דרכי תשובה - ד קנו

ועיין עוד במנחת שי שם שכתב בפשיטות דאם בשלו בשר עוף בקדירה של בשר בהמה ב"י ואח"כ עירו הבשר עוף לקדירה רותחת ונפל לתוכה חלב ואינו יודע אם הי' ששים יש להתיר דהוי ספק דרבנן ומה שהבשר עוף הוא בלוע מבשר בהמה לא איכפת לן דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא עיי"ש ועי' מענין זה בשו"ת בית יצחק שם ועי' עוד ביד יהודה בהשמטות שם שכתב דאף אם הי' הקדירה שבשלו בה בשר עוף אינה ב"י מבשר בהמה ונפל לתוכה חלב ונשפך ואינו יודע אם הי' ששים נגד החלב כנ"ל אם חזר ובישל בקדירה זו אח"כ בשר בהמה בתוך מעל"ע חוזרת הקדירה לאיסורא מספיקא דאורייתא ואם עמדה קדירה של חלב לפנינו וספק אם נפל בה בשר עוף אע"פ שבשר עוף שהי' שם הי' מבושל בקדירה של בשר בהמה ב"י אפ"ה אין להחמיר כלל דהוא נמי ספיקא דרבנן משום דהבלוע בעוף מבשר בהמה הוא נ"ט בר נ"ט עיי"ש ועי' מענין זה בחמודי דניאל שם שכתב דאם בשלו בקדירה בשר עוף וספק אם נפל בה חלב אף הקדירה והעוף כשר משום דהוי ספיקא דרבנן כנ"ל אבל צריך לזהר שלא לבשל אח"כ בקדירה זו בשר בהמה בתוך המעל"ע דהוי ספיקא דאורייתא אבל לאחר מעל"ע אפשר יש להתיר וכן אסיר לתחוב בתוך קדירה של בשר עוף שיש ספק אם נפל בה חלב כף ב"י מבשר בהמה ואם תחבו אם אין ס' הכל אסור ואם יש ס' התבשיל מותר והכף אסור ואם בשלו בשר עוף בקדירה של חלב ויש ספק אם הקדירה ב"י או לאו התבשיל מותר דהוי ספיקא דרבנן והקדירה אסורה ויערה לקדירה אחרת של בשר אפי' ב"י מבשר בהמה דהא ליכא כאן איסור דאורייתא דהוי נ"ט בר נ"ט כדין דגים שעלו בקערה של בשר דמותר לאכלן בחלב אלא שאנו מחמירים לכתחלה כמש"ל סי' צ"ה א"כ בודאי דמותר לשומו בכלי של אחד מהן אפי' הי' ב"י דהא הוא נותן בתוך הכלי רק דרך עירוי ודרך עירוי אין קפידה כ"כ כמ"ש הש"ך סי' צ"ה סק"ה. ואם חממו בשר עוף בקדירה של חלב ב"י והספק הי' אם הי' היס"ב גם הקדירה מותרת עיי"ש:

(לה) שהי' רובו היתר. עפת"ש מ"ש מתשו' אמונת שמואל שם שהותנה דבכ"מ אין להקל אלא אם עכ"פ יש שם רוב נגד האיסור עיי"ש ועי' ביד יהודה בהשמטות שבסוף הספר שהביא דברי האמונת שמואל בזה ועיי"ש במה שפלפל בדבריו בזה:

(לו) שאין יכולין לעמוד עליו. עי' בשו"ת צמח צדק סי' מ"ג בעובדא שנמצא בשר בשומן וחלב (בציר"י) יחד ולא נודע אם נמלחו יחד כך וכתב שם דאילו הי' שם רק שומן וחלב הי' ספק דרבנן דחלב ושומן מקרי מין א' ובטל ברוב מדאורייתא אבל כיון דאיכא שם גם בשר שהוא עם החלב מין בשאינו מינו הו"ל ספק דאורייתא וכו' דלא שייך כאן לומר רואין את שאינו מינו כאלו אינו דלא אמרינן רואין אלא בנשפך ולא כשהוא לפנינו עיי"ש ועי' בשו"ת עבודת הגרשוני סי' י"ד שכתב ג"כ כדברי הצמח צדק בזה עיי"ש ועי' בשפ"ד לעיל סי' ס"ט ס"ק מ"ג שהתפלא ע"ד הצ"צ בזה דגם בזה שפיר לומר רואין האינו מינו כאילו אינו והשומן רבה עליו ותו הוי ספיקא דרבנן ולקולא דשמא לא נמלח החלב עמהם כלל דגם זה הספק אם נמלח הוי ספק לכל העולם כולו דמי יכול לידע זאת ודמי לנשפך ואין ידוע אם הי' ששים עיי"ש ועי' עוד בדבריו כאן בשפ"ד סק"ח שהתפלא ג"כ על דברי הצ"צ בזה עיי"ש ועי' בגליון מהרש"א בסעי' זה וסעי' שאח"ז מ"ש בזה איברא כי בשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' ל"ב ובסי' ל"ג בהגה כתב כן באמת דלא אמרינן סלק את שאינו מינו במליחה עיי"ש ועי' בלב"ש בחידושי דינים ס"ק קכ"א שהביא דבריו והסכים עמו משום דבמליחה אינו מתערב ממש כמו בבישול וגם אין ידוע שנגעו כולם זה בזה נגיעה ממש עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת בית שלמה חיו"ד ריש סי' קל"ה שהשיג על הנו"ב והלב"ש בזה והעלה דגם במליחה אמרינן רואין את שאינו מינו כאלו אינו עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום לעיל סי' ס"ט בשפ"ד ס"ק מ"ג (בא"ד ד') מ"ש בזה באריכות ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ד שהביא דברי הנו"ב הנ"ל וכ' עליו וז"ל מיהו היינו כשהבשר נוגע לשניהם או שהבשר נוגע להשומן והשומן להחלב בודאי דאמרינן סלק ובודאי מצד הסברה דהיכא דנוגע לשניהם אין לומר סלק במליחה כיון דאינו כמו בישול להתחלק ממש בשוה מי יודע אם בא הפליטה של זה בשוה כמו זה להבשר אך עכ"ז צ"ע במליחה כיין דבלא"ה הרבה סוברים דגם שומן אינו אוסר במליחה אלא כדי קליפה וכאן יש ספק אם יש ס' ג"כ גם הא דחלב ובשר הם אינו מינו בטעמא אינו דבר ברור וכו' וצ"ע וכפי הנראה דיש להתיר בקליפה עכ"ל:

