דרכי תשובה - ד קנה

דאורייתא ועיי' בחיו"ד להלן סי' ק"ט שכ' דלא הוי טכ"ע דאורייתא רק בכזית שלם ולא בחצי שיעור עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד כאן ס"ק כ"ג שכתב דגם טעם הבא מחצי שיעור הו"ל כבא משיעור שלם והוי דאורייתא עיי"ש איברא כי מדברי הכו"פ לעיל סי' צ"ב נראה דס"ל כהחוו"ד שמחלק בזה בין טעם הבא מכזית ובין טעם הבא מחצי זית עיי"ש ועי' בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' מיו"ד סי' קי"ח אות ג' וד' ומ"ש בזה. ועי' במנחת כהן בשער התערובות חלק ב' פרק ד' שכ' דאף דקיי"ל דטעם כעיקר דאורייתא מ"מ אם אכל פחות מכזית בכא"פ בתערובות הוי רק מדרבנן דאף דחצי שיעור אסור מן התורה היינו בעין אבל לא ע"י תערובות עיי"ש ועי' בפרמ"ג בשער התערובות חלק ב' פרק ב' שהביאו ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה וכ' שיש לעיין במינו אם נתערב חצי שיעור חד בחד אם נימא דלא הוי אלא מדרבנן ולפ"ז ממילא דבספק אם נתערב חצי שיעור חד בחד במינו ביבש או בלח נאמר בו דהולכין בספיקו להקל וכתב דלכאורה נראה דאם הי' בקדירה מינו ואינו מינו יש להקל אף כשאין במינו רוב נגד האינו מינו אבל באמת זה אינו דממ"נ אם רוב איסור הוי א"כ הו"ל כאלו הוא בעין דאחרי רבים להטות ואם רוב היתר הוא הלא אפי' כזית שלם בטל מה"ת ברובא אפי' בלח ואי חד בחד מצומצם הלא נראה מדברי הרשב"א דקיי"ל דא"א לצמצם וסיים דלהלכה נראה דחצי שיעור אסור מה"ת אפי' ע"י תערובות ולא מיבעיא באינו מינו דאיכא דעה דההיתר מצטרף להאיסור ונהפך ההיתר לאיסור וכו' אלא אפי' במינו ושוה בשוה אפ"ה הוי טעם כעיקר מן התורה והולכין בספיקו להחמיר עיי"ש. ומ"ש הפתחי תשובה מהח"ס דדוקא כשקיבל החלב טעם ממשות הגדי וכו' עי' בפרמ"ג שם (בד"ה ודע) מ"ש מזה:

ועיי"ש עוד בפרמ"ג (בד"ה ואני) שנסתפק בהא דקיי"ל טכ"ע דאורייתא אם הוא בתורת ודאי או דמספיקא מחמרינן וכתב דהן דאין נכנס בגדר ספק פלוגתא דרבוותא דאל"כ איך קיי"ל בנשפך להחמיר באינו מינו והא הוי ס"ס ספק שמא הלכה כרש"י דטעם כעיקר דרבנן ושמא הי' ששים ש"מ כיון דקבלו עלייהו כן ליכא ספיקא אך יש לעיין אם גם לקולא אמרינן כן ועיי"ש במ"ש הנ"מ לדינא בזה ועי' עוד בדבריו באו"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות נ"א:

ועיין ביד יהודה בפיה"א סק"ז מ"ש בענין טעם כעיקר והעלה בפיה"ק תמצית הדברים דאם נתערב כזית איסור בתוך אכילת פרס היתר אז לכ"ע אסור מדאורייתא ואם אכלו כלו בתוך שיעור אכ"פ לוקה עליו אבל אם לא נתערב בכשיעור אכילת פרס וכן אם לא נתערב ממשו כלל אלא הטעם בלבד בזה אף שיש כמה פוסקים דס"ל דבטל מדאורייתא מ"מ אנן קיי"ל להחמיר כדעת הפוסקים דכל שטעמו ניכר אינו בטל אך מ"מ אין להחמיר בכה"ג רק לומר דהאיסור אינו בטל אבל אין להחמיר ולומר בזה דגם ההיתר נחשב לאיסור מחמת טעם האיסור שבו דמהלימוד מבב"ח או מגעולי מדין אינו מוכח אלא דלא בטל. ועיי"ש מ"ש בדברי רש"י וסה"ת והרמב"ן דס"ל דגם לח הנבלע בדבר יבש הוי טעמו ולא ממשו אבל דעת התוס' והרשב"א והרמב"ם הוא דזה הוי ממשו. ועיי"ש עוד מ"ש לענין פליטת דבר גוש בתוך דבר לח אי הוי בכלל טעמו ולא ממשו וגם כתב שם לענין קמח בקמח דאם הוא מתערב יפה וא"א לאכול א' בלא חבירו וכן שאר שני דברים גושיים שבללן נמי הוי בכלל טעם כעיקר דאורייתא עיי"ש:

