקא שנתבשל ממש דה"ה אם נפל חתיכה לקדירה רותחת ונטלה תיכף ומיד דדינה שוה ופשוט עכ"ד ועי' בפת"ש להלן סי' ק"ה סק"ח ובדברינו שם (ס"ק ס"ה) מ"ש בזה לדינא:

(מט) וזרקו צריך שישים. עי' בס' שערי דעה בסי' שאח"ז סק"א שכתב דנראה דמ"ש בזה דצריך ס' היינו עם גוף האיסור וסגי בנ"ט מן ההיתר דכל שסלקו גוף האיסור די בנ"ט זיתים חוץ האיסור כיון דהאיסור עצמו נמי בולע ממנו והוא עצמו מצטרף לבטל כמו עצמות האיסור שמצטרף עם ההיתר אמנם לדינא סיים בצ"ע כיון שלא נזכר זה בפוסקים עיי"ש ועי' בהגהות חכמת שלמה בהשמטות שנדפס בסוף חלק ב' מיו"ד ריש סי' צ"ט שהביאו ודחה דבריו וכתב דשפיר עשו הפוסקים דלא כתבו כן דזה לא דמי כלל לדין דעצמות האיסור שמצטרפים עם ההיתר דלדידן דקיי"ל חנ"נ אין שום סברה לצרף גוף האיסור עם ההיתר עיי"ש:

(נ) לפיכך המבשל וכו'. פי' לא מיבעיא היכא שתערובות הוא עצמו איסור אלא אפי' אין גופו איסור אלא בלוע מהאיסור צריך לשער בכולו. פרי תואר שם:

(נא) המבשל בקדירת איסור. וה"ה אם חזר ובישל בה פעם ב' בקדירה עצמה דאוסרת עד ס' כנגד כולו. פרי תואר שם:

(נב) בקדירת איסור. עמ"ז לעיל סי' צ"ד סק"א דאפי' אם נאסרה הקדירה רק מספק איסור בעינן ס' כנגד כל הכלי דטעם כעיקר מה"ת עיי"ש:

(נג) איסור. עמ"א סוף סי' תפ"ט שכ' מתשו' הרמ"א לענין איסור חדש דכיון דהוי רק איסור בעלמא א"צ לחוש לפליטת הכלים עיי"ש ומבואר מדבריו דכל מ"ש כאן שצריך בתבשיל ס' נגד כל הקדירה מחמת פליטת הקדירה הוא רק באיסור שאסור מדינא אבל באיסור שאינו אסור רק מחמת חומרא בעלמא אין הפליטה של הקדירה אוסרת אח"כ כלל ואפי' לכתחלה מותר לבשל אח"כ היתר בקדירה זו ועי' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' ע"ג בעובדא שנמצא לאחר אכילה שנשבר עצם הקיליות והעור ובשר הי' שלימים באופן שאין אסור רק משום חומרא ומנהג ונשאל על הכלים והביא דברי המ"א הנזכר וכתב דבפרט שכבר עבר מעל"ע על הכלים בודאי אין לאסור אותם דכיון דאין האיסור רק משום חומרא ומנהג אין לחוש לפליטת הכלים והשיג על תשו' באר עשק ותשו' נו"ב שמבואר מדבריהם שגם בכה"ג צריך להגעיל הכלים של נחושת עיי"ש ועי' בדע"ת בפתיחה לה"ט אות מ"ו מ"ש בענין זה והביא מכמה מקומות והעלה דבמלתא שהמנהג לאסור אפי' בהפ"מ אין הדבר פשוט דכלים שאפשר בהגעלה להתירם בלא הגעלה ומ"מ הסומך עצמו על המקילין במקום הפ"מ להתירן בלא הגעלה אין מזניחין אותו עיי"ש. (נד) תחב כף של איסור בהיתר. עי' בשו"ת אבן שתי' חיו"ד סי' מ"ב שכתב דאף שכתב החמודי דניאל באיסור חם שנגע בהיתר חם דלא נאסר אא"כ שהה קצת (והביאו בפת"ש להלן סי' ק"ה סק"ח) ומבואר מתוך דבריו דאפי' באיסור דאורייתא ג"כ הדין כן מ"מ בתחב כף של היתר בקדירה של איסור רותח או כף של בשר לחלב וכן להיפך ואין ששים נאסר תיכף ומיד דבבישול ממש נאסר מיד אפי' לא שהה כלל עיי"ש באריכות ועי' בדברינו לעיל וס"ק מ"ח) ולהלן סי' ק"ה (ס"ק ס"ה):

(נה) כנגד כל הקדירה. פי' וא"כ אסור התבשול שבקדירה דאין במה שבתוך הכלי ס' כנגד הכלי. ש"ך. אא"כ בכלי שדופני' דק ביותר. פר"ח ס"ק י"א. א"נ אם ידוע כמה בלעה הקדירה. שפ"ד ס"ק י"א. ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ג (ס"ק י"א) וסי' ס"ט (ס"ק רע"ו) וסי' צ"ה (ס"ק י"ט):

(נו) או עץ או מתכת. עי' בשו"ת מהר"י אסאד חלק ב' סי' עה"ר שרצה השואל לומר דהא דפסק המחבר שגם בכף של עץ ומתכות דאפשר להפריד האיסור מתוכו ע"י הגעלה צריך ס' כנגדו ולא סגי בס' כנגד הבלוע באומד יפה אע"פ שיש להכלי חזקת היתר משום דס"ל להמחבר דכל ספק הוי מה"ת להחמיר ע"כ בין להחמיר בזה רק באיסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן דקיי"ל ספיקו להקל שפיר מודה המחבר דכל שיש ששים באומד יפה תו מעמידין