ועיין בשו"ת שערי דעה חלק ב' סי' פ"ו שנשאל בשומן מאווז טריפה שלא נמלח כלל מפני שהי' בחזקת טריפה שנתערב והותך ביחד עם רוב שומן כשר ונשפך ואינו ידוע אם יש ששים וכ' דלכאורה לא דמי לדין דמין במינו ונשפך כיון דהטריפה לא נמלח אפשר שהדם שבה אוסר השומן הכשר דהו"ל מין בשאינו מינו עד שיודע שיש ששים נגד כל השומן הטריפה דהא לא ידעינן כמה דם נפק מיני' לשער בתערובות הדם לבד. והשיב להקל בפשיטות כיון דקיי"ל דם שבשלו אינו אלא מדרבנן לרוב הפוסקים הדר הו"ל ספיקא דרבנן אך הרב השואל פקפק ע"ז דעכ"פ לא גרע הדם של השומן מציר טריפה שאסור דקיי"ל הטמאין לאסור צירן ורוטבן. וכתב דלכאורה יפה העיר וכעין מ"ש הח"ס דדם מן החי אסור משום ציר מן החי אבל לדינא ז"א מכמה טעמים חדא דלדעת הפוסקים שהביא הפר"ח בסי' ע' ציר טריפה אינו אסור אלא מדרבנן אלא דבלא"ה מסתבר דמצד איסור ציר טריפה לא עדיף מדבר שהוא בא מכחו והוא השומן דמן התורה בטל ברוב כשאר מין במינו וכו' ואף לדעת החולקים דלא אמרינן סלק מודים שאין להחמיר בזה במקום ספיקא ובפרט בשומן שאינו מוחזק כל כך בדם. וכתב שם עוד דלכאורה אף שהוא רק מדרבנן יש להחמיר בספיקו כיון דאיכא בזה ספיקא דשני איסורין דרבנן איסור דם ואיסור ציר טריפה וכבר כתב במ"א דבשני איסורים דרבנן יש להחמיר בספק כדמוכח בש"ס נזיר דף כ"ט ע"ב משום דמתחזי כתרין איסורין דרבנן מ"מ בנ"ד יש לצדד משום דאין איסור ציר טריפה חל על איסור דם דאין איסור חל על איסור שהרי קודם שנתבשל השומן כל צרכו והתחיל הדם להיות פורש ממקומו הי' עליו איסור דם מה"ת ואף שנפקע אח"כ ע"י הבישול מ"מ האיסור דרבנן לא פקע ונשאר מהאיסור תורה הקדום ולא אתי איסור ציר טריפה דרבנן וחייל עלה ומ"מ לדינא סיים שאין להחמיר בצירוף צדדי ההיתר הנ"ל עיי"ש באריכות:

(לז) ונודע שהי' רובו היתר. דוקא אם בבירור יש רוב ממינו אבל אם גם זה ספק אע"פ שיש ס"ס אפ"ה אסור מדאורייתא כיון שא"א לסלק את שאינו מינו כאילו אינו. יד יהודה בפיה"א סק"ט ובפיה"ק ס"ק י"ב עיי"ש:

(לח) רואין את שאינו מינו וכו'. עי' בתשו' הרב מו"ה יהודא ליבש מפאלטשען סי' י"א שעמד על המחקר לפי מה דקיי"ל בכ"מ דלא אמרינן תרי רואין מה יהי' הדין אם נפל בשר ורוטב טריפה בבשר ורוטב כשירה ונשפך באופן שצריכין לומר ב' פעמים רואין והביא בשם הגאון חסד לאברהם ז"ל שהביא מדברי התוס' חולין דף ק' בד"ה הוי דמשמע דאמרינן בכה"ג ב' פעמים רואין וכתב דמשם אין ראי' דשם מיירי בב' איסורין שאנו מסופקים אם נפלו בזה אחר זה דבזה בודאי אמרינן ב' פעמים רואין כי בשעה שנפל האיסור הראשון שהיינו אומרים רואין לא הי' צריכין לומר עוד הפעם רואין וכן כשנפל השני כבר הי' נתבטל הראשון משא"כ אם נפלו שניהם בב"א וכתב דמלשון הט"ז סק"ה נראה דאפי' על ב' איסורין בבת אחת אמרינן רואין עיי"ש:

(לט) את שאינו מינו. עפת"ש ועי' במ"ז שם שכתב שאלה דשיל"מ כגון ביצה שנולדה ביו"ט שראוי לאכילה למחר דקיי"ל להלן סי' ק"ב דאם נתערבה במינה אפי' באלף לא בטלה אפי' כולן טריפות ואם נתערבה בשאינה מינה בטל בס' מהו הדין היכא שנתערב במינה תחלה ואח"כ באינה מינה אי אמרינן רואין וכו' אי לאו וכתב דכיון דהא דדבר שיש לו מתירין אינו בטל הוי מדרבנן ואם נתערב דשיל"מ במינו באופן שיש ס' לא נ"נ מצד עצמו ואינו אסור רק מדרבנן ע"כ אם נפל אח"כ לאינה מינה ויש ס' באינו מיט לחוד נגד הדשיל"מ אמרינן רואין והכל שרי וכ'