(לג) אפי' נודע שהי' רובו היתר. עבאה"ט ופת"ש מ"ש לענין אם גם בבשר עוף בחלב מחמרינן במין בשאינו מינו בנשפך ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות י"ז שהעלה שכן עיקר לדינא להחמיר בזה בבשר עוף בחלב כמו בבשר בהמה עיי"ש וכ"כ בשו"ת בית יעקב סי' קע"ב לדינא עיי"ש אמנם יעוין בכנפי יונה שהשיג ע"ד הבית יעקב בזה ודחה ראיותיו ונותן פנים מסבירות לדעת המקילין בזה עיי"ש ועי' במ"ז סוף סק"ה שכ' ונראה דבהפ"מ המיקל כהש"ך לא הפסיד עכ"ל ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ח שהעלה דהעיקר לדינא שאין להחמיר בזה כלל אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות י"ז שעמד על המחקר אם חלב תחת שתי קדירות של בשר אחת של עוף ואחת של בשר בהמה ואינו יודע אם הי' בהם ששים ובא לשאול על שניהם כאחת אם נחמיר בשניהם ע"פ דברי האחרונים שכ' דהיכא דאתרמו בהדדי ספיקא דאורייתא וספיקא דרבנן כאחת מחמרינן בשתיהן דאל"כ יהי' זלזול לדרבנן וכ' די"ל דדוקא היכא דרבנן תלוי בדאורייתא אז הוי זלזול משא"כ בנ"ד דאין אחת תלוי בחברתה דאפשר אף שבאחת לא הי' ששים בשני יש ששים ובזה אין זלזול ע"כ אף אם ניקל להתיר הקדירה של בשר עוף אין זלזול להדאורייתא וכמו שמצינו בש"ך דגם בהי' בקדירה א' מינו ואינו מינו שהאינו מינו אסור והמינו מותר עיי"ש:

(לד) נודע שהי' רובו היתר. עבאה"ט מ''ש דלדידן דקיי"ל דבשר עוף מדרבנן יש להקל בנשפך גם בעין בשאינו מינו ועי' בשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' כ"א שכתב בקדירה שהי' בה בשר בהמה ובשר עוף והבשר עוף הי' רובא ונפל חלב לתוכה או שתחב לתוכה כף של חלב ונשפך ואינו יודע אם הי' ששים או שהי' מתחלה בתוכה בשר עוף ונפל לתוכה חלב או שתחב לתוכה כף של חלב ואח"כ נתן לסוכה בשר בהמה ואינו יודע אם הי' ששים או שתחב לקדירה זו כף ואח"כ תחב הכף לחלב ונשפך ואינו יודע אם הי' ששים ועיי"ש במ"ש בזה וכתב דהיכא שידוע שיש ס' כנגד הבשר בהמה והספק הוא אם יש ס' גם נגר הבשר עוף בודאי יש להקל אך נסתפק שם היכא דהוי ספק אם הי' ששים גם נגד הבשר בהמה והאריך בזה והעלה דגם בזה מותר משום דאמרינן סלק החלב שאינו מינו כאלו אינו ובשר עוף רבה עליו ומבטלו ואף שהש"ך פסק כמהרש"ל דלא אמרינן בזה סלק מ"מ בכה"ג כשנתערב תחלה עם מינו ונתבטל ברובו יש לסמוך על המקילין לומר סלק ועיי"ש עוד בסי' שאח"ז מ"ש עוד בזה עיי"ש באריכות:

ועיין בשו"ת יד יוסף סי' ס"א שנשאל במה שבעובדא כזו כשבא לפני המורים דין נשפך בבשר עיף חלב מדוע אין שואלין אם לא בשלו בקדירה זו בשר בהמה בתוך מעל"ע וכתב שם סברות וצדדים למנהג זה משום דגם אם בשלו בשר בהמה בקדירה זו בתוך המעל"ע ג"כ לא הוי רק ספיקא דרבנן דטעם בלוע היוצא מכלי אפי' בב"ח לא הוי רק מדרבנן ע"כ שפיר מנהגם שאין שואלין על זה כלל עיי"ש ועי' בשו"ת שאילת שלום קמא סי' ס"ג שכתב ג"כ פנים מסבירות להקל בזה עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' מיו"ד סי' ק"ב אות ו' באמצע התשו' שהביא דברי חכם אחד שרצה לומר טעם למנהג המורים שאינם חוקרים על זה בעובדא כזו והוא מדחה דבריו וכ' דבאמת צריך המורה לשאול על זה עיי"ש לדרכו ומי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ט' שכ' בפשיטות דאם בשלו בקדירה בשר עוף וספק אם נפל לתוכה חלב אם בשלו מקודם בתוך המעל"ע לנפילת החלב בקדירה זו בשר בהמה אסור דהוי ספיקא דאורייתא עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בהשמטות שבסוף הס' השייך לס"ק הנ"ל דבספק אם נפל חלב לקדירה שיש בה בשר עוף אם הי' הקדירה ב"י מבשר בהמה אין להקל עיי"ש ועי' בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות י"ז מ"ש בזה וכ' ג"כ דהעיקר להחמיר בזה כשהי' הקדירה מבשר בהמה אך נסתפק שם די"ל דדוקא אם סיפר השואל בעצמו שבשלו בקדירה זו בשר בהמה בתוך מעל"ע אבל אם לא סיפר בעצמו י"ל דהמורה א"צ לחקור אחר זה ע"פ דברי הנו"ב קמא חיו"ד סי' מ"ג וסי' נ"ז דאף לדעת הרשב"א דמצריך בירור בס"ס היינו היכא שיכול לברר ב' הספיקות אבל אם לא יתברר רק צד א' של הספק א"צ לברר (עפת"ש להלן בסי' ק"י בדיני ס"ס אות ל"ה ובדברינו שם ס"ק שע"ז וס"ק ש"פ) וה"נ בנ"ד הרי לא יתברר רק ספק א' ספק אם בשלו בה בשר בהמה אבל הספק הב' אם יש ששים או לאו לא יתברר וא"כ לכ"ע א"צ לברר גם זה הספק אמנם לדינא כתב שאין לסמוך על זה להקל מלברר די"ל דכיון דהשואל הוא לפנינו אם לא יחקור אותו על הנעשה הקדירה זו מהחל עד כלה הוי כמעלים עין מן האיסור רק בספק אם בשלו בקדירה זו בשר בהמה שמיל"ע זה בודאי יש להקל מטעם ס"ס עיי"ש: