דרכי תשובה - ד קנז

דכל זה הוא רק ביו"ט דעלמא אבל ביו"ט אחר שבת דהוי דאורייתא כמבואר באו"ח סי' תקי"ג במ"א סק"א יש לאסור בנפל אח"כ לאינו מינו דבכה"ג אין אומרים רואין וכו' עיי"ש אמנם יעוין בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג שם שהשיג עליו בזה וכתב דלטעם הפוסקים דס"ל דשיל"מ לא בטל דעד שתאכלנה באיסור תאכלנה בהיתר א"כ גם בזה שאני דשלי"מ משאר איסורין דבשיל"מ לא אמרינן רואין וכו' עיי"ש ועי' בס' בית יהודה (להרב מהר"י לאנדא ז"ל) שהשיג ג"כ על הפרמ"ג בזה וכתב דלא מיבעיא בעובדא דהפרמ"ג שנתערב דשיל"מ במינו ויש ששים ואח"כ נפל לאינו מינו ויש ס' באינו מינו לחוד נגד הדשיל"מ דלא אמרינן סלק אלא אפי' כשנפל דשיל"מ במינו ובאינו מינו בב"א ג"כ לא אמרינן רואין ולא מהני מה שיש ס' באינו מינו לחוד נגד הדשיל"מ עיי"ש באריכות וכ"כ בשו"ת אבני קודש סי' א' באמצע התשו' עיי"ש ועי' שם עוד במ"ז שנסתפק אם נתערבו הרבה מיני עופות יחד שחלוקין בשמן ויש בהם אפרוח אחד שנולד ביו"ט. (דקיי"ל באו"ת סי' תקי"ג סעי' ח' שהוא אסור) מי אמרינן סלק את מינו כמו שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. ולפ"ז ממילא אם אירע שהי' ממין א' דעוף ב' או ג' וכן ממין השני הי' ג"כ ב' או ג' ואחד מהם נולד ביו"ט ואינו יודע איזה מהמינים הוא מותר כיון דכולן בגדר הספק נינהו א"כ אי אמרינן רואין וכו' ממ"נ הוא מותר דדבר שיל"מ באינו מינו בטל הוא ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ולפי דברי האחרונים הנ"ל בלא"ה אין להקל דבכל גווני לא אמרינן בדשיל"מ רואין וכו' וכאמור (ועי' בדברינו להלן סי' ק"ב ס"ק כ"ו וס"ק כ"ד):

(מ) רבה עליו ומבטלו. עבאה"ט ופת"ש ועי' בחכמת אדם כלל נ"א סעי' ט"ו שסיים דרק בהפ"מ וצורך מצוה יש לסמוך על המקילין להתיר השאינו מינו עיי"ש אבל דעת הפרי תואר סק"ח שאין להחמיר בזה כלל עיי"ש וכן כתב הכו"פ סק"י והחוו"ד דהעיקר לדינא כהט"ז עיי"ש ומבואר מדבריהם דאפי' שלא בהפ"מ יש להקל ועיי"ש עוד בפרי תואר שכ' דבזה כ"ע מודים היכא דנפל תחלה למינו והי' רוב לא איכפת לן במה דנפל אח"כ לאינו מינו דאע"פ שיש בהשאינו מינו חצי חלק מהמין שנתערב בו אפ"ה גם היש"ש והש"ך יודו דשרי דמה בכך אם נרגש הטעם הא אפי' בעינו שרי ומכ"ש הרגשתו עיי"ש וכ"כ במ"ז סק"ה (בד"ה והנה) עיי"ש ובחוו"ד בביאורים סק"ד עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט מהט"ז דכל זה וכו' אבל אם נתערב תחלה עם אינו מינו ואח"כ ניתוסף שם מינו ודאי כבר נ"נ וכו' עי' במ"ז שם שמפקפק בדין זה דמה בכך שנפל לאינו מינו תחלה ונ"נ מ"מ כיון דעתה נפל לשם מיני דהיתר ונעשה רובא דהיתרא סוף כל סוף ליכא איסור תורה עכשיו דחנ"נ בשאר איסורין אינו אסור אלא מדרבנן וספיקו לקולא ומצדד בזה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת בית יעקב סי' ס"ב שכ' ג"כ לדחות דברי הט"ז בזה ועי' בדבריו להלן סוף סי' קע"ב שהביא עוד ראי' דאפי' בזה אחר זה אמרינן סלק עיי"ש ועי' בכנפי יונה מ"ש בזה ומה שפלפל בדברי הבית יעקב בזה ולדינא העלה בהחלט להקל כיון דכל דין דחנ"נ דרבנן יש להקל לכל הפחות בכה"ג כשיש ספק אם הי' בהאינו מינו ששים עיי"ש איברא כי בחוו"ד בביאורים סק"ד נתן פנים מסבירות לדין זה של הט"ז דאף דחנ"נ בשאר איסורין לא הוי אלא מדרבנן וכאן מיירי בנשפך דאיכא ספק דרבנן אפ"ה נכונים דברי הט"ז דאסור דכיון דנפל חתיכת נבילה לרוטב בפחות מששים נאסר הרוטב ואפילו נפל אחר כך לתוכו עוד חתיכות כשרות שהן מינו אפילו הכי הרוטב שנאסר מחמת שקיבלה טעם מהנבילה א"א לסוחטו ואסור לעולם דאפשר לסוחטו מדאו' אפי' בשאר איסורין. אך כ' דכ"ז הוא רק אם לא ניתוסף שם אלא מינו ברוב וכאמור אבל אם ניתוסף עוד רוטב עד דאיכא ס' נגד האיסור אחר שנשפך בזה יש להקל בספק אם הי' ס' גם קודם שנשפך דאז אפי' לא הי' ס' מקודם אינו אסור רק מטעם חנ"נ דאינו אלא מדרבנן ומותר מספק עיי"ש:

ועיין בשו"ת טוטו"ד קמא ריש סי' קכ"ה שכתב דאם נפל תחלה למינו ואח"כ לאינו מינו רק שלא נודע התערובות רק לאחר שכבר נפל גם להאינו מינו אע"פ שלדעת הש"ך לכאורה יש להחמיר גם בזה כיון שלא נודע התערובות עד אחר שבא גם לאינו מינו א"כ לא נתבטל מה"ת בתחלה רק עתה כשנודע ועתה הרי כבר יש שם גם האינו מינו ואסור לדעת הש"ך מ"מ בזה אין להחמיר דהוי ס"ס שמא הלכה כהסוברים דגם בזה אמרינן סלק ואת"ל כהש"ך דלמא הלכה כדעת החולקים שאין לחלק לענין ביטול בין נודע או לא נודע עיי"ש לדרכו:

(מא) ומבטלו. עי' בס' חידושי הרז"ה (מהגאון מו"ה וואלף אלעסקיר ז"ל) בהלכות יי"נ סי' קל"ד בש"ך ס"ק כ"א שמבואר מדבריו היכא דנפל איסור לקדירה ולולא דבר היתר א' שיש שם ג"כ הי' האיסור פגום בהתבשיל שבקדירה רק שע"י דבר ההיתר שיש ג"כ בקדירה ההוא המשביחו מרגישין טעם האיסור לשבח אמרינן סלק דבר ההיתר הלזה כמו שאינו ואמרינן דהתבשיל שבקדירה פוגם הטעם איסור והו"ל נטל"פ עיי"ש ועי' בפרמ"ג בשער התערובות חלק ג' סוף פרק ד' (בד"ה שוב ראיתי) שנתעורר ג"כ בזה וכ' דלכאורה י"ל דאם נפל איסור לאינו מינו ויש שם מלח הפוגם את האיסור ההוא ועי"כ נותן טעם פגום בתבשיל אלא שיש שם היתר מינו של האיסור שעי"כ אין המלח פועל פעולתו להפגום שמעט הוא בערך שניהם וכיוצא בזה דלכאורה נראה שהוא מותר כיון דלולא ההיתר הי' האיסור נטל"פ ועיי"ש מ"ש בזה ועי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א סוף ס"ק ס"ג ובסי' זה סוף ס"ק י"א שהביא דברי הרב הרז"ה הנזכר ועיי"ש במ"ש בזה והעלה לדינא שיש חילוק בזה בין אם היתר המשביחו הוא מין במינו עם האיסור או לאו דהיכא דההיתר הוא ממין האיסור בזה יתכן דברי הרז"ה הנזכר דאמרינן סלק וחשבינן לי' לנטל"פ אבל היכא דההיתר המשביחו הוא אינו מינו של האיסור רק שטעם ההיתר משביחו ועל ידי זה נרגש טעם האיסור בזה לא אמרינן סלק כל שעכשיו נרגש טעם האיסור עיין שם:

סעיף ג (מב) וא"א לעמוד על שיעורו. עפת"ש מ"ש מתשו' אמונת שמואל ועי' בגליון מהרש"א לעיל סי' פ"א בש"ך סק"ח שכתב ראי' לדברי האמונת שמואל ועי' בפרי תואר סק"ט שכתב דהיכא דהוי ספיקו בגוף של איסור דלא ידוע כגון שנפל איסור לתוך היתר ונצטמק ולא ידוע כמה הוי כשנפל לא משערינן האיסור אלא כמות שהוא כעת לפנינו ואפי' יודע שהי' האיסור גדול ממה שהוא לפנינו רק שנצטמק ע"י הבישול דאמרינן דכמו שנפחת מהאיסור ע"י הבישול נפחת גם מההיתר כנגדו לפי ערך שיעור ס' ואצ"ל אם אינו יודע בבירור שהי' האיסור גדול ממה שבא עכשיו לפנינו ואין חילוק בזה בין מין במינו או במין בשאינו מינו עיי"ש וכתב שם עוד וז"ל ואיכא לספוקי בהיכא דנאבד האיסור וידענו ודאי דאיכא רובא דהיתרא אלא דלא ידענו אי איסורא הוא חלק מס' דהיתרא דקמן או טפי מחלק אחד מס' ואיכא פנים לומר דהיינו נשפך ההיתר דמה לי נשפך ההיתר ומה לי נשפך האיסור ואסור במין בשא"מ. ואיכא פנים לומר דלא דמי לנשפך ההיתר דהתם ליכא ס' בהיתר נגד האיסור דקמן ואתחזק איסורא ואנו באין להתירו בחלק שנשפך שאין ידוע משא"כ בנאבד האיסור לא אתחזק קמן איסור שהוא טפי מההיתר וכשאתה